שיחה פר' ניצבים וילך - מצות התשובה-תהיה אתה ולא אחר

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

יש אנשים שמצוות התשובה גורמת להם הרגשה של מתח, אי נעימות. לכאורה לפי הבנתם, מדובר במין מצווה של דיעבד כזה – חטאתי, אז עכשיו אחרי שחטאתי אחזור בתשובה. וכן מצוות התשובה נותנת בהם איזו שהיא הרגשה, באים לשנות אותי, באים להפוך אותי לאיזה משהו אחר.

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא . לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל יא-יד)

לדעת הרמב"ן המצוה עליה מדובר בפסוק זה, היא מצות התשובה. מדוע דווקא המצווה הזאת עליה מדברים "קרוב הדבר", "בפיך ובלבבך", "לא בשמים", "לא מעבר לים"? מה הייתה המחשבה שהיא בשמים, שהיא מעבר לים? למה דווקא המצווה הזאת? מה עם למשל שבת, כל הדינים שלה, הרי צריך ללמוד רבות כדי שאפשר יהיה לקיים במלואה את מצוות השבת? למה שם לא כתוב שזה אפשרי?

עוד יותר מעניין, בפרשה שלנו, תולים את מצוות התשובה אם אתה נמצא בארץ או בחוצה לארץ.

"וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָוַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה... וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךכִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ" . (שם א-ג,ה, י)

כלומר בחו"ל התשובה היא רק "עד ה'" ואילו בארץ ישראל היא "אל ה'". וקשה, הרי תשובה אינה מצוה התלויה בארץ, אז מדוע היא תלויה בחו"ל שזו דרגה פחותה, ובארץ ישראל מגיעים בתשובה לדרגה עליונה יותר?

החיד"א, הרב דוד אזולאי, שואל שאלה למדנית. הרי ידוע שלוקים על לאו, כאשר אדם עובר על לאו הוא מקבל 39 מלקות. אדם שלמשל אוכל חזיר לוקה 39 מלקות. יש יוצא דופן, היוצא דופן זה לאו הניתק לעשה. מה פירוש המושג לאו הניתק לעשה? יש לי לאו ובעקבות הלאו הזה בא מיד עשה. בואו ניקח דוגמא, "לא תגנוב" – "לא תגנוב" זה לאו, אבל אם אדם גנב מיד יש "והשיב את הגזילה". בלאו הניתק לעשה לא לוקים. שואל החיד"א, הרי כל לאו זה לאו הניתק לעשה, כי מיד אחר שאדם עבר עבירה יש מצוות עשיית תשובה. כל לאו גורם למציאות שיש עכשיו תשובה, ואם כן אזי כל לאו הוי לאו הניתק לעשה. אז מדוע לוקים על לאו רגיל, הרי כל לאו יש בעקבותיו עשה של תשובה?

עונה הרב צבי יהודה קוק זצ"ל תשובה מדהימה, יסודית. היא לא באה לענות רק על שאלת החיד"א, היא באה להגדיר לנו מהי מצוות תשובה. טוען הרב קוק, לאו הניתק לעשה – הפשט הוא שלפני הלאו לא היה עשה ומיד אחרי הלאו נוצר העשה בגלל הלאו. מצוות תשובה בהגדרתה ומהותה היא לא למחוק עבירות, זה קטנות ככה להבין את המצווה. מצוות תשובה פירושה תהיה מאה אחוז, תהיה המקסימום שלך, תשאף למיצוי הפוטנציאל הרוחני שלך. ולכן מצוה זו היתה גם לפני שאכלת חזיר, היא לא נוצרה בגלל העבירה. היא לא איזה מצווה דיעבד שברגע שאדם יצר מציאות של עבירה זה מוחק. מצוות תשובה לא רק מוחקת עבירות. מצוות תשובה היא קוראת לאדם, כל הזמן תתקדם, תתפתח, תגיע למקסימום הרוחני שאתה יכול להידבק בריבונו של עולם, תשאף למעלה. לכן כל לאו לא נהפך להיות לאו הניתק לעשה, כי העשה (תשובה) לא נוצר בגלל העבירה, אלא קיים תמיד.

מצוות התשובה אינה באה להפוך אותנו למשהו אחר. מצוות התשובה לא באה לשנות את התכונות המובנות של האדם. זו לא המטרה של התורה, לא המטרה של ישיבה, ולא המטרה של מצוות התשובה. כל אדם יש לו את התכונות שלו, את ה"ותן חלקנו בתורתך". אין התורה רוצה להפוך בחור חברתי למסוגר בלי שמחת חיים. זו לא המטרה אלא האדם עם הכוחות שיש בו, עם החלק הרוחני שבו, הוא צריך להפוך את הנר להיות לפיד, לבעור, החלק הרוחני צריך להיות המרכז.

אמרות הרבי מקוצק הן קצרות ונוקבות: לדוגמא " מלאכי קודש יש לה' מספיק", זה לא מה שהוא רוצה, הוא רוצה אנשי קודש. תהיה איש, עם כל המשמעות, עם הקשר לעולם הזה, עם הקשר לחומר, עם האישיות שלך, אבל איתה תעבוד את הקב"ה עד הסוף.

היות ויש הבנה אצל ציבור שמצוות תשובה זה להפוך את האדם למשהו אחר, התורה מדגישה לנו "לא בשמים היא", "בפיך ובלבבך לעשותו", "קרוב אליך הדבר". זה אצלך, זה אתה, אין רצון וצורך לשנות את האתה שלך, אלא נצל את המקסימום שלך. שתהיה אתה האמיתי.

כל אדם יש לו חלק בתורה, חלק בעבודת ה'. ובחלק שלו הוא צריך לפעול ולא להיות מישהו אחר. הסיפור ידוע שרבי זושא היה חולה מאד הוא החל לבכות. שאל אותו אחיו (רבי אלימלך) מדוע אתה בוכה הרי העמדת תלמידים רבים? אמר לו רבי זושא: אינני חושש אם ישאלו אותי למה לא היית משה רבינו-על כך יש לי תשובה, וכן אינני חושש אם ישאלו אותי למה לא היית אהרן הכהן, הנני חושש רק משאלה אחת בדין שמים: כשישאלו אותוי: למה לא היית זושא?

מצוות התשובה גם באה להגיד לאדם, תהיה מקסימום שאתה יכול להיות, וכן באה לדרוש מן האדם 'תהיה אתה'-תבין מי אתה באמת ומה הוא חלק ממך ומה לא. מה באמת לא אתה-לא חלק ממך. ברצוני לתת דוגמא לתנא של הכיר את עצמו-אלישע בר אבוה.

אומרת הגמ':

"אמרו עליו על אלישע בן אבויה, שלא היתה העזרה ננעלת על אדם חכם וגבור בתורה בישראל כמותו. וכיון שהיה מדבר ודורש בלשכת הגזית או בבית המדרש של טברייא, היו כל החברים עומדים על רגליהם ומאזנים לדבריו, ואח"כ באים כלם ונושקין אותו על ראשו. אם בטבריא כך, קל וחמר בשאר מדינות ובשאר עיירות (רות רבה פרשה ו).

תנו רבנן מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו אמר לו מאיר חזור לאחריך שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת אמר ליה אף אתה חזור בך אמר ליה ולא כבר אמרתי לך כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר (תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו.)

ר' מאיר ידע שאלישע בר אבוה הוא תלמיד חכם עצום ולכן רצה לשמוע ממנו תורה. מגיעים לאיזה מקום, אלישע בר אבוה אומר לר' מאיר: חזור לאחוריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת". אתה לא יכול להמשיך, נגמר תחום שבת, זהו, תפסיק מיד. ר' מאיר שומע את זה, ור' מאיר אומר לו גם אתה אל תמשיך יותר,תחזור מיד בתשובה. הנה, יש לך הזדמנות כעת לחזור בתשובה בשנייה הזאת. אחר שומע את זה, אומר לו אתה יודע מה שמעתי? שמעתי בת קול מהשמים, והבת קול מהשמים אמרה: "שובו בנים שובבים חוץ מאחר". אז הבת קול מהשמים אמרה שאני לא יכול לחזור בתשובה, לכן אני לא חוזר בתשובה.

אני מבקש להביא את ההסבר של הרב סולוביצי'יק לסיפור הזה, ותראו כמה זה מתקשר לכל מה שאנחנו מדברים היום:

"כונת הקול היתה, כי אלישע ישליך מעליו את "אחר" את האישיות הזרה, יסתייג מזהות השקר שלו. בא אליו בן שובב השאר את "אחר" בחוץ. אולם אלישע בן אבויה טעה. הוא סבר כי "אחר" והוא זהים, וכי הוא אלישע בן אבוה אינו יכול להשאיר את "אחר" לבדו. הצליף בשוט על סוסו ונעלם, ובאותו רגע נעלמה דמות של התנא שלא הכיר את עצמו". (חמש דרשות-הרב סולובייצ'יק)

הייתה בת קול, באמת אלישע בן אבויה שמע בת קול. אבל אתם יודעים מה הבת קול התכוונה? כוונת הקול הייתה כי אלישע ישליך מעליו את אחר, ישליך את האישיות הזרה, יסתייג מזהות השקר שלו. תהיה אלישע בר אבוה, אל תהיה אחר, אחר לא חוזר בתשובה, את אחר תזרוק, תהיה מי שאתה. אולם, אלישע בר אבוה טעה. הוא סבר כי הוא ואחר זהים, וכי הוא אלישע בן אבוה לא יכול להשאיר את אחר לבדו. ובאותו רגע נעלמה הדמות של התנא שלא הכיר את עצמו.

מעולם לא הייתה הכוונה שאלישע בר אבוה לא יחזור בתשובה, אלא הבת קול אמרה לאלישע בר אבוה אתה לא מבין מי אתה, אתה לא יודע מי אתה. אתה לא אחר, זה לא מי שאתה באמת. יש לך דמות שקרית שמלווה אותך ואתה מבולבל ואתה לא מבין מי אתה באמת. תהיה אתה. אבל בגלל שהוא היה כל כך מסובך בחטא היה לו דימוי ומחשבה שהוא ואחר זה אחד. לכן הבת קול כאילו אמרה אלישע בר אבוה יחזור בתשובה אחר לא יחזור בתשובה, הוא הבין שזה אותו בן אדם. זה התפקיד של חזרה בתשובה, לא לשנות את הבן אדם אלא שתוכל לענות לעצמך על השאלה מי אתה באמת – בלי לחץ חברתי, בלי ציפיות של אחרים. הזהות שלך באמת? זו הכוונה. ולכן כתוב "לא נפלאת היא" – לא באים לשנות אותך, באים שתהיה אתה. במקסימום שלך.

ממילא גם מובן למה בחוץ לארץ זה עד ה' ובארץ זה אל ה' – כי אדם צריך להיות מאה אחוז. אי אפשר להיות מאה אחוז, אם חסר קדושת ארץ ישראל. אבל מאה אחוז של חוץ לארץ זה עד ה', אבל מאה אחוז של הארץ זה אל ה', כי קדושתה של ארץ ישראל מביאה לשלימות.

השאלה המרכזית שאנחנו צריכים להתרכז בשבוע הקרוב, מי אנחנו באמת, המצב הרוחני שלנו, לאן אנו שואפים, איך אנו גורמים לנר שלנו להיהפך להיות לפיד.

בואו נלך שלב אחד נוסף. איך באמת קורה שאלישע בר אבוה נותן שיעורים בטבריה ובעזרה, נושקים על פניו, בדרגות כאלה גבוהות, ויום אחד הוא מגיע להיות אחר? הרי זה צריך לעורר בנו שאלות עצומות, ומתוך התשובה על שאלה זו נלמד איך אנחנו לא נרד אפילו מדרגה אחת – נראה איך הוא ירד ונבין איך אנחנו רק עולים ולא יורדים.

הגמרא מביאה 3 הסברים:

א- "שראה לשונו של רבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם אמר זו תורה וזו שכרה זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקנן זה הוא הלשון שהיה יגיע בתורה כל ימיו זו תורה וזו שכרה דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים. (ירושלמי חגיגה ב)

כלומר, היו לו שאלות. הוא ראה את עשרת הרוגי מלכות ולא הבין איך דבר כזה קורה, והוא לא הלך לרב לבדוק, הוא לא הלך לחז"ל לבדוק. התנתק ממסורת, התנתק מרב. הלך רק לפי השכל שלו, וזאת בגלל הגאווה שבו. לכן הוא הגיע למסקנות לא נכונות.

אחד הדברים שמאוד מאוד נמצאים בבסיסה של הישיבה שלנו, ואשרינו שיש לנו את הצוות שכל כך מתאים לזה, שכל תלמיד מפה יצא עם רב לחיים. אדם שמשהו שמטריד אותו, שלא ישאיר שאלות פתוחות, אלא יגש לרבותיו לברר. אלישע השאיר שאלות פתוחות, הוא לא הלך לרב, ולכן הגיע למסקנות לא נכונות ונהיה "אחר".

פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גיניסר וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבני' וירד משם בשלום למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושילח את האם וירד משם והכישו נחש ומת אמר כתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים היכן היא טובתו של זה היכן היא אריכות ימיו של זה (ירושלמי חגיגה ב)

התורה אמרה אם תשלח את האם תאריך ימים, והנה הוא רואה אדם ששלח את האם ולא האריך ימים. הגאווה שגרמה שלא ישאל ויברר אצל רבותיו ואצל חז"ל הביאה את אלישע בר אבוה להפוך להיות "אחר".

ב- אמרו עליו על אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו. זמר יווני לא פסק מפומיה (חגיגה טו:)

אלישע בר אבוה לא ידע את האיזון הנכון, בן פתיחות וסגירות. וכשיש פתיחות יתר מגיעים לבלבול. אנחנו לא רוצים לחנך לסגירות, "חכמה בגויים תאמין". אבל חכמה בגויים שלא תשפיע עליך לא נכון.חכמה בגויים שלא תוריד את הקדושה. אני חשוב שאחד הדברים שהציבור שלנו מתמודד איתו הרבה זה האיזון בין פתיחות וסגירות. אנחנו לא רוצים מצד אחד להיות סגורים מדי כדי שנשפיע, כדי שניתן את הטון. מצד שני אם נהיה פתוחים נהיה מבולבלים ולא נוכל להשפיע כי לא תהיה בנו עוצמה.

הגר"א מביא כלל הלכתי שהוא יעזור לנו ליצור את האיזון הנכון בין פתיחות וסגירות. לדעתו "חוקות הגוי" זה כל דבר שאם כל העולם היה מתחילתו רק בני תורה, לא היה קיים. אני מציע לאמץ כלל זה כדי ליצור את האיזון הנכון בין פתיחות וסגירות.

ג- אמר: הואיל וגורשתי מן העולם הבא אצא ואהנה בעולם הזה. יצא אחר לתרבות רעה. מצא זונה ותבע אותה. אמרה לו: הרי אלישע בן אבוי אתה? עקר צנון מן הערוגה בשבת ונתן לה. אמרה: אחר הוא. (חגיגה ט"ו)

בגמ' זו מופיעות שני הסברים שגרמו שאלישע בר אבוה להיות "אחר":

א)לאור אמרתו הידועה של הרבי מקוצק, שהיצר הרע של הטוב הוא טוב מאד, אם לא הגעת ל100 אחוז אז אל תשמור דבר. זה מה שקרה לאלישע בר אבוה, הוא ראה שהוא מתחיל לרדת מן הדרך, ואינו יכול להיות מאה אחוז ולא חי בשלימות, אז הוא נהפך להיות כופר. "איזהו עשיר השמח בחלקו"-חייב להיות גם בגשמיות וגם ברוחניות. האדם צריך להרגיש שיש לו ומתוך זה לשאוף ליותר.

ב) כוח הנהנתנות גרם לאלישע בר אבוה להיות "אחר".

לסיכום כמה סיבות שגרמו לאלישע בר אבוה להיות אחר:

1) גאווה, שגרמה שאין לו קשר עם רב והוא לא מברר אצל חז"ל דברים, רק לפי הראש שלו.

2) פתיחות יתר – זמר יווני, ספרים של מינים. 3) הרצון להיות או מאה, ואם לא אז אין טעם לכלום. אי ההבנה של "איזהו עשיר השמח בחלקו". אי ההבנה להעריך את מה שיש לי גם אם זה לא מאה אחוז.

4)כח הנהנתנות מהעולם הזה.

ולכן, כשאנחנו באים עכשיו לתקן את אלישע בר אבוה, להיות אנחנו, אנו חייבים לשאול את עצמנו האם אנו מתבטלים בפני רבותינו, בפני חז"ל? האם אנו יודיעם את האיזון בין פתיחות לסגירות? האם אנו שמחים בחלקנו בצד הרוחני ומשם שואפים ליותר? האם אנו יודעים שמטרת העולם לא להיות נהנתן אלא לקדש שם שמים ברבים?

יהי רצון שנזכה כולנו ונרגיש כולנו, "קרוב אליך הדבר מאוד" - "בפיך ובלבבך לעשותו".