שיחה לפר וישב: שנאת האחים של יוסף-שורשה ומהותה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
שנאת האחים של יוסף-שורשה ומהותה
וכיצד אצלנו לא תהיה שורה השנאה כלל
"ויש אחרים מן האחרונים שהוציאו מלבם עוד דבר אחר, שאמרו שחטא הגלות היה בחטא השבטים במכירת יוסף, ואף יוסף חטא מפני שעל ידו היתה המכירה, שיוסף גרם זה שאם לא הביא דבה אל אביו לא אירע זה.... כאשר האדם ידקדק בזה לומר שישראל באו בגלות בשביל מכירת יוסף, ימצא שזה הפך משמעות הכתוב, שהקדוש ברוך הוא אמר לו לאברהם קודם לידת השבטים 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה', וכל מי שיש לו עינים לראות יראה, כי סבת המכירה כדי שיבא לירידת מצרים, שכן דרשו במקומות הרבה 'וישלחהו מעמק חברון' מעצה עמוקה של צדיק הקבור בחברון שנאמר לו 'כי גר יהיה זרעך', והנה היה השעבוד של מצרים סבה למכירה לא שתהא המכירה סבה לשיעבוד" (גבורות ה' פרק ט)
המהר"ל מסביר שהמכירה הייתה הדרך להוריד את עם ישראל לגלות ולא הסיבה לגלות. ואם לא היתה המכירה עם ישראל היה מגיע לגלות בדרך אחרת. לגלות יש תפקיד חשוב בעיצוב עם ישראל ובהתהוותו. הגלות והשעבוד נתנו לעם ישראל את הכוח הנפשי להיות עבדים כדי שבכל הדורות כל יהודי יהיה עבד ה' ויתבטל אליו בלי הרצון להיות בראש הפירמידה, אלא להבין שה' בראש הפירמידה והאדם הינו שליח ה' בעולם. ולכן גם אם לא היתה מכירת יוסף עם ישראל היה מגיע למצרים בדרך אחרת.
בליל הסדר כאשר אנו מודים לה' על היציאה ממצרים עלינו לדבר ולהעמיק בתפקיד הגלות, כי הרי ה' הוא זה שהביא אותנו למצרים והוא זה שדאג גם להוציא אותנו משם, ואם אין אנו מבינים את תפקיד הגלות אזי חסר בהודיה על היציאה.
יחד עם זאת שהמכירה היתה דרך להבאת בני ישראל למצרים ולא סיבת הגלות, חובה עלינו להבין כיצד נוצרה שנאה כה גדולה שגרמה לאחים לרצון לרצוח את יוסף ולשים אותו בבור ולמכור אותו לשיירה שלקחה אותו למצרים.
הבנת המניע לשנאה חשוב כדי שלנו לא יהיה כלל מניע זה (אפילו לא חלק קטן ממנו) וכך נוכל כל חיינו להיות עם כל אחד באהבה גדולה ולקיים עם כולם "ואהבת לרעך כמוך".
כותב האברבנאל:
"ויוסף, עם היותו קטון השנים בן שבע עשרה שנה, היה מטוב שכלו וזכות הבנתו, שהוא היה רועה, כלומר מנהיג ומלמד את אחיו בענייני הצאן" (אברבנאל בראשית פר' לז)
האברבנאל מסביר ששנאת האחים נבעה מקנאה ביוסף שהוא צעיר מהם וטוב מהם, והקנאה היא שורש השנאה המופיעה בפרשתנו. הקנאה גרמה לצרות עין ורצון להעלים את יוסף לגמרי, כי הוא גרם להם כל הזמן לראות את עצמם כלא מוצלחים ביחס אליו.
השפת אמת כותב ומסביר, שיסוד המתח והשנאה בין יוסף והאחים שגרם למכירת יוסף היה כי ליוסף היה את תפקיד 'עבודת חוץ' להיות שגריר ה' במצרים, לעומת אחי יוסף שתפקידם היה 'עבודת פנים' לגור בגושן ולבנות את עם ישראל. האחים אינם מבינים זאת וחושבים שהוא צריך להיות כמותם.
לאור זאת הסיבה לקנאה היא חוסר הבנה שבני אדם צריכים להיות שונים כי לכל אחד שליחות אחרת.
כותב האברבנאל:
"שהם בראותם שהיה אביהם אוהב ליוסף מלי"א בנים אחרים שהיו לו נתנו לב לחשוב למה מצא יוסף חן בעיני אביו יותר מכלם והם לא היו משערים מעלתו וחשיבותו, כי לא ישער הפחות מעלת החשוב לעולם, ולכן חשבו שהיה מכבד את יוסף בעבור שהיה מלשין אותם ומביא דבתם רעה אליו...אבל הם בראותם שאותו אהב אביהם מכל בניו חשבו מחשבות שבעבור היותו מגיד לאביו את כל מעשיהם בבית ובשדה היה עושה לו את כל הכבוד הזה" (אברבנאל בראשית פר' לז)
האחים לא הבינו שאהבת יעקב ליוסף היא כדי שיצליח בשליחותו החשובה. בגלל שהאחים קינאו הם פירשו את המציאות לרעתם, וחשבו שהסיבה לאהבת יעקב ליוסף קשורה אליהם כי יוסף הביא את דיבתם רעה. זו הכוונה "קנאה מוציאה את האדם מן העולם", כלומר שהקנאה לא מאפשרת לחשוב בצורה אובייקטיבית ונכונה.
אם נתרכז בשליחותנו והשליחות תלווה אותנו במחשבותינו ועשייתנו, אז לא יפריע לנו אילו מתנות וכוחות האחרים קיבלו מהבורא, אלא נתרכז בשליחותנו ובמתנות שאנו קיבלנו.
כתוב בפרשתנו:
"וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (בראשית פרק לז פסוק ז)
וכתוב במדרש:
"אתם כונסין פירות ואני כונס פירות שלכם רקיבים ושלי עומדין" (מדרש בראשית רבה)
תפקיד האחים אינו לכנוס פירות, זהו תפקידו של יוסף. תפקידם ללמוד תורה. לכן כאשר הם עושים תפקיד שאיננו מיועד להם הפירות נרקבים. ואילו יוסף שזה תפקידו וייעודו, הפירות שלו לא נרקבין. הקנאה של האחים ליוסף נבעה מכך שהם לא הבינו שלכל אחד יש את השליחות שלו.
יעקב בשונה מהאחים הבין שליוסף יש שליחות אחרת. ולאור זאת מסביר הרב קמינצקי מדוע יעקב מלמד את יוסף תורת שם ועבר ותורת אבותיו ואילו לשאר הבנים רק את תורת אבותיו.
וכך הוא כותב:
"מה שהוסיף רש"י "כל מה שלמד משם ועבר מסר לו", יש לדקדק מדוע דוקא את תורת שם ועבר מסר לו, והלוא יעקב למד גם אצל אברהם זקנו ויצחק אביו, וכי לא היה לו את תורת האבות למסור לו? גם צריך לבאר, וכי לא מסר יעקב לשאר בניו את תורתו שלמד? וביארנו בזה במקום אחר [ונדפס בחידושים לעיל ריש פרשת ויצא – מובא להלן] דהתורה של שם ועבר היתה תורה מיוחדת, תורת הגלות, כי רק שם ועבר שחיו בדורם של רשעים גמורים ואעפ"כ הצליחו להשאר בצדקתם הם אלו שיכולים למסור ליעקב איך לחיות אצל לבן הרשע ולא ללמוד ממעשיו הרעים, ותורת האבות לא הספיקה לזה כי האבות היו זקנים ויושבים בישיבה ולא הושפעו כלל מהשפעת סביבתם, ולכן מכיון שקבלה היה בידם מפי אברהם שצריכים הם עדיין לחיות בארץ לא להם ועבדום וענו אותם, והלא צריך יעקב להכין את בניו לגלות זו, ומצינו שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם בברית בין הבתרים: ידע תדע כי גר יהיה זרעך, ולמה לו לדעת, אלא על כרחך הודיעו כן על מנת שידעו כי עליהם להכין את עצמם לחיי הגלות, ומכיון שיוסף היה זה שהתגלגל לסביבת הרשעים והיה צריך לעמוד לבדו נגד כל הנסיונות שעמדו לו, והוא זה שעליו נפל העול להכין את המקום לבני יעקב לירד למצרים, היה יעקב מוכרח למסור דוקא לו את התורה המיוחדת הזאת, תורת הגלות, תורת שם ועבר. ואמנם האחים, שבטי י־ה, שלא ידעו את הסיבה מדוע לומד יעקב עם יוסף יותר תורה מאשר למד אתם נתקנאו בו ורדפוהו,... כשראו שיעקב לומד עם יוסף חשבו שרק הוא יזכה לקבלת התורה, אבל האמת הוא דלהם הספיקה תורת האבות, ורק יוסף הוצרך לתורת שם ועבר" (אמת ליעקב בראשית פרק לז פסוק ג)
תורת שם ועבר היא תורה כיצד לא להיות מושפעים מהסביבה. שם ועבר גרו עם הרשעים ולא הושפעו מהם. היות ויעקב ידע שליוסף יש תפקיד אחר והוא צריך להיות נציג ה' במצרים ולבד בין גויים, הוא לימד אותו את תורת שם ועבר. אך האחים לא הבינו מדוע יעקב מעביר רק ליוסף את תורת שם ועבר, וזה העצים את קנאתם ליוסף.
לכל אחד יש תפקיד ושליחות אחרת, וכל תפקיד ושליחות חשובים.
האחים לא מבינים שלהם יש תפקיד ושליחות שונה מיוסף, ולכן השוו וראו שיש ליוסף מעלות שאין להם.
כותב הרב וולבה:
"המכיר את עצמו ויודע תכונותיו ויודע כי מה שחננו הבורא ית' מתנה גדולה היא ואם רק ינצל את כוחותיו יגיע לכל מעלה חמודה וישיג בתוה"ק מה שהבו"ע רצה שהוא ישיג ובאופן שהבו"ע רצה שישיגהו, אדם זה סובל עוד מקנאה. אבל הצעיר אשר טרם מכיר את עצמו ותכונותיו הכרה מפוכחת וברורה הנו מביט על עצמו בעיניים לא לו.. הוא מודד את עצמו בקנה המידה של חבריו ומה שהוא רואה אצל חבריו זו בעיניו הטוב והוא רוצה להיות כמוהם, לכן המגע עם החברים מעמיד אותו תמיד על גבולות שכלו וכשרונו והוא רואה עצמו לא מתוך עצמו אלא מהגבולות ושהם הוא רואה אצל עצמו יותר את השלילה, זוהי בחינה של רקב עצמות קנאה. הנגוע בקנאה הוא מזניח את הטוב והחיובי אשר חננו ה' עד כדי "רקב עצמות" ורק מעלותיהם של אחרים חבריו וסביבתו הן מעלות בעיניו. התבונן איפוא ידידי... דע לך כי עבודה גדולה וחשובה מוטלת עליך והיא להכיר את אשר חננך בוראך במעלות וכשרונות נעלים להכיר כי חלקך בתורה שמור לך לבד וכל החברים שבסביבתך לא יגעו בו כי אין יד שכלם מגעת לחלקך המיוחד לך... הרי עליך להתבונן כי הבורא ית' אינו רוצה שכל בני אדם יסתכלו באותו מבט וילמדו וביגיעה לפני כשרונותיו שלו באותה דרך ויבינו אותו דבר, אלא כל אחד בגישה שלו המיוחדת לו, ואז כולם יזכו לתורה שלמה" (עלי שור חלק א)
אדם משווה את עצמו לאחרים כשאין לו עולם פנימי משלו. כשאדם לא מודה על המתנות שהוא מקבל מה' הוא מגיע לידי קנאה ומודד את עצמו לפי פרמטרים חיצוניים-הסביבה.
אחי יוסף לא היו מודעים לעולם הפנימי שלהם ולכן לא האמינו בכוחם ובאישיותם ולכן הגיעו לידי קנאה, כי השוו את עצמם ליוסף שהוא המוצלח ולפי תפיסתם שלא האמינו בעצמם הם לא מוצלחים.
סיבה שניה לקנאה – חוסר בנין עולמי פנימי של האדם והודיה לה' על אישיותו שקיבל מה'.
סיבה שלישית לקנאה- נובעת מחשיבה של "שחור לבן" ולא חשיבה מורכבת. ולכן ברגע שמשהו לא טוב באדם הכל לא טוב.
סיבה רביעית לקנאה- הסתכלות עכשווית ללא תהליך=עבודה. מי שאין לו מושגים של עבודה ותהליך הוא נכנס לדיכאון מהר ומגיע לתסכול ולגאווה והוא לא מבין שגם אם אינו מושלם הוא יעבוד על עצמו בתהליך ויתקדם ויגיע לשלמות ולשמחה.
כתוב בפרשתנו:
"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית פרק לז פסוק א)
כותב רש"י:
"ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז" (רש"י בראשית פרק לז פסוק ב)
יעקב מבקש פחות התמודדויות להתמודד איתן. קפץ עליו רוגזו של יוסף, שהרי האדם נבנה מהתמודדויות.
כותב הסבא מסלבודקה:
"מדוע לבא בטענה על יעקב אבינו שביקש לישב בשלוה?.... אלא מכאן לימוד נורא לחיזוק היסוד שחידש ה"סבא" (מנוברדוק) זצ"ל שצדיק זה לא מי שהגיע לשלמות, 'צדיקים לבם ברשותם', לא כן הדבר, צדיק זה מי שיגע בלי הפסק תמיד, ותמיד ממשיך לעבוד על עצמו בעמל ויגיעה" (דגל המוסר פר' וישב)
ההתמודדות מגדילה ומרוממת את האדם וגורמת לו לקדש שם שמים. יעקב לא ראה את הקושי כדבר שמצמיח אותו אלא כדבר שצריך להסתדר איתו. הוא ביקש מה' לעבוד אותו בלי קושי והתמודדות. לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף, שהרי האדם נבנה מהתמודדויות.
יה"ר שנלמד מה שליחותנו ונבין שכל מה שקיבלנו מה' זה לצורך שליחותנו, ותמיד נשמח ונראה בעין טובה את אישיותנו וייחודנו ונודה לבורא עולם. ובכך נזכה לקדש שם שמים כל חיינו. אכי"ר.
