שאלה שבועית: גדר ברכות התורה

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

בשיעורים האחרונים עסקנו בשאלות הנוגעות לברכות התורה, אולם לא עסקנו בגדרה של הברכה. בשיעור שלפנינו נעסוק בגדרה של הברכה.

שאלה א] ברכות התורה, סוג הברכה- מכירים אנו ג' סוגי ברכות. ברכות המצוות, ברכות השבח וברכות הנהנין. לאיזה מהן משתייכות ברכות התורה?

לכאורה ברכות התורה יכולות להשתייך לכל אחד מההגדרות הללו- ניתן לומר שהינן ברכות המצוות, שהרי מצווים אנו בתלמוד תורה. ניתן לומר שהינן ברכות השבח- על חסדיו של הקב"ה שהביא לנו את התורה המופלאה ודרכה את הדרך והיכולת להתקרב אליו. וברכות הנהנין- שהרי לימוד התורה מיסב הנאה ושמחה לאדם. ומותר, ואף מצוה לשמוח בדברי התורה, כפי שהזכרנו בעבר את דברי האגלי טל בהקדמתו לספרו שההנאה מלימוד התורה הינה חלק אינטגרלי מקיום המצוה.

ואם כן, לאיזה מהברכות מסווגים אנו את ברכות התורה- מצוות, שבח או נהנין?

שאלה ב] איזה לימוד טעון ברכה? נחלקו אמוראים בגמ' בברכות (יא:) מהו הלימוד המחייב בברכת התורה:

אמר רב הונא למקרא צריך לברך ולמדרש אינו צריך לברך ורבי אלעזר אמר למקרא ולמדרש צריך לברך למשנה אינו צריך לברך ורבי יוחנן אמר אף למשנה נמי צריך לברך [אבל לתלמוד אינו צריך לברך] ורבא אמר אף לתלמוד צריך (לחזור ולברך).

לרוב שיטות האמוראים לימוד הגמ' (לדוג') אינו טעון ברכה, ונשאלת השאלה מדוע- הרי הן אם נגדיר אותה כברכת המצוות, הן אם נגדירה כברכת השבח והן אם נגדירנה ברכת הנהנין, אין סיבה שלא יברך על לימודים מעין אלו- הרי בלימודם מקיים מצוה, וגם עליהם יש לשבח ולהודות לבורא, וודאי וודאי שנהנין בהם! ומדוע אם כן סברו מרבית מהאמוראים שאין לברך על לימוד זה, ונשאלת השאלה מדוע?

ואף שלהלכה נפסק כרבא, אין הדבר פוטר אותנו להבין את שיטות האמוראים החולקים, זאת ועוד שלדברי תלמידי רבנו יונה (על הרי"ף ברכות ה: ור"י) הגם שמחייבים לברך גם על הלימודים האחרים היינו משום שכלולים בהם פסוקים מהמקרא! נמצא שגם לדבריו אין לימוד הגמ' מצד עצמו זוקק ברכה, ונשאלת השאלה מדוע!

שאלה ג] הנהגתו שלרש"י בעניין ברכות התורה- רבנו שמעיה תלמידו של רש"י העיד על רבו[1] שכשהשכים מידי בוקר לעסוק בתורה לפני התפילה בירך ברכת התורה, וכשהלך לבית הכנסת להתפלל בירך ברכות התורה פעם נוספת על סדר הברכות.

מהי הסברה העומדת בבסיס הנהגתו של רש"י? מדוע ראה לנכון לברך פעמיים?

שאלה ד] פרטי דיני ברכות התורה- ישנן מספר שאלות נוספות הנוגעות לפרטי הלכות ברכות התורה שיתבארו אי"ה מתוך הדברים: האם נשים חייבות בברכה? האם הרהור בדברי תורה זוקק ברכה? האם כתיבת דברי תורה זוקקת ברכה? האם שנת לילה ושנת יום מהוות הפסקך לענין ברכה?

תשובה

מקור ברכות התורה מהגמ' בברכות (כא.):

אמר רב יהודה...מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר 'כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו' (דברים לב, ג).

מפשט הדברים נראה שזהו לימוד דאורייתא- שהרי מובא פס' מהתורה – ספר דברים. אולם הרמב"ם לא מנאו במנין המצוות. יש שלמדו בדעתו שברכות התורה הינן מדרבנן ככל הברכות, והפס' הובא בגמ' כאסמכתא בעלמא.

ויש שלמדו בדעתו[2], שאמנם תוקפה של הברכה הוא מהתורה, אך לא נמנתה כמצוה בפני עצמה הואיל והיא באה על לימוד תורה, כלולה היא במצות תלמוד תורה.

הרמב"ן (שכחת העשין טו) חולק על הרמב"ם ומונה את ברכות התורה במנין המצוות:

להודות לשמו ית' בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא...

מכלל זה מתבאר שברכה זו מן התורה ואין ראוי למנותה מצוה אחת עם הקריאה כמו שמקרא ביכורים אינו נמנה אחת עם הבאתן וסיפור יציאת מצרים עם אכילת הפסח.

מכך שהציב הרמב"ן את מצוה זו יחד עם מקרא ביכורים, ספור יציאת מצרים, נראה שאין עניינן של ברכות התורה 'ברכות המצוות', אלא 'ברכות השבח' כמאפיינים של אמירות אלו שנודעו לשבח.

ובדעת הרמב"ם שראה לנכון לכוללה במצות תלמוד תורה, נראה שלמד שהינן 'ברכות המצוות'.

אמנם, מדברי שבולי הלקט (סי' ה) בשם רבנו ישעיה נראה כיוון אחר בזה:

וכתב הר"ר ישעי' זצ"ל זה שאמרנו שהמשכים צריך לברך דוקא לפניה אבל לאחריה אינו מברך. ואינו דומה לברכת התורה שבכנסת שמברך לפניה ולאחריה דהתם כל אחד ואחד גומר מצותו, אבל הכא אין קצבה לעסוק בתורה שיברך לאחרי'.

רבנו ישעיה התקשה מדוע אין מברכים ברכות התורה לאחר הלימוד, והשיב שאין קצבה ללימוד. שאלתו צריכה ביאור- מדוע שיצטרכו לברך לאחר הלימוד? היכן מצינו מעשה מצוה שמברכים לאחריו (ברכת המצוה/ברכת השבח)?

מכח שאלה זו הסיק הקהילות יעקב (סי' כב) בדעתו שלמד שיש בברכות התורה מעין 'ברכות הנהנין', והואיל ומצינו בברכות הנהנין שמברך גם לאחריהן (על המזון), סבר רבנו ישעיה שיש צד שגם על התורה נצריך ברכה גם לאחריה.

וזאת משום שכפי שציינו בעבר, ההנאה מלימוד התורה הינה חלק אינטגרלי מהמצוה.

עד כדי- שאף שמצינו שהמודר הנאה מחברו יכול ליטול את לולבו הואיל ומצוות לאו להנות נתנו, מכל מקום בספרו של מי שמודר ממנו הנאה אסור להשתמש! הואיל וההנאה מלימוד התורה הינה חלק מהמצוה (כ"כ הט"ז יו"ד רכא ס"ק מג)!

ובלשונו של הקהילות יעקב:

אבל תלמוד תורה הנאה מיקרי דמשמחת את הלב דהא אסרינן ללמוד בימי אבלו ובט"ב מה"ט דד"ת משמחין ע"ש וכן כתיב הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים ולפ"ז י"ל שברכת התורה ענינה נמי מצד ברכת הנהנין.

נמצא אם כן בפשיטות- שנחלקו ראשונים בגדר ברכות התורה:

לרמב"ם- הינן ברכות המצוות, לרמב"ן- ברכות השבח ואילו לשבלי הלקט יש בהן היבט מסויים של ברכות הנהנין.

עת הברכה- אם נאמר שברכות התורה הינן ברכות השבח, ניתקנו פעם ביום, אם כי יחידת הזמן היא מעלות השחר עד עלות השחר. ועל כן, גם אם אדם קם באמצע הלילה, כל עוד לא עבר היום הבא אינו צריך לשוב ולברכות ברכות התורה.

ואכן, כך מביאים תוס' בברכות (יא: ד"ה שכבר) בשם ר"ת:

והיה אומר ר"ת כשאדם עומד ממטתו בלילה (בשחרית) ללמוד שא"צ לברך ברכת התורה מפני שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת ולא נהירא.

רבנו תם למד שזוהי ברכת השבח ועל כן קצובה היא אחת ל'יחידת זמן' של יום, ואילו החולקים סברו שזו ברכת המצוות, ועל כן אחר כל הפסק משמעותי כשנת לילה עליו לשוב ולברך. ולכן הקם בלילה צריך לברך.

דרך אגב נציין, שהטעם ש'יחידת הזמן' לענין חיוב הברכה הינה מבוקר עד בוקר ולא מערב עד ערב (ככל הגדרת יום בתורה)? מבארים תלמידי רבנו יונה (ברכות ו. בדפי הרי"ף):

שאף על פי שבשאר הדברים אנו אומרים היום הולך אחר הלילה גבי הקריאה הלילה הולך אחר היום.... אם כן אנו כמו פועלים שאין לנו להתבטל מהקריאה, ומה שאנחנו מתבטלין ממנה ביום הוא כמו הלואה אצלינו ואנחנו פורעין אותה בלילה. הנה שקריאת הלילה היא מהיום ההוא ולפיכך בברכה שבירך בבקר להפטר ממה שלומד ביום באותה ברכה נפטר גם כן במה שלומד בלילה.

גדר נוסף בברכות התורה- העמק ברכה מביא בשם רבו הגר"ח מציע הבנה רביעית בגדר ברכות התורה. נקודת המוצא להסברו זה היא הגמ' הנ"ל בברכות יא: שם הובא שלכמה וכמה אמוראים ישנן לימודים שאין מברכים עליהם.

בנוסף, ישנה לכאורה סתירה בדברי השולחן ערוך בגדר ברכות התורה:

מחד, פסק השולחן ערוך (או"ח מז, יד) פסק שנשים חייבות בברכות התורה. וזאת על אף שנשים פטורות ממצות תלמוד תורה ('ושננתם לבניך- ולא לבנותיך'), הרי שלמד שאין זו ברכת המצוות.

ומאידך פסק השולחן ערוך שאין לברך על הרהור בדברי תורה, ולכאורה מדוע אין לברך- הרי לומד תורה ומדוע שלא ישבח את בוראו על הלימוד?

'מתיר'- מסיבות אלו מחדש הגר"ח שגדר ברכות התורה הינן 'מתיר': אין האדם רשאי להוציא מפיו את שמותיו של הקב"ה בלא שיבקש את רשותו, אין לגשת אל הקודש בלא הכנה. הברכה היא ה'מתיר' לגשת אל הקודש'.

מסיבה זו, גם נשים הלומדות תורה צריכות לברך, וזאת על אף שאינן מצוות במצות תלמוד תורה, הואיל והלימוד- הגישה אל הקודש זוקקת ברכה. מאידך, לימוד בדרך הרהור בעלמא אינו טעון ברכה, הואיל וכל הצורך ב'מתיר' הוא במוציא את שמותיו של הקב"ה מפיו.

בדרו זו מובנות גם דעות האמוראים שנחלקו וסברו שישנם חלקים מהתורה שאין צורך לברך ברכות התורה טרם לימודם, הואיל וסברו שהצורך בברכה- ב'מתיר' הוא עבור התורה שבכתב שהיא הינה שמותיו של הקב"ה. ומסיבה זו גם את דעתו של רבא שעל לימוד הגמ' יש לברך, תלו תלמידי רבנו יונה בכך שמבארת היא את פסוקי התורה שבכתב שהינם שמותיו של הקב"ה.

נמצא, שאת מחלוקתם של האמוראים ניתן לבאר בשני אופנים- או שהדעות שקדמו לרבא למדו שברכות התורה הינן 'מתיר', אלא שנחלקו למה יש צורך ב'מתיר', ורבא סבר שהינן בגדר ברכת המצוות.

או שהן רבא והן הדעות שקדמו לו סברו שברכות התורה הינן 'מתיר', אלא שרבא סבר שהואיל וכל מקורות חז"ל באו לבאר את פסוקי התורה, גם לפניהם יש צורך ב'מתיר'- בברכה.

נשים בברכות התורה- מפורסמת היא מחלוקת השו"ע והרמ"א (או"ח יז, ב ועוד) האם נשים הפטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן יכולות לברך עליהן (רמ"א) או לא (שו"ע).

הגר"א (או"ח סי' מז) סבור, שאותה מחלוקת אמורה להיות גם ביחס לברכות התורה בנשים: לשו"ע הסובר שנשים אינן רשאיות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן, לא יכולו לברך ברכות התורה, ואילו לרמ"א הסוברא שמברכות, אף ברכות התורה יברכו.

ומכח זה תמה על השו"ע שכאמור פסק שנשים מברכות ברכות התורה! אכן, אם נאמר שהשולחן ערוך למד כהסברו של הגר"ח שברכות התורה הינן 'מתיר', ממילא מובן שעל אף פסקו ביחס לברכה על מצוות עשה שהזמן גרמן פסק כאן שעליהן לברך.

ברכה על הרהור- הגר"א (או"ח מז) סבר שיש לברך ברכות התורה גם על הרהור הואיל ומקיימים בהרהור את מצוות 'והגית בו יומם ולילה'. אכן, אם נאמר שגדר ברכות התורה הוא 'מתיר', מובן שעל הרהור לא יצטרכו לברך הואיל ואין מעשה לימוד. אמנם על כתיבת דברי תורה יתכן ויצטרכו הואיל והינה כרוכה במעשה, ומעשה צריך 'מתיר'.

שנת יום[3]- הרא"ה (בחי' ברכות יא:) סבור שהגדרת הפסק נגזרת מהסתכלות בני אדם, והואיל ובעיני בני אדם שנת לילה נחשבת לשינה קבועה נחשבת להפסק, ואילו שנת יום, שאנשים רבים כלל אינם נוהגים בה, ונתפסת כעראית, אינה מהווה הפסק לענין ברכות התורה.

לעזר וסיכום הגישות השונות, מצורפת טבלה:

	ברכת המצוות	ברכת השבח	מתיר
האם הוי מצוה בפני עצמה במנין תרי"ג מצוות	רמב"ם- X בהנחה שהוי דאורייתא.	רמב"ן- V
מדוע מברכים על לימוד גמ' ברכת התורה? גמ' ברכות יא:-אמר רב הונא דאמר רבי חייא	כי מקיים בלימוד גמ' מצוות ת"ת והגמ' חזרה בה מההבנה שצריך דווקא פסוקים		ר' יונה- שבתלמוד גם כן מפרש עיקרי הפסוקים
האם נשים מברכות ברכות התורה הרי אינן מצוות?	מג"א וט"ז-יש להם חיוב ללמוד תורה כדי לדעת המצוות ולכן מברכות	V	V
	גר"א- יהיה תלוי במחלוקת המחבר והרמ"א אם נשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא
האם מברכים על הרהור דברי תורה	גר"א- V כי מקיים מצוות תלמוד תורה		שו"ע-לא כי לא הוי דיבור, ולכן לא צריך מתיר.
האם מברכים על כתיבת דברי תורה			שו"ע כן- יש מעשה ולכן צריך מתיר
שינת לילה	V-ב"י בשם רוב הפוסקים	X-ר"ת, מרדכי ר' יונה
שינת יום	Vגר"א X רא"ה-לא הוי הפסק לא ניכר בעיני בני אדם דהוי הפסק.	X
האם יברכו על כל לימוד ולימוד	לא-כי יש תכנון עתידי+חיוב (מג"א,ט"ז) כי לא מסיח דעתו (מהר"ם מרוטנבורג ) כי כל דברי רשות הרחבת התורה (פחד יצחק) שני הלימודים הם לימוד אחד שממשיך (רבינו יונה)	פעם אחת ביום	כן. ולכן רש"י בירך פעמיים