שיחה לפרשת כי תבא: מה לומדים מהבאת ביכורים ומקרא ביכורים?
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
כשאנו קוראים פסוקים בתורה, אנו אמורים לשאול בתחילה: מה אנו לומדים לעבודת ה' מפסוקים אלו?
כתוב בפרשתנו:
"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לה' אֱלֹקיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" (דברים פרק כו פסוקים א-יא)
לצערנו אין לנו היום ביכורים ואין בית המקדש, ולכן חובה עלינו ללמוד מפסוקים אלו מה אנו לומדים לעבודת ה' לחיינו אנו.
1)מדוע מצווה התורה על ביכורים? מה סיבת המצווה?
2)אדם צריך בהבאתו את הביכורים לקרוא מקרא ביכורים. הרי המקרא לא מחדש שהרי האדם יודע כל מה שהוא מקריא, וא"כ מדוע חובה עליו להקריא זאת?
3) "ושמחת בכל הטוב..."- יש מצווה לשמוח בזמן הבאת הביכורים. כיצד התורה יכולה לחייב את האדם לשמוח אם הוא מרגיש שהוא אינו יכול ורוצה לשמוח?
אם נענה על שאלות אלו נלמד ערכים שאפשר ליישמם בכל חיינו ולא דווקא בזמן מצוות הביכורים. אנחנו נלמד אי"ה בשיחה זו איך ללמוד פרשת שבוע.
סיבה ראשונה לביכורים. "הכל ממך ובשבילך". הכל מאיתו יתברך ובשבילו. בעצם האדם היה צריך להביא את כל תאנותיו כביכורים אך התורה מצווה להביא רק את התאנים הראשונים כי היא מתחשבת באדם. ה' נותן את השפע ואדם חייב לזכור את זה כל הזמן.
סוף השנה שעברה התקיים מפגש כל ראשי מוסדות שעלבים. הרב יוני לביא הרצה על ההבדלים בין דורנו לדור הקודם. הבדל אחד שהוא הזכיר, שהדור שלנו מרגיש ש"מגיע לו" ולעומת זאת הדור הקודם היתה בו נתינה כל הזמן.
חובה על האדם להרגיש שכל מה שיש לו זה חסד של הקב"ה. שום דבר לא מגיע לו ולכן הוא צריך להביא את הביכורים ולהודות לה' כדי להטמיע בתוכו ערך זה.
כותב הרמב"ם בספרו מורה נבוכים:
"אבל מקרא בכורים יש בו גם מדת הענוה, כי הוא שלוקח הסל על כתפיו, ויש בו ההכרה בחסדי ה' ונעמו שידע האדם כי מן העבודה (עבודת ה' כוללת) שיזכור ימי מצוקתו בזמן שירוח לו, וענין זה מודגש בתורה הרבה 'וזכרת כי עבד היית' וגו' לפי שיש לחוש מן ממדות הידועות לכל מי שנתחנך בעושר, כלומר הבעיטה והגאוה והזנחת ההשקפות האמתיות, 'פן תאכל ושבעת ובתים' וגו' ואמר 'וישמן ישרון ויבעט' וגו', ומחמת חשש זה צוה במקרא בכורים בכל שנה לפניו יתעלה ובמקום שכינתו. וכן כבר ידעת הדגשת התורה לזכור תמיד המכות אשר באו על המצרים 'למען תזכר את יום צאתך' וגו' ואמר 'ולמען תספר באזני בנך' וגו', וראוי הוא דבר זה לכך, מפני שהן ההגדות המאמתות נכונות הנבואה והגמול והעונש, וכל מצוה המביאה לזכירת אחד מן הנסים או להשרשת אותה הדעה כבר נודעה תועלת אותה המצוה" (מורה נבוכים חלק ג פרק לט)
הרב וולבה מסביר מדוע קשה לאדם להכיר טובה למי שעשה לו טובה.
וכך כותב הרב וולבה:
"הכרת הטובה היא מידה שהשכל מחייב ומידה יפה היא מאד, למה אנחנו כפויי טובה לרוב? ... שתי סיבות ישנן לדבר, כשאדם נולד לא היה לו דעת, ואח"כ כאשר נהיה בר דעת הוא חי כאילו מובן מאליו שהוא צריך להימצא ושהוא מוכרח להיות בריא ושלם. הילד גדל אצל הוריו מיומו הראשון, וכאשר הוא עומד על דעתו הוא מבין, כי כך מוכרח להיות שההורים יטפלו בו ויתנו לו כל אשר הוא מתאוה אליו, עוד זאת שהאדם נולד באנוכיות בסיסית לראות את עצמו עומד במרכו העולם כולו, והכל לא נברא אלא כדי לשמשו, ממילא כל מה שעושים לו מגיע לו, ואין כאן מקום להכיר טובה למישהו.... בעמל רב עולה לאדם להיגמל ממושכל ראשון נפסד זה, וללמד לעצמו כי אין שום דבר מובן מאליו, ולא מגיע לו מאומה, וכל מה שהוא מקבל הוא חסד וטובה, זאת היא העבודה של הכרת הטובה, ואין בזה הבדל בין הטובות שאנו מקבלים מאת הקב"ה ובין אלה שאנו מקבלים מאת בני אדם, עלינו להתלמד אחת ולתמיד כי הכל ממש הוא הטבה וחסד עמנו, אפילו החיים עצמם אינם מובנים מאליהם ....ישנה עוד סיבה לכפיית הטובה והיא זו, כשאני מקבל טובה ממישהו ואני מכיר לו טובתו, אני נעשה לו מחוייב, אני חייב להחזיק לו טובה ואף להגיד לו תודתי. להגיד לאדם "תודה" יש בה משום הכנעה מסויימת, הרי הוא נתן לי ואני חייב לו, וזהו מצב של הכנעה דקה, אבל גם בדקות כזאת של הכנעה אין אדם רוצה. אצל ילדים קטנים יכולים לראות שהם בורחים מלהגיד "תודה", כאשר מושיטים לילד סוכריה וכדומה הוא חוטף אותה ובורח מבלי להגיד תודה.ולא רק להגיד תודה חייב המקבל טובה, הוא נהיה משועבד לחבירו וברבות הימים יצטרך להחזיר טובה כאשר חבירו זקוק לה, ואין אדם רוצה בשיעבודים כאלה, לכן הוא רוצה להתעלם מהטובה ההיא ולעשות עצמו כאילו לא קיבל כלום" (הרב וולבה-עלי שור)
הסיבה הראשונה מסביר הרב וולבה היא, שבהתחלה התינוק לא מודה לאלו שנותנים לו כי הוא אינו מבוגר מספיק ולכן הוא מתרגל בשכלו שמטפלים בו וכולם משרתים אותו ולוקח זאת כמובן מאליו, וכאשר האדם מתבגר הוא ממשיך את תפיסתו הילדותית שיש בו. אדם מתרגל לחיות בלי הכרת תודה ואם לא יעבוד על עצמו הוא ימשיך בחשיבה זו כל חייו.
הסיבה השניה כי הכרת הטוב גורמת למחוייבות של המקבל להחזיר לנותן וזאת המקבל לא רוצה.
האדמור מאלכסנדר כותב:
"איתא בספר "בית יעקב" (מאלכסנדר, פרשת בראשית , אמור, בחוקתי כי תבוא) ששמע מפי כ"ק מרן הרכי ר' בונים מפשיסחא זי"ע, שהקשה הרי התורה היא נצחית ואיך שייך בכל עת לקיים את מצות ביכורים, ואמר אשר כעת בגלותנו יש ג"כ מצות ביכורים היינו להיות ראשית ביכורי מחשבתו ודיבורו ומעשיו בבוקר להשי"ת, שזהו עיקר ויסוד לטהר נפשו, שכאשר יקום משנתו חייב האדם להשגיח ולשמור האילן וענפיו, הם רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו... שלא ידבר ויעסוק בשום ענין מעניני העוה"ז, רק ראשית מחשבתו תהיה להשי"ת ויקדש ויטהר מחשבתו ודיבורו ומעשיו לשמים, ויפריש שעה ראשונה מהיום כשקם ממטתו רק לעבודתו ית"ש בבלתי לה' לבדו, כל אחד לפי השגתו ולפי גדלו בלימוד התורה, כל אחד לפי ערכו והקטן לפי קטנו באמירת תהלים וכו', וזהו ענין מצות ביכורים בזמן הזה ומזה יומשך קדושת השי"ת עליו כל היום" (האדמו"ר מאלכסנדר)
הרבי מאלכסנדר לומד מפרשת הבאת ביכורים, שכל אדם צריך להקדיש את השעה הראשונה בכל יום ויום ללמוד תורה בשעה הראשונה, כשם שמקדישים את הפרי הראשון, כדי שכל היום יהיה קדוש.
כעת לאחר שהבנו את טעם מצוות ביכורים, נענה על השאלה: מה מטרת מקרא ביכורים, הרי המקריא לא מחדש דבר?
כותב רבינו ירוחם:
"הרי חזינן נפלאות הענין כי אי-אפשר להגיע לשלמות ענין הביכורים לההכרה, וההודאה הגמורה ביציאת מצרים ובירושת ארץ-ישראל, וכל הענינים, כי אם באמרי פיו. יהיו הדברים כל כך פשוטים, הלא הננו ממש על אדמת ארץ-ישראל, בתוך חצר המקדש, ומה חסר לו הכרה בירושת ארץ-ישראל, ובחסד ה' שבענין כולו. אף על פי כן רואים אנו, כי בלי אמירת הפרשה, לא היה מגיע כלל להשלמות. והאמירה וההגדה של הדברים הפשוטים והידועים והמסבבים אותו כל כך, זאת תשלימהו, - ובלעדי האמירה "אינו עומד בארץ-ישראל", ואינו משיג השלימות כלל בענין. ואף שעומד ונמצא בתוכה זהו כוחה של הפה. ועכשיו נבין גודל ענין התפילה,-אשר לכאורה מה מחדשים בתפילה, הלא הדברים ידועים ומפורסמים, ענין גדלות השם יתברך וחסדיו, ושאר הענינים, ידועים מאוד. אך בראותינו גודל השלמת האדם ע"י דבור פיו, אף שהדברים ידועים ומפורסמים בתכלית ... ובהגידו הדברים הללו הכל-כך מפורסמים ומורגשים בדברי פי,- ואם כי אמנם אינו מחדש כל דבר! אעפ"כ תבואהו עי"ז השלמות הגדולה. וכן ענין התפילה אף שאינו מחדש דבר,- אעפ"כ הנהו משתלם באמרי פיו בתכלית השלימות" (רבינו ירוחם על ספר החינוך)
חשוב שכל אדם שמרגיש רגש מיוחד, שיעשה מעשה ויקבע רגשות אלו בתוכו.
בעקידת יצחק ה' אומר לאברהם לא להרוג את יצחק. אברהם מציע שלפחות יפצע אותו. מדוע חשוב לאברהם לפצוע את יצחק? אלא אברהם רצה לעשות מעשה כדי שהדביקות העילאית שבה הוא נמצא בעקבות הניסיון תישאר אצלו לנצח.
כעת נטפל בשאלה השלישית:
כיצד התורה יכולה לצוות על השמחה? כיצד אפשר לצוות על רגש?
כותב בעל ספר שמחת ביכורים:
"כי בבוא כל ישראל לירושלים, בטח היה ביניהם עשירים גדולים וקטנים: עשירים גדולים, אשר הביאו ביכורים רבים מכל שבעת המינים הגדלים בשדותיהם וכרמיהם ופרדסיהם, בקלתות של כסף וזהב, ובעלי בתים פשוטים, אשר הביאו ביכורים מעט ממין אחד או שנים ושלוש. ובטח יקנאו הבעלי בתים את העשירים, ויהיה להם תרעומת בלבם על ה', על מה זכו הם להתעשר יותר מהם. וכאשר יהיה הלב מלא מקנאה, לא יהיה מקום בלבו לנוח שם השמחה. על כן צוה לנו הקב"ה כמאמר התנא (שמעון בן זומא במסכת אבות ד,א): 'איזהו עשיר השמח בחלקו', ויסיר הקנאה מלבו 'ושמחת בכל הטוב' – תהיה כל כך בשמחה כאילו השגת כל הטובות שבעולם ואינך חסר מאומה. (וזכור) [והזכיר] אשר נתן לך ה' א-להיך ולביתך - על כן אל תהיה בעצבות לב על הנהגתו. כל מה שיש לך הוא מתנה נתוּנה לך מאת ה', אשר הוא א-להיך כאשר הוא א-להי העשירים, ומסתמא יודע הוא איך לחלק מתנותיו. על כן אל תהיה בעצבות לב על הנהגתו ואל תתרעם עליו וקבל מתנתו בסבר פנים, כי אולי מנסה אותך ה'. ראה איך הלוי והגר, שאין להם שום חלק ונחלה בארץ, על כל זה הם שמחים איתך ומה הם שמחים לא על טובת העולם הזה, רק הלוי שמח שזכה לעבוד את עבודת המקדש. והגר שמח שזכה להיכנס תחת כנפי השכינה ולהיות בקרבך. על כן, גם אתה תהיה שמח בשמחת הנפש. ואולי מיעט הקב"ה ממך טובת העולם הזה, שלא תהיה טרוּד כל כך בעבודת האדמה ותוּכל לעבוד ה' ביותר, כי 'מרבה נכסים – מרבה דאגה' " (ספר שמחת הבאת ביכורים)
כל הציבור מגיע בהבאת ביכורים וזה גורם להשוואה וקנאה בין האנשים, במיוחד העניים בעשירים, ואז יש תרעומת מצד העני כלפי הבורא. אם העני יבין שיש לכל אחד שליחות אחרת בחיים הוא לא יקנא בעשיר ויהיה שמח במה שיש לו. העני צריך להבין שה' גרם לו להיות עני כי זה מה שטוב לו. ה' הוא אבא של כולנו ורוצה שיהיה לנו טוב.
כותב אבן עזרא:
"אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה. איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו. ועתה אתן לך משל. דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהיא יפה לא יחמוד אותה בלבו.... כי ידע כי זה לא יתכן... ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו. רק כאשר חלק לו השם. ואמר קהלת (לאשר) [ולאדם שלא עמל בו] יתננו חלקו. ואמרו חכמים בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד.... על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו. כי ידע שהשם לא רצה לתת לו.... על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו" (אבן עזרא שמות פרק כ פסוק יד)
ציווי התורה "לא תחמוד" הוא אינו ציווי על הרגשות אלא ציווי להעמיק את ההבנה השכלית, וכך יגיע האדם ל"לא תחמוד". בציווי "לא תחמוד" התורה מצווה את האדם שיבין בשכלו בצורה הבהירה ביותר שהקב"ה הוא אבא שלו ורוצה בטובתו, ואם הוא החליט לא לתת לאדם דבר מסוים זה סימן שבשבילו דבר זה לא טוב לו וזה כמו רעל, ולכן ה' לא נתן לו. אם האדם יבין זאת בצורה בהירה ונהירה, אז זה ישפיע גם על הרגשתו הפנימית והוא לא יחמוד את מה שיש לשני.
יה"ר שנבין ש"הכל ממך ובשבילך", ונדע להכיר טוב לה' ולסובבים אותנו, ונקדש שם שמים כל חיינו. אמן כי"ר.
