שיחה לקראת יום כיפור-עקרונות בעבודת ה' החשובים לחזרה בתשובה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור עקרונות בעבודת ה' החשובים לחזרה בתשובה
תלמידים רבים מישיבתנו מתלבטים במה הם מייחדים את עבודתם הרוחנית בעשרת ימי תשובה לאור זאת שבשנה כולה הם משתדלים להתעלות, להבנות ולהתרומם.
לדעתי ימי התשובה צריכים להתייחד בשלשה מישורים.
א.לחיות את האידיאל בלי שום אילוצים. הרמ"א מביא שגם מי שאין לו ברירה וסומך על המתירים ואוכל פתח עכו"ם (כשרה כמובן) בעשרת ימי תשובה שלא יאכל זאת. ולכן חשוב שגם אנו נשתדל לחיות לכתחילה בימים אלו בכל המישורים.
ב.לחשוב מה רוצים שתהיה נקודת הבחירה שלנו בשנה הבאה. אנו מקבלים כוחות חדשים רוחניים לשנה הבאה בדין של יו"כ, ולכן חשוב שנוכל להגדיר לעצמנו מה מבקשים אנו מבורא עולם.
ג.להגדיר לעצמנו בצורה ברורה ומדוייקת את הדגשים בעבודת ה' שלנו כדי שנוכל להתמקד ולהתרומם בהם.
אני מבקש בשיחה היום לדבר על דגשים בעבודת ה' שחשוב שנתמקד בהם בעשרת ימת התשובה, כדי להעצים ולחזק אותם שיהיו נטועים בתוכנו.
בשיחה הקודמת הבאנו את הרב וולבה מספרו עלי שור, שהגדיר מהו מהלך התשובה. וכך הוא כותב:
"אדם שאינו מכיר את בוראו הוא בהכרח טועה בדרך החיים וברגע שהוא מכירו הוא שב למקומו האמיתי.... כאשר האמונה בבורא ית' ותורתו תקועה בלב בודאות מוחלטת שודאות זאת היא ממש גילוי בלב אז אדם מכיר את בוראו. למעשה צריך העוסק בתשובה לעשות התשובה הבסיסית לשוב מאי הכרת הבורא להכרתו...הן התשובה במעשה מתחילה ברצון לשוב... הכל תלוי ברצון שלנו הרצון הוא הפותח והסוגר במעשים שלנו ובהנהגת ההשגחה אתנו. התחלת התשובה המעשית היא בזה שנבחון את רצוננו לאן הוא נוטה אם מצאנו שיש בחינות ברצוננו של בא לטמא נצטרך לישר את רצוננו להיות בא לטהר. כיצד משנים את הרצון זהו היסוד בכוחה של הכרה אמיתית לשנות גם את הרצון שיהיה אמיתי...מושכל ראשון הוא שהאדם אנוס ע"י תאוותיו עד שאי אפשר להיחלץ מהן כאילו הוא מוכרח ולא בעל בחירה שיטות מסוימות בפסיכולוגיה המודרנית חדרו גם אלינו ויצרו מושכל ראשון זה אולם עלינו לדעת כי זוהי כפירה ממש כי יסוד כל התורה הוא שיש לאדם בחירה"
הדגשים בעבודת ה' לאור הרב וולבה הם:
1)החשיבות כל הזמן להיות מודע ולחשוב שה' ברא אותי לצורך משימה של קידוש ה' בעולם ואם לא אעשה אותה יהיה חוסר לעם ישראל.
2) הרצון והעשייה תלויים בהבנה מוחלטת שנולדתי לצורך קידוש ה' והשפעת טוב בעולם.
3)יש לכל אדם בחירה חופשית. אין אדם שהוא כבול לא יכול. יש כאלו שקל להם יותר ויש כאלו שקשה להם יותר, אך כל אחד יכול.
כותב אליהו זוטא:
"פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני אדם אחד והיה מלציץ ומלעיג דברים ובא כנגדי. ואמרתי לו: בני, מה אתה משיב לאביך שבשמים ליום המשפט? אמר לי: רבי, יש לי דברים שאני משיב לאבי שבשמים ליום המשפט, אומר אני לו, בינה ודעה לא נתנו לי מן השמים. אמרתי לו: בני, מה מלאכתך? אמר לי, צייד אני. אמרתי לו, בני, מי אמר לך שתביא פשתן ותאגידינו מצודות ותשליכנו לים ותעלה דגים מן הים? אמר לי, רבי, בזה בינה ודעה נתנו בי מן השמים.אמרתי לו, בני, ומה להשליך מצודות ולהעלות דגים מן הים ניתנו בך בינה ודעה, דברי תורה שכתוב בה, כי קרוב אליך הדבר מאד (דברים ל' י"ד), לא ניתנו בך בינה ודיעה? מיד היה מתאנח והיה מרים קולו והיה בוכה. ואמרתי לו, בני, אל ירע לך, אלא שאר בני אדם שהן משיבין באותו עינין, מעשה ידיהן מוכיחין עליהן, עליו ועל כיוצא בו ועל הדומין לו ועל העושין כמעשיו מהו אומר:"יבושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי" (אליהו זוטא (איש שלום) פרשה יד)
בהסתכלות ראשונה לצוד דגים הרבה יותר קל מאשר לימוד תורה הדורש המון התמדה ועיון. והיות ויש שוני אדיר בין צייד של דגים ללימוד תורה, כיצד באליהו זוטא השוו ביניהם ואמרו אם אדם יכול ללמוד לצוד הוא יכול ללמוד תורה?
עונה על כך הרבי מקוצק:
על מה שמביא התנא דבי אליהו, שפגע באדם אחד ושאל ... והדברים אינם מובנים, כי כל אחד יודע זאת שאין ראיה מזה לזה. כיון ששכל התורה משונה משכל דברים הגשמיים. ואמר על זה הרב הקדוש מקאצק זי"ע שזאת אמר לו אליהו ז"ל והיכן יש לך בינה להיות צייד דגים, אין זה רק מחמת הכרח מזונות, יען שלא היה לו עצה אחרת לפרנס את עצמך רק מזה ועל ידי זה היה לו בינה ושכל להיות צייד דגים. ואם תעיין שעסק התורה הוא ג"כ חיות האדם, כנאמר כי חיים הם למוצאיהם, אז בוודאי יהי' לך בינה ושכל מחמת שהוא ג"כ הכרחי ,כנאמר אם לא בריתי יום ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, והוא עמוק" (ספר שיח שרפי קודש - תורה מא:)
דייג חייב ללמוד את מלאכת אריגת הרשת לפרנסת למשפחתו. לעומת זאת אדם זה שאליהו פגש הרגיש שלימוד תורה הוא בונוס לחיים ולא הכרח, ולכן הוא לא השקיע בכך ולא גייס את כל כוחותיו. אמר לו אליהו הנביא אם תרגיש ותבין שלימוד הוא הכרחי לחיי האדם ובלי תורה תמות מוות רוחני, אז תראה שיהיה לך הכוח לגייס את כל כוחותיך ללמוד וליהנות מהלימוד.
הרב מדן מביא בשם אביו:
"מי לימדך ליטול פשתן? מראה העיניים לימד אותך שיש לאדם כח ליטול פשתן - זה שקר! אין אדם שיש בו כח לעשות דבר. אם אתמול הצליח האדם ליטול פשתן - זו היתה מתנה בלבד מהקב"ה. אין כל ערובה שאף היום יצליח האדם ליטול פשתן או להזיז יד ורגל, כל יום זה מתנה חדשה, בריאה חדשה. א"כ ממשיך אליהו הנביא בשיעורו הנפלא, אם נתנו לך מתנה שתוכל ליטול פשתן ק"ו יתנו לך מתנה ללמוד את כל התורה ולהיות גדול בתורה. הסיבה שאין אנו רואים גדולי תורה זה אך ורק בגלל שרובה דאינשי הולכים אחר מראה העיניים. אילו היו האנשים יודעים שכל רגע ורגע הם מקבלים בחסדיו ית' המרובים חיים, שכל כח להניע את האיברים מחדש במתנה, לא היו נשברים או מתרעמים שעה שהייתה נופלת עליהם צרה, מחלה, שהרי החיים של אתמול אינם מחייבים כלל את החיים של היום... כך נעשים אליהו!" (ברכת מאיר סימן לג)
ה' נתן לדייג את היכולת והכוח להיות דייג. ה' גם נותן לכל יהודי את היכולת והכוחות ללמוד תורה.
אם נבין שבלי זה אין לנו חיים, נשאף ונלמד תורה עוד ועוד ולא נפסיק, כי זה לא בונוס אלא הכרחי.
בשו"ע מובא הלכה שמותר בשבת לחלל שבת על פיקוח נפש רוחני ולא רק על פיקוח נפש פיזי. לאור זאת שבלי תורה האדם מת מבחינה רוחנית.
יש הרחקות רבות מדרבנן. אין בעיה לאכול בשר קר עם חלב מדאורייתא. מדרבנן יש מערכת כלים נפרדת לאוכל חלבי ואוכל בשרי והפרדה של 6 שעות. כותב הראי"ה קוק שחכמים עשו הרחקות רבות מדרבנן לא רק שפרקטית לא נעבור על דאורייתא, אלא שנבין ונרגיש ונצייר בנפשנו כמה חמור לחטוא וכמה נזק החטא עושה, ונתרחק מהחטא כמו אש
וכך כותב הרב קוק בעין אי"ה:
"זאת הזהירות בעצמה חוקקת בלבבו רושם חזק כמה גדול הוא ערכה של שמירת התורה, וכמה רב הוא ההפסד בעבירת דבר אחד מה"ת, שהרי אפילו להכנס במצב שיש איזה חשש שיבא לעבור ע"ד מה"ת הוא מרחיק את עצמו כמו שאדם מרחיק את עצמו מחשש סכנת נפשו, וכמו שהוא שומר מכל משמר אוצר יקר ונחמד, שגם מחשש רחוק של איבודו הוא מגין עליו. ולהיפך כשהאדם נכנס במצב כזה שהוא עלול לעבור ע"ד של תורה, אע"פ שיזהר ולא יעבור, מ"ם מרשים דבר זה עצמו בלבבו איזה ירידה על ערך קיום התורה בכלל. שהרי אין הדבר כ"כ נשגב אצלו, שהרי אינו חש שישמור עצמו מהכנס במקום שיש חשש שיבא לעבור ע"ד תורה, ופעולת הרפיון על כלל קיום התורה פועלת לרעה גם כשלא יעבור בפועל ע"ד מה"ת... מ"מ רפיון בנפש כבר פועל הדבר במה שמכניס עצמו לחשש קרוב לעבור ע"ד תורה שהרי ביקש להטות....ומאשר הרשמים שתפעול כל פעולה על הנפש, יחלקו בין פעולה לפעולה לא לבד מצד עצמותה של הפעולה אם טובה היא או רעה, כ"א גם לפי המצבים והסבות שגרמו את הפעולה ההיא, שאינו דומה רושם שעושה פעולה הנעשית ממצב של טוב לב כאותה שנעשית ממצב של כאב לב, וכיוצא בחליפות של מצבי הנפש שבאדם, ותולדותיהם יוכרו למבחין היטב בעמקי חכמת הנפש... ע"כ לא לבד את עצם החטא ראוי לרשום כ"א את הסבה שחוללתו, וכן נהג ר"י ב"א שכתב אני ישב"א קריתי,הסבתי והטיתי נר בשבת, הפעולה, למען דעת כי לא איכות הפעולה לבד תוכר ברישומה על תוצאות יתר ארחות החיים כ"א גם אפני סבתה"
כתוב בגמ':
"אמר רבי ישמעאל בן אלישע אני אקרא ולא אטה. פעם אחת קרא וביקש להטות. אמר: כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר". "רבי נתן אומר (ר' ישמעאל בן אלישע): קרא והיטה, וכתב על פנקסו אני ישמעאל בן אלישע קריתי והיטתי נר בשבת, לכשייבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה" (שבת יב:)
היסוד השישי הוא שכל החטאים הם חיצונים לאדם ולא פנימיים. הפנימיות שלנו היא חלק אלוק ממעל.
לר' מאיר היו בריונים שהציקו לו ואשתו אמרה לו שיתפלל שיחזרו בתשובה. וקשה לכאורה, כיצד מועילה תפילה על חזרה בתשובה כאשר לא האדם עצמו מתפלל? אלא מסביר הראי"ק קוק בעין אי"ה שר' מאיר התפלל שה' ישנה את התנאים החיצונים שלהם (ישים אותם בסביבה שונה) ואז ממילא הם עצמו יחזרו בתשובה.
וכך כותב הרב:
"והנה לדעת הסוברים שנפש האדם היא רק הכנה לקנות הנצחיות ע"י דעות טובות מושכלות ומידות ומעשים טובים, אפשר להיות נפש נשחתת לגמרי מאין דרך לבקש רחמים על הטבתה, זולת בהיותו מעצמו משנה בחזקת היד בחירתו והרגלו ע"י כח מידת הגבורה שבנפש האדם. אבל לפי הדעה הנכונה, שהנפש היא עצם חי ונשגב ורק במקרה נפסדה ממקרי הגוף אבל חפצה לעולם לעלות במעלות הצדק והמישרים, ע"כ ראוי להתפלל שהנפש הנבראת מאור העליון לא תיתם ותחי עוד לנצח".
יהי רצון שנזכה בעז"ה ביום כיפור לכוחות חדשים לעבודת ה' בעוצמה וברוממות, ונזכה לקדש שם שמים ולהשפיע רבות על כלל ישראל.
