שיחה לעשרת ימי תשובה: הרצון התמידי לקדש שם שמים
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
נמצאים אנו בעשרת ימי תשובה, ימים שבהם חובה עלינו לחזור בתשובה כדי לצאת מ"הבינוני" שבתוכנו ולהגיע למדרגת "הצדיק".
מספר שאלות עלינו לברר:
1)מיהו ה"בינוני" ומיהו "הצדיק"?
2)מה השאלה המרכזית שצריכה להיבדק בתוכנו בימים אלו?
3)לאן אנו שבים? מדוע ימים לאו נקאים ימי תשובה ולא ימי התבוננות והעמקה?
כותב הרב וולבה:
יש לנו להתבונן אפוא לאן אנו שבים?
"אשרי איש ירא ה'" (תהילים קיב א) "אשרי איש ולא אשרי אשה? א"ר עמרם אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש". (ע"ז יט.)
רש"י כותב:
כשהוא איש כשהוא בחור בכוחו ממהר להכיר בוראו קודם ימי הזקנה.
עפ"י רש"י החידוש בחזרה בתשובה הוא, שתהיה לנו הכרה ברורה ועמוקה שה' ברא אותנו בעולם למטרה מסויימת-קידוש שם שמים. החטא של האדם נובע כי הכרה זו איננה מספיק עוצמתית בתוכו.
חובה עלינו בימים אלו לתגבר ולהעצים הכרה זו שה' ברא אותנו בעולם למטרה של קידוש ה' בעולם, וזו מטרת חיינו.
ממשיך הרב וולבה:
אדם שאינו מכיר את בוראו הוא בהכרח טועה בדרך החיים וברגע שהוא מכירו הוא שב למקומו האמיתי
התשובה משמעותה לחזור לעצמנו ומטרת חיינו.
כאשר האמונה בבורא ית' ותורתו תקועה בלב בודאות מוחלטת שודאות זאת היא ממש גילוי בלב אז אדם מכיר את בוראו ודאות זאת תבע אליהו הנביא מדורו במעמד הר הכרמל באמרו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה' הוא האלקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו
גם אנו פוסחים על שני הסעיפים. פעם אנו מבינים שהעיקר לקדש שם שמים ופעם אחרת אנו מבינים שהעיקר הוא הדברים בהם כל אדם חייב לעסוק-הגשמיות. לאדם צריך להיות ברור שהדברים הגשמיים הם אמצעיים ולא המטרה.
הרב וולבה כותב:
"וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים". ושמעתי מהגאון הצדיק ר' דניאל מקלם נ"ע הי"ד כי גם אז לא היתה אמונתם ודאית והראיה שאמרו פעמים ה' הוא האלקים אילו היתה אמונתם ודאית היו קוראים קריאה זאת פעם אחת בלבד.
אמונה לא נבנית רק על הורדת אש מן השמים אלא על עבודה מתמדת.
חז"ל אומרים: "ראתה שפחה על הים (סוף) מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי" והוסיף הרבי מקוצק ועדיין נשארה היא שפחה, כי אמונה לא נבנית מהתגלות חד פעמית אלא מעמל ועבודת ה' התמידית.
ממשיך הרב וולבה:
אם ההכרה היא אמיתית היא מביאה לידי מעשים. למעשה צריך העוסק בתשובה לעשות התשובה הבסיסית לשוב מאי הכרת הבורא להכרתו. הן התשובה במעשה מתחילה ברצון לשוב. גם החטא התחיל ברצון להתרחק ולחטוא כי אין אדם חוטא בלי רצון אנחנו ממציאים לעצמנו אמתלאות רבות על הרפיון בעבודה ועל הכשלון בחטא.... הכל תלוי ברצון שלנו הרצון הוא הפותח והסוגר במעשים שלנו ובהנהגת ההשגחה אתנו. התחלת התשובה המעשית היא בזה שנבחון את רצוננו לאן הוא נוטה אם מצאנו שיש בחינות ברצוננו של בא לטמא נצטרך לישר את רצוננו להיות בא לטהר. כיצד משנים את הרצון זהו היסוד בכוחה של הכרה אמיתית לשנות גם את הרצון שיהיה אמיתי
כותב הרב וולבה:
התורה הקדושה היא התבלין לכל היצר אם עבודת ה' היתה מחוזקת בידנו בתכלית החיזוק לא היינו מגיעים לחטא לכן ריש כל המרעין הוא ביטול תורה שהיתה הדבקות בתורה רפויה אצלנו כי היא הסיבה לכל העבירות. הרצון הוא הכוח העליון והעמוק מכל כוחות הנפש נורא הוא עד כמה רוב בני אדם ואפילו בני תורה נבוכים ואינם יודעים להשתמש בו.
לימוד תורה גורם לגדילה של הנשמה, המביא להכרה בתפקידו ושליחותו של האדם.
ממשיך הרב וולבה:
מושכל ראשון הוא שהאדם אנוס ע"י תאוותיו עד שאי אפשר להיחלץ מהן כאילו הוא מוכרח ולא בעל בחירה שיטות מסוימות בפסיכולוגיה המודרנית חדרו גם אלינו ויצרו מושכל ראשון זה אולם עלינו לדעת כי זוהי כפירה ממש כי יסוד כל התורה הוא שיש לאדם בחירה.
אנשים רבים מרגישים שאינם יכולים להגיע לרצון לממש את שליחותם בעולם בקידוש שם ה' ולעמול ולעסוק בתורה, לאור אישיותם וחולשתם והסיבוכים שהיו להם בעבר. כותב הרב וולבה, כל זאת היא כפירה. ה' נתן לאדם את כוח הבחירה והוא יכול לקחת אחריות מלאה על חייו, וכל אדם יכול להגיע להכרה ורצון ברורים ועוצמתיים שיביאו למעשים של קידוש ה' בעולם, וכל זאת בתנאי שירצה האדם לרצות במלוא העוצמה והעוז.
כותב הרב וולבה:
להשליך מעלינו כל הטענות על אחרים כאילו הם אשמים בכשלונות שלנו לרבות הטענה על השי"ת כאילו הוא לא סייע לנו דיו ולדעת כי הכל תלוי בנו ובחיזוק רצוננו נבדוק את עצמנו לאן רצוננו נוטה אם אנו בבחינת בא לטהר או עדיין כבולים אנו בבא לטמא ולהתאמץ בכל כוחנו להיכנס למצב של בא לטהר להידבק בתורה בשארית כוחנו אחר כך נבדוק מה יכולים לדרוש מעצמנו בעסק התורה ועבודת ה' ואיזו מדריגה היא עדיין למעלה מיכולתנו להשיגה. שום דבר לא נעשה ממילא ודבר שלא נקדיש לו עבודה לא יהיה לנו.
אין להאשים אדם אחר ולא את הקב"ה. אדם צריך לקחת אחריות על חייו. אין דבר כזה שהקב"ה לא מסייע. הכל תלוי בבחירה ובהכרה והרצון.
מסיים הרב וולבה:
אנחנו מבינים היטב האנשים המטריחים עצמם באלול ובעשי"ת לחפש אתרוג מהודר וסמוך ליוה"כ הם מזדרזים כבר לבנות סוכתם אבל הם עוברים על מצות יוה"כ והתשובה אשר כל חיי אדם תלויים בה ומעדיפים מצוה יותר מאוחרת אבל מעשית שהיא בודאי יותר קלה מאשר התשובה אין זה כי אם יצר רע מיוחד. רבינו הגר"י סלנטר לימד אותנו שישנו יצר רע רוחני המשתדל לגזול מהאדם כל עליה אמיתית ומטהו מעבורה אמיתית ומטעהו בחשבונות מסולפים היצה"ר הרוחני יכול להתלבש אפילו בחיפוש אתרוג מהודר בעשי"ת (הרב וולבה-עלי שור)
יש גם יצר הרע רוחני. אדם צריך להתמקד בעשרת ימי התשובה בארבעה דברים: ההכרה שלו, הרצון שלו, עשייתו ועמל התורה.
הגמ' כותבת:
א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחין בר"ה אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה בינוניים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ זכו נכתבין לחיים (מסכת ר"ה טז:)
כותב הרמב"ם:
והבינוני, תולין אותו עד יום הכפורים. אם עשה תשובה, נחתם לחיים ואם לאו, נחתם למיתה (רמב"ם תשובה פ"ג ה"ג)
הרמב"ם שינה בלשונו מלשון הגמ' "אם עשה תשובה" לעומת הגמ' שכתבה "זכו". מדוע הוא שינה? אם אדם הוא בינוני הרי מספיק לכאורה מצווה אחת שכבר לא יהיה בינוני?
ומרן הגאון מהר"י בלזר מפמרבורג הרגיש בכאן תמיה רבתא דהרי הבינוני הוא זה שטעמיו שקולים ואין לטוב הכרעה על הרע ואם בן כל זכות שתהיה לו תהיה מה שתהיה בידה להוציאו מכלל פלגא ופלגא ולהכניסו לכלל רובו זכיות ולזכותו לחתימת לחיים טובים.
עונה הרב איצ'לה-בלעזר
כבר קשרו לבינוני את החבל לצוואר אבל לא לקחו עדיין הכסא מתחתיו, כלומר הדין שלהם נגמר- אם יעשו תשובה אז מוותרים ומורידים אותו מהכסא.
לפי הרמב"ם הבינוני תלוי עם חבל אבל עדיין לא הורידו את הכסא. ברגע שהכסא יילקח הוא ימות. לפי הרמב"ם נגזר דינו למוות ורק אם יעשה תשובה הקב"ה יידאג שהאדם יישאר בחיים. ולכן מצווה אחרת לא תעזור כי כבר נקבע דינו למיתה, אלא רק חזרה בתשובה שהופכת את האדם (בינוני) לאדם אחר וצדיק תעזור ותושיע ותהפוך את הדין.
הרב הוטנר עונה תשובה נוספת:
"לאחר העמקת מחרשת המחשבה בפנימיותם של המושגים רובו זכיות וריבוי חובות יתחדש אצלנו המבט בהבחנתם של המושגים הללו המבט החדש הזה מראה לנו כי רובו זכיות איננו סכום של כמה זכיות יחידות ורובו עבירות איננו סכום של כמה עבירות יחידות דאם בסכום עסקינן כי אז היה מדרגת רובו זכיות משתנית משעה לשעה ומרגע לרגע כי בהזדמן לו לאדם זה שרובו זכיות כמה כשלונות בדרכו הרי הוא מפסיד את מעלתו של רובו זכיות ענין זה של חילוף מדרגה משעה לשעה אינו מתקבל על הדעת דהלא כל עבירה וכל מצווה המזדמנות לו עלולות הן לשנות את תארו הכללי. אמנם מה שהמבט החדש מראה לנו הוא כי רובו זכיות הוא קו באפיו של אדם והוא הוא הקו המושרש ביחסו של אותו אדם אל הטוב ואל הרע ורובו זכיות זו היא מידה בנפש. המידה הזו יוצרת בנפש בעליה את המצב של הכרעה לצד הטוב בעיצומה של הנפש וממילא כשם שאפשר לו לאדם אשר מדתו היא מדת הסבלנות ליפול לפעמים ברשת הכעס ואף על פי כן מדתו וההיא מדת הסבלנות בעינה עומדת ממש כמו כן אפשר לו לאדם שמדתו היא מדת רובו זכיות להיות נמצא במצב של עבירות ואף על פי כן מדתו שהיא מדת רובו זכיות אינה נפגעת על ידי כך והרי היא עומדת בתקפה ובגבורתה אלא שכשם שיש הבדל תהומי בין אותו הכעס שהוא בא מאדם שהכעסנות היא מדתו ובין אותו הכעס המתפרץ מן האדם אשר מדתו היא מדת הסבלנות כמו כן יש הבדלה תהומית בין אדם שרובו זכיות היא מדתו אלא שהוא נמצא עכשיו במצב המתנגד למדתו ועכשיו עוונותיו הם רובו של אותו אדם ובין האדם שעוונותיו המרובים בזכיותיו הם בהתאם למדתו. בקיצור רובו זכיות או רובו עבירות אינם סיכום של פרטים אלא מידה בנפש. מבט חדש זה בידו לשלול טענתו של מרן ר' איצל. ר' איצל טוען כי מכיון שהבינוני הוא מחצה על מחצה אם כן הלא מספיק לו לעשות ולהוסיף זכות אחת על זכיותיו לזכות בחתימה טובה של יוהכ"פ ולמה הזקיק הרמב"ם את הבינוני לעשיית תשובה דוקא. אמנם עכשיו אנו רואים את שלילתה של טענה זו שהרי לפי מה שנתבאר לנו כי רובו זכיות היא מדה בנפש ורובו עבירות הוא מדה בנפש כמו כן בודאי גם הבינוניות היא מדה בנפש כלומר האדם הזה מתיחס הוא אל הרע ואל הטוב מבלי שתהיה לו בנפשו הזדהות עם אחד מהם מדתו של הבינוני היא מדה של חוסר הזדהות והמדה הזו תעמד בעינה ובתקפה אפילו אם יתוספו לו כמה זכיות. ואפילו אם יוסיף זכיות עד שיתרבו פי כמה על החובות עדיין מדתו היא מדת הבינוניות וכל זמן שמדתו נבחנת היא במבחן הבינוניות אין כאן מקום לחתימה לטובה ואשר על כן שפיר שינה הרמב"ם מלשון הגמרא והעמיד את עשיית התשובה במקום הזכות הסתמות כי כונת התשובה בכאן היא שתיקן את מדת הבינוניות שלו ורק התשובה היא שתכניס אותו למחיצת הרובו זכיות ויחתם לאלתר לחיים (הרב הוטנר -פחד יצחק)
המשימה בימים אלו להכיר הכרה ברורה במשימת חיינו, להעצים את הרצון שיהיה רצון תמידי ועקבי, מה שיוביל למעשים רבים תמידיים כל חיינו. זוהי המשימה העיקרית הנצבת לקראתנו בימים אלו.
השאלה המרכזית שצריך לשאול בימים אלו: האם יש לנו רצון של מאה אחוז, רצון שהוא יציב חזק וממוקד מטרה המביא למעשים כל חיינו?
יה"ר שנתחזק בהכרה וברצון ובמעשים ונזכה לקדש שם שמים כל חיינו. אמן כי"ר.
