שאלה שבועית: הזמנת יהודי שאינו שומר מצוות לסעודת שבת ובגדרי לפני עוור

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

שאלה א] הזמנת מילואימניק בליל שבת- ביישוב בית א-ל הוצבו בראשית המלחמה חיילי המילואים לשם שמירה על הישוב. בני היישוב מעוניינים להזמינם לסעודת ליל שבת, אלא שחלקם אינם שומרים תורה ומצוות, וישנו חשש שיבואו לסעודה ברכבם תוך כדי חילול שבת. האם רשאים בני המקום להזמינם, או לא?

שאלה ב] הזמנת דתל"ש- משפחה שאחד מקרוביה סר מהדרך ל"ע ואינו שומר תורה ומצוות מעוניינת להזמינו אליהם. הקרוב מעוניין להגיע דווקא בשבת, אך ברור הדבר שיגיע תוך חילול שבת. לולי ההזמנה, יתכן וכלל לא היה עובר על איסורי שבת (היה ישן על מיטתו), או לכל הפחות היה עובר על איסורים מעטים. עתה בהגיעו ברכבו עובר על איסורי תורה רבים. האם רשאים בני המשפחה להזמינו, או שמא עוברים בהזמנתו משום 'לפני עיור'?

שאלה ג] כלי לא טבול- ועד הישוב בית א-ל החליט לקנות לחיילי המילואים ששמרו על הישוב סט סירים. הסירים מיוצרים בידי גוי וטעונים טבילה. ברור הדבר שחיילי המילואים אינם שומרי תורה ומצוות לא יטבלו את הסירים. האם רשאים להביא להם מתנה מעין זו, או שמא אסור הדבר משום 'לפני עיור'?

שאלה ד] 'לפני עיור' במידות- בשבת האחרונה התארחו בביתי בני נ"י וילדיו. אחד מנכדי הקניט את אחיו הגדול. לקחתיו הצידה ושאלתי אותו האם הוא יודע שעבר כעת על 'לפני עיור'? הילד הופתע, ושאל מדוע? והשבתי לו שהוא גרם לאחיו להיכשל ולכעוס. האם אכן הצדק עימי? האם גרימת התנהגות שאינה ראויה מבחינת מידות כרוכה ב'לפני עיור'?

כדוגמא נוספת אציין- בני הגדול חוגג עוד מעט ארבעים. בקשו ממני לכתוב עבורו ברכה. האם מותר לי לכתוב את כל השבחים אודותיו, או שמא אני עלול לעבור בזה על 'לפני עיור' מפני שעלול הוא ח"ו להיכשל במידת הגאוה מרוב שבחים?

תשובה

נפתח בשאלת הזמנת המילואימניקים השומרים על היישוב לסעודה, כאשר ישנו חשש שיבואו ברכב תוך חילול שבת. לפנינו ארבע שיטות בענין גדרי 'לפני עיור'.

א] איסור גורף- הג"ר משה פינשטיין נשאל (אגרות משה א, צט) מפי הרב נפתלי קרליבך שהיה רב קהילה בארצות הברית, האם רשאי לעודד את המתפללים שבבית הכנסת בו הוא מכהן כרב לבוא לתפילות השבת בבית הכנסת, בשעה שיודע שרבים מהם יגיעו לבית הכנסת ברכבים תוך חילול השבת?

הרב פינשטיין השיבו, שבמידה והמתפללים גרים במרחק בר – הליכה מבית הכנסת, אולם יתעצלו ללכת ברגל וייסעו ברכבם, אסור לו לעודדם משום 'לפני עיור'.

אכן, במידה וגרים במרחק מבית הכנסת באופן שלא מאפשר הגעה רגלית, מלבד איסור 'לפני עיור' עובר הוא על איסור חמור עוד יותר- הוא מסית אותם לעבור על עבירה חמורה!

ואף שרק המסית את חברו לעבוד עבודה זרה חייב סקילה, למד האגרות משה שגם מסית לעבירות אחרות חייב- אלא שחיובו הוא בדיני שמים בלבד; וכך לשונו:

והשבתי דלהזמין את הרחוקים באופן שאי אפשר שיבואו בלא חלול שבת ודאי אסור, והוא עוד גרוע מאיסור לפנ"ע שהרי הוא עוד באיסור מסית. ואף שאיסור מסית לחיוב סקילה הוא רק מסית לעבוד עכו"ם מ"מ לענין האיסור ועונש כלפי שמיא בכל החומר שאין טוענין למסית יש בכל האיסורים כמפורש בסנהדרין דף כ"ט שיליף ר"ש בר נחמן א"ר יונתן מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני אף שלא היה חטא ע"ז אלא האיסור אכילה מעץ הדעת. חזינן שאיסור מסית יש לכל עבירה, אף שאין עונשין בדיני אדם רק על מסית לע"ז, אבל בדיני שמים יענש, ולא ילמדו עליו סנגוריא.ואיסור לפנ"ע יש אף באינם רחוקים כ"כ כשידוע שיתעצלו לילך ברגלים ויסעו במאשינעס אבל איסור מסית ליכא באינם רחוקים.

לדברי האגרות משה, במידה וחיילי המילואים יגיעו בעקבות הזמנתו לסעודת השבת ברכבם, אסור עליו להזמינם משום 'לפני עיור'

האגרות משה חזר על פסקו זה במקרים נוספים:

1] בבית כנסת בארצות הברית נהוג היה שבעת התפילה עורכים לילדי הקהילה פעילות בקומה מעל בית הכנסת. שמעה של הפעילות יצא למרחוק, וילדים רבים רצו להגיע ולהשתתף בה.

הדבר הביא לכך שהוריהם של הילדים שהגיעו להביאם לפעילות, הצטרפו לתפילה בבית הכנסת. אכן, חלק מהורים אלו הגיעו לבית הכנסת ברכבם בשבת.

הנערה שערכה את הפעילות פנתה במברק לרב פינשטיין, ושאלה אותו האם רשאית להמשיך בפעילות? ותשובתו היתה, שעליה להפסיק את הפעילות, אף שהיא לא הזמינה אותם והם באו מאיליהם, ולא – נמצאת היא עוברת משום 'לפני עיור'.

2] בחודשי הקיץ מקובל בניו יורק ליסוע לבונגלוס מחוץ לעיר בגלל החום הרב השורר בה. באחד המקומות בו התקבצו יהודים, לא היה בית כנסת. הם פנו ליהודי שאינו שומר תורה ומצוות שהיה בבעלו תו בונגלוס, ושאלוהו האם יוכל להשכיר להם את המקום לתפילה. הלה הסכים, וכך הוה.

אלא שהמתפללים שמו לב שיהודי, בעל המקום מכבה את האור בשבת אחר צאתם. לפני שבת הבאה הציעו לו היהודים תשלום עבור הוצאות החשמל של כל השבת, ובלבד שלא יכבה.

הלה הסכים, אולם הם שמו לב שלאחר כשעתיים בעל הבית שב וכיבה את החשמל.

והם פנו לרב פינשטיין בשאלה, האם רשאים הם להמשיך ולהשתמש במקום. והוא, על פי דרכו הנ"ל, הורה להם, שעדיף שכל אחד יתפלל ביחידות בביתו ובלבד שלא יעברו על איסור 'לפני עיור' דאורייתא.

ב] מותר בישנה אפשרות אחרת- מו"ר הג"ר שלמה זלמן אוירבך מתייחס לשאלת הזמנת אדם שאינו שומר תורה ומצוות לסעודת שבת, וסבור, שמידה והמזמין פתח בפני האורח את האפשרות להימנע מחילול שבת- הציע לו לבוא לפני שבת והודיע לו שהוא מוזמן להישאר ללון בחדר שהכין לו, אינו עובר משום 'לפני עיור' לא תתן מכשול', הואיל והוא פתח לפניו את האפשרות להגיע ללא מכשול, והלה בחר להכשיל את עצמו.

כך כתב בתשובותיו בשו"ת מנחת שלמה (ב, ד[1]):

מותר להזמין גם מי שגר רחוק ממקום התפילה ולהציע לו מקום לינה קרוב למקום באופן שלא יצטרך כלל לחלל שבת, ואף אם לא יקבל את ההצעה אין חייבים להגיד לו שימנע משום כך לבוא, וגם אין צריכים להזהיר אותו שאסור להגיע ברכב[2].

לדבריו, רשאים בני היישוב להזמין את חיילי המילואים ויציין בפניהם שיגיעו רגלית לכבוד השבת. ובמידה והם בכל זאת יבחרו להגיע ברכב ולחלל את השבת, לא הוא שהכשילם, אלא הם הכשילו עצמם.

ג] ביכל לעשות בלעדיך יש איסור תורה- עד עתה, נקודת המוצא שלנו היתה שעוסקים אנו באיסור תורה של 'לפני עיור', הואיל ולולי הזמנת המארח, יתכן והאורח לא היה נוסע כלל בשבת- נמצא שהוא זה ש'הביא' את האורח לידי איסור.

אולם הג"ר אשר וייס שליט"א סבור, שכל הנידון בסוגיא אינו במישור ה'דאורייתאי' של איסור 'לפני עיור':

ואף שיש מקום לטעון דרק כאשר נזיר לוקח כוס יין זה ובן נח לוקח אבר מן החי זה בחד עברא דנהרא שרי, ולא בנדון דידן שאנו מכשילים אותם לנסוע לביתנו, ואילולי כן היה נוסע למקום אחר. באמת נראה פשוט דכל כהאי גוונא הוי חד עברא דנהרא, דמה לן אם יסע לכאן או לכאן, ואם יאכל חתיכה זו או אחרת..

הואיל וכל האיסור שלפנינו הוא איסור מסייע מדרבנן מדין 'תוכחה'- סבור הרב וייס שכאשר במעשה זה עצמו (שמזמינו לסעודה) מראה לו את דרך האמת ומקרבו לה', אין בזה כל איסור, וכך כתב[3]:

בהזמנת 'פורקי עול' לסעודת שבת מתקיים חיוב תוכחה, שכן כל מטרת ההזמנה היא בעצם 'תוכחה', על ידי מה שמראים לו את נועם קדושת השבת הנראה לעין כל בשעת סעודת השבת, ועל ידי זה יתעורר לשוב בתשובה שלימה, ואין לך תוכחה גדולה מזו. ואשר על כן, בוודאי שאין בהזמנתו לסעודת שבת איסור מסייע לדבר עבירה, אלא אדרבה, קיום מצווה בהזמנה, ובוודאי שאין סיבה לאסור את ההזמנה משום 'מסייע לדבר עבירה'.

לדבריו, מותר יהיה להזמין את חיילי המילואים לסעודת השבת.

ד] מותר כשכוונתו לטוב- הג"ר משה שטרנבוך שליט"א בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' שנח) סבור שאיסור 'לפניו עיור' תלוי בכוונתו של האדם, ובמידה וכוונתו היא להיטיב עם האדם ולא לגרום לו נזק, אין בדבר משום 'לפניו עיור'. ובלשונו:

נראה שיסוד האיסור דלפני עור הוא דומיא דעור שמכשילו, אבל אם כוונתו רק לטובת עצמו לא נקרא מכשיל, אלא כמו שרופא מנתח לא נקרא מכה חבירו, כך כאן הלוא אין כוונתו להרע לו או לייעץ לו עצה שאינה הוגנת, אלא שמקוה בזה להדריכם ולקרבם לדרך האמת, ומה שחבירו מחלל שבת עי"ז אינו אלא עושה רעה לעצמו ולכן אין בזה איסור לפני עור, וכיון שאינו מצוה אותם לנסוע, ואדרבה, הודיע להם שמצטער בכך, תו אין כאן חיוב ערבות להפרישם במחללי שבת בפרהסיא, וע"כ נראה שגם איסור לפני עור אין בזה שכוונתו לטובתם.

אכן, דבריו מחודשים, בפרט ההלכה שהזכרנו בשיעורים הקודמים, שאסור לתת אוכל בפני מי שעלול לאכלו בלי ברכה, גם אם כוונתו להיטיב עמו. וצל"ב.

כלי לא טבול- הגרש"ז אוירבך (ח"א סי' לה, ב) בה דן האם מותר לתת/למכור כלי לא טבול לאדם שאינו שומר תורה ומצוות שמסתבר לא יטבול את הכלי לפני השימוש, וכך כתב שם:

יתכן שאם נאמר שהאיסור של השתמשות עם כלי הנלקח מנכרי מסתעף רק מחובת מצוה דרמיא אקרקפתא דגברא לטבול את הכלי, אפשר דבכגון דא, כיון דאיכא למיתלי שיש למקבל עוד כלי כזה, וממילא אפשר שימכור כלי זה לאחרים והוא עצמו לא ישתמש בו לסעודה, וכן בלוקח מחנות, גם כן יש לתלות שאינו קונה לעצמו אלא כדי ליתנו במתנה לאחרים, וכיון שאין זה ממש חפצא של איסור כמו נבלה או יין לנזיר, אינו עובר בכהאי גוונא על לפני עור ... וגם דומה קצת למוכר אוכלין ומשקין למי שאוכל בלא ברכה, או כמו משכיר בית לעבריין, אף על גב שיש הרבה עבירות אשר בלא בית לא היו נעשין ועושין כן גם בכהאי גוונא דלא מצי למיגר מנכרי אלא מישראל. גם אין נמנעין מליתן או למכור אוכלין למי שאינו זהיר בקידושא ואבדלתא, אף על גב דאפשר שמלבד העבירה שאינו מקדש ומבדיל, הוא עושה גם עבירה בזה שאוכל ושותה; גם נוסעים עם נהג במוצ"ש אף שלא הבדיל וגם לפני שקרא ק"ש והתפלל.

מחדש הגרש"ז שאיסור 'לפני עיור' קיים רק כאשר המכשיל ממציא לפני חברו 'חפצא של איסור', אולם במידה ומה שנותן לו אינו חפצא של איסור, אין איסור בדבר. בתנאי, שישנה אפשרות כל שהיא שלא ישמש הדבר לאיסור- כגון שמסתבר שיש לו כלים אחרים או שיתכן וימכרם לאדם אחר.

דומה הדבר, להיתרם של בית הלל (שביעית ה, ח) למכור פרה חורשת לעם הארץ בשביעית, על אף החשש שיבוא לחרוש בה בשביעית 'מפני שהוא יכול לשוחטה. בגלל אפשרות השימוש המותר אין הדבר מוגדר כ'חפצא של איסור'.

נציין, שלמעשה ביחס לכלי שאינו טבול נשאר הגרש"ז בספק האם מוגדר כ'חפצא של איסור' או לא.

'לפני עיור' במידות- לסיום, נתייחס לשאלה האחרונה אותה שאלנו, והיא- האם ישנו איסור 'לפני עיור' בהכשלה בעבודת המידות?

הראי"ה קוק בספרו מוסר אביך (פרק ג, ה) סבור שיש איסור לפני עיור גם ביחס למידות:

לענ"ד נראה שיש איסור מכשול-לפני-עור גם במדות. אע"פ ששמעתי משמי' דגברא רבא שאין במדות משום לפ"ע, לא אדע טעמו של דבר. שהרי גם בעצה שאינה הוגנת יש איסור מכשול-לפני-עור.

ה'גברא הרבא' אותו מציין כחולק, הוא הג"ר ישראל סלנטר.

נראה, ששאלה זו תלויה בשאלת הבסיס בגדרי 'לפני עיור', האם שורשו הוא באיסורי 'בין אדם לחברו', בכך שגורם לו להכשל ולהיענש בעולם הבא, או שמא שורשו הוא באיסורי 'בין אדם למקום', בכך שהוסיף (אף שלא בצורה ישירה), איסור בעולם.

מידות רעות, אמנם יביאו את האדם להיענש ולהינזק לעולם הבא, אולם לא נראה שיש בהם הוספת טומאה בעולם הזה. הראי"ה שסבר שיש בדבר משום 'לפני עיור' סבר כצד הראשון ששורשו של האיסור הוא בגדרי בין אדם לחברו, והג"ר ישראל סלנטר שחלק, סבר ששורשו של האיסור הוא ב'בין אדם למקום' בהוספת האיסור בעולם.

לפניכם טבלה לסיכום הנפקא מינות העיקריות שעלו בין שני צדדים אלו לאורך השיעורים האחרונים:

	גורם לחברו להיענש בעוה"ב-בין אדם לחברו	גורם לחטאים בעולם-בין האדם למקום
נתינת אוכל למי שלא יברך למטרת צדקה	ב"ח-תינוק שנשבה לא נענש ולכן אין לפני עוור	מג"א וט"ז-אסור אא"כ יש ספק. תינוק שנשבה חוטא ולכן יהיה לפני עוור
לפני עוור כאשר המכשיל לא מצווה על האיסור	אשה שמספרת גבר ולא משאירה לו פאת ראש עוברת על לפני עוור כי הוא ייענש	אין לפני עוור כי היא לא מצווה על האיסור של פאת הראש ולכן גם לא מצווה להרבות באיסור זה
כאשר אני גורם לאחר לעבור איסור דרבנן	יעבור לפני עוור דאורייתא כי הנ"ל יענש	יעבור לפני עוור דרבנן כי מייצר רק איסור דרבנן
האם יש לפני עוור במידות	מכיוון שמי שעובר על מידה רעה ייענש, יש לפני עוור דאורייתא	אין לפני עוור כי מידה לא טובה לא מביאה טומאה (בניגוד ללאו), ולכן אין לפני עוור

[1] במהדורה החדשה הושמט דבר זה.

[2] בעל השדי חמד דן, מה יהיה במקרה בו הניח אדם מכשול ברחוב מסויים, ביודעו שעיור עובר שם באופן קבוע. אלא שבדיוק באותו היום העיוור לא הלך באותו מקום. האם עבר המניח משום 'לפני עיור'. על פי האגרות משה המדד הוא השאלה האם בסוף נכשל אי מי מסיבתך, ועל כן אפשר שלא עבר. אולם על פי הגרש"ז השאלה היא האם הנחת מכשול או לא. ואכן, במקרה של הגרש"ז שהוא פתח בפניו את האפשרות לא לחלל שבת לא הוא שהניח מכשול בפניו. אולם במקרה של הנחת המכשול סוף סוף הניח מכשול, ועל כן יתכן ויעבור משום 'לפני עיור'.

[3] מתוך חלופת מכתבים המופיעה בספר רץ כצבי שבת עמ' תקיח.