שיחה לפר' חיי שרה -בורא עולם בקנין-השלם זה הבנין
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור בס"ד
בורא עולם בקנין-השלם זה הבנין
פרשתנו מטפלת באריכות בשליחות של אליעזר למצוא אשה ליצחק. לאור זאת ברצוני היום בשיחה להתייחס לשני נושאים:
- אחוז הגירושין בציבור הדתי העולה משנה לשנה.
- אחוז הדתלשי"ם – ה"מתגרשים" מהקב"ה כביכול, העולה משנה לשנה.
בשני נושאים אלו יש להבין מהם הגורמים המאיצים תהליכים אלו. מה ניתן לעשות, ומה המשותף לשני "גירושין" אלו?
הגורם הראשון: אין פניות להעמיק את הקשר בין איש לאישה וחשיבה כיצד כל צד משמח את הצד השני. לאור זאת שאנשים כל הזמן נמצאים במרוץ החיים. יוקר המחיה שעולה כל הזמן והמדיה והתקשורת שמחברת את האדם למעגלים רבים, גורמים לאדם להיות טרוד ועסוק כל הזמן, ואין לו את השלווה הנצרכת לתקשורת נכונה ולזמן איכות.
הגורם השני: אין מספיק חינוך למידות – סבלנות/עין טובה/רגישות לשני. אנו מוצפים במידע רב אך לא מספיק מחנכים את עצמנו לעדינות הנפש הנצרכת לנישואין.
הגורם השלישי: אנו חיים בדור של ריגושים. איננו יודעים לחנך את עצמנו מספיק ליהנות מן השגרה בבחינת "כל יום יהיו בעיניך כחדשים".
פרשתנו מחדשת את ברכת האירוסין שאנו מברכים בחתונה.
אחרי שרבקה מסכימה להתחתן עם יצחק, מברכים אותה משפחתה:
"וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו" (בראשית פרק כד )
לומדת מכאן הגמ' במסכת כלה על ברכת האירוסין:
"כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה.. ומניין לברכת חתנים מן התורה, שנאמר ויברכו את רבקה"
לעומת זאת בגמ' בכתובות(ז:) לומדת מקור אחר לברכת חתנים:
"גופא אמר רב נחמן אמר לי הונא בר נתן תנא מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר +רות ד'+ ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה"
מסבירים המפרשים, שמרבקה לומדים על ברכת האירוסין, ומבועז ורות על ברכת הנישואין. נעמיק בברכת האירוסין ובהבנה של מהות האירוסין. כיום אנו עושים אירוסין ונישואין יחדיו. אך בתקופת הגמ' היה הבדל של שנה בין האירוסין והנישואין, וצריך להבין מדוע? מדוע היה זמן שהאשה כבר מקודשת לבעל ועדיין אינם חיים יחדיו?
הבנת הרי"ף היא, שהתורה חידשה את האירוסין-קידושין, כדי להדגיש לאדם שנישואין בעם ישראל מבוססים על קשר נפשי, וזהו הייחוד של עם ישראל, ולכן מקדש עמו ישראל בחופה שקדמו לה קידושין. הזמן הזה (שנה בזמנו) שכבר מקודשים אחד לשני אך לא חיים יחדיו, בא להבליט שהעיקר הוא הקשר הנפשי-נשמתי, ולכן מברכים על תקופת האיסור-שאסר לנו את הארוסות לנו- כי יש בו חשיבות להעמיק את הקשר הנפשי לפני כל קשר אחר. כל תקופת הנישואין חשוב להעמיק קשר זה ע"י נתינה הדדית, רגישות, התחשבות. ואם אדם נמצא במרוץ החיים, ואין לו הפניות הנפשית הנדרשת, מפסידים את איכות הנישואין.
מעמד האירוסין זה בפרשתנו. רבקה זה ברכת האירוסין-קידושין. קידושין מלשון מיוחדת. שנה שקשורים אבל אסורים לגור יחד עד החופה. מדוע קידושין חשוב?
אומר הרמב"ם:
"קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה שנאמר +דברים כ"ב+ כי יקח איש אשה ובא אליה" (רמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה א)
רואים מהרמב"ם שנישואין היה גם לפני מתן תורה, ומה שחידשו זה האירוסין-קידושין. מדוע התורה חידשה זמן זה ומעמד זה?
נביט בברכת האירוסין:
"ואי זו ברכת האירוסין, אמר רב יהודה ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין, ברוך אתה י"י מקדש ישראל על ידי חופה וקידושין" (מסכת כלה רבתי פרק א)
בשום ברכה אין ברכה על איסור. מדוע פה מברכים על איסור? מה זה על ידי חופה וקידושין? אבודרהם באמת מוריד מילים אלו "על ידי חופה וקידושין". אבל הרי"ף לא מסכים:
"והרי"ף כתב שאינו בדין מפני שהנישואין שייכי באומות ולא קדישי ישראל טפי מהם אלא בחופה וקדושין"
בפרשתנו יש גם התייחסות למרוץ החיים:
"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיקֹוָק בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (פרק כ"ד)
מה זה בכל?
רש"י מסביר לא כמו הפשט:
"בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה"
אב"ע מסביר כפשט: "באורך ימים ועושר וכבוד ובנים"
הרמב"ן כועס על האב"ע, ומסביר שאין זה יכול להיות בכל. יכול להיות שהאדם יהיה לו אורך ימים, עושר, כבוד, בנים, ועדיין יהיה חסר לו המון ואין לו כל. הרב דסלר בספרו כותב על פגישתו עם עשירי עולם שיש להם אריכות ימים, עושר, כבוד ובנים, אך היה חסר להם שמחת החיים.
"ואילו ידע זה המתהדר בסודותיו תאלמנה שפתיו מהלעיג על דברי רבותינו"
ולכן מסביר הרמב"ן:
"אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי "בכל" תרמוז על ענין גדול, והוא שיש להקב"ה מדה תקרא "כל", מפני שהיא יסוד הכל, ובה נאמר (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל... אין הברכה הזאת שנתברך בכל רומזת על שהוליד בת משרה אשתו, או שלא הוליד, אבל היא רומזת ענין גדול שברך אותו במדה שהיא בתוך מדת הכל"
הקב"ה העביר לאברהם שלמות רוחנית. בפגישה של יעקב ועשיו, יעקב מעניק לעשיו מנחה, ועשיו יודע שיעקב אינו עשיר והוא כן, ולכן אינו רוצה לקבלה ואומר ליעקב יש לי רב-איני זקוק למנחה זו. ויעקב עונה לו, יש לי רב ולי יש כל. כלומר שימחתי וסיפוקי בחיים איננו תלוי במתנה זו, ולכן לא ארגיש חסר אם אתן לך. יש לי שלמות אחרת.
בוודאי שיש ערך לממון-לעבודה-למרוץ החיים, אך עלינו לדעת שלא הוא נותן את ה"בכל"-את שלמות האדם, ולכן חובה עלינו להתייחס אליו כאמצעי-כמו דברים אחרים שאנו עושים בחיינו כדי לחיות, אך לא הם הנותנים את טעם החיים. טעם החיים חייב לבוא בקירבה ודביקות בבורא. ולכן כשם שבנישואין חייבים להשקיע בזמן איכות ובמחשבה, כך גם בקרבת ה' חייבים להשקיע זמן ומחשבה- בקיום מצות ואהבת את ה' אלקיך. לשם כך גם כן זקוקים לפניות נפשית והרגש.
פגשתי קבוצה של תיכוניסטים ואמרתי להם שאחד הדברים המייחדים את ישיבתנו, הוא הדגש על הכנה לחיים ואהבת הלימוד. התלמידים היו מופתעים, ואז אמרתי שמי שלא אוהב את לימוד התורה, חסר לו בשלמות "בכל".
הגורם השני:חינוך למידות. אליעזר שבוחן את רבקה בוחן אותה דווקא במידת החסד. אם אני ניגש לבדוק את הסיבות לגירושין, אז אני מגיע למסקנה שאין מספיק חינוך למידות, אנשים אין להם סבלנות לתהליך, אנשים לא חיים תהליך. נישואין מצריכים סבלנות נישואין מצריכים חסד, נישואין מצריכים רגשיות אחד לשני, ועין טובה. אדם שרוצה להכין את עצמו לנישואין חייב לעבוד על מידותיו. דרשות הר"ן והכלי יקר מסבירים, שיעקב בוחר אשה לבנו מבית שעובד ע"ז עם מידות טובות, מתוך ההבנה שהשקפה ומחשבות ניתן לשנות ואילו מידות יש קושי גדול לשנות, ולכן אליעזר בודק את רבקה דווקא במידותיה- כי זהו בסיס הנישואין.
 האזן לשיעור |
הצפייה וההאזנה לשיעורים באתר זה מצריכים את התוסף של פלאש. אם אינכם רואים כאן את הנגן אנא גשו לכתובת זו והורידו את הנגן ללא תשלום. |
 הורדות |
|
להורדה יש לבצע קליק ימני ואז בחירה ב "שמור יעד בשם...": |