שאלה שבועית: היחס בין ברכות התורה לברכה על ישיבת סוכה [המשך- חלק ב]
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
יהיו הדברים להצלחת עמ"י, להצלחת חיילנו הגיבורים ומנהיגנו. ברור שלימוד בתקופה כזו אינו פשוט, ישנן הרבה הסחות דעות. ישנן אזעקות יומם ולילה. לא קל לבני חו"ל שהיו אמורים כבר להיות בשעה זו בביתם ועתה נמצאים פה, במציאות לא פשוטה..
אבל צריך לדעת שבשמים ישנה נחת רוח גדולה מאוד- 'אף חכמתי עמדה לי' אמר שלמה המלך – 'תורה שלמדתי באף- היא שעמדה לי/נתקיימה בי' (מדרש קהלת).
ישנו נוסח נוסף בילקוט שמעוני (רמז תתקסח) שם נאמר: 'תורה שלמדתי במסתורין היא שעמדה לי'. תורה שאדם לומד בסתר בלא רעש וצלצולים, מעשים טובים שעושה האדם בסתר- הם שעומדים לו.
רבי שמואל רוזובסקי עמד בראשות ישיבת פוניבז'. היו תקופות בהן המצב הכלכלי של הישיבה היה לא פשוט. ואפילו עובדי נקיון לא יכלו להחזיק. ר' שמואל המתין לשעת לילה מאוחרת, סגר את הוילונות ובסתר ניקה את בית המדרש. בעת חוליו האחרון אמר, שהזכות איתה יבוא לבית דין של מעלה היא זכות זו של גמילות החסד והדאגה לרווחת הציבור- במסתורין.
שבוע שעבר עסקנו בשאלת ההבדל בין ברכות התורה לברכה על מצות סוכה, שבעוד שברכות התורה מברכים אחת ליום, על מצות הסוכה מברכים בכל עת שנכנסים בה[1], והצגנו חמשה כיוונים שונים בביאור ההבדל.
שאלה א] ד"ת לאינו שומר תו"מ- מנהגי להשתדל לומר דבר תורה לכל אדם שאני פוגש. מה יהיה הדין במקרה בו אני נוסע עם נהג מונית שאינו שומר תורה ומצוות, האם אני רשאי לומר לו דבר תורה או לא? לכאורה אם אומר לו דבר תורה אעבור על 'לפני עיור' בכך שאני גורם לו ללמוד תורה ללא ברכה! האם אכן כך הדין! [נציין, שעקרונית גם על שמיעת דברי תורה גרידא יש לברך ברכות התורה].
כך נשאל הרב אשר וייס שליט"א:
הנה נשאלתי ע"י גדול אחד איך מותר לומר דברי תורה והלכה למי שידענו בבירור שלא בירך ברכת התורה והלא העוסק בתורה ואינו מברך עליה מבטל מצות עשה, והגורם לחבירו לבטל מצות עשה עובר בלפני עור לא תתן מכשול כמבואר בשו"ע או"ח סי' קס"ג ס"ב ברמ"א דאסור להאכיל פת למי שלא נטל ידיו ועובר בלפני עור וכן מבואר עוד בסי' קס"ט סעי' ב' במחבר שאין ליתן דבר מאכל אלא למי שיודע בו שיברך עליה ואף שכתב שם הרמ"א דאם נותן לשם צדקה מותר כבר כתב שם במשנ"ב ס"ק י"א דאין זה אלא במקום ספק אבל בודאי שלא יברך אסור בכל ענין[2].
ושאלה זו שכיחה מאוד למי שנוסע במוניות ומעשים בכל יום שנהגים אף אלה שניכר בהם שאינם מדקדקים במצות מבקשים לשמוע דבר תורה.
הנחת היסוד הפשוטה היא שהדבר אמור להיות אסור, הואיל ואין אומרים חטא, אפילו באיסור קל 'כדי שיזכה חברך' (כמופיע בגמ' בשבת ד.)[3], מה הצד לחשוב אחרת? להתיר?
שאלה ב] הזמן הקובע לחיוב בברכת התורה- רבותינו האחרונים דנו בגדר ברכות התורה האם הינן ברכות השבח או ברכות המצוות. במידה וברכות התורה הינן ברכות המצוות ודאי ששנת לילה תחייב בברכה לאחריה. אולם לאומר שברכות התורה הינן ברכות השבח, מבאר שמברכים אותם מיום ליום – תקנו לשבח את שבח זה פעם ביום. מסיבה זו אומר ר"ת (הובאו דבריו בשו"ע מז, יא כאחת מהדעות) שאפילו ישן בלילה על מיטתו כל עוד קם קודם עלות השחר אינו מברך.
אכן שומה עלינו לברר מדוע לפיו המדד להגדרת 'יחידת הזמן' הינו מעלות השחר לעלות השחר ולא יחידת זמן של 'יום' על פי התורה – מערב עד ערב?
שאלה ג] עובר לעשייתן בברכות הֹתורה – בכל המצוות כולן הלכה היא הברכה צריכה להיות 'עובר לעשייתן', האם גם בברכות התורה ההלכה כן? אדם שלא לומד באופן מיידי אחר שבירך את ברכות התורה לא יצא ידי חובתו?
שאלה ד] הבנה בברכות התורה- הלומד בלא הבנה, כדוגמת דובר אנגלית שאינו יודע עברית ואומר את משנת 'איזהו מקומן של זבחים', יוצא ידי חובת מצות תלמוד תורה?
תשובה
הרב יוסף שלום אלישיב (הובאו דבריו בתשו' הרב אשר וייס) סבור שאדם שאינו שומר מצוות ולומד תורה אינו מקיים מצוות תלמוד תורה, הואיל ומצוות צריכות כוונה במצוות דאורייתא. והואיל ואותו אדם אינו מכוון לשם מצוות תלמוד תורה הוא אינו מקיים את המצוה.
אם אינו מקיים את המצוה בלימודו, ממילא אינו חייב בברכות התורה, ואינו מבטלו ממצוות עשה, ולכן אין מניעה לומר לו דברי תורה.
אכן, הרב אשר וייס שליט"א משיג על דבריו: והוא- שאם נאמר שברכות התורה הינן ברכות המצוות אכן מובן הדבר, אולם אם נאמר שברכות התורה הינן ברכות השבח נמצא שחייב בברכות התורה בכל מקרה ונמצא שלשיטתו נשארה השאלה במקומה, שהרי לומד תורה ללא ברכות התורה
אכן יש להעיר על שאלתו זו, שעל הצד שברכות התורה הינן ברכות השבח לכאו' אין המלמד עובר משום 'לפני עיור' שהרי גם אם לולי דברי התורה הללו חייב היה הלה בברכות אלו- שהרי הינן ברכות השבח?
מצוה שבתוצאה אינה צריכה כוונה-הרב אשר וייס משיג על דבריו של הרב אלישיב מכיוון נוסף: לדבריו הכלל של 'מצוות צריכות כוונה' נאמר ביחס למצוות שעיקר עניינן הוא בעצם העשיה, אולם מצוות שעיקר עניינן בתוצאה מסתבר שאינן צריכות כוונה, הואיל וסוף סוף התוצאה קרתה.
כיצד מוגדרת מצות תלמוד תורה? דעת הרב אשר וייס שליט"א שמצות תלמוד תורה מוגדרת כמצוה שעיקרה בתוצאה- ידיעת התורה, 'שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך', ומסיבה זו גם המקיים מצוה זו ללא כוונה קיים מצוות תלמוד תורה.
נמצא שהשומע שאינו שומר תורה ומצוות מקיים מצות תלמוד תורה בלי ברכה, וקמה שאלת הרב אלישיב וגם ניצבה.
נציין, שהגדרתו של הרב אשר וייס שליט"א למצות תלמוד תורה כמצוה שעיקרה בתוצאה- בידיעת התורה הינה מחודשת. יצא לכאורה לפיו, שהלומד שעות רבות ולבסוף התברר שכל לימודו התבסס על טעות יסודית בהבנה לא קיים מצות תלמוד תורה!
אכן, מצינו דברים דומים במקורות קדומים יותר באחרונים, כדוגמת המגן אברהם (נ ס"ק ב) שכתב:
נראה לי דוקא בזמניהם שהיו מבינים לשון תרגום אבל עכשיו שאין מבינים צריכים ללמוד להבין דאל"כ אינו נחשב ללימוד.
מנגד, ישנם רבים החולקים, מצינו כבר בדברי רבנו בחיי בכד הקמח שכתב:
וכבר ידוע כי קריאת התורה מצוה גדולה היא אף על פי שלא יבין מה שקורא.
ידוע ומפורסם בשם החפץ חיים שהסביר את שאומרים בסיומים 'אנו עמלים והם עמלים, אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר'. ולכאורה צריך עיון, הרי גם העוסקים בענייני העולם מקבלים שכר?
הסביר החפץ חיים, שהעמל בענייני העולם ולא הגיע לתוצאה אינו מקבל שכר על ה'דרך' על מאמציו וטורחו הרב, זאת בשונה מלומדי התורה שגם אם בסוף לא הגיעו לתוצאה, מקבלים שכר על עצם הלימוד.
מצוה בתוצאה אך לא 'ידיעה'- ושמא אפשר לומר כדברי הרב אשר וייס שמצות תלמוד תורה היא מצוה בתוצאה, אולם התוצאה אינה ידיעת התורה, אלא התוצאה היא הגדלת ה'חלק אלו-ה ממעל שבו'. ודבר זה קורה גם אם האדם לא כיוון לבסוף לאמיתה של תורה, מעצם העמל, היגיעה וההשתדלות בדברי אלוקים חיים.
'לפני עיור' כמכלול- הזכרנו בעבר פעמים רבות את דבריו של הרב שלמה זלמן אוירבך בענין 'לפני עיור', הרואים את 'לפני עיור' בהסתכלות כוללת. ומסיבה זו מתירים להגיש שתיה בפני אדם שאינו שומר מצוות אף שלא יברך עליה, כדי שחלילה לא יבוא לשונא לומדי ואוהבי תורה.
בדרך זו מבאר הרב אשר וייס שליט"א את ההיתר לשתף אדם שאינו שומר מצוות בדברי תורה. משום שהגם שמכשילו כעת נקודתית, גורם לו להחשף לדבריו ה' ולהתקרב לה'. ולכן, הגם שלא קיבל את נימוקו של הרב אלישיב, התיר למעשה לומר דברי תורה לאדם שאינו שומר תורה ומצוות.
יהי רצון שנזכה מכח השעות הגדולות והמורכבות הללו יתחברו כל כלל ישראל לתורה ונעלה כולנו יחד מעלה מעלה! ונזכה לראות בישועת ה' עין בעין במהרה בימנו אמן כי"ר.
[1] לכל מנהג כדאית ליה, כפי שציינו בשיעור הקודם בהערה.
[2] לעצם שאלתו יש לשאול, שלכאו' חיוב ברכות התורה הינו חיוב עצמאי המושת על האדם בכל מקרה, ומדוע בלמדו אותו דברי תורה 'מכשיל' אותו, הרי הוא הכשיל עצמו בכך שלא בירך? וצ"ל שלמד הרב אלישיב שהואיל ואינו חייב ללמוד ברגע מסויים זה, ועושה זאת רק מחמת האדם שמלמדו תורה, נחשב הדבר שהוא יוצר לו את החיוב.
[3] "בעי רב ביבי בר אביי: הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת, או לא התירו? ... מתקיף לה רב ששת: וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך?".
