שאלה שבועית: ברכת המצוות על מצוות יישוב הארץ
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור ברכת המצוות על מצוות יישוב הארץ[1]
שאלה א] ברכת המצוות על יישוב הארץ- הרב יהודה לייב מיימון כותב (סיני ה עמ' מג):
ביום ח' באייר שנת ה'תרס"ח לפ"ג, כאשר זיכני הבוחר בציון לעלות לארצנו הקדושה, לרצות את אבניה ולחונן את עפרה, עלה ברעיוני לחשוב מחשבות בענין 'ברכת המצוות שמברכין עובר לעשייתן... והנה כבר ידוע שרבינו הרמב"ן ז"ל מנה מצות 'ישיבת ארץ ישראל' למצות עשה אפילו בזמן הזה... ומעתה הינני מסתפק ושואל: אם מי שזכה לעלות לארץ ישראל האם צריך הוא לברך ברכת המצוות על מצות ישיבת ארץ ישראל שזכה לקיים, או לא?
כפי שכתב הרב מיימון, שאלתו היא לשיטת הרמב"ן המונה את מצות ישוב ארץ ישראל במנין המצוות (וגם אם נאמר שמצות ישוב ארץ ישראל היא מצוה 'קיומית' כשיטת האגרות משה שהזכרנו בעבר, מכל מקום גם על מצוה קיומית מברכים).
אכן, גם בשיטתו של הרמב"ם יש המבארים שסבור שישנה מצוה בישיבת ארץ ישראל, אלא שלא מנאה במנין המצוות מחמת הכללים שקבע להכללת מצוות במנין המצוות[2].
נציין, שעל האדר"ת מסופר שכשעלה לארץ בירך ברכת שהחיינו, אך הסתפק גם בשאלה זו – האם יש לברך ברכת המצוות על הישיבה בארץ או לא.
שאלה ב] ברכות התורה וברכת המזון- שתי ברכות ישנן מהתורה- ברכת המזון וברכת התורה (לראשונים רבים). נשאלת השאלה, מדוע מדין תורה נתקנו ברכות רק על ב' עניינים אלו?
שאלה ג] ענין ברכת המצוות- מדוע תקנו את ברכות אלו, מה עניינן ותכליתן?
שאלה ד] שכח לברך בהתחלה- יברך לאחר המצוה או לא? האור זרוע (ק"ש כה) אומר שיברך, ואילו הרמב"ם (ברכות יא, ה) סבור שלא יברך. מה שורש מחלוקתם?
שאלה ה] זמן הברכה במצוה מתמשכת- נחלקו הראשונים אימתי יש לברך עליה- האם לפני קיום המצוה (ראבי"ה הל' לולב תרצה), או לפני קיומה (ריב"ם, הוב"ד שם). מה שורש מחלוקתם?
תשובה
כאמור בשאלה, דן הרב מיימון בעלותו לארץ, מדוע אין לברך ברכת המצוות על מצות ישיבת ארץ ישראל, לפנינו מספר כוונים בתשובת שאלה זו:
א] מצוה שכלית- ערוך השולחן (חו"מ תכז, י) מבאר את עניינן וטעמן של ברכות המצוות באופן נפלא:
ועל עניני הצדקות שאין מברכין אלולי דברי הקדמונים ז"ל היה נ"ל טעם מה שלא תקנו ברכות באלו הענינים דאע"ג דהאיש הישראלי מחוייב לעשות גם מצוות שכליות לא מפני השכל אלא מפני צווי הקדוש ברוך הוא כמש"כ והיה עקב תשמעון את המשפטים וגו' כלומר אפילו המשפטים תשמע מה שצותה התורה ולא תעשה מפני שכלך אלא כשארי מצוות השמעיות מ"מ קדושת ישראל אינו ניכר כל כך בהשכליות כמו בהשמעיות כמ"ש חז"ל ביומא [ס"ז ב] ולכן לא תקנו ברכות על מצוות שכליות ודרך ארץ שיש מהם בכל אום ולשון ולא תקנו לברך אשר קדשנו במצוותיו אם כי אינם עושים רק מפני השכל מ"מ יש בהם עשיות כאל וזה מה שכותבהרמב"ם שמצות בנ"א לךחברו אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול ולכן אין צורך לברך עליהם. לכן לא מברכים על כיבוד הורים וצדקה.
לאור דברי ערוך השולחן הללו מבאר הרב מיימון מדוע לא תקנו ברכה על מצות ישוב ארץ ישראל. מצות יישוב ארץ ישראל היא מצוה שכלית! מדוע?
כי החובה לדור בארצנו היא מצוה שהשכל מסכים עליה, שעל כל אחד מישראל מוטלת המצוה להשתדל בבנין הארץ, וכאשר כן כל האומות משתדלים לבנות את ארצם ומדינותיהם, ומדוע נגרע אנחנו מהם?...הרי השכל מחייב אותנו לחבב את ארצנו ארץ האבות מהצד הלאומי והתולדתי, ולכן לא תקנו לברך עליה אשר קדשנו במצוותיו.
ב] מצוה תמידית- האור זרוע (ח"א הל' ברכת המוציא סי' קמ) מבאר שעניינן של ברכת המצוות היא להביא לידי ביטוי תחושת החיבוב כלפי המקום- מצוה המצווה. ועל כן, תוקנה ביחס למצות הבאות מזמן לזמן- בהן ישנן מושג של חיבוב הואיל ואינן תדירות. אולם ביחס למצוות תדירות שהחיוב שלהן תמידי, אין מושג של חיבוב הואיל וחייבין בהם בכל עת:
זה הכלל שאני אומר בברכות, כל מצוה שיש עִתִּים למצוותה, כגון ציצִּית, תפילין, סוכה, מזוזה, מילה, קריאת שמע, פדיון הבן... וכל כיוצא בהם שיש זמן שחייב בהם ופעמים שאינו חייב בהן, הלכך כשמגיע זמן חיובם צריך לברך על עשייתם מחמת חיבוב... אבל אותן מצוות שלעולם חייב בהם ואין עיתים להיפטר מהם, כגון: להאמין באלקינו וליראה אותו ולאהבה אותו ולשמוע בקולו ולדבקה בו, ושלא לעבוד עבודה זרה, ביקור חולים ותנחומי אבלים ונתינת צדקה וקבורת מתים... וכִבּוּד אב... שאין להם פטור, אין שייך לברך עליהם כי לעולם חייב בהם ואין שייך בהם חיבוב.
מסיבה זו, אף שיש בישיבת ארץ ישראל קיום מצוה, אין מברכים עליה ברכת המצוות.
ג] ברכה על מצוה הכרוכה בהנאת הגוף- הרב מיימון מציע בדבריו כיוון נוסף בטעם שאין מברכים על מצוות ישוב ארץ ישראל. וזאת על פי מה שמצינו שאין מברכים על אכילת סעודה שבת ברכת המצוות, וכן על אכילה בערב יום הכיפורים לא מצינו שמברכים. מדוע? מה טעם הדבר?
מבאר הרב מיימון, שאין מברכים על מצוות אלו מחמת שאין מברכים על מצוות שקיומן כרוך בהנאת הגוף. וזאת משום שההנאה עלולה להביא לכך שלא יוכל לכוון בקיום המצוה היטב ולעיתים נמצאת ברכתו לבטלה.
לאור זאת ניתן לבאר מדוע לא תקנו ברכת על מצות יישוב ארץ ישראל- הרי ישיבת הארץ כרוכה בהנאה מרובה, שהרי ארץ 'זבת חלב ודבש' היא, ועל מצוות הכרוכות בהנאה אין מברכים ברכת המצוות.
ד] מצוה התלויה בגורמים חיצוניים- הרב מיימון מספר (שם) שבעת שפגש בראי"ה קוק שאלו את שאלה זו, ואף הרצה לפניו את תירוציו הנ"ל. ואילו הראי"ה קוק מצדו הציע כיוון נוסף:
הרשב"א בתשובה (ח"א סי' יח) מבאר שהטעם שאין מברכים על מצוות צדקה הואיל וקיומה תלוי ביד אחרים- העני, שמא לא יחפוץ לקבל את מתת ידו של הנותן, ונמצאת ברכתו לבטלה.
בדרך זו ביאר הראי"ה קוק את הטעם שאין מברכים על מצות ישוב הארץ- תכלית מצות יישוב הארץ הוא 'לגאול את אדמתה מידי זרים ונכרים ולכבוש אותה, וגם להחיותה ולהפרותה ולהושיב את נשמותיה ולבנות את חורבותיה[3]'.
והואיל וחלק מרכיבים אלו תלויים בגורמים חיצוניים, לא ניתן לברך על מצוה זו.
ה] קיומה בברכת המזון- הרא"ש בפירושו לתורה (במדבר לד, ב) מבאר
כך שנו רבותינו: עד שלא נכנסו לארץ היו מברכים ברכה אחת - הזן את הכל, ומשנכנסו היו מברכים על הארץ... ואין לך חביב מכולם יותר מברכת הארץ והמזון.
הגר"א בספרו אדרת אליהו (ראה יא, כט) מציין שישראל בכניסתם לארץ ברכו 'ברכת המזון' (והיינו כתקנת יהושע עם הברכה השניה- ברכת הארץ):
לאחר שחצו בני ישראל את הירדן ונכנסו לארץ באו להר גריזים והר עיבל, וקיימו את הציוויים שבתורה - מעמד הברכות והקללות, בניית המזבח ועוד....והעלו עולות ושלמים, ואכלו ושתו ושמחו, וברכו וקללו, וקפלו את האבנים העלו עולות ושלמים, ואכלו וברכו ברכת המזון.
בנוסח ברכת הארץ אומרים אנו 'על ארץ חמדה טובה שהנחלת לאבותינו'. מדוע אומרים אנו שההנחלה היתה לאבותינו, ולא 'לנו'? הרב חיים דוד הלוי (מקור חיים השלם הל' ברכת המזון פרק פא) מבאר שהנוסח המקורי שתוקן היה 'על...שהנחלת לנו', אלא שרק מחמת הגלות שונה הנוסח, ובלשונו
מפני שאחר הגלות שינוהו חכמי הדורות, ונוסחת ברכת הארץ שהתקין יהושע הייתה כפי שבאה לידי חיוב בתורה ובאותה לשון ממש, ונוסחתה הייתה: 'על שהנחלת לנו...'. השינוי העיקרי שאחרי הגלות הוא, מילת 'לאבותינו' שהתקינו חכמי הדור לאחר החורבן, ובאה במקום מילת 'לנו'.... לענ"ד היה מן הראוי שחכמי דורנו זה שזכה לאתחלתא דגאולה יחזירו שוב לנוסח ברכה זאת מילת 'לנו' שהיתה בלי ספק במקור, ותהיה זו מכלל תודתנו לה' שזכינו להתנחל שוב בארץ חמדתו.... לפיכך היו שהוסיפו בנוסח הרגיל שהנחלת לאבותינו ולנו.
ואכן, הרב חיים שרגא פייבל פרנק[4] (תולדות זאב אותיות יב-יג) כותב שמן הראוי ליושבי הארץ לכוון בברכת המזון על מצוה זו:
קרוב הדבר להיאמר שבברכת המזון שאנו מברכין ואומרים: "נודה לך ה' אלקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה... וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, ברוך אתה ה' על הארץ" וכו' נכללת הברכה גם על ישובה של ארץ ישראל. ומן הראוי שהיושבים בארץ ישראל יכוונו באמירת ברכה זו על קיום מצוותן שיושבים בארץ.
עלה בליבי להנהיג בלי נדר, שבמידה ומשפחה של בוגר הישיבה עולה לארץ, הישיבה תספק לה את הארוחה הראשונה באר, ותציין בברכתה למשפחה, שיכוונו בברכת המזון על קיום מצות ישוב ארץ ישראל.
ביחס לשאלה מדוע דווקא ברכת המזון וברכות התורה הינן מדאורייתא, מוסיף ומבאר בספר תולדות זאב (אות יג) שאלו ב' הדברים היחידים שניתנו בכפיה, ועל כן ציוותה תורה שנברך לפניהם ונדגיש שמקבלים אנו אותם בשמחה ובחפץ לב. ובלשונו:
הטעם, כי שני דברים אלה ניתנו בכפיה. נתינת התורה הייתה בכפיה "כפה עליהם הר כגיגית" (שבת פח, א), וקבלת ארץ ישראל הייתה בכפיה, שהרי חטאו בחטא המרגלים כשסירבו להיכנס לארץ. לפיכך, כדי לתקן זאת חייבה התורה לברך שתי ברכות, ברכת התורה שעל ידה מודים אנו לה' ומראים שמקבלים אנו ברצון ובשמחה את התורה ולא מתוך כפיה, ובברכת הארץ שבברכת המזון שבה אנו מודים לה' על הארץ ומשרישים בנו חיבה ואהבה אליה. בכך אנו מתקנים את חטא דור המדבר "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה" (תהלים קו, כד).
