סדרת חינוך - שיחות עם אנשי חינוך פורצי דרך - הרב ימר

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

והפעם: הרב מיכאל ימר, ראש ישיבת שעלבים, שמאמין ביצירת חיבור בין התלמידים לגמרא דרך עיסוק בסוגיות מוכרות מהחיים ומהאקטואליה | בתאל קולמן

שלום הרב מיכאל, הגעתי אליך כדי לשמוע איך מלמדים את הספר העתיק והלא מאוד פשוט – גמרא - בימינו.

"אני חי את הנושא הזה שלושים שנה. אני מרגיש שאם לא מגיעים לעומק של הלימוד אז האדם רואה את הלימוד כאינפורמציה שלא קשורה לחיים שלו. השאיפה שלי היא שהאדם יתחבר נפשית ללימוד הגמרא. אבי מורי ז"ל לא למד בישיבה. כשהסברתי לו למה אני רוצה ללכת לישיבה אמרתי שאני רוצה לקבל את המיומנות איך ללמוד. חשבתי על הישיבה כהכשרה מקצועית. ההנחה שלי הייתה שאני בא לקבל מיומנות, אבל קיבלתי משהו הרבה יותר עמוק מזה. התורה הפכה להיות חלק ממני. חינוך זה ליצור תנאים ואווירה מיטבית כדי שהתלמיד יעבור תהליך נפשי עם עצמו של חיבור - חיבור ללימוד הגמרא, חיבור לתורה, להשם. כדי שזה יהיה אמיתי, התלמיד חייב לעשות את התהליך הזה לבד. המחנך יסייע לתלמיד בכך שייצור את התנאים מסביב כדי שזה יקרה.

צילום: אריק סולטן

"צעירים שמנותקים מלימוד תורה לא חווים את הלימוד כמשהו פנימי שקשור לאישיות שלהם. בחינתם זה חומר לא רלוונטי שמגביל את העולם. אז למה שיהיה קשור? ביום שיחוו, וירגישו - אני בכוונה לא משתמש במילה 'יבינו', כי אני מדבר על משהו הרבה יותר עמוק שמגיע לנימי הנפש, נותן משמעות לחיים וממלא את האדם באושר - אז ממילא ירצו להיות קשורים לזה כל הזמן".

יכול להיות שמה שאתה מתאר מתאים רק לחלק מהאנשים, וכמו שאנחנו יודעים שלא כל ילד ייהנה מלימוד מתמטיקה או יתחבר אליו, ככה גם עם הגמרא?

"אני חושב שהתפקיד של מחנך הוא באמת לעזור לכל תלמיד למצוא את הדרך שלו לחיבור לתורה. אין דבר כזה שיהודי לא מחובר לתורה. התפקיד שלי הוא להיות משמעותי לתלמיד - אסור שיהיה פה רק חומר להעביר. החומר אמנם חשוב, אבל אני כמחנך חייב להכיר את הנפש שלו ועם זה ללכת, לתת לו את הכלים שיתחבר בעצמו. הלימוד מתאים, רק צריך למצוא את הדרך. יש הרבה סוגים של לימוד.

"לימוד הגמרא לא בא לבד. אי אפשר לנתק אותו מההיבט המרכזי שבו אני רואה את התורה כמתווה את הדרך לאדם, מזינה את נפשו של האדם. הגמרא היא הבירור של הדבר הזה. אני לא מלמד חוכמה אלא קשר לבורא, את תורת השם, הגמרא היא דרך לדעת מה האלוקים רוצה מהאדם - 'מה ה' שואל מעמך'. זו תורת נצח, לכן היא נותנת תשובות גם אם התנאים משתנים. אני מתחיל את הלימוד מהאקסיומה הזו. אני לא לומד חוכמה, אלא לומד בתוך מערך שלם שכולל אמונה, הבנת האדם את השליחות והערכיות שלו. התפיסה צריכה להיות שככל שאדם לומד גמרא וככל שהוא יתחבר ללימוד תורה ולהשם, הוא יהפוך לאדם ערכי יותר ותורם לחברה".

מערכת החינוך הורסת את לימוד הגמרא?

"אני עובד עם חבר'ה שסיימו בגרות. הם מגיעים לישיבה אחרי גיל 18, באים מתוך הבנה שהם רוצים לבנות את עצמם. לא בשביל ציון או הורים או מערכת. זה הפלוס הגדול. לא תמיד הם מספיק מבינים מה זה ייתן להם, אבל הם מבינים שיש שם אמת ודרך להתחבר להשם. אני חייב לקחת את הרצון זה ולהפוך אותו למציאות".

איך עושים את זה?

"התלמיד חייב ללמוד לעומק. המחשבה שאם נפשט לו דברים ונהפוך את החומר הקשה לפשוט וקריא אנחנו נחבר אותו, היא לא נכונה. אי אפשר להתחבר נפשית למשהו רדוד. חייבים משהו עמוק. אני אתן לו אמצעי עזר בשנים הראשונות, אתן לו מראי מקום ושאלות מנחות, כדי להביא אותו למצב שבו הוא הופך ללומד עמוק. כמו בכרוב, בפנים יש מתוק. אסור שתלמיד ילמד רק את העלים בחוץ. ככה הוא לא יראה את הרלוונטיות לעצמו ולעולם".

אוקיי, תסביר לי איך מלמדים לא רק את העלים בחוץ?

"השיעור המרכזי שיש פה פעם בשבוע נקרא 'השאלה השבועית'. אני נותן מקרה שקרה בפועל בהיסטוריה או הגיע לבית הדין, ועל סמך הידע של התלמידים בגמרא עליהם לומר לי מה תהיה התשובה למקרה הזה. תלמידי כל שיעור הולכים לרבניהם לכ־ 25 דקות, ובזמן הזה הם מנסים לענות בכוחות עצמם. אחר כך אנחנו מתאספים שוב ואני מעביר שיעור שבסופו אני עונה על המקרה. תלמיד שעובר בכל שבוע תהליך כזה, שבו הוא לא מקבל את החומר בכפית אלא נדרש לברר בעצמו את הסוגיה – עובר תהליך משמעותי עם הגמרא.
"הדרך שאני מציע, שהתלמיד ילמד בצורה יצירתית ומעמיקה, רלוונטית ונכונה לכל הגילים. גם כשהנכדים שלי, בני שש עד עשר, באים לביקור, אני לומד איתם בצורה הזו. אני מביא מקרה ושואל: מה אתה חושב? רוצה לשמוע את דעתו. הוא מתחבר למקרה כי הוא מנסה לענות בכוחות עצמו. אחר כך אלמד איתו מקור אחד ונברר לפיו מה צריכה להיות התשובה, ואז אוסיף עוד מקור וכן הלאה, תלוי ברמה. אפשר לגעת בנושאים עמוקים מאוד אם באמת הולכים שלב אחרי שלב".

תן לי דוגמה.

"אתן לך דוגמה מהשבוע האחרון. העברתי שיעור ב'נתיב מאיר' לתלמידים מכיתה ט' עד י"ב. דיברנו על מבצע אנטבה, שניים מחבריי שבאו מברזיל ללמוד בארץ ולמדו איתי בנתיב מאיר היו על המטוס הזה בדרך חזרה לברזיל. הסיפור היה שדרשו לשחרר 45 מחבלים תוך הצבת אולטימטום - אחרי 72 שעות איימו לרצוח את כל הנוסעים הישראלים, למעלה ממאה איש. הרב עובדיה יוסף התבקש על ידי ממשלת ישראל לתת תשובה האם הדבר אפשרי מבחנה הלכתית או לא. הוא כינס את גדולי הדור – עוד שישה רבנים חשובים מאוד - הרב שאול ישראלי, הרב אלישיב, הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב ז'ולטי, הרב אליעזר גולדשמידט והרב בן־ציון אבא שאול. הם ישבו יחד מספר שעות. היה ברור שהמחבלים שישוחררו ינסו לפגוע שוב ביהודים וזה גם יעלה את המורל של המחבלים; מצד שני

על הפרק עומדים מאה איש שעלולים להיהרג. כשמציגים שאלה כזו לנוער, לא יהיה אחד שלא יחיה את השאלה הזו. הבאתי ציטוטים מהפרוטוקול עצמו. הצגתי להם שיטות שונות, מה אמר כל אחד מבין הרבנים האלו ולמה. ככה התלמידים חיים את הדיון כאילו הם שם עכשיו יחד איתם באותו חדר".

מעניין.

"באים בכל שנה חבר'ה מתיכון כדי להכיר את הישיבה, לא רק י"ב. ברגע שפתאום תהפוך את הגמרא לרלוונטית, זה מה שהיא תהיה בשבילם. אפשר להתחיל ממקרה שאתה למדת, והגמרא תענה על המקרה. תביא את אסון צור כדוגמה. בניין מפקדה של צה"ל קרס. המפקדים היו למעלה ובקומות התחתונות היו החיילים הפשוטים. ראש אכ"א אומר לראש הממשלה: 'אם תפנה אבן־אבן כל החיילים ימותו, בוא נפנה שליש מהמפולת עם טרקטור כדי להציל את החיילים למטה, שהם רבים יותר במספר'. מה היית מחליט לו אתה היית ראש הממשלה? איזה תלמיד לא יחיה את הסוגיה? זה לימוד שנותן לתלמיד כלים להסתכל על העולם בפרספקטיבה אחרת, לימוד שהוא לא רק ידע, אלא תהליך שעובר על התלמיד באמצעותו. לימוד גמרא זה לא פונקציה של גיל אלא של גישה. אפשר לעסוק בשאלות מוסריות עמוקות. הסוגיות האלו ממשיכות להיות רלוונטיות גם לימינו. מתוכן אפשר לשאול – עסקת שליט: מותר או אסור? אין סוגיה בגמרא שאין לה משמעות שנגזרת ממנה למקרים אחרים, ולכן בסופו של דבר היא מביאה רלוונטיות לחיים שלנו.

"דוגמה משדה אחר: אין שום שאלה שנשאלת בבתי חולים בנושא של רפואה והלכה שלא תהיה לה תשובה בתוך התלמוד. אני מביא בפני התלמידים מקרים אמיתיים: מקרה באנגליה של אישה שלא יכלה להרות ונעזרה באם פונדקאית. האם האמיתית גנטית יהודייה, אבל הפונדקאית לא יהודייה - האם הילדים יהודים או גויים?"

למה ישיבות תיכוניות לא מאמצות את המודל הזה?

"אני לא מספיק בקיא, אז אני לא רוצה למתוח ביקורת מבחוץ. אני מניח שיש כל מיני אילוצים שיוצרים את המציאות. עם זאת אני חושב שזה אפשרי. גם נער בישיבה תיכונית יכול ליהנות מלימוד כזה. זו שיטה שהופכת את התלמיד לחוקר ויוצר. אסור להאכיל בכפית. לאחרונה כל המורים שמלמדים תלמוד באו לראות את השיטה שלנו פה.

מה שבטוח זה שאסור ללמד 'צימוקים'. אסור שהלימוד יהיה קרעים־קרעים".