שיחה לפר' וירא - ירא אלקים אתה

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

אני מבקש להודות לריבונו של עולם על הסיעתא דשמייא הגדולה שזכיתי בנסיעה לארה"ב. בכל המטרות שהצבנו לעצמנו בביקור הזה, באמת היתה סיעתא דשמיא גדולה, ועל כך תודתי לריבונו של עולם.

אני רוצה לשתף אתכם בשתי מחשבות, רגשות שליוו אותי בעצמה גדולה בביקורי בארה"ב, ולנסות לנתח את הדברים.

בשבת הייתי מוזמן לקהילה בטינק והתפעלתי לראות קהילה גדולה של בעלי הבתים שצמאים ללמוד. לשיעור קוראים "מנחת חינוך" כדי שכל מי שמעביר את השיעור יידע שזה שיעור למדני. התפללתי מנחה ביום ראשון באותו מקום, והרבה אנשים עמדו בתור כדי לדבר איתי בלימוד. אני חושב, ואני אומר זאת בזהירות, שחלק מהסיבה היא שהאנשים הללו למדו מקצוע במקום בו לומדים חצי מהיום תורה (ישיבה אוניברסיטי, לנדר) ואז יש הרגשה שלימוד המקצוע הוא חלק מעבודת ה' ואין ירידה ברמה הרוחנית. אצלנו לא תמיד זה כך, ולחלק מהבחורים יש הרגשה שלימוד המקצוע הוא התנתקות מעולם התורה, וזה גורם להם לרדת ברוחניות, וממילא משפיע לא רק על זמן לימודם את המקצוע אלא גם בזמן עבודתם, וזה לא חייב להיות כך. גם כשבחור הולך ללמוד מקצוע שיחפש את כל הדרכים איך הוא ממשיך להתעלות בתורה, ולא ח"ו הפוך.

נפגשתי עם לא מעט מבוגרי הישיבה, חלקם רצו להיפגש ביחידות. הרבה רצו לדבר על שידוכים. הם שאלו- הרי הקב"ה יודע מי ה"בת-קול" שלי, ולמה אני צריך לעבור את כל הטלטלה הזאת?

אני חושב שהתרבות המודרנית מביאה את האדם לרצות תשובות מיידיות, הצלחה מיידית וגורם שלא מבינים את התהליך עצמו מעבר להגעה ליעד. תוך כדי התהליך של בחירת האשה, אדם מכיר את עצמו יותר טוב, ומבין בעומק מה הוא צריך. יש עליות וירידות בכל תהליך. אברהם אבינו נלחם כדי להציל את אנשי סדום, ואחר כך הקב"ה מספר לו לפני הפיכת סדום, כדי לומר לו שזה חלק מהתהליך. חינוך ישמעאל זה חלק מהתהליך ושילוחו הוא חלק מהתהליך. חינוך הוא תהליך. לא קורה ביום אחד. גם מציאת אשה הוא תהליך ויש לו תפקיד בפני עצמו. גם עמל תורה הוא תהליך- אי אפשר לצפות שתוך חודשיים, שלושה אני אדע, אשלוט ואהנה. יש ערך לתהליך עצמו. אדם שלוקח סתירה ברמב"ם- גם אם לא יגיע לתירוץ- יש ערך בעיסוק.

אני מבקש ללמוד את פרשת העקידה, וללמוד ממנה כמה מסרים חשובים:

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:" (בראשית פרק כב )

שתי הבנות- מהם "אחר הדברים האלה", הרלוונטיות לימים בהם אנחנו נמצאים.

הבנה ראשונה- רשב"ם

אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן (רשב"ם שם)

וחרה אפו של הק' על זאת שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והק' ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל, לכן והאלהים נסה את אברהם קינתרו וציערו כדכת' הנסה דבר אליך תלאה, על נסותם את י"י, מסה ומריבה, בחנני י"י ונסני. כלומר נתגאיתה בבן שנתתיו לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך. (המשך הרשב"ם שם)

אני מביא את הדברים על רקע עמונה. ארץ ישראל לא עוברת בצורה של יחסי גומלין שמה שהגוים מרשים לנו אנחנו מרשים להם פה. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל וייחודית לו.

הבנה שניה-

אתה מוצא אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין ומה היה אומר, רבי לוי אמר כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה עזרני הקב"ה באותם המלכים והצילני מן הכבשן כבר קבלתי שכרי ושוב אין לי שכר בעולם הבא, א"ל הקב"ה כיון שהרהרת אחר מעשי עולה אתה צריך לפיכך ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה. (מדרש תנחומא פרשת לך לך סימן י )

ומקשה השם משמואל- הרי מחשבה זו באה מתוך ענווה, מה רע בכך?

ועונה-המחשבה של אברהם הגיעה מתוך הבנה שהקב"ה נותן שפע בעולם הזה כעין משכורת על המעשים הטובים שאדם עושה, ולכן אברהם חושש ש"משכורת" זו הסתיימה-הוא אינו מבין שה' נותן בגדרי צדקה וחסד, וא"כ, אין לדבר מידה ואינה תלויה ישירות בצדקת האדם ומעשיו.

בא השפת אמת ומעיר הערה שמסבירה את כל ניסיון העקידה.

וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: (בראשית כ"ב)

קח נא - אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו בבקשה ממך עמוד לי בזה הנסיון, שלא יאמרו הראשונות לא היה בהן ממש (רש"י בראשית פרק כב)

נראה, כי מאחר שהבטיחו, "ביצחק יקרא לך זרע", נאמר לו בלשון בקשה, פירוש, שביקש הקב"ה ממנו שימחול לו המתנה ושיעלהו לעולה, וזה שבח הגדול בנסיון הזה, שלא נאמר לו בלשון ציווי, רק אם חפץ בדבר זה. ואברהם אע"ה באהבתו לקיים רצון המקום הלך בשמחה לשוחטו. (שפת אמת וירא תרל"ד)

הקב"ה מבקש מאברהם שימחל לו על ההבטחה "כי ביצחק ייקרא לך זרע". אברהם יכול לסרב ואז לא היה צריך לעקוד את בנו, אך אברהם תאב לעשות רצון ה' גם כשאינו חייב, ומסכים לשם כך לעקוד את בנו.

וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ:כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי: (בראשית כ"ב)

ולכן, אומר השפת אמת, אברהם מקבל שכר. איפה מצאנו שמקבלים שכר על מה שעושים? בפנחס ופה. שכר מקבלים על דברים שלפנים משורת הדין. פנחס- "הלכה-ואין מורין כן", אברהם- היה יכול שלא למחול ומחל ולכן הוא מקבל שכר. על מעשים שהאדם חייב לעשות אין הוא מקבל שכר, כי לשם כך נועד ונמצא בעולם.

דיברנו על שידוכים- אנשים עושים "פשט" בכל מילה שהצד השני אומר. פרשת העקידה מלמדת אותנו- "וילכו שניהם יחדיו"- בשתיקה. צריך הבנה של הנפש של השני. בשקט יש גם ללכת. עוצמה נפשית זה הדבר העיקרי לא רק הדיבור.

"וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (שם)

מדוע הכפילות? מסבירים חז"ל שאברהם רצה לעשות חבורה קטנה ולא להרוג, כדי לנתב את כוחותיו העצומים שרכש בניסיון העקידה למעשה. הקב"ה אומר לו אל תעשה שום מעשה. הכנס את כל הכוחות לעצמך ואז תהיה ירא שמים. דווקא אי העשיה היא העוצמה הגדולה.

אני מרגיש שלפעמים יש לאדם איזו בעיה, התלבטות, ובמקום לשבת עם עצמו ולהיות קשוב לקול הפנימי שבתוכו, במקום זה יש הרבה אנרגיה כלפי חוץ של דיבור עם אחרים. ברור שצריך לשאול רב, לברר, אבל זה צריך לקרות אחרי שליבן את הדברים מבפנים.

וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע (שם)

אותה הליכה שיש לאברהם עם יצחק לפני העקידה יש לאברהם ולנערים גם לאחר העקידה.

שתי הבנות:

1. הקוצק'ר- לא היתה שום הרגשה של התנשאות מעליהם. כשהם שהם לא ידעו על העקידה, גם אברהם לא דיבר ולא התנשא כלל בעקידה.

2. החמור מופיע לפני העקידה, והוא נעלם לאחר העקידה. אומרים המפרשים- העקידה העלתה את הנערים- המסירות נפש של אברהם גרמה לנערים להיות פחות חומריים. צריך להבין. הלימוד תורה שקורה פה בבית המדרש תורם לכל עם ישראל. קל להבין את התרומה לעם ישראל בצבא, אבל גם הלימוד בבית המדרש תורם לכל עם ישראל כבר עכשיו, לא רק בעתיד.

יה"ר שגם עלינו הקב"ה יוכל להגיד "כי ירא אלוקים אתה", אם נעשה את הדברים בלי רצון לקבל שכר, מצד הבנה מי אנחנו ותפקידנו בעולם.