שאלה שבועית: ברכת שהחיינו-הטוב והמטיב בשחרור חטופים בעז"ה

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

שאלה א] הברכה בשיבת החטופים- כולנו מייחלים בעז"ה לשובם של החטופים במהרה! ברצוננו לעסוק היום בשאלה מהי הברכה אותה נברך בעז"ה בעת שובם של החטופים? האם ברכת מתיר אסורים? מחיה המתים? הטוב והמטיב או שהחיינו?

שאלה ב] ברכת 'שהחיינו' על מציאת זיווג- אחד מבוגרי הישיבה נפגש עם אתיים חמישים ושתיים בנות עד שמצא את שאהבה נפשו [כיום הוא הקים מייזם המסייע לאנשים למצוא את זיווגם בכל מיני דרכים]. שאלתנו היא האם כאשר החליטו הוא ואשתו על אירוסיהם היה עליו לברך שהחיינו או לא?

כך יש לשאול ביחס לאדם שעבר טסט אחר מספר פעמים בהם נכשל, אדם שנולד לו נכד ראשון- ששמח שמחה גדולה וכן על זו הדרך.

שאלה ג] שהחיינו של רשות- הגמ' בעירובין (מ:) דנה האם מברכים ברכת שהחיינו בראש השנה וביום הכיפורים, ומתוך הדברים יוצאות שתי הגדרות בברכת שהחיינו- 'שהחיינו של חובה' ו'שהחיינו של רשות'

גמ' עיקרית:

ואמר רבה כי הוינא בי רב הונא איבעיא לן מהו לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים כיון דמזמן לזמן אתי אמרינן או דילמא כיון דלא איקרו רגלים לא אמרינן לא הוה בידיה כי אתאי בי רב יהודה אמר אנא אקרא חדתא [דלעת חדשה] נמי אמינא זמן אמר ליה רשות לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי חובה מאי?

ברכת 'שהחיינו' של מועדים מוגדרת כחובה, ואילו ברכת 'שהחיינו' על פרי חדש מוגדרת כשל רשות. מדוע מוגדרת ברכה זו כברכה של רשות? ומה המשמעות ההלכתית של הגדרה זו?

שאלה ד] ברכת 'שהחיינו על תפילין'- נער המגיע לגיל מצוות ומניח תפילין פעם ראשונה, יברך שהחיינו או לא?

שאלה ה] גדרי ברכת ה'טוב והמטיב- את ברכת 'הטוב והמטיב' מברכים כאשר ישנה שמחה משותפת מחר גבר מסוים ליותר מאדם אחד. בואם של החטופים ישמח שמחה גדולה מעגלים רבים של אנשים, וכאמור יש לדון האם מברכים על שמחה מעין זו ברכת ה'טוב והמטיב' או לא. וזאת, כחלק משאלה רחבה יותר שיש לדון בה, והיא- האם גדרי ברכת 'הטוב והמטיב' זהים הם לגדרי ברכת שהחיינו רק שבברכה זו השמחה היא למספר אנשים, או שמא יש לברכה זו גדרים עצמאיים.

תשובה

כאמור, העלינו ארבע אפשרויות מהי הברכה שיש לברך על שובם של החטופים:

מתיר אסורים- ברכה זו נתקנה על שחרורם של האברים שהיו ללא תנועה בעת השינה, ולא על שחרור שבויים, ועל כן אינה רלוונטית.

מחיה המתים- ברכה זו נתקנה על אדם שי"ב חודש לא שמעת ולא ידעת מה אירע עמו. במידה וישנם חטופים שארגוני המרצחים לא הוציאו תיעודים שלהם במשך השנה האחרונה, יברכו עליהם לכאורה את ברכה זו[1].

ברכת 'שהחיינו'- מהגמ' בערובין עלה שישנן ב' סוגים של ברכת שהחיינו- 'שהחיינו' של חובה ו'שהחיינו של רשות'. מה הטעם להגדרת הברכה על פרי חדש כ'ברכה של רשות'? ומה משמעות הגדרת ברכה זו כרשות?

הראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון בספר בנין אב (ח"ה סי' א) מסביר את טעם הדבר:

בטעם הדבר שברכת שהחיינו אינו אלא רשות משום שהיא ברכת הודאה על הראיה שיש לו הנאה פרטית בהתחדש הפרי או שנהנה מכלי חדש וכיון שההנאה פרטית ואינה ברורה ומוגדרת אצל כל אדם רשות היא ואינה חובה.

'חובה' הינה דבר השייך בכולם בשווה, שמחה והנאה משתנה בין אדם לאדם ולכן לא ניתן להגדירה כחובה, אלא כרשות.

מהי משמעות הגדרת הברכה כ'חובה' או רשות? נחלקו בדבר הראשונים. ישנם ראשונים[2] אין חובה לאכול (/לראות) את הפרי החדש, אולם במידה והחליט האדם לאוכלו מוטלת עליו החובה לברך 'שהחיינו'. אולם ישנם ראשונים מהם נראה שמשמעות הגדרתה של ברכת 'שהחיינו' כרשות היא, שגם אם אוכל מהפרי אינו מחויב לברך עליו את ברכה זו

מדברי הרשב"א בתשובה (ח"א סי' רנ ועוד) נראה שלמד כהבנה זו האחרונה. ואף הסיק ולמד מכח זה 'קולות' בדיני ברכת 'שהחיינו'. וכך כתב (שם סי' רמה) ביחס לברכה על הולדת בן:

שאלת ... מי שנולד לו בן אם מברך שהחיינו?

תשובה מסתברא דכל שנולד לו בן צריך לברך שהחיינו...אלא שלא ראיתי שנהגו כן אפילו הגדולים אשר בארץ. ושמא עשאוה רשות כקרא חדתא דמברכינן זמן ולא בחובה. דכל שאינו בא מזמן לזמן כמועדות אין מברכין שהחיינו בחובה.... ומפני שראיתי גדולי הדור שלא נהגו לומרו אני נוהג כן.

לדבריו, ה'רשות' הנובעת מכך שהדבר משתנה בין אדם לאדם, וגם אם אירע הדבר לא ברור חיובו, ומסיבה זו השתקע במעט ברכתה. ועל כן, במצבים אלה אומרים אנו ש'ספק ברכות להקל'.

הרמ"א בהגהת השולחן ערוך (או"ח רכג, א) פסק:

ויש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו, שאינה חובה אלא רשות, ומזה נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות.

אכן למעשה, מצינו בפוסקים האחרונים שצידדו לברך את אלו הברכות ולא להקל ולמעט בהם. כך כותב השולחן הטהור (רכב, א):

ואל יקל באלו הברכות שלא יקילו לו חייו מן השמים כי על ידי סברות זרות כרסיות דמיונות כוזבות מקילין העולם בברכות כאלו והם דמיון שוא וכזב כי כשם שאסור ועובר על לא תשא כשמברך ברכה לבטלה אפילו כשמכוין לקונו לשבחו ולברכו כיון שחכמים אסרו לברך על לא דבר אלא שהברכה תחול על איזה דבר מצוה וקדושה והנאה וסיום דברי הילול וכיון שחכמים אסרו לברך ברכה שאינה צריכה לו כלל ממילא כשמברך מזכיר שם שמים לבטלה וחייב נידוי ועובר על לא תשא אבל לברך על דבר הצריך יברך והאמת ויתברך מהא-ל הטוב בו.

וכך כותב גם האגרות משה (או"ח ח"ה סי' מג):

ומה שהרבה מקילין ואינם מברכים, הוא כדכתב הרמ"א בסימן רכ"ג סעיף א', אף בלידת בן שנהגו להקל, מטעם דסברי שהוא רשות ולא חובה. אבל מן הנכון הוא לברך אף להסוברין שהוא רשות, וכ"ש שהרבה סוברים שהוא חובה, כדאיתא בבאור הלכה (ד"ה ויש שכתבו). ואף שהוא רשות אין לזלזל ולהקל, דוודאי כיוון שרשאי לברך, יש לכל אדם לברך, אף לגדולי עולם. ולא לחינם בירך ר' יהודה שהחיינו אקרא חדתא, אף שסובר שהוא רשות, כדאיתא בעירובין דף מ' ע"ב. וכ"ש אנן דלי מצוות, שיש לנו לברך להשי"ת ולהודות לו אם אך יש לנו רשות לברך. וכן נראה לע"ד מה שכתב הרמב"ם בסוף הלכות ברכות, ולעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות וכן דוד אמר בכל יום אברכך, שלכאורה לא מובן, אם צריכות, הרי מחוייב הוא ולא שייך ע"ז לשון ריבוי, ואם הכוונה לעניין שיראה שלא לשכוח מלברך, הי"ל לומר בלשון אחד - שיזהר בברכה שאינה צריכה ויזהר בברכות הצריכות. אלא נראה שכוונתו דירבה בברכות הצריכות לברך, אף שאינם חובה. דאיכא הרבה כה"ג, שלא הטילו רבנן עלינו לחובה, להתחשב עבריין כשלא יברכן, אבל אמרו שהרשות לנו לברך, שבזה כתב שירבה בהם. ואולי טעם מה שרבים מקילין באלו הברכות הוא מחמת חוסר הכוונה. ואינו כלום, מאחר שלכל אדם נאמר בגמ' בעירובין שם שיש ברכת שהחיינו שהיא רשות, וגם נשנו כמה ברכות במשנה וברייתות סתם שהוא לכל אדם, כמו שנאמרו ונשנו ברכות המחויבות, שלכן אין ליפטר מצד חוסר כוונה. וגם הא כל אלו ברכות קצרות הן, שכל אדם נקל לפניו לכוין.

ברכת 'שהחיינו' בחתונה- ביחס לברכת 'שהחיינו' על הנישואין, נציין בקצרה, שהרב יעקב אריאל שליט"א סבור שמברכים 'שהחיינו' בחתונה, אלא שאין אומרים זאת בנוסח הרגיל אלא דרך 'שבע הברכות'- בהם מודים אנו לה' על בריאת האיש והאשה, ועל הכוחות והשמחה שהעניק לנו. לדבריו אין צורך בקניית ולבישת טלית חדשה[3].

ברכת 'הטוב והמטיב'- אימתי מברכים ברכה זו? הרשב"א בתשובה (ח"ד סי' עז) כותב:

לא בכל דבר שנהנה הוא ואחרים עמו מברך הטוב והמטיב. שאם כן אפילו אקרא חדתא יברך הטוב והמטיב. אלא בדבר שיש לו תועלת והנאה בו ולאחרים עמו. כגון ירידת הגשמים וירושת הקרובים… אבל בהנאה לבד בראיית פירות חדשים לא מצינו.

ישנו צורך ששני בני אדם יהנו, וישנה דרישה שההנאה תהיה הנאה גשמית ולא הנאה רוחנית. לדבריו, על שחרור החטופים לא יברכו 'הטוב והמטיב' בשם ומלכות הואיל וההנאה אינה גשמית אלא רוחנית:

הביאור הלכה (סי' רכג) דן בברכת 'הטוב והמטיב' על הולדת נכד וכותב:

עיין בא"ר שהביא בשם ס"ח דה"ה כשנולד לבנו ולבתו בן או שנולד בן לאוהבו שהוא צדיק וחסיד אמנם לפי מה שראיתי בתשובת הרשב"א ח"ד סימן ע"ז [והעתיקו הב"י והמ"א בקיצור ריש סימן רכ"ה] מוכח דפליג ע"ז שמסיק שם דלאו בכל דבר שנהנה הוא ואחרים עמו שיברך הטוב והמטיב שא"כ אפילו אקרא חדתא יברך הטוב והמטיב וגם למה שאלו בגמרא בילדה אשתו זכר מאן איכא אחרינא בהדיה ואמרו דהתם נמי איכא אשתו בהדיה ת"ל משום בניו וב"ב דנהנים ושמחים עמו ואפילו הכל נהנים בלידת זכרים אלא דברכה זו הוא דוקא בדבר שיש לו תועלת והנאה בו כירידת גשמים וירושת הקרובים ולענין ריבוי יין שאחרים נהנים ושותים ממנו עמו.

אמנם, אמירה זו שעל דבר שאין בו הנאה גשמית אין מברכים 'הטוב והמטיב' קשה לכאורה נוכח דברי השולחן ערוך (רכג, ה):

קנה כלים שמשתמשין בהם הוא ובני ביתו, מברך: הטוב והמטיב; אם נתנו לו במתנה מברך: הטוב והמטיב, שהיא טובה לו ולנותן.

הרי, שעל אף שה'טובה' המגיעה לנותן הינה טובה רוחנית ולא גשמית, מכל מקום מברכים הטוב והמטיב! ואכן, יש שלמדו שהשולחן ערוך חולק על העיקרון הנ"ל. ובמשנה ברורה על אתר (ס"ק כא) מציין:

והנה יש מאחרונים שחולקים על פסק זה וס"ל דלפי מסקנת גמרא דידן לא נתקנה ברכה זו כ"א בדאית להו לאחריני ג"כ טובה גשמיית ולפ"ז כשניתן לו כלים במתנה צריך המקבל לברך ברכת שהחיינו ולא ברכת הטוב ויש דנקטי לדינא כפסק השו"ע ויברך ברכת הטוב ולא שהחיינו ולמעשה נראה דטוב יותר לנהוג בזה לברך ברכת שהחיינו ולא ברכת הטוב כאשר ביררנו.

יש שלמדו שהשולחן ערוך חולק וסובר שאין צורך בהנאה גשמית בכדי לברך 'הטוב והמטיב', ויש שאמרו (הגר"א) שדי שישנה הנאה גשמית לאחד מהשניים בנוסף על ההנאה הרוחנית שיש לאחר[4].

הרב בקשי האומר שיש מח' בין מהריק- אם טוב לו ולאחרים מברכים ב' ברכות, ואז ייצא שהטוב ומטיב הוא על הנאה גשמית. השו"ע אומר שהטוה ובהמטיב הוא במקום שהחיינו.

הוא רוצה לומר שזה אותם גדרםים כמו הפספר חסדים.

אצלנו נהוג שבכל כינוס משפחתי אומרים תפילה לשלום המדינה חיילי צהלך ומזמור לתודה.\

[1] הרב אדלשטיין היה במצב של 'מוות קליני' למשך כשש דקות כשביקרו הרב פוברסקי, דן האם יש לברך עליו 'מחיה המתים'. ומחמת הספק בדבר ברך את ברכה זו בלי שם ומלכות.

[2] כנסת הגדול בשם רבנו חננאל בר שמואל.

[3] נציין, שההתעטפות בטלית החלה לא רק בגלל הצורך בבגד חדש, אלא בגלל הגישה הרואה בכיסוי בטלית מעין הינומא.

[4] יעוי' בדברי הרב בקשי דורון בתשובה הנ"ל שמציין למחלוקת האם 'הטוב והמטיב' הינה תחליף ל'שהחיינו', או שהינה בנוסף ל'שהחיינו'. לדעה זו האחרונה, השוני בברכת ה'טוב והמטיב' הוא בכך שהיא באה על הנאה גשמית בלבד.