שאלה שבועית: ברכת המצוות (חלק ב)
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
בשיעור הקודם הבאנו שלושה כיוונים בהסבר תכלית ברכת המצוות:
א] יש שראו בה מעין 'לשם יחוד', הממקד את המחשבות ומרכזן בכך שעושה מעשה המקרב להקב"ה.
ב] הודיה ושבח להקב"ה שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, הודאה להקב"ה שקיבלנו את המצוות.
ג] 'מתיר'- כדי להתקרב להקב"ה יש צורך לבקש רשות. מעין מה שמצינו ביחס לברכות הנהנין שבכדי להנות מעולמו של הקב"ה יש צורך בברכה.
שאלה א] קושיית המגן אברהם- בשיעור שלפנינו נראה אי"ה הסבר רביעי, אולם עבורו עלינו לשוב תחילה לשאלת המגן אברהם (יט ס"ק א):
ביחס לציצית מצינו שנוסח הברכה מתייחס ללבישתה ולא להכנתה, הואיל ו'אין המצוה אלא בלבישתו' (כמופיע בשו"ע יט, א). המגן אברהם (שם ס"ק א) תמה, מדוע במצות מזוזה מצינו שמברך על קביעתה ובשעת קביעתה, על אף שהמזוזה חובת הדר היא- וקיום המצוה הוא בכך שיש מזוזה בבית בו דר? שהרי הקונה בית שקבועה בו מזוזה אינו צריך להסירה ולקובעה שוב!
ובלשונו:
וצ"ע מ"ש במזוזה דק"ל שצריך לברך כשקובעה כמ"ש בי"ד סי' רפ"ט דהתם נמי קי"ל חובת הדר הוא דכ"ז שאינו דר בתוכה פטור ממזוזה וכ"כ התוס' במנחות דף מד.
שאלה ב] הנוסע לחו"ל לענין מזוזה- הנוסע לחו"ל למספר שנים, האם צריך לברך על המזוזה כאשר חוזר לביתו בארץ, או לא? ביחס לטלית- הפושט טליתו צריך לשוב ולברך עליה כאשר שב ולובשה. מה ההבדל? מה בין היוצא לטיול בחו"ל לפושט טליתו?
שאלה ג] מצוות שלא תקנו עליהן ברכת המצוות- לפנינו מספר לא מבוטל של מצוות שלא תקנו עליהן ברכת המצוות- צדקה, השבת אבדה, החזרת העבוט, ביקור חולים, הליכה ללוויה, הידור זקן, תיקון מאזנים משקלות ומידות, משלוח מנות, ד' מיתות ב"ד, מלקות, השקיית סוטה וגירושין. נשאלת השאלה מדוע?
שאלה ד] ברכה על הנישואין- גם אירוסין- קידושין הינה מצוה הנעשית בין שני בני אדם ובכל זאת מברכים עליה. אם ישנו כלל שעל כל מצוות שבין אדם לחברו לא מברכים, מדוע דווקא על מצוה זו מברכים?
תשובה
כאמור, התקשה המגן אברהם מדוע ברכת המזוזה היא על קביעת מזוזה ובשעת קביעתה, בעוד שהמצוה היא לדור בבית שיש בו מזוזה, זאת לעומת ציצית שם הברכה מתייחסת למעשה הלבישה.
המגן אברהם משיב על שאלתו ומבאר שהחילוק בין מזוזה לציצית אינו מהותי אלא 'טכני':
ולכן נ"ל דסתמא דמילתא במזוזה קובעה כשדר בתוכה לכן מברך על עשייתה, אבל טלית מסתמא קובע בו ציצית עד שלא לובשו לכן אינו מברך על עשייתו. ואין הכי נמי אם היה לבוש ציצית ונפסקו לו והטיל בו ציצית אחרים מברך אקב"ו לעשות ציצית כמו במזוזה מיהו י"ל דמיד כשנפסק מחויב לפשטו ולתקנו וע' בשבת דף קיח משא"כ במזוזה לא הטריחו רבנן לעקור דירתו ואפשר דה"ה במזוזה אם קבע בו מזוזה קודם שדר בתוכו כשנכנס לדור בתוכו מברך אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה כנ"ל.
מעשה קביעת המזוזה נעשה בדרך כלל בעת שאדם נכנס למגורים בבית, ועל כן שייך לברך על המעשה. שונה הדבר ביחס לציצית, שם בדרך כלל הטלת הפתילות נעשית כשהבגד אינו על גופו. במצב זה לא חל עליו החיוב בעת הטלת הציציות, שהרי ציצית הינה 'חובת גברא' [אדם] ולא 'חובת מנא', ולכן לא שייך לברך על העשייה בשעה זו.
ומסיבה זו, בעת הלבישה והעיטוף מברך על קיום המצוה.
לדבריו, במידה וינהג אדם בשונה מהרגילות ויקבע מזוזה טרם שנכנס לדור בבית, אכן לא יברך בשעה זו, ובשעה שיכנס לדור בבית יברך 'לדור בבית שיש בו מזוזה'.
וכן לחילופים במקרה בו נקרעה הציצית שלובש עליו ומטיל בה ציצית בעודה על גופו מברך על עשיית ציצית, שהרי כאן בגמר העשייה מקיים את המצוה.
בדומה כותב רבי עקיבא איגר בתשובה (מהדו"ק סי' ט) אודות הנכנס לדירה וישנה מזוזה קבועה מהדייר הקודם, האם צריך לברך או לא?
רבי עקיבא איגר מצדד בפשיטות שעליו לברך, ומנמק זאת בדומה למגן אברהם- שעתה מתחיל את מצוה חדשה והיא לגור בבית זה שיש בו מזוזה.
ואף מוסיף ומחדש, שהיוצא מביתו למספר ימים צריך לשוב ולברך! ומדמה זאת ליוצא מהסוכה לעסקיו או לפשוט טליתו שצריך לשוב ולברך!
הוא חותם את דבריו ש'צריך עיון לדינא'.
בשו"ת עין יצחק (ח"א יו"ד סי' לא) חולק על רבי עקיבא איגר\- לדבריו גם כאשר האדם אינו נמצא בביתו, כל עוד מוגדר הדבר כביתו נשארת עליו חובת מזוזה גם אם פיזית אינו נמצא בו, ובלשונו:
דאפי' יש לו עשרה בתים שאינו דר בהם דירה קבועה אלא שנכנס פעם אחת בשנה חייבות כולן במזוזה.... לכן לא שייך לברך משום דאף בעת שיוצא מביתו לא פקע ממנו המצוה.
נמצא, שגם העין יצחק מסכים עקרונית לכך שעקרונית שייך לברך 'אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה, אלא שסבור שבמקרה זה לא שייך להטיל עליו חיוב ברכה הואיל והחיוב לא פקע ממנו כלל.
מעין מחלוקת זו מצינו בפוסקים ביחס לנסיעה לטיול לחוץ לארץ. יש האוסרים לסוע לטיול מחמת ביטול מצות יישוב ארץ ישראל המוטלת על כל יחיד ויחיד בכל דור ודור (כדברי הרמב"ן). מנגד, יש המתירים.
כיצד יתמודדו המתירים עם שאלת הרמב"ן? יש שהשיבו, שיציאה מהארץ לזמן קצר אינה פוגמת בקיום מצות יישוב ארץ ישראל, וגם בעת שהוא בחו"ל מקיים הוא את המצוה הואיל ומקום מגוריו העיקרי הוא בארץ.
הברכי יוסף (או"ח סי' יט) מיישב את קושייתו של המגן אברהם באופן אחר: לדבריו, ברכת המצוות נתקנה על מעשה מצוה שמקיים בצורה אקטיבית, אך אל על מצוה שמקיימה ללא מעשה לא נתקנה ברכה.
מסיבה זו, על לבישת הציצית הכרוכה במעשה בעת קיום המצוה בפועל, מברכים. ואילו על מצות מזוזה שהקיום בפועל אינו כרוך במעשה, אין מברכים.
מסיבה זו, חולק הברכי יוסף על חידושו של רבי עקיבא איגר וסבור שנכנס לדירה שהדייר הקודם השאיר בה מזוזה, אינו מברך על קיום המצוה.
רבי עקיבא איגר מציין לדבריו בסוף התשובה וחותם 'ולדינא צריך לעיין'.
הזכרנו בעבר את שאלתו של הגר"א מדוע אין מברכים ברכות התורה על הרהור? לדבריו הברכי יוסף התשובה ברורה- אין לברך ברכת המצוות כאשר קיום המצוה אינו כרוך בעשיה, וכך כותב הרב אשר וייס שליט"א:
ובמק"א ביארתי את שיטת הבית יוסף שאינו מברך ברכת התורה על הרהור הלב, ויסוד הדברים דכל הברכות אשר יברך האדם על דבר או על מעשה צריך שיהיה היכר לעיני הרואה או השומע על מה הוא מברך, ומשו"כ תיקנו שאין לברך עובר דעובר, ולאחר שיעור עיכול, ועוד הלכות רבות בהלכות ברכות, ומשו"כ אין לברך על הרהור הלב, כיון שאין ניכר ונראה על מה יצאה הברכה.
עולה מדבריו תכלית חדשה (רביעית במספר) לברכת המצוות, שכשאדם מישראל עושה מצוה, יש צורך שיידעו שהמעשה נעשה לשם שמים. מעין 'פרסום הנס' הנעשה לנר חנוכה. ולזה נתקנו הברכות – להודיע ולהכריז שהאדם מקדש שם שמים.
מסיבה זו לא תקנו ברכה על 'פסיביות' בה לא ניכרת העשייה לשם שמים.
בכתבי הגר"ח (סי' ג) מובא:
הא דמברך מי שקובע מזוזה בבית חבירו אף דהוא אינו מקיים שום מצוה וקיום המצוה תלוי במי שעליו חיוב המצוה ה"ט כיון שבזה המעשה יש בה קיום מצוה מעשה מצוה היא ומברכין על מעשה מצוה שעשה.
שליח הקובע מזוזה הוא מברך. מדוע? הרי החיוב לא עליו, הוא לא דר שם? הדר הוא שמקיים את המצוה? התשובה היא שעושה המעשה הוא המברך, והביאור הוא על הדרך הנ"ל. כמובן, שכל זאת בניגוד לעולה מדברי המגן אברהם ורבי עקיבא איגר הנ"ל.
כיוון נוסף ביישוב שאלת המגן אברהם כותב הרב אשר וייס שליט"א (מנחת אשר שלח):
ורק בציצית שהוא לובש על גופו הוי חובת גברא דהיינו מצוה על האדם שיהיה מלובש בציצית כדי שיראה אותם ויזכור את כל מצוות ה' דהלא טעם זה מבואר בקרא וזה גדר חובת גברא אבל מזוזה מצותה על הבית ולא אמרו בה דהוי חובת גברא אלא חובת הדר דאין המצוה על הבית אלא כשדרים בה והדר בה הוא שמחוייב שיהיה מזוזה בפתח הבית ולא בעל הבית אך עצם המצוה על הבית היא
ציצית זו מצוה המוטלת על הגברא, מצות מזוזה לעומת זאת היא מצוה בחפצא של הבית (ואף שתלויה היא בדיורין בפועל, המצוה אינה בדיורין), ולכן מברך על קביעת המזוזה.
