שיחה לפר' וירא: מטרת חיינו – לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
דיברנו בשבוע שעבר שאחת הדרכים איך ליצור קשר נפשי לה' יתברך היא בניצחון ההתמודדויות של האדם.
נתבונן בפרשתנו ונבין מהי החשיבות הגדולה של ניצחון בהתמודדויות של האדם.
בסוף הפרשה שלנו נאמר "והאלקים ניסה את אברהם"- ניסיון עקידת יצחק.
עשרה ניסיוניות נתנסה אברהם, לכל אדם יש את התמודדויות שלו והניסיונות שלו, והשאלה הנשאלת למה ה' מנסה את האדם? במדע עושים ניסיונות מכיוון שלא יודעים מה התשובה ולכן עושים ניסיון כדי לבדוק מה התשובה, אך ה' יודע הכול, הוא ידע מה אברהם יעשה אז אם כך למה ה' מנסה? למה ה' לא נותן לאדם חיים טובים, שמחים בלי התמודדויות? למה ה' מנסה את אברהם?
נגדיר מהו ניסיון, ולאחר מכן נבין את הדברים.
כותב הרש"ר הירש:
"לנסות- פירושו אינו אלא: להעמיד כוחות אלה בפני משימות כאלה, אשר עד כה לא התנסו בביצוען. מכאן שכל ניסיון הוא עלייה, כאשר הוא מחזק ומאמץ את הכוחות הקיימים מכבר, אך טרם עמדו במבחן המשימה הנוספת או הנעלה יותר" (רש"ר הירש בראשית)
הרש"ר הירש מסביר, שכאשר מגיע סיטואציה חדשה שלא היה לאדם ועם הסיטואציה הזו הוא לא התמודד עד הלום, האדם צריך לקחת את הכוחות שקיימים אצלו ואיתם להתמודד ולהצליח בסיטואציה החדשה.
ומוסיף וכותב הרב סולבייציק:
"רבש"ע לא נזקק לנסיון העקידה כדי לדעת את מסירות נפשו, אמונתו ואהבתו של אברהם אבינו את הבורא, כל אלה גלויות וידועות לפניו מראש. אלא ביקש הקב"ה שאברהם מעלמא דאיתגליא יתפוס ויוציא לאור את עומק עומקו של אברהם דאיתכסיא.... רק על הר המוריה הכיר אברהם את עצמו וראה עצמו באור חדש. שם על ההר הוא גילה לפתע את גודל מסירותו ונאמנותו לבורא העולם. רק בעומדו על הר המוריה הבין אברהם כי בלי יצחק הקיום אפשרי בעוד שאין הוא יכול לחיות אפילו רגע אחד בלי בורא העולם...כדי שיוכל האדם לנטוע בלב בניו ונכדיו את הערכים המקודשים לו, צריך שיהא בעל הכרה עצמית. כדי לשכנע את יוצאי חלציו עד כמה חשובה ויקרה היהדות, צריך שהוא והם יכירו עצמם היטב היטב. רק לאחר העקידה יכול היה אברהם לקיים את ה"למען אשר יצוה את ביתו ואת בניו"....נסיון העקידה לא היה דרוש חס ושלום לרבש"ע, הוא היה דרוש לאברהם ויצחק"
"פעמים הרבה ניסה אותי הקב"ה כדי לחשוף מתוכי את "עלמא דאיתכסיא" שלי. סבלתי הרבה יסורים והיית שואל את עצמי: על שום מה תובע רבש"ע ממני שאתייסר כל כך הרבה? לבסוף מצאתי את פשר הדבר, כדי שאכיר את עצמי טוב יותר וכדי שאדע עד כמה קשור אנוכי ללימוד התורה" (הגרי"ד סולובייצ'יק)
יש לאברהם כוחות נפש בפנים, אבל כל עוד הם לא באים לידי ביטוי בחוץ הוא לא קונה אותם, וכל עוד הוא לא קונה אותם הם לא נהפכים להיות לחלק ממנו. מטרת הניסיון שכוחות של ה"איתכסיא" יהפכו להיות "איתגליא".
הניסיון מרומם את האדם ומעצים אותו כי הוא לוקח את כוחות שיש בו בפנים ואיתם הוא מתמודד בסיטואציה החדשה. וכאשר האדם עומד בניסיון הוא קונה כוחות אלו, והם נהפכים להיות חלק מאישיותו.
לפי דברינו יובן מאמר חז"ל "שאין ה' מביא ניסיון על האדם אלא כן יוכל לעמוד בו"- האדם לוקח את הכוחות שיש בו ואיתם הוא מתמודד.
יש הבדל בין שלמות שהיא בכוח לשלמות שיוצאת את הפועל שאז נעשה קניין בנפשו.
וכך כותב המלבי"ם:
"אם מצד המנוסה, שיש הבדל בין השלמות שהוא בכח ובין השלמות שיוצא מכח אל הפועל שנעשה קנין בנפש" (מלבי"ם בראשית פרק כב פסוק ט)
הניסיון הוא אינו בשביל ה' אלא הוא בשביל האדם, להעצים אותו ולגדלו.
בזכות הניסיון, אברהם גדל ומתעצם, מקרין תורה ואז הוא יכול להעביר זאת לילדיו ונכדיו. לאור זאת נבין מדוע הפסוק "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו" נאמר דווקא לאחר העקידה.
זוהי בעצם מטרת הישיבה - מטרת הישיבה היא לקחת את הכוחות אשר נמצאים באדם ולהפוך אותם מנסתרים לגלויים, להפוך למקרין תורה, להשפיע בהקרנה זו על עם ישראל וכמובן על ילדינו ונכדנו. אני סבור שאחד הדברים שצריך לשים בליבנו היטב היא ההבנה שאנו נמצאים בישיבה על מנת לגדול ואנו נרוויח ומזה ובעזרת ה' ילדינו ירוויחו מהגדולה הזו.
כאשר בחור מתבלט האם להישאר עוד שנה בישיבה, לעשות כך או אחרת וכל מיני קבלות אשר אינן פשוטות לפעמים, הוא צריך לזכור שהוא אינו עושה את זאת רק בשבילו אלא בשביל ילדיו ונכדיו, וכן להקרין ולהשפיע על כלל ישראל.
הדבר נכון גם בנושא השידוכים. ישנם אנשים אשר מחפשים את מבוקשם שנים רבות, והם שואלים את עצמם הלא נאמר "ארבעים יום קודם יצירת הולד יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לפלוני", וא"כ מדוע ה' לא מביא את הבחורה המיועדת מיידית?
אלא החיפוש וההתבוננות גורמות לאדם להבין יותר מיהו ומה הדרך שלו בעבודת ה' ואיך הוא מתקשר לבורא ומה הוא רוצה מהבית שלו ולכן ה' עושה דברים שלכאורה הם מעכבים. האדם צריך לדעת שהם לא מעכבים אותו,אלא בונים אותו והאדם מכיר את עצמו יותר טוב ע"י עיכוב זה.
כותב "הנתיבות שלום":
"כל יהודי נושא שליחות עליונה שלמענה ירד לעולם למלא שליחות זו, ועל ידי הנסיונות שעובר ממלא הוא שליחותו בעוה"ז...... שיתכן שיהודי מקיים כל התורה כולה אבל עדיין לא התחיל למלא את השליחות שבעבורה ירד לעולם" (ספר "נתיבות שלום"-האדמו"ר מסלונים- ספר בראשית)
הניסיונות עוזרות לאברהם למלא את שליחותו בעולם "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו" כי הניסיונות מעצימים את האדם ומגדילים אותו והוא כמעיין המתגבר שופע ומקרין תורה, ויש לו יכולת השפעה, ולכן הוא מצליח לקיים את שליחותו בעולם.
הרד"ק כותב שיש בניסיון באברהם מטרה נוספת. לא רק העצמת אברהם, אלא לימוד עד כמה צריך אדם לאהוב את קונו. וכך כותב הרד"ק:
"והאמת כי הנסיון הזה להראות לבני עולם אהבת אברהם השלמה, ולא נעשה לאותם הדורות אלא לדורות הבאים המאמינים בתורה שכתב משה רבינו מפי האל ובסיפוריה שיראו עד היכן הגיע אהבת אברהם לא-ל; וילמדו ממנה לאהבה את ה' בכל לבבם ובכל נפשם" (רד"ק בראשית פרק כב פסוק א).
הפירמידה הטבעית היא, שאדם נמצא בראש הפירמידה וכל מה שנמצא בעולם נועד לשרת את האדם.
ניסיון העקידה נועד ללמד אותו שהפירמידה היא לא כזאת. הפירמידה היא שה' למעלה והאדם חי לא בשביל לחיות סתם, אלא האדם חי בשביל ה'.
הרב אלימלך מליז'סנק כותב שבכל פעם שיש לאדם זמן פנוי, יעצום את עיניו וידמיין לעצמו שבא אליו גוי ואומר לו או שהוא עובד עבודה זרה או שהגוי יזרוק אותו לתוך האש, והאדם צריך לדמיין שהוא מוכן למות ו"רואה בעיניו" שהגוי מכניסו לאש, אומר רבי אלימלך שהוא מקיים מצוות דאורייתא של "ונקדשתי בתוך בני ישראל".
הפשט בדברי ר' אלימלך מליז'נסק בהצעה לדמיון הזה, כי מי שמדמיין כך, כל חייו הם אחרים, בגלל שעל ידי הדמיון הוא מחדיר לעצמו שה' בראש הפירמידה ולכן הוא חי בשביל ה'.
כאשר האדם חי בשביל ה', זה משנה הרבה החלטות בחיים. האדם צריך בכל שאלה לדון: מה ה' רוצה, ולו היה מתקשר לה' מה הוא היה אומר לו לעשות, וכיצד יוכל בחייו לפרסם את שם ה' בעולם?
לאחר שהבנו מה המטרת הניסיון, נתמקד בניסיונו של אברהם אבינו. לכאורה צריך להבין מה היה הניסיון, הרי אם ה' ציווה במפורש לעקוד את יצחק א"כ לא ייתכן שאברהם לא ישמע לדבר ה', וא"כ מהו הניסיון?
עונה על כך "שפת אמת":
"וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כ"ב)
קח נא - אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו בבקשה ממך עמוד לי בזה הנסיון" (רש"י שם)
"נראה, כי מאחר שהבטיחו "ביצחק יקרא לך זרע", נאמר לו בלשון בקשה, פירוש, שביקש הקב"ה ממנו שימחול לו המתנה ושיעלהו לעולה, וזה שבח הגדול בנסיון הזה, שלא נאמר לו בלשון ציווי, רק אם חפץ בדבר זה. ואברהם אע"ה באהבתו לקיים רצון המקום הלך בשמחה לשוחטו" (שפת אמת וירא תרל"ד)
כלומר לפי "שפת אמת" יכול אברהם להגיד לה' שהוא לא רוצה! ה' לא ציווה את אברהם לעקוד את יצחק אלא אמר לאברהם שזה רצונו אך זה תלוי אם אברהם יסכים או לא יסכים. אברהם יכול להגיד לה' שאם הבטיח לו ב"יצחק יקרא לך זרע" שיקיים את הבטחתו. אברהם אבינו עשה את רצון ה' מתוך אהבתו למרות שלא ציווהו.
אני מציע לכל בחור ובחור לקבל על עצמו מעבר לסדרי הישיבה, אשר דורשים הרבה, קבלה נוספת שאינה מדרישות הישיבה בכל תחום שהוא (לימוד, מידות, ועוד), כי ההתנדבות מעצימה את אהבת ה'.
הרס"ג מוסיף נופך נוסף:
"כך אמרתי לך שחטהו, לא העלהו, אסיקתיניה אחתיה" (בראשית רבה)
"צריך היה אברהם להתכונן לדבר הקשה ביותר ולהסתמך על כך שאם כוונת (הציווי) אחרת, אלקים יראני" (הרס"ג).
כאשר ה' אמר לאברהם העלהו לעולה, אברהם התלבט מה הכוונה. האם הכוונה לשחוט או שמא רק לעלות?
אברהם אבינו אמר ספיקא דאורייתא לחומרא והוא ילך וישחוט, ואם אין זו כוונת ה' היה ברור לו שה' יאמר לו לא לשחוט. אברהם ידע שאולי זה לא מה שה' רוצה אך מתוך הכלל ההלכתי של ספיקא דאורייתא לחומרא הוא החליט לשוחטו. ללמדנו עד היכן מגיעה אהבת ה'.
הרב מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא כותב דבר דומה:
"והנה באמת לא היה באברהם דיבר מפורש מהש"י שישחוט את בנו.. היינו שהיה אליו דבר באספקלריא דלא נהרא... שזה המאמר היה לו באספקלריא דלא נהרא, היינו שלא נאמר לו מאמר מפורש, והיה נבוך בלבו והיה יכול לפשוט הספק לכל צד, שבאם היה לו קצת נגיעה ליצחק כאהבת אב לבן היה פושט לעצמו שלא יעלהו"
ניתן ללמוד רבות עד כמה מגיע אהבת ה' ועד כמה זה מחייב אותנו. כל אדם צריך שיהיה לו רצון לקנות את אהבת ה' עד הסוף. קניית מידה זו יכולה להיעשות, הן בלימוד גמרא יצירתי ופורה, והן בלימוד אמונה, שידע האדם מה ה' דורש ממנו ומה השליחות שלו.
"כי עתה ידעתי – אמר רבי אבא אמר לו אברהם אפרש לפניך את שיחתי: אתמול אמרת לי (לעיל כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, וחזרת ואמרת (שם כב ב) קח נא את בנך, עכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער. אמר לו הקדוש ברוך הוא (תהלים פט לה) לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה - כשאמרתי לך קח מוצא שפתי לא אשנה, לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו. אסקתיה (העלתה אותו) אחתיה (הורד אותו)" (רש"י בראשית פרשת וירא פרק כב)
יש ששואלים מדוע אברהם אומר שיש לו שאלה רק אחרי שלושת הדברים- אחרי שה' אמר לו "כי ביצחק יקרא לך זרע", "והעלהו" "ואל תעש לו מאומה" ולא שאל לאחר שתי אמרות ה' "כי ביצחק יקרא לך זרע" "והעלהו", הרי כבר שם יש כביכול סתירה בדברי ה' ואברהם יכול לשאול ולנסות ולהבין?
מסביר הרב חיים פרידלנדר בספר "שפתי חיים":
"גדולת מסירות נפשו של אברהם בענין העקידה... שהנגיעות לא שבשו את הבנת הנבואה של ציווי ה'...אמנם אברהם קודם העקדה לא שאל, חשד בעצמו שמא בשאלתו מעורב גם כן נגיעות אישיות שרוצה להתחמק מניסיון זה" (הרב חיים פרידלנדר - שפתי חיים פרשת וירא)
כל השאלה הייתה רק לאחר שה' אמר לו שלא ישחוט את בנו, ואברהם לא שאל בזמן העקידה עצמה, היות ובזמן העקידה אברהם חשש ששאלה זו נובעת מנגיעותיו, שהרי הוא רצה שיצחק יחיה, ולכן אברהם מבטל את דעתו ולא שואל. רק אחרי שברור כבר שיצחק יחיה ואין כאן נגיעות לאברהם, אז הוא מבקש מה' בירור והסבר.
כותב ר' אשר וייס:
"למה המתין אברהם עד שיהיו לו שתי שאלות ולמה לא שאל מיד כשהקב"ה אמר לו העלהו שם לעולה והלא אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע? מכאן למדנו דכל זמן שהיה מצווה ועומד הזמן לעשות ולא לשאול, אך לאחר שנאמר לו אל תשלח ידך שוב איננו מצווה לעשות...הזמן לשאול ולהבין" (הרב אשר וייס - מנחת אשר פרשת חוקת).
לפי דעתו, כל הבירור בא לאחר העשייה ולא תוך כדי, ולכן אברהם לא שאל תוך כדי העקידה.
כל אדם צריך להגיע לאהבת ה' בלתי סופית, לשים את ה' בראש הפירמידה בכל היבטי החיים. האדם צריך לשים לעצמו מיקוד לחיים ולהיות בבחינת "לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה".
אם נסכם את שיחתנו, יש בפרשתנו מספר רעיונות חשובים ביותר
א. יש בתוכנו הרבה כוחות פנימיים. התפקיד והייעוד שלנו להוציא אותם החוצה, מכיוון שכל עוד שלא נוציאם לא נקנה אותם והם לא יהפכו לחלק מאתנו.
ב. ה' נמצא בראש הפירמידה ולאור זה האדם יחיה את חייו.
ג. על האדם להוסיף דברים מעבר לציוויו ה' מתוך אהבת ה'.
יהי רצון שכל בחור ובחור וכל אדם ואדם יגיע למעלה הזו, וילך בדרכו של אברהם לקרוא בקול גדול בשם ה'.
