שיחה לפרשת וירא: מסר העקידה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
פרשתנו מסיימת באחד המאורעות העוצמתיים ביותר. הקב"ה מבקש מאברהם שישחט את בנו יצחק.
מה המסר היישומי מסיפור העקדה לחיינו?
מסר אחד- ה' בראש הפירמידה וממילא צריכים אנו לשאול בכל מצב מה ה' רוצה ולא מה אנו רוצים, וממילא רצון ה' ייהפך להיות רצוננו.
הרב אלימלך מליז'סנק כותב שבכל פעם שיש לאדם זמן פנוי, יעצום את עיניו וידמיין לעצמו שבא אליו גוי ואומר לו או שהוא עובד עבודה זרה או שהגוי יזרוק אותו לתוך האש, והאדם צריך לדמיין שהוא מוכן למות ו"רואה בעיניו" שהגוי מכניסו לאש. הסיבה שר' אלימלך מליז'נסק ביקש זאת מחסידיו, כי מי שחושב כך הןא חי את כל חייו בצורה אחרת, כי על ידי הדמיון הוא מחדיר לעצמו שה' בראש הפירמידה ולא האדם ו.לכן הוא חי כדי לקדש שם שמים בעולם.
מסר שני- עקידת יצחק מלמדת שאם לא נוותר על דברים לא נתרומם. הרב דסלר בקונטרס החסד מדבר על כך שכאשר אדם נותן לשני הוא מתחבר אליו. אותו דבר כלפי הקב"ה, כאשר אדם מוותר על נוחיותו וכיו"ב למען ה', הוא מתחבר אליו.
מסר נוסף- הנתינה מקרבת ומחברת בין אחד לשני.
מסר נוסף- לקיים בזריזות את ציווי ה' גם כשזה קשה.
מסר נוסף- הישועה נוצרה קודם הנסיון. ה' דאג לתרופה קודם המכה. ולכן האייל היה שם כדי שאברהם יקריב את האייל במקום את יצחק.
כתוב בפרשתנו:
"וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כ"ב,ב)
זכורני שבשבת לפני שנים רבות פגשתי את החברותא המבוגרת שלי. הוא סיפר לי שבנו הקטן שאל אותו: "אם ה' יגיד לך לשחוט אותי האם תעשה זאת"? כאשר שוחחנו על הנושא אמר לי אותו אברך: "אם ה' היה מצווה אותי בוודאי שהייתי עושה זאת, אך התלבטתי אם להגיד זאת לבני הקטן". ואז שאלתי את עצמי אם זה כל כך ברור שעושים את דבר ה', אז במה היה ניסיון לאברהם? ודאי שהדבר קשה מאד, אך שאלתנו האם זה בנקודת הבחירה של אברהם? האם לאחר שציווה ה' היתה כאן התמודדות של כן או לא או שברור היה שכן למרות הקושי העצום והנורא, וא"כ במה היה הניסיון? מה הכוונה "והאלקים ניסה את אברהם"?
כותב הנצי"ב:
"אלא ענין הנסיון היה בשני דברים, אחד, שאם מלך צוה על אדם הדיוט שאין לו הכרה ודברים עם המלך לשחוט את בנו, פשיטא שאין לו מה לעשות כי אם לילך ולעשות כדבר המלך. אבל אם יאמר לאוהבו אשר רגיל עמו הרבה לעשות דבר נפלא כזה, פשיטא שלא יתאפק מלשאול את המלך מדוע ואיך, ואולי ישנה הרצון" (הנצי"ב מוולאז'ין)
לפי הנצי"ב הניסיון היה האם אברהם יתווכח עם ה' ויטען שהוא הבטיח לו שביצחק יהיה לו זרע, או שאברהם יקבל עליו את הדין ולא יתווכח כי כאן יש לו נגיעות אישיות בניגוד להפיכת סדום ששם הוא כן התווכח כי לא היו לו נגיעות אישיות. ה' רצה שאברהם יפעל בתמימות בעקדה.
על סדום אברהם טוען "האף תספה צדיק עם רשע"?
מסביר הרב דסלר אברהם לא אמר לה' שהוא לא עושה נכון, אבל אם ה' יספה צדיק עם רשע זה יגרום לאברהם ריחוק והוא מבקש שה' לא יגרום לו לריחוק זה.
הסבר נוסף במה היה הנסיון לאברהם, מסביר המגיד מדובנה:
"ומה היה הנסיון כה גדול, הלא ראינו הרבה אנשים שמסרו את נפשם על קידוש ה', אלא בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם את בנך נעשה יצחק דבוק לאברהם.. שאמר לו הקב"ה אשר אהבת, נכנס לאברהם כח אהבה עצומה ליצחק ממש לא לפי דרך הטבע.. ועם אהבתו וחמלתו זו הלך אברהם לשחוט אותו וזה היה הנסיון" (המגיד מדובנה)
כשאברהם שמע שהוא צריך לשחוט את בנו, הוא היה יכול להתרחק לאיטו מיצחק כדי שיהיה לו יותר קל, ולא לפתח אהבה אליו אלא לחפש טענות בגנותו כדי שייקל עליו. והקב"ה אמר לו שעם אהבתו המופלגת ליצחק ילך ויעקוד.
לפעמים אנחנו מחפשים לעצמנו דרכים קלות, איך מגיעים לתוצאה אבל בדרך קלה. כשעובדים את הקב"ה לא מחפשים את הדרך הקלה, כי העמל עצמו הוא מטרה.
הרב קוק בסדרו "עולת ראיה" מסביר שאכן לא היה ניסיון, ומטרת עקדת יצחק היתה בעיקר ללמד את העולם כולו את דברי המלאך בסוף "אל תשלח ידך אל הנער" שאין ה' חפץ בקורבנות בני אדם בניגוד למולך אצל אומות העולם, היות והמוסר האלוקי והטבעי הולכים יחדיו.
וכך הוא כותב בסידורו:
"שהצווי המוחלט, בין מצד הצדק להמנע מרשע של של שפיכות דמים, בין מצד הטבע להנזר מכל דבר הפוגע ברגשי האב, המלאים אהבה לבנו חמודו, הוא קיים בעינו. ההכרות הקדושות האיתנות, החקוקות בטבע הרוחני....ובטבע החומרי לא ירדו ממעלתן אפילו כחוט השערה, ע"י החזון שנתגלה בדבר ה'.. אל תשלח ידך אל הנער, בכל חומר האיסור הפשוט והישר שבדבר, ואל תחשוב שיש כאן ניגוד מפעלי בין אהבת האב הטהורה שלך לבנך יקירך לבין אהבת ה' האצילית.. עד שיהיה לפחות איזה צעד נכון לעשות בפועל איזה דבר המורה על המעטת האהבה הזאת.. ולא תעש לו מאומה כי רחמי אב ואהבתו בנשמה טהורה היא לבת אש קודש, הולכת ישר מאהבת אלוקים הטהורה ורחמיו על כל מעשיו" (עולת ראי"ה)
עקדת יצחק באה ללמד את העולם את דברי המלאך – "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" – להבין שהקב"ה לא חפץ בקורבנות של אדם. שהרי הדרישה הרוחנית והדרישה הטבעית חייבים ללכת יחד. עיקר הניסיון היה כדי ללמד את העולם את הסוף, את אל תעשה את זה, את זה שאתה חייב לאהוב את בנך ולאהוב את ה' ושתי האהבות האלה מתחברות ומשלימות ולא מתנגדות. דבר ה' לא סותר לטבעיות, לנורמליות, לאהבת אבא לבן.
הסבר המגיד מדובנה שלא יתנגד לאהבת אב לבנו אלא עם כוחות אלו יעבוד את קונו, והבנת הרב קוק שהתורה באה ללמד את העולם את סוף הפרשה "אל תשלח ידך" וללמד שהמוסר הטבעי והמוסר האלוקי הולכים יחד, שני הסברים אלו מלמדים אותנו את הצורך לעבוד את ה' בעוצמה רבה אך לעשות זאת בצורה נורמלית וטבעית.
הסבר נוסף מביא הגרי"ד סולובייצ'יק. בעקדה לא היה נסיון לאברהם אלא מטרה להוציא את כוחותיו החבויים החוצה.
וכך כותב הגרי"ד סולובייצ'יק:
"רבש"ע לא נזקק לנסיון העקידה כדי לדעת את מסירות נפשו, אמונתו ואהבתו של אברהם אבינו את הבורא, כל אלה גלויות וידועות לפניו מראש. אלא ביקש הקב"ה שאברהם מעלמא דאיתגליא יתפוס ויוציא לאור את עומק עומקו של אברהם דאיתכסיא ועל ידי כך תיגלה ותיראה לבאי העולם עוצמת דביקותו בבורא העולם. אבל הדבר הזה היה מכוסה מעיני אברהם אבינו עד נסיון העקידה עצמו.רק על הר המוריה הכיר אברהם את עצמו וראה עצמו באור חדש. שם על ההר הוא גילה לפתע את גודל מסירותו ונאמנותו לבורא העולם. רק בעומדו על הר המוריה הבין אברהם כי בלי יצחק הקיום אפשרי בעוד שאין הוא יכול לחיות אפילו רגע אחד בלי בורא העולם...כדי שיוכל האדם לנטוע בלב בניו ונכדיו את הערכים המקודשים לו, צריך שיהא בעל הכרה עצמית. כדי לשכנע את יוצאי חלציו עד כמה חשובה ויקרה היהדות, צריך שהוא והם יכירו עצמם היטב היטב. רק לאחר העקידה יכול היה אברהם לקיים את ה"למען אשר יצוה את ביתו ואת בניו". רק בשעה העקידה ולאחריה מספרת לנו התורה על אברהם ויצחק "וילכו יחדיו"- לפני כן חסרה היתה עדיין האחדות המושלמת בין אב ובן. רק על הר המוריה נתגלתה אהבתם הרבה לבורא העולם, ולפתע ראה יצחק את אביו באורו המופלא. שם גובש ה"יחדיו". נסיון העקידה לא היה דרוש חס ושלום לרבש"ע, הוא היה דרוש לאברהם ויצחק.... פעמים הרבה ניסה אותי הקב"ה כדי לחשוף מתוכי את "עלמא דאיתכסיא" שלי. סבלתי הרבה יסורים והיית שואל את עצמי: על שום מה תובע רבש"ע ממני שאתייסר כל כך הרבה? לבסוף מצאתי את פשר הדבר, כדי שאכיר את עצמי טוב יותר וכדי שאדע עד כמה קשור אנוכי ללימוד התורה" (הגרי"ד סולובייצ'יק)
מסביר הגרי"ד סולובייצ'יק שהיו לאברהם כוחות נפש פנימיים בפוטנציאל ומטרת הניסיון שכוחות של ה"איתכסיא" יהפכו להיות "איתגליא". הניסיון מרומם את האדם ומעצים אותו כי הוא לוקח את הכוחות שבפנימיותו ואיתם הוא מתמודד בסיטואציה החדשה. וכאשר האדם עומד בניסיון הוא קונה כוחות אלו, והם נהפכים להיות חלק מאישיותו. ולכן המילה ניסיון פירושה נס להתנוסס מלשון הגבהה והעצמה.
לפי הגישה של הגרי"ד לא היה ניסיון לאברהם אלא מטרה להוציא את הכוחות מן הכוח אל הפועל כדי שיחנך את בניו אחריו. אברהם היה צריך לקחת את הכוחות הפוטנציאלים שבו ולהוציא אותם לפועל. כוחות אלו היו רדומים עד שהגיע לעקדת יצחק וכוחות אלו של אהבת ה' נהיו מרכזיים.
ישנו בוגר מהישיבה שהיה שבוי בכלא האויב. לאחר שהשתחרר הוא דיבר לפני התלמידים וסיפר את הדברים המאוד מאוד לא פשוטים שהוא עבר. כשהוא סיים שאלתי אותו: "מה לקחת מהשבי לחיים?" הוא ענה לי תשובה שלא אשכח. "בחיים לא חשבתי שיש לי את הכוחות שגיליתי שיש לי בשבי. והקב"ה לימד אותי בתקופת השבי שיש בי הרבה יותר כוחות ממה שאני חושב".
הסבר אחרון שנביא בשיחתנו הוא של השפת אמת:
"נראה, כי מאחר שהבטיחו, "ביצחק יקרא לך זרע", נאמר לו בלשון בקשה, פירוש, שביקש הקב"ה ממנו שימחול לו המתנה ושיעלהו לעולה, וזה שבח הגדול בנסיון הזה, שלא נאמר לו בלשון ציווי, רק אם חפץ בדבר זה. ואברהם אע"ה באהבתו לקיים רצון המקום הלך בשמחה לשוחטו" (שפת אמת וירא תרל"ד)
לפי "שפת אמת" לא היה כאן ציווי כלל אלא בקשה בלבד שימחל על ההבטחה שביצחק יקרא לך זרע. אברהם היה יכול להתנגד לעקדת יצחק אך הוא הסכים. לא היה כאן ציווי, ה' לא מפר את הבטחתו "ביצחק יקרא לך זרע". ה' ביקש מאברהם שאברהם ימחל לו על ההבטחה ורצונו שהוא יעקוד את יצחק. יש כאן ניסיון אמיתי, שהיות ואין ציווי אברהם היה יכול לסרב אך הוא החליט לעקוד את יצחק כי ידע שזה רצון ה'.
לפי דברי "שפת אמת" יש כאן לימוד עצום עד היכן מגיעה אהבת ה', שאין חובה רק לעשות את ציווי ה' אלא בכל דבר חובה עלינו לחשוב מהו רצון ה'.
המסר העיקרי של עקדת יצחק "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". ה' נמצא בראש הפירמידה וכל מטרת חיינו לאהוב את ה' לפרסם שמו בעולם ולגרום שאחרים יאהבו אותו וגם הם יקדשו שם שמים כל חייהם.
יהי רצון שנזכה אכן לממש ייעודים אלו בחיינו.
