שיחה לפרשת ויגש - שלמות-עוצמה-יישום מגמת חיינו
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
ספר בראשית לכאורה הינו ספר של סיפורים שאירעו לאבותינו ולילדיהם. ונשאלת השאלה, מה החשיבות עבורנו בסיפורים אלו? אלא צריך להבין שבכל סיפור ישנו מסר חשוב לעבודת ה' לכל אדם ואדם.
אני מבקש לדבר על שלש פסקאות בפרשתנו ובכל פסקה לדון וללבן מה המסר של עבודת ה' לכל אחד ואחד.
המסר הראשון נלמד מתחילת הפרשה "ויגש אליו יהודה" והמפרשים שואלים הרי בסוף פרשת מקץ מסופר על פגישתם של יהודה ויוסף, וא"כ כאן זה המשך אותה שיחה אז מדוע כתוב "ויגש אליו יהודה", למי הוא ניגש הרי הוא כבר משוחח איתו?
כותב "בית ישראל":
"למי ניגש, הלוא היה מדבר עם יוסף? ואולי הרמז שניגש אל עצמו. מקודם היה הסתרות, "מה זאת עשה אלקים לנו", ולא היה הכנעה גמורה, אבל כשאמר יהודה "מה נאמר ... האלקים מצא" וכו', זה היה הוידוי העיקרי, ובזה ניגש יהודה אל עצמו, ופעל התגלות יוסף הצדיק" (בית ישראל פר' ויגש)
כשיהודה עשה בירור עצמי אז הוא היה יכול לגשת ליוסף . וזו הכוונה "ויגש יהודה"
אפשר להשפיע על אחרים רק אם מובן לנו הדבר מאה אחוז לאחר בירור.
וכתב קול שמחה:
מפרשי התורה הא יהודה היה עומד עם יוסף ומדבר עמו ואמר לו 'ואתם עלו לשלום אל אביכם', ומה זה הלשון 'ויגש"?.. אכן נראה, דהתפלה היא מקובלת דוקא אם היא מעומק הלב ובעצמות הנפש הוא מתפלל, אז התפלה הזאת רצויה" (קול שמחה פר' ויגש)
"ויגש" הכוונה, שיש כאן שינוי בעוצמות הנפשיות של יהודה, יהודה החליט לקחת אחריות. יהודה עבר תהליך בירור.
"וביאור הענין כי הנה יהודה לא חידש דבר באלה הדברים וגם לא היה לו טענה במה לבוא ליוסף. אעפ"כ לאשר בירר אמיתות הענין בא לו הישועה.... לזאת בכל עת צרה כשאדם מבטל עצמו אל האמת ובמס"נ כמו יהודה שאמר איך אעלה אל אבי ומסר עצמו להיות עבד במצרים כדי שלא יהי' חוטא לפני אביו. ועי"ז נתגלה לו האמת וראה כי הכל טוב ולא היה לו כלל ממה לירא כי אני יוסף כו'..... וכשאדם מבטל עצמו כראוי אל המדריגה שלמעלה ממנו אז ניתוסף למעלה כח וברכה בעבור מדריגה שלמטה. ואז המדריגה שלמעלה מלאה ברכת ה' עד שקטן הכלי מלהכיל. וצריך להשפיע למדריגה שלמטה. וזה ענין ולא יכול יוסף להתאפק שע"י שביטל יהודה אליו ואמר ישב כו' עבדך כו' עבד לאדוני. ... שכשאדם מבטל עצמו למלכות שמים ומודה על האמת מתהפך אליו החושך לאור" (שפת אמת פר' ויגש תרלז)
יהודה הבין שכדי לזכות לניסים הוא צריך מסירות נפש ולכן הסכים אפילו לסכן את עצמו ולהיות עבד כל חייו במצרים כדי להחזיר את בנימין לאביו.
המסר הראשון שאני מבקש להדגיש בשיחתנו היום, שכדי שנזכה לקיים שליחותנו ולקרוא בשם ה' ולהשפיע רוחניות על סביבותינו חובה ראשית להתעצם ולברר בירורים לעצמנו. רק מי שעוצמתי ותורתו מבוררת לעצמו יוכל להשפיע על אחרים.
המסר השני נלמד מהפסוק:
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (בראשית, מה,ג)
כותב הסבא מסלבודקה:
"הרי באמת היתה התודעותו של יוסף לאחיו בשורה גדולה להם, כי הלא הם חיפשו אותו בכל ארץ מצרים ונכנסו בשערים מיוחדים והתפזרו בשווקים שונים כדי למצוא אותו, כי חששו שמא נטמע בין המצרים, או אולי נאבד לגמרי מן העולם, וגם לא יכלו לעמוד בפני צער אביהם. והנה פתאום הופיע לפניהם כשהוא חי וקים ועומד בדרגה גבוהה כזו של מושל בכל ארץ מצרים ומשנה למלך פרעה, והם גם נכחו שבמעשה מכירתם אותו לא עוללו לו רעה ולהיפך היתה סיבה לעליתו לגדולה, מתוך כך גם נגרמה הצלה לכל העולם מכליון, כפי שיוסף טען לפניהם: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלקים לפניכם" ( "אור הצפון")
"הסבא מסלבודקה" שואל, מדוע האחים לא יכלו לענות את יוסף ולא שמחו איתו, הם הרי חיפשו אותו בכל ארץ מצרים וכעת לא רק שמצאו אותו אלא מתברר שהמכירה היתה מאת ה' כדי שיוסף יציל את כל העם, וא"כ מדוע שתקו ונבהלו?
המדרש עונה על שאלה זו, ומגדיר כתוכחה את דברי יוסף לאחיו ולכם הם לא ענו לו.
וכך כותב המדרש:
"אמר אבא כהן ברדלא: אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, יוסף קטנן של שבטים לא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, לכשיבא הקדוש ברוך הוא ויוכיח לכל אחד לפי מה שהוא, שנאמר (תהלים נ) 'אוכיחך ואערכה לעיניך', על אחת כמה וכמה" (בראשית רבה)
כשהאחים שומעים את המילים "אני יוסף", הם מבינים שהם חיו את כל חייהם בטעות גמורה.
כותב שפת אמת:
"מה שנבהלו השבטים, נראה ע"י שנתגלה הארת יוסף היה הבושה מה שטעו בקדושת יוסף ע"י ההסתר. וזה עצמו הבושה לעתיד לבוא שיתגלה שעניני עוה"ז עצמם הם מלא קדושה בפנימיות. וזהו עיקר הבושה שצריך להיות לאדם כשמברר לעצמו שבכל דבר יש חיות השי"ת ואיך נוכל לעשות בכח השי"ת היפוך רצונו" (שפת אמת פר' ויגש תרל"א)
האחים חיו בטעות שנים רבות, והם חשבו שיוסף לא עובד ה' והוא מסלסל בשערו. לחיות בטעות זו התוכחה הגדולה ביותר.
כותב בית הלוי:
"ובדברים אלו נטמן ברמז שאלה גדולה להם וגם סתירה על כל טענותיו של יהודה בויכוחו, דכל טענותיו של יהודה היה מצערו של יעקב שיגרום לו בלקיחתו את בנימין וא"כ הרי קשה עליהם מדוע לא חששו הם לצערו של אביהם ומכרו ליוסף....ולא יכלו אחיו לענות לו על תוכחתו כי הוא סתירה וקושיא עליהם מעצמם על עצמם. וזהו שסיים המדרש לכשיבא הקדוש ברוך הוא ויוכיח לכל אחד לפי מה שהוא, דקדק ואמר לפי מה שהוא דגם ביום הדין יהיה התוכחה לכל אחד ממעשיו על מעשיו ויהיו מעשיו נתפסים ממעשיו היאך הם סותרים זה את זה דעל כל עון וחטא בפני עצמו סובר האדם שיש לו קצת תירוץ דהרי כל דרך איש ישר בעיניו (משלי כא), ולמשל מי שאינו נותן צדקה סובר בדעתו שיש לו תירוץ כובד ודוחק הפרנסה וריבוי ההצטרכות של הכרחיות מבני ביתו עד שאין בכחו לפזר על אחרים ... אמנם מראים לו ממעשיו אשר במקום אחר פיזר הרבה ממון עבור דבר שאינו הגון כמו להשיג איזו תאוה האסורה או כבוד או עבור מחלוקת וכמה ממון מפזר ללמד לבנו דברים שאינם הגונים ומדוע בעסק העבירה לא עצרוהו כובד הפרנסה ונסתר בזה התירוץ ויוגדל עונשם כפלים, וזהו שאמר במדרש ויוכיח לכל אחד לפי מה שהוא דהתוכחה יהיה לכל אחד ממעשיו" ("בית הלוי" בראשית פרק מה פסוק ג)
"עוד אבי חי" זו התוכחה. התוכחה כלפי האחים היתה שהם חיו בסתירה כלפי עצמם. כשהיה נוח להם הם דיברו רבות על כך שבנימין צריך לחזור לאביו כדי שאביהם לא יצטער, ואילו כאשר לא היה נוח להם ומכרו את יוסף כלל לא הפריע להם צער אביהם. חיי הסתירה הם התוכחה שיוסף הוכיח את האחים לפי "בית הלוי".
כל אדם צריך לבחון האם הוא חי בסתירה. אדם צריך לבחון בכל פעם כאשר הוא חי בדיעבד ולא לכתחילה והוא מסביר לעצמו מדוע הוא חי כך, האם הסברו הוא תירוץ ובעצם אין הוא רוצה לעשות את הדבר הנכון או שאכן זה רצון ה' לנהוג כך לאור תנאים מסוימים. לחיות חיים אמיתיים זה לחיות בשלמות בלי סתירות, לפי סדר עדיפויות ברור.
המסר השלישי נלמד מהפסוק:
"וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף...ֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" (בראשית פרק מה פסוק כז)
וכך כותב "המוסר והדעת":
"יפלא מאד למה לא שרה רוח הקודש על יעקב לפני שראה את העגלות ששלח יוסף וכי לא די לו במה שיוסף חי ובריא וממלא תפקיד ראשי בארץ במצרים, ואפילו אם לא יזכור איזה פרשה למדו אחרונה? ... ונראה ברור שלא הסתפק יעקב על העובדה שיוסף חי ורק לא האמין להם שהוא עומד בצדקו אלא חשד שנטמע בין הגוים ובניו רוצים לנחמו תנחומים של הבל. קשה היה לו להעלות על הדעת שבארץ טמאה כמצרים מלאה עבודה זרה, כשפים וזימה יצליח יוסף בעוצם חום בחרותו להנצל מן החטא, וביותר כששמע שעלה למלוכה בארץ זו לא שיער לנפשו שהגיע למעמד כה רם בדרכים כשרים, ופחד שאמנם חי יוסף אבל הבן חכים שהיה לו עבר מן העולם ובמקומו נשאר אדם מגושם ומושחת אשר יצא מכלל עמיתך, אבל כששמע יעקב שלא הסיח דעתו ועדיין חביבים עליו דברי תורה שלמד מאביו הבין שאכן יוסף בנו חי בגוף ובנפש. וכן אנו למדים מהמדרש שאמר יעקב רב עוד יוסף בני חי ופירשו שם וז"ל "רב כוחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועדיין הוא עומד בצדקו" (המוסר והדעת-פר' ויגש)
המסר השלישי הוא ההבנה שחיים ללא תורה אינם חיים.
יה"ר שנברר לעצמנו את מגמת חיינו וכך נגיע לעוצמה רוחנית ונחייה בשלימות ולא בסתירות ונרגיש בכל מאודנו שהתורה היא תורת חיים. אמן כי יהי רצון.
