השאלה השבועית: מצווה הבאה בעבירה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור מצוה הבאה בעבירה
שאלה א] מחויבות האשה להפריה חוץ גופית- זוג שלצערנו חווה קשיים בהבאת ילדים לעולם פנו לרופא העוסק בתחום. אמר להם הרופא שאין להם דרך להביא ילדים לעולם בדרך הטבע, אלא רק בהפריה חוץ גופית. הרופא הסביר להם את המשמעות של תהליך הזה, הכרוך בהרבה סבל לאשה.
לאחר שהאשה שמעה במה זה כרוך, אמרה לבעלה שהיא לא מוכנה לעבור תהליך מעין זה. הבעל מצידו טען שהאשה משועבדת לו לקיום מצות פריה ורביה ועל כן עליה לעשות זאת. פנו השנים לרב- כיצד ישיב להם על שאלה מעין זו?
ב] 'פרו ורבו' בממזרים- אדם שהביא בן ובת לעולם מאשת איש, קיים מצוה פריה ורביה? מסברה נראה היה שלא- שהרי זוהי 'מצוה הבאה בעבירה', כפי שלומדים אנו בתחילת הפרק שלנו ש'לולב הגזול' פסול.
אמנם, בירושלמי (יבמות פ"ב ה"ו) נאמר ביחס לממזר:
רבי אבין בעי ובנו הוא לכל דבר אפילו לפריה ורביה.
הרי"ף והרמב"ם לא פסקו את דברי הירושלמי להלכה, אולם הרשב"א בחידושיו ליבמות (כב:) מביא את הירושלמי, והב"י מביא זאת בשמו. ואף הרמ"א (אבה"ע סי' א, ו) פוסק שקיים את המצוה גם על ידי בן ממזר!
שאלה ג] הבונה מעקה בשבת- דן הרב אשר וייס שליט"א האם הבונה מעקה בשבת קיים מצות 'ועשית מעקה לגגך' או לא?
שאלה ד] משיב אבידת מוקצה בשבת- על בסיס אותו עיקרון יש לדון, האם המשיב אבידת מוקצה בשבת קיים מצות השבת אבידה או לא?
תשובה
כאמור, השאלה העיקרית בה נעסוק היא ביאור דברי הירושלמי- מדוע המביא בן ובת לעולם באיסור קיים מצות פריה ורביה' והנוטל לולב גזול לא קיים מצות נטילת לולב?
המנחת חינוך (מצוה א, ח) התקשה בשאלה זו, נביא את לשונו:
וזה זמן כביר הקשיתי, דלמה יצא ידי חובה והלא הוי מצוה הבאה בעבירה, ולדעת הרבה ראשונים מצוה הבאה בעבירה מן התורה אינו יוצא, ולדעת התוס' סוכה ט' ע"א ד"ה ההוא, עכ"פ מדרבנן אינו יוצא. והדברים עתיקין.
וכתב בתשובת הדבר:
ויישבתי על פי סברת האחרונים, ועיין שער המלך הל' לולב פ"ח ה"ה, דמצוה הבאה בעבירה לא הוי אלא אם בשעת מצוה עושה גם כן עבירה, דבאתרוג הגזול בשעת הנטילה עובר על 'והשיב את הגזילה', זהו מצוה הבאה בעבירה. אבל אם בשעת המצוה ליכא עבירה כלל, כגון בהוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים דבשעת קיום המצוה ליכא עבירה כלל, לא הוי מצוה הבאה בעבירה,
מביא המנחת חינוך את יסודו של שער המלך, האומר שמצוה הבאה בעבירה הפוסלת את מעשה המצוה נאמרה רק אם באותה שעה בה מקיים את המצוה נעשית העבירה. אולם במידה והעבירה והמצוה נעשות בשתי שעות נפרדות, על אף שהעבירה אפשרה והביאה למעשה המצוה, אין בדבר משום מצוה הבאה בעבירה.
שער המלך (לולב ח, ה) אמר זאת על אדם שמיעט את ענבי ההדס ביום טוב, ומכח זה נהיה כשר לנטילה, ולאחר מכן נטלו. הלכה היא שיצא אף שקיום המצוה התאפשר מחמת העבירה שעבר, וזאת משום שקיום המצוה לא נעשה באותה שעה בה עבר את העבירה, ובלשונו:
מה שאין כן הכא, דבשעת עשיית המצוה אין כאן סרך עבירה כלל, אע"ג דמחמת עבירה באה המצוה, אפילו הכי כיון דבשעת עשיית המצוה אין כאן סרך עבירה, לא אמרינן מהב"ע, ומש"ה אם עבר ולקטן כשר.
המנחת חינוך (שם) לוקח את עיקרון זו, ומבאר לפיו את דברי הרשב"א ופסקו של הרמ"א: אף שקיום המצוה- הבאת הילדים לעולם התאפשר על ידי מעשה העבירה, מכל מקום יצא ידי חובת המצוה. וזאת משום שהעבירה נעשתה בעת הביאה, ואילו קיום המצוה יהיה רק בשעה שהילדים יבואו לעולם. ובלשונו:
א"כ הכי נמי הכא, נהי דהמצוה של הבנים באה ע"י עבירה דביאת איסור, מ"מ המצות עשה היינו הבנים, והבעילה היא רק הכשר מצוה דאי אפשר בלא זה. והראיה דאם לא הוליד וכן אם מתו הבנים לא קיים המצוה, וכיון דעיקר קיום המצוה הם הבנים, ובעת הזאת ליכא עבירה כלל, דהעבירה כבר נעשית בשעת הבעילה, דמי להוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים דלא הוי מצוה הבאה בעבירה.
לדבריו- קיום מצות פריה ורביה היא בעצם קיומם של הילדים!
אמר מו"ר הרב שלמה זלמן אוירבך, שלדברי המנחת חינוך ניתן לקיים מצות פריה ורביה על ידי הפריה חוץ גופית הואיל והמצוה אינה במעשה הביאה אלא בתוצאה.
ואם כן, נמצא שהאשה המשועבדת לקיום מצות פריה ורביה של הבעל צריכה לשתף פעולה עם תהליך זה.
ראיית המנחת חינוך- המנחת חינוך מוכיח את דבריו משיטתו של ר' יוחנן בגמ' ביבמות (סב.):
איתמר היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר ר' יוחנן אמר קיים פריה ורביה וריש לקיש אמר לא קיים פריה ורביה רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה דהא הוו ליה וריש לקיש אמר לא קיים פריה ורביה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
אם קיומה של מצות פריה ורביה הוא במעשה הביאה, כיצד מי שהיו לו בנים בגויותו קיים את מצות פריה ורביה? הרי עשה אותה בעודו גוי! על כרחך שהמצוה היא בתוצאה – במציאותם של הילדים, ואם כן תוצאה זו קיימת ועומדת גם לאחר שהתגייר ועל כן סבר ר' יוחנן שקיים מצות פריה ורביה.
המצוה במעשה הביאה- רבה של ירושלים, הרב צבי פסח פרנק (שו"ת הר צבי או"ח ח"ב סי' עו) לןךק עך המנחת חינוך וסבור שקיום מצות פריה ורביה הוא במעשה הבאה. וזאת משום שגדר מצוה הוא -עשיה הנדרשת מהאדם, מציאותם של הילדים אינה עשיה, ואף אינה תלויה לחלוטין בידו. ובלשונו:
ולע"ד דבריהם קשים להולמם, דהא לעולם מצות המעשיות הם מה שעושה האדם בפועל, אבל שיהיה לו בנים זה אינו מעשה האדם וגם לאו בידו הוא, ומסתבר דאדרבה עיקר מ"ע היא לקחת אשה כלשון התוס' גיטין.
ואכן, המהרי"ט אלגאזי (בכורות פ"ח אות סה) מסביר שהרי"ף והרמב"ם השמיטו את דינו של הירושלמי מהלכה משום שסברו שקיום מצות פריה ורביה הוא במעשה הביאה, ואם כן נמצא שהמצוה והעבירה הינן באותה שעה וזוהי מצוה הבאה בעבירה ולא יצא ידי חובתו.
כיצד יישב הרב פרנק את ראיית המנחת חינוך מדברי ר' יוחנן? מבאר הרב פרנק, שאין כוונת הגמ' שגר שהתגייר מקיים מצות פריה ורביה בבנים שהיו לו בגויותו, אלא הכוונה היא שאף שלא קיים מצות פריה ורביה, מכל מקום אינו חייב לקיימה, הואיל וסוף סוף הביא ילדים לעולם. ובלשונו:
ולר' יוחנן דסבירא ליה בהיו לו בנים בגיותו קיים פרו ורבו, אינו אומר שקיים את המצוה, דתנאי המצוה דלקיחת אשה הוא כל זמן שטרם נולדו זכר ונקבה, אבל בשנולד זכרו ונקבה, יהיה באיזה דרך ע"י קיום מצוה או שלא בקיום מצוה, כל שהעמיד דור של זכר ונקבה פקע ממנו מצות פרו רובו.
לדברי הרב פרנק, אמר מו"ר הרב שלמה זלמן אוירבך, שנראה שלא מקיימים מצות פריה ורביה בילדים שנולדו בהפריה חוץ גופית.
ואם כן אין בכוחו של הבעל לדרוש מאשתו לשתף פעולה עם הליך זה[1].
מצוה שמהותה בתוצאה- הרב אשר וייס שליט"א בספרו מנחת אשר (בראשית) מציע ביאור אחר בדברי הירושלמי שנפסקו ברמ"א: ישנן מצוות בהן- עיקרן ענין המצוה, מהות המצוה, באה לידי ביטוי במעשה המצוה. אולם יש מצות שעיקר עניין ומהותן הוא לאחר מעשה המצוה.
במצוות מעין אלה- שעיקר מהותן נפרדת ממעשה המצוה[2] לא נאמר הכלל של 'מצוה הבאה בעבירה'. אולם לא מחמת שקיום המצוה אינו במעשה, אלא מחמת שסוף סוף התוצאה אירעה. ובלשונו:
ולענ"ד נראה בזה דרך אחר ויתישב לדרכנו גם מה שהקשו בבן ממזר דהוי מצוה הבאה בעבירה רזה ברור דאף אם המצוה בעצם מעשה הביאה היא מ"מ פשוט דאין מהות המצוה וענינה במעשה הביאה אלא בתוצאה וכמ"ש במשנה בגיטין מא: לא נברא העולם אלא משום פריה ורביה שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה הרי דענין המצוה יישובו של עולם וכבר הארכתי במקום אחר דבמצוות שכל ענינם בתוצאה אין פסול מצוה הבאה בעבירה ולא מצינו בש"ס ובראשונים דין זה אלא במצוות שמגברא שכל ענינם בעשיית המעשים כגון בלולב הגזול ובמצה של טבל ובשופר של עולה וכדומה אבל במצוות שכל ענינם וגדרם בתוצאת המעשה אין פסול מצוה הבאה בעבירה כיון דמכל מקום תוצאת המעשה קיימת ולכך קיים המצוה אף ביש לו בן ממזר ונראה עוד בדרך זה דבמצוות אלו נפטר אף אם עשאן בשעת הפטור אם התוצאה קיימת כיון שאין עיקר גדרן וענינם במעשה אלא בתוצאה ומשום כך קיים מצות פו"ר אף בהיו לו בנים בגיותו משא"כ באכל מצה בשעת שטותו כיון דבמצות מצה מעשה האכילה היא מהות המצוה וענינה לא קיים המצוה.
בדומה כותב כבר הציץ אליעזר בתשובה (ח"ד סי טז, ד) כהצעה ליישוב קושיית המנחת חינוך על הירושלמי:
ועצם קושית המנ"ח נלענ"ד לחדש ולתרץ כזה, והוא, דכי אמרינן בכ"מ שמצהב"ע לא הוי מצוה, היינו היכי דאפשר לבטל המצוה כגון לולב הגזול דמשום העבירה מבטלינן המצוה וחשבינן להנטילה כסתם נטילה של רשות ואינה נכנסת בסוג הנטילה של מצוה, וכן בהביא מנחות ונסכים מערלה וכלאי הכרם, מבטלינן המצוה ואמרינן דאין בכה"ג מצוה ונחשב כקדשים שנפסלו, וכן כל כדומה לזה. אבל כאן הרי מטרת המצוה לפרות ולרבות, והא הרי פרה ורבה, ואיך אפשר לבטל המצוה ולומר דאין זה פריה ורביה, הא הרי השור שחוט לפניך. ולכן אעפ"י שהוי מצהב"ע מ"מ קיים המצוה, דמצוה זו הוי באופן שא"א לבטלה בשום אופן ולומר דלא עשה מצוה ושלא בא אל מטרת המצוה, דהא הרי קיים העולם והבן לפניך..בזה יש לתרץ דברי הבעל המאור בפסחים פ"ק שסובר דבאכל חמץ בערב פסח אחר חצות קיים העשה דתשביתו. וקשה הא הו"ל מצהב"ע, אבל לפי הנ"ל מיושב שפיר, משום דהא הרי מטרת העשה של תשביתו היא שלא יהא החמץ ברשותו והא הרי קיים מטרת המצוה שהחמץ כבר אינו בעולם, ואיך ובאיזה אופן נוכל לבטל המצוה שכבר קיים.
לדבריהם- הבונה מעקה בשבת או המשיב אבידה שהיא מוקצה בשבת, קיים את המצוה על אף העבירה שעבר. הואיל ועיקר מהות המצוה אינה במעשה, ועל כן מעשה העבירה אינו מבטל את קיום המצוה שעשה.
לסיום, נציין לדברי הראשית ביכורים (בכורות פרק שמיני) שהציע- שבמידה ואותו אדם שהביא ילדים לעולם בדרך ממזרות יחזור בתשובה – אז יקיים מצוה פריה ורביה.
וזאת מחמת שהמצוה מתקיימת בתוצאה- והתוצאה קיימת ועומדת, ועל כן, ברגע ששב בתשובה על חטאו, בתשובה מאהבה- נזקפת לו התוצאה כמעשה מצוה. ובלשונו:
ולפענ"ד יש להעיר דלא שייך מהבב"ע אלא כשקיום המצוה הוא רק בשעת העברה ואח"כ כבר נשלמה ואזדא לה משא"כ במצות פו"ר דהמצוה נמשכת כל זמן מציאות הבנים בעולם אפשר שאם עשה תשובה אח"כ והבנים עדיין בעולם חלה אז המצוה דהא קימ"ל כריו"ח דאם היו לו בנים קודם שנתגייר ונתגייר קיים מצות פו"ר הרי דאף דבשעת לידת הבנים לא הוי מצוה מ"מ כיון שנתגיר ועדיין הבנים בעולם חלה אז המצוה וא"כ ה"ה בזה .
[1] יש לדון, שאמנם דרישת התורה היא ל'מעשה', אך לא כתוב בתורה מעשה ביאה בדווקא. ואם כן מנין שלא ניתן לצאת ידי חובה בהשתדלות לביצוע הפריה חוץ גופית? דן בשאלה זו הציץ אליעזר (ח"א סי' נא). נציין, שאת חיבור ה'ביצית' וה'זרע' עושה הרופא, כך שאין כל עשיה מצד הבעל.
[2] דוגמא לזה- מצות שמחת יום טוב, שקיומה הוא על ידי אכילת בשר ושתיית יין, אבל המצוה הינה בשמחה, ועוד כהנה וכהנה.
