שיחה לפרשת אחרי מות-קדושים | הציווי "קדושים תהיו"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
"דבר אל כל עדת בני ישראל"
לפני שניגש לפרשתנו, אבקש לתת דגש והסבר לסיבת היותנו כאן בישיבה.
לימוד תורה משפיע רבות על האדם הלומד. החלק אלוק ממעל שלו גדל והוא נהיה רוחני יותר. לימוד התורה נותן משמעות לאדם וממילא גורם לו לשמחה ואושר. יחד עם זאת חשוב שנבין שאנו נמצאים בישיבה ראשית כדי לקיים את ציווי ה' ללמוד תורה.
המשנה באבות כותבת "אל תשמשו את הרב על מנת לקבל פרס". ציידוק ובייטוס הבינו שהכוונה שאין שכר, ומכח זה הם לא קיבלו ולא קיימו את התורה שבעל פה. אך כמובן שאין זו כוונת המשנה, בוודאי שיש שכר לעושי דבר ה'. כוונת המשנה היא, שאין לאדם ללמוד מתוך מוטיבציה ורצון לקבל שכר אלא מתוך רצון לעשות דבר ה'.
כך זה כאן בישיבה. אנו נמצאים בישיבה כי זה רצון ה' שנשקיע את השנים האלו בקיום מצוות תלמוד תורה.
וכך כותב הרב וולבה בספרו "עלי שור":
"תורה איננה כשאר המקצועות. מקצוע בוחר לו כל אחד לפי נטייתו וכשרונו. תורה אילולי היא לא היה חיים. צעירי ישראל שזכו ללימוד תורה אין להם להשתית את לימודם על חשקם בתורה אלא על הכרח התורה. בדורות קודמים ידע כל יהודי כי אילולי היא לא היה חיים וכולם למדו. בדורנו אנו רק מתי מספר יודעים מחיוב והכרח לימוד תורה. אבל קומץ צעירים זה המקדיש זמנו ללימוד הוא המסמל את עם ישראל האמיתי, הוא המייצג את עם התורה . וזה הצעיר שזכה להיות במקום תורה אל יחשוב כי הוא בחר בבית ספר מקצועי לתורה שכשרונותיו ונטייתו הביאוהו לבחירת מקצוע זה כמו שצעירים אחרים בחרו במקצועות אחרים , חלילה. האמת היא כי אלולי תורה אין חיים, והכרח חיוני ללימוד תורה פירש על כל אחד ואחד מישראל. החשק בוא יבוא אבל ההתחלה היא ההכרח. ומה הנפק"מ אם לומדים מצד חשק או מצד הכרח? אם לומדים מצד הכרח אזי כשהחשק נחלש או פג לגמרי אין נותנים לרפיון להשתלט תוך הכרה כי הכרח הוא ללמוד ולעסוק בתורה וכי בלי תורה החיים אינם חיים. חשק הוא דבר שברגש ולפעמים בדברים קטנים הוא נפגע. אולם החשק בא עם הלימוד: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ"-רש"י:" אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך שכל התחלות קשות". הקבלה מעתה היא קבלת ההכרח ללימוד התורה, כי התורה אינה ח"ו מקצוע, קובץ דינים או מקור פרנסה, אלא עולם רוחני ו"חיים" היינו להיות אזרח בעולם רוחני זה.וכל התחלות קשות. הכניסה לעולם התורה היא כניסה מעולם גשמי לתוך עולם רוחני שאינה מצטמצמת לשעת הלימוד לבד אלא מקיפה את כל האדם. העולם הגשמי הוא עולם הדמיונות. הבא ללמוד תורה מוצא את עצמו במלחמה נגד דמיונותיו המפריעים אותו להתעמק בעניינים שכליים, בשקלא וטריא של הגמרא ובביאורי המפרשים. כל אחד הלומד תורה מוכרח להלחם נגד דמיונותיו. זוהי ההתנגשות הרצינית ביותר בין האמת והשקר שבאדם, אשר דווקא בפותחו את הגמרא כמה דמיונות תוקפים אותו: זכרונות העבר, דאגות העתיד, קפידות וסכסוכי ההווה. קושי ההתרכזות אין מקורו בחוסר כשרון אלא בשליטת דמיונותיו של האדם עליו. ובמהירות שמצליחים לסלק הדמיונות המפריעים תלויה הכניסה ללימוד ולעליה" (עלי שור)
אדם הלומד תורה צריך ללמוד מתוך הרגשת מחוייבות והבנה שהוא מקיים את ציווי ה'. החשק ואהבת הלימוד יגיעו לאחר העמל וההתמדה אך אין הם הגורם ללימוד התורה. גם אם אין לאדם חשק הוא חייב ללמוד מתוך ההבנה שזה תפקידו והחשק יגיע לאחר מכן.
היה תלמיד בישיבה שהיה קשה לו ללמוד ויחד עם זאת התמיד בלימודו, ואמר: "אהבת הלימוד זה בונוס, לימוד התורה היא המצווה והחיוב, ואת זה אני עושה".
זו כוונת הרב וולבה בדבריו.
בפרשתנו כתוב:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אלקיכם" (ויקרא פרק יט פסוקים א-ב)
הפרשה נאמרה בהקהל, וזו כוונת הפסוק: "דבר אל כל עדת בני ישראל".
חובה עלינו להבין:
מדוע פרשה זו נאמרה בהקהל? איך נהיים קדושים? מה זה בא ללמד אותנו?
כותב האלשיך:
"והנה יש בני אדם גם בני איש תועים מדרך השכל, באומרם כי לא כל אדם ראוי לכך וזוכה לזה כי אם חד בדרא ותרי בדרא, ויתרשלו על ידי כן מלעלות בסולם השלמות בתורה ומצות והתנהג בחסידות. אך לא כן הוא, כי אם שאין איש בישראל שלא ישיג אם ירצה לעלות בתורה וכשרון המעשה והתבודד בחסידות עד קדוש יאמר לו. על כן להורות זה צוה יתברך ואמר דבר אל כל עדת בני ישראל וכו' קדושים תהיו, כי הקהיל את כלם להורותם כי כל העדה מוכנים לכך"
בהסתכלות ראשונית להיות קדוש זו דרגה הקשורה רק ליחידים, אך אין זה כך, היות ולכל יהודי יש חלק אלוק ממעל ולכן הוא יכול להגיע לדרגת קדוש. ולכן משה אומר זאת בהקהל, כדי ללמד את בני ישראל שכולם ללא יוצא מן הכלל יכולים להגיע לדרגה זו.
בדומה לכך כותב הנצי"ב:
"והקדים הכתוב כאן את כל עדת בני ישראל באשר אין פרישת כל אדם שוה ותורת כל אחד לבדו בידו לפי טבע גופו והליכות ביתו וכדומה ... משום הכי (כך) כתיב דמכל מקום הכל מוזהרים איש לפי ערכו. מה שאין כן כל המצות הדבר ידוע שהכל שוים" (העמק דבר)
קידוש בשבת לא צריך הקהל כי אין הווא אמינא שיש מי שפטור שהרי כולם עושים אותו דבר. קדושים תהיו משתנה מאדם לאדם גם בדרך ההגעה לשם וגם בתוצאה הסופית-כיצד הוא קדוש. והרב גווניות הזו וחוסר האחדות עלולה להביא לכך שיהיה אדם שיטען שזה לא מתאים לו, וזה לא נכון. כי ציווי קדושים תהיו היא לכולם ללא יוצא מן הכלל היות ולכל יהודי יש חלק אלוק ממעל. לכן מצווה זו נאמרה בהקהל, שנדע שכולם ללא יוצא מן הכלל חייבים במצווה זו.
כך הדבר בתלמוד תורה. לצערנו תלמוד תורה איננה נורמה שכולם לומדים ללא יוצא מן הכלל בזמנם הפנוי, ואם אינני טועה הסיבה לכך היא בדיוק לפי הסבר הנצי"ב. גם במצוות תלמוד תורה החיוב משתנה מאחד לשני-גם בזמן, וגם בחומר הנלמד. והשוני הזה גורם לצערי לאנשים מסויימים להרגיש שתלמוד תורה לא קשור אליהם, אך אין זה נכון. כפי שכותב הרמב"ם, שגם זקן וחולה הם בכלל החייבים בתלמוד תורה ללא יוצא מן הכלל.
זו כוונת הנצי"ב, שחיוב משתנה יכול לגרום שלא תהיה נורמה, וזה לא תקין. ולכן מצווה זו נאמרה בהקהל.
כותב שפת אמת:
"וברש"י שנאמרה בהקהל כו'. דעיקר הקדושה על ידי שמכניס אדם עצמו בכלל ישראל כי הקדושה שורה בכלל ישראל שהיא כנסת ישראל.... ועל ידי הביטול להכלל יכולין להתקדש" (שפת אמת קדושים תרל"א)
שכינה נמצאת בכלל ישראל ולכן כדי שאדם יהיה קדוש עליו להיות חלק מעם ישראל, ללמוד עבור כלל ישראל תמיד ובמיוחד בזמננו שיש חיילים הנלחמים למען כלל ישראל ומסכנים את נפשם. עלינו להיות אנשי כלל ולא אנשי פרט. ולכן מצווה זו נאמרה בהקהל.
ספר מאור ושמש מחדד את דברי השפת אמת וכך הוא כותב:
"שאי אפשר לאדם שיזכה אל הקדושה אלא אם כן שיהיה בכנסיה יחד עם הקהל בעבדות ה'... פירוש שבפרשה זו נצטוו ישראל להיות קדושים ויוכל האדם לטעות שהפירוש הוא קדושים תהיו דהיינו שאם יתבודד עצמו ויפרוש עצמו מן הציבור יזכה אל הקדושה לכן נתחכם רש"י ופירש קודם לזה מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל דהיינו שאינו זוכה אל הקדושה אלא בהקהל עצמו עם הציבור מבקשי ה', אבל מה שנצטוו להשמר מן הדברים המעכבים לעבודת ה' כנ"ל לזה טוב התבודדות.... וזהו שאיתא במדרש רבה קדושים תהיו יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. פירוש יכול כמוני שהאדם ירצה להתבודד להיות ביחיד ויסבור שעל ידי זה ישיג הקדושה העליונה תלמוד לומר כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם שאין זה אלא בהבורא ברוך הוא לבדו שהוא יחיד ומיוחד אבל אם האדם ירצה להמשיך עליו קדושת הבורא ברוך הוא אי אפשר אלא בהקהל יחד לעבדו שכם אחד כנ"ל"
היינו חושבים שהתבודדות יכולה להביא לקדושה. אבל עלינו להבין שדווקא הביחד מביא קדושה. "ממלכת כהנים וגוי קדוש" זה דווקא בהקהל. יש לנו אחריות כללית על עם ישראל כולו. עלינו להנחיל את התורה לכל הסביבה שלנו, לאהוב כל יהודי ויהודי ולמצוא בכל אחד את הדברים הטובים. הפתיחות שלנו לסביבה צריכה לבוא מתוך עוצמה, להיות משפיע ולא מושפע. עלינו להתחזק בלימוד בעוצמה בישיבה כדי להשפיע על עם ישראל.
מה צריך לעשות בפועל כדי להיות קדוש?
כותב רש"י:
"הוו פרושים מן העריות ומן העבירה (ויקרא רבה) שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה" (רש"י ויקרא פרק יט פסוק ב)
לפי רש"י, כדי להיות קדוש אין צריך לעשות דבר חיובי אלא להימנע מדבר שלילי, לא לעבור עבירות כדי לא לקלקל את חלק אלוק ממעל. כל עבירה מכרסמת ב"חלק אלוק ממעל".
כותב הראי"ה קוק:
"עבירה מטמטמת לבו של אדם" מצד שהיא עבירה. אם כן אין חילוק בין אכילת איסור או דברים בטלים וביטול תורה, מלבד מה שהיא עבירה היא מטמטמת את הלב" ("מוסר אביך")
עבירות מכרסמות בחלק אלוק ממעל והאדם לא יוכל להיות קדוש. ולכן אני ממליץ לסנן את הפלאפונים כדי לא להיכנס לנסיונות וחס ושלום ליפול בהם.
הרמב"ן כותב:
"והעניין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל התאווה מקום..... ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה.לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וציווה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות" (רמב"ן ויקרא פרק יט פסוק ב)
לפי הרמב"ן, כאשר האדם מתעסק בעיקר בתאוות הגוף כמרכז חייו ועסוק בהנאות גשמיות וזה עיקר תעסוקתו זה מכרסם בקדושה שלו
כתוב בפרשתנו:
"אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי ה' אלקיכם" (ויקרא פרק יט פסוק ד)
כותב שפתי כהן:
"אל תפנו אל האלילים. שלא יפנה לבו לשום דבר מעניני העולם הזה שכולו כלה ונפסד וכולו כלא חשוב, זהו אלילים.... וכן אמרו ז"ל (יבמות כ'.) קדש עצמך במותר לך, כי אם מפנה עצמו להבלי עולם יבוא מזה לעבוד עבודת אלילים, שישכח האמת וירדוף אחרי ההבל, וזהו העבודה זרה.... כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים ט"ז, ח') שויתי ה' לנגדי תמיד" (שפתי כהן ויקרא פרק יט פסוק ד)
עבודה זרה זה לקחת ערך שאינו תורני ולהפוך אותו לעיקר. העסק בחומריות כל הזמן הוא בכלל עבודה זרה כי אנו מקדשים את החומריות בכך, וזה הפוך מהמחוייבות של האדם להיות אדם רוחני וערכי.
הרב שמעון שקופ כותב:
"יתברך הבורא ויתעלה היוצר שבראנו בצלמו ובדמות תבניתו, (בראשית א כז) וחיי עולם נטע בתוכנו שיהיה אדיר חפצנו, להיטיב עם זולתנו, ליחיד ולרבים בהוה ובעתיד בדמות הבורא כביכול, תומר דבורה לרמ"ק פרק א, שכל מה שברא ויצר היה רצונו יתברך רק להיטיב עם הנבראים, כן רצונו יתברך שנהלך בדרכיו.... "והלכת בדרכיו" היינו שנהיה אנחנו בחירי יצוריו, מגמתנו תמיד, להקדיש כוחותינו הגופניים והרוחניים לטובת הרבים כפי ערכנו. ולדעתי כל ענין זה נכלל במצות ה' של "קדושים תהיו" יסוד ושורש תכלית חיינו לכן נראה לעניות דעתי, שבמצוה זו כלול כל יסוד ושורש מגמת תכלית חיינו, שיהיו כל עבודתינו ועמלנו תמיד מוקדשים לטובת הכלל. שלא נשתמש בשום מעשה ותנועה, הנאה ותענוג, שלא יהיה בה איזה ענין לטובת זולתנו..... והנה כשהאדם מיישר הליכותיו ושואף שתמיד יהיו דרכי חייו מוקדשים להכלל, אז כל מה שעושה גם לעצמו, להבראת גופו ונפשו, הוא מתיחס גם כן אל מצות קדושה. שעל ידי זה יטיב גם לרבים. שבטובתו לעצמו הוא מיטיב עם הרבים הצריכים לו אבל אם הוא נהנה הנאה מן סוג המותריות, שאינן דרושות להבראת גופו ונפשו, הנאה זו היא נגד הקדושה, שבזה הוא מטיב לעצמו לרגע לפי דמיונו, ולזולתו אין שום תועלת. ועל פי דרך זה ענין מצוה של פרישות הוא תמצית מיסוד מצות קדושה, הניכרת בפועל בדרכי ההנהגה של האדם, אבל ברעיון ושאיפת הרוח מתרחבת מצוה זו... על כל מפעליו ומעשיו של האדם גם בינו לבין המקום וביחס זה מתדמה ענין קדושה זו, לקדושת הבורא יתברך באיזה דמיון קצת. שכמו שבמעשה של הקב"ה בהבריאה כולה, וכן בכל רגע שהוא מקיים את העולם, כל מעשיו הם מוקדשים לטובת זולתו, כן רצונו יתברך שיהיו מעשינו תמיד מוקדשים לטובת הכלל ולא להנאת עצמו. טובת עצמו ו/או זולתו" (הקדמה לשערי ישר)
הדברים מתאימים מאד לתקופה בה אנו נמצאים, כאשר רבים הולכים לשרת במילואים (ולא בפעם הראשונה או השניה אלא יותר מאז פרוץ המלחמה). אשריהם ואשרינו שזוכים אנו לראות אנשי כלל רבים בתוכנו.
יהי רצון שנזכה כולנו לעמול בתורה מתוך ציווי ה' ולהיות "אנשי כלל". אמן כן יהי רצון.
