שיחה לפר' וירא - אבא!!! מה תעשה אם ה' יגיד לעקדני?

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

אבא!!! מה תעשה עם ה' יגיד לעקדני?

כאשר הייתי אברך ולמדתי פה בכולל, ירדתי שבת אחת בגרם המדרגות כדי ללכת לתפילה, ובדיוק כשירדתי פגשתי אברך שעד היום אני מאוד מעריך ומוקיר, גדול ממני, עם ילדים, ואני מיד לאחר נישואי.הוא אמר לי טוב שאני פוגש אותך, כי אני מאוד מהורהר לפני התפילה ואני שמח שאתה תוכל לפשוט לי את הספק. אתמול בשולחן שבת הבן שלי, בן 5, שאל אותי: אבא, אם ה' יגיד לך לשחוט אותי ולעקוד אותי, תהרוג אותי או לא? ולא ידעתי מה לענות לו, אומר אותו אברך. אם אומר לו כן הרי תהיה לו טראומה והוא לא היה ישן כמה לילות. ואם אומר לו לא אז הרי אני אומר לו שאני הולך נגד ציווי ה', לא יעלה על הדעת. מה אתה חושב שהייתי צריך לענות לו? שאלתי אותו, עוד לפני מה שנדון מה להגיד לבינך, מה היית עושה אם ה' היה מצווה אותך? והוא ענה לי אין כלל ספק שהייתי מבצע ציווי ה'. כשהוא ענה כה בהחלטיות שהיה עושה כן, שאלתי את עצמי, אם כן מה היה הניסיון של אברהם אבינו? אם אצל אותו אברך סירוב לציווי ה' כלל לא נמצא בנקודת הבחירה-בהתלבטות- אם כן וקל וחומר בוודאי אצל אברהם אבינו, וא"כ מה הניסיון? על מה הוא מקבל שכר? הרי אין אצל אברהם התמודדות?

אני שואל את עצמי, מה בעצם הניסיון פה? אם לאברך הזה זה לא בנקודת הבחירה, אז מה הניסיון לאברהם אבינו? איני בא להוריד מהקושי, בוודאי שהמעשה הזה של להרוג בן הוא נורא ואיום. ברור שאצל אברהם אבינו זה מעבר לזה – לא רק הבן הולך, כל מפעל חייו הולך. הוא קורא בשם ה' ומגייר אנשים, הוא נהפך להיות הדמות המוסרית, כולם נוהרים אחריו, וברור שאחרי המעשה הזה כל מעשיו לא יהיו שווים ח"ו, והאנשים שגייר יחזרו לסורם וכל מפעל חייו יחרב . יתירה מזאת, אומר הרב מנחם מנדל מרומנוב:

"דהנה אברהם אבינו היה מקדש ומטהר את כל אבריו עד שהאברים בעצם הרגישו את רצון הבורא ב"ה ולא היו יכולים לעשות רק מה שהיה רצון ה'. לכן כשרצה אברהם לשחוט היה צריך אברהם לשלוח את ידו בכח, כי היד בעצמה לא רצתה לשחוט שהיה מרגיש באמת רצון הבורא ואמר לו המלאך אל תשלח ידך כי באמת כך הוא רצון הבורא יתברך" (רבינו ר' מנחם מנדל זצ"ל)

אברהם אבינו הלך נגד ההרגשה הפנימית שלו, נגד אבריו שאומרים לו לא. הוא הלך להרוג את בנו. הוא הולך להפסיד את מפעל חייו, אבל עדיין מה הניסיון? אם הקב"ה מצווה אז מה השאלה? וכי יש בחירה?

שאלה נוספת שיש לשאול: מדוע ה' עשה את זה? מה מטרת הקב"ה? הקב"ה הרי כבר יודע מי הוא אברהם שמגייר אנשים ושובר פסלים, וא"כ מה הכוונה "עתה ידעתי כי ירא אלוקים עתה"? וא"כ מהי מטרת הניסיון? מדוע ה' עושה ניסיון אכזרי זה לאוהבו?

שאלה נוספת: המלאך אומר לו "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה", מביא רש"י את חז"ל מדוע יש כפל לשון. אלא שאברהם אמר לעצמו: אם כן לחינם באתי לכאן? אעשה בו חבלה ואוציא ממנו דם. אמר לו הקב"ה "אל תעשה לו מאומה", אל תעשה בו מום. מדוע אברהם רוצה לעשות מום לבנו? הרי ה' אמר שלא ישלח ידו אל הנער? אז מדוע לעשות מום?

כמו כן נברר היום בשיחה, מה אנו צריכים ללמוד ממעשה העקידה.

אני מבקש לפתוח בשאלה, מדוע ה' עשה ניסיון זה-מה היתה המטרה בזה?

מסביר הרב סולובייצ'יק:

"רבש"ע לא נזקק לנסיון העקידה כדי לדעת את מסירות נפשו, אמונתו ואהבתו של אברהם אבינו את הבורא, כל אלה גלויות וידועות לפניו מראש. אלא ביקש הקב"ה שאברהם מעלמא דאיתגליא יתפוס ויוציא לאור את עומק עומקו של אברהם דאיתכסיא ועל ידי כך תיגלה ותיראה לבאי העולם עוצמת דביקותו בבורא העולם. אבל הדבר הזה היה מכוסה מעיני אברהם אבינו עד נסיון העקידה עצמו.

רק על הר המוריה הכיר אברהם את עצמו וראה עצמו באור חדש. שם על ההר הוא גילה לפתע את גודל מסירותו ונאמנותו לבורא העולם. רק בעומדו על הר המוריה הבין אברהם כי בלי יצחק הקיום אפשרי בעוד שאין הוא יכול לחיות אפילו רגע אחד בלי בורא העולם...

כדי שיוכל האדם לנטוע בלב בניו ונכדיו את הערכים המקודשים לו, צריך שיהא בעל הכרה עצמית. כדי לשכנע את יוצאי חלציו עד כמה חשובה ויקרה היהדות, צריך שהוא והם יכירו עצמם היטב היטב. רק לאחר העקידה יכול היה אברהם לקיים את ה"למען אשר יצוה את ביתו ואת בניו". רק בשעה העקידה ולאחריה מספרת לנו התורה על אברהם ויצחק "וילכו יחדיו"- לפני כן חסרה היתה עדיין האחדות המושלמת בין אב ובן. רק על הר המוריה נתגלתה אהבתם הרבה לבורא העולם, ולפתע ראה יצחק את אביו באורו המופלא. שם גובש ה"יחדיו". נסיון העקידה לא היה דרוש חס ושלום לרבש"ע, הוא היה דרוש לאברהם ויצחק. הגרי"ד סולובייצ'יק)

כלומר, ריבונו של עולם לא נזקק לניסיון העקידה כדי לדעת את מסירות נפשו אמונתו ואהבתו של אברהם אבינו את הבורא. כל אלה ברורות וידועות לפניו מראש. אלא ביקש הקב"ה שאברהם יוציא לאור את עומק עומקו של אברהם. רק על הר המוריה הכיר אברהם את עומק נאמנותו לבורא העולם, רק בעומדו על הר המוריה הבין אברהם כי בלי יצחק הקיום אפשרי, ועוד שאין הוא יכול לחיות אפילו רגע אחד בלי בורא עולם. כדי שיוכל האדם לנטוע בלב בניו ונכדיו את הערכים המקודשים לו, צריך שיהיה בעל הכרה עצמית. במילים אחרות, אברהם ידע שהוא מאמין בה', אבל עד כמה עמוק ועוצמתי הכוח הזה של אמונה, זה עד הניסיון הוא לא ידע.

כל אחד מאיתנו עובר ניסיונות. פעמים רבות אנחנו שואלים את עצמנו, למה ה' מנסה אותנו? ה' מנסה אותנו כדי שנהיה מודעים לכוחות הטמונים בנו.

וכאן נותן הרב סולובייצ'יק ביטוי לנסיונות שהוא עבר בחייו וכותב:

"פעמים הרבה ניסה אותי הקב"ה כדי לחשוף מתוכי את "עלמא דאיתכסיא" שלי. סבלתי הרבה יסורים והיית שואל את עצמי: על שום מה תובע רבש"ע ממני שאתייסר כל כך הרבה? לבסוף מצאתי את פשר הדבר, כדי שאכיר את עצמי טוב יותר וכדי שאדע עד כמה קשור אנוכי ללימוד התורה"

ישנו בוגר מהישיבה שהיה שבוי בכלא המצרי. לאחר שהשתחרר הוא הגיע לביתי והזמנתי את התלמידים, והוא סיפר את הדברים המאוד מאוד לא פשוטים שהוא עבר. כשהוא גמר שאלתי אותו: מה לקחת מהשבי לחיים? מעבר לסיפורים, מה נשאר איתך? הוא אמר לי תשובה שאני לא אשכח, הוא אמר לי בחיים לא חשבתי שיש לי את הכוחות שגיליתי שיש לי בשבי. והקב"ה לימד אותי בתקופת השבי שיש לי הרבה יותר כוחות ממה שאני חושב.

מטרת הניסיון היה כדי שאברהם יידע עד כמה עמוקה אמונתו, וכשבאים עלינו ניסיונות זה לאותה מטרה. כדי שאנחנו נגלה את הכוחות שלנו. לכן הקב"ה לא מביא ניסיון על האדם אלא אם כן הוא יכול לעמוד בו.

גישה אחרת במהות ומטרת הניסיון היא של רש"י, הרמב"ם במורה נבוכים, והרב קוק בעולת ראיה- שלושתם הולכים בכיוון שהניסיון היה להעביר מסר לעולם. רש"י כותב:

"מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות התמהים מה היא חבתי אצלך, יש לי פתחון פה עכשיו שרואים כי ירא אלהים אתה" (רש"י בראשית כ"ב י"ב)

וכותב הרמב"ם:

"להודיענו גבול האהבה לה' יתעלה, והיראה ממנו לאיזה גבול מגעת, וכן שכל מה שרואה הנביא במראה הנבואה אמת ונכון אצל הנביא" (מורה נבוכים)

כלומר, לפי הרמב"ם הקב"ה עשה זאת כדי ללמד אותנו שני מסרים:

א.עד כמה חובה עלינו להעמיק ולהאדיר את אהבתנו בריבונו של עולם.

ב. כוחה של נבואה.

כל בחור פה בישיבה צריך לעבוד על אהבת ה'. זו המטרה של העקידה, כדי ללמד אותנו עד איפה צריך להגיע בעבודת ה'.

כאשר יש אהבת ה', האדם לא מחפש ללכת אחרי קולות אלא מחפש מהו רצון ה'. כאשר יש אהבת ה', האדם שואל את עצמו לפי כל החלטה בחיים, מה ה' רוצה ממני ולאור זאת מחליט. כאשר יש אהבת ה', האדם עמל בתורה גם כאשר קשה לו, כי הוא מבין שזהו רצון ה'

הרב קוק בעולת ראיה כותב:

"שהצווי המוחלט, בין מצד הצדק להמנע מרשע של של שפיכות דמים, בין מצד הטבע להנזר מכל דבר הפוגע ברגשי האב, המלאים אהבה לבנו חמודו, הוא קיים בעינו. ההכרות הקדושות האיתנות, החקוקות בטבע הרוחני..

ובטבע החומרי לא ירדו ממעלתן אפילו כחוט השערה, ע"י החזון שנתגלה בדבר ה'.. אל תשלח ידך אל הנער, בכל חומר האיסור הפשוט והישר שבדבר, ואל תחשוב שיש כאן ניגוד מפעלי בין אהבת האב הטהורה שלך לבנך יקירך לבין אהבת ה' האצילית.. עד שיהיה לפחות איזה צעד נכון לעשות בפועל איזה דבר המורה על המעטת האהבה הזאת.. ולא תעש לו מאומה כי רחמי אב ואהבתו בנשמה טהורה היא לבת אש קודש, הולכת ישר מאהבת אלוקים הטהורה ורחמיו על כל מעשיו" (עולת ראי"ה)

עקידת יצחק באה ללמד את העולם שני דברים. הראשון זה דברי המלאך – "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" – להבין שהקב"ה לא חפץ בקורבנות של אדם. שהרי הדרישה הרוחנית והדרישה הטבעית חייבים ללכת יחדיו. המוסר הטבעי והמוסר האלוקי הולכים יחדיו.לדעתו עיקר הניסיון היה כדי ללמד את העולם את הסוף, את אל תעשה את זה, את זה שאתה חייב לאהוב את בנך ולאהוב את ה' ושתי האהבות האלה מתחברות ומשלימות ולא מתנגדות. דבר ה' לא סותר לטבעיות, לנורמליות, לאהבת אבא לבן. נזכור שבאותה תקופה היה נהוג עבודת המולך, היו אנשים שהקריבו את בנם לעבודה זרה. מטרת העקידה הייתה להגיד שזה דבר נורא ואיום, זה לא דרך היהדות.

מורי ורבי הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, דיבר הרבה מאוד על החשיבות להיות נורמלי. לא לבטל את האישיות שלך. זה בדיוק אותו רעיון – יש כוחות טבעיים באדם, הכוחות האלה נכונים וחייבים לקדש ולרומם אותם ולא לדכא אותם. האדם חייב להיות הוא.

אם נסכם את מטרת העקידה, אז לפי הרב סולובייצ'יק היא בשביל אברהם ויצחק, שיגלו את הכוחות הטמונים בהם, ולפי רש"י-רמב"ם- והרב קוק, היא ללמד את העולם, ראשית עד היכן צריכה להגיע אהבת ה', וכן את חשיבות דבר הנבואה וכיצד צריך להתייחס לכך, וכן חשיבות המוסר האנושי כמשלים ולא כסותר את המוסר הרוחני.

לאחר שהבנו את מטרת הניסיון, נבין מה היה הניסיון, ומה היתה ההתמודדות של אברהם.

כותב השפת אמת:

"נראה כי מאחר שהבטיחו ביצחק יקרא לך זרע נאמר לו בלשון בקשה פי' שביקש הקב"ה ממנו שימחול לו המתנה ושיעלהו לעולה וזה שבח הגדול בנסיון הזה שלא נאמר לו בלשון ציווי רק אם חפץ בדבר זה. ואברהם אע"ה באהבתו לקיים רצון המקום הלך בשמחה לשוחטו" (שפת אמת וירא תרל"ד )

הקב"ה אמר לאברהם הבטחתי לך "כי ביצחק יקרא לך זרע". אני מבקש ממך, אני לא מצווה אותך, אלא אני מבקש ממך שתמחול לי. ואברהם היו לו שתי אפשרויות, הוא היה יכול להגיד כן והוא היה יכול להגיד לא, ואז היה משאיר את בנו בחיים. אבל הוא ידע שרצון ה' לא כך – ה' אמר לו אני מבקש ממך שתמחול ולכן החליט למחול, למרות שלא היה ציווי, ולעקוד את בנו. אנו צריכים להבין עד איפה מגיעה אהבת ה'. הולך אברהם ומוחל ומחליט לשחוט את בנו, כי זה רצון ה', למרות שזה לא ציווי. אומר השפת אמת: לכן הוא מקבל שכר. שהרי על ציווי לא מקבלים שכר, בשביל זה אנחנו נמצאים בעולם לעשות את רצון ה', ולכן על מילוי ציווי ה' לא מקבלים שכר. מקבלים שכר רק על דברים שהם לא ציווי. מכיוון שזו הייתה בקשה ולא ציווי והוא בכל אופן מחל, לכן הוא מקבל שכר.

הרס"ג מביא את המדרש האומר:

"כך אמרתי לך שחטהו, לא העלהו, אסיקתיניה אחתיה" (בראשית רבה)

ועל זה מוסיף הרס"ג וכותב:

"צריך היה אברהם להתכונן לדבר הקשה ביותר ולהסתמך על כך שאם כוונת (הציווי) אחרת, אלקים יראני (רס"ג)

כלומר, ה' בכוונה אמר לשון "והעלהו", שיכול להתפרש לשני מובנים, או עלהו למזבח או כקרבן עולה-הקרבהו. ולכן אברהם לא ידע מהי כוונת הבורא, האם הכוונה העלהו הכוונה לשחוט אותו, או הכוונה העלהו שים אותו על המזבח. ואברהם מחליט להחמיר מתוך הבנה שאם הכוונה רק להעלות על המזבח, אז ה' כבר יגיד לו זאת. אברהם היה יכול לעשות לעצמו הנחה ולהקל ולפרש שהכוונה רק להניח את יצחק, אך מכוח אהבת ה' הוא מחמיר.

כמה זה דורש מאיתנו, ללכת בהלכה לפי הדברים הנכונים, לעמול בתורה, כל החלטה והחלטה לשאול את עצמנו מה ה' רוצה.

רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא כותב דברים דומים:

"והנה באמת לא היה באברהם דיבר מפורש מהש"י שישחוט את בנו.. היינו שהיה אליו דבר באספקלריא דלא נהרא... וע"ז לא נקרא הנסיון על שם יצחק כי יצחק האמין לאברהם כי מה' הוא ואינו נסיון כ"כ רק לאברהם היה נסיון לפי שלא היה אצלו הדיבר מפורש, ואם היה לו שום נגיעה כאב לבן אז היה מכריחו לרחם עליו... שזה המאמר היה לו באספקלריא דלא נהרא, היינו שלא נאמר לו מאמר מפורש, והיה נבוך בלבו והיה יכול לפשוט הספק לכל צד, שבאם היה לו קצת נגיעה ליצחק כאהבת אב לבן היה פושט לעצמו שלא יעלהו, שעמדו כנגדו מחשבות ודעות שונות... היה לו מה להשיב אתמול אמרת כי ביצחק וגו' ועכשיו קח נא את בנך וגו' וחס ושלום לא עשיתי כן אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך, וזה היה עיקר הנסיון" (רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא)

כלומר, לדעתו דבר ה' היה בנבואה בצורה לא ברורה, ואם היה לאברהם נגיעות היה מסביר את הנבואה בצורה שונה. אך אהבת ה' הסירה את כל הנגיעות ולכן החליט לעקוד את בנו, וזה היה הניסיון להסיר כל נגיעה אישית.

בדרך שונה מסביר המגיד מדובנה, מה היה הניסיון:

"ומה היה הנסיון כה גדול, הלא ראינו הרבה אנשים שמסרו את נפשם על קידוש ה', אלא בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם את בנך נעשה יצחק דבוק לאברהם.. שאמר לו הקב"ה אשר אהבת, נכנס לאברהם כח אהבה עצומה ליצחק ממש לא לפי דרך הטבע.. ועם אהבתו וחמלתו זו הלך אברהם לשחוט אותו וזה היה הנסיון"

כשאברהם שמע שהוא צריך לשחוט את בנו, הוא היה יכול לאט לאט להתרחק מהבן כדי שיהי לו יותר קל, ולא לפתח אהבה אליו אלא לחפש טענות בגנותו כדי שיהיה לו יותר קל. והקב"ה אמר לו שעם אהבתך המופלגת שם תלך ותעקוד, אל תעשה לעצמך קולות, אל תנסה לחפש דרכים קלות. לפעמים אנחנו מחפשים לעצמנו דרכים קלות, איך מגיעים לתוצאה אבל בדרך קלה. כשעובדים את הקב"ה לא מחפשים את הדרך הקלה, העמל עצמו יש לו מטרה, יש לעמל התורה מטרה בפני עצמה.

בדרך נוספת הולכים האדמו"ר מחב"ד והנצי"ב. כותב הנצ"יב:

"אלא ענין הנסיון היה בשני דברים, אחד, שאם מלך צוה על אדם הדיוט שאין לו הכרה ודברים עם המלך לשחוט את בנו, פשיטא שאין לו מה לעשות כי אם לילך ולעשות כדבר המלך. אבל אם יאמר לאוהבו אשר רגיל עמו הרבה לעשות דבר נפלא כזה, פשיטא שלא יתאפק מלשאול את המלך מדוע ואיך, ואולי ישנה הרצון" (הנצי"ב מוולאז'ין)

וכותב האדמו"ר מחב"ד:

כלומר הניסיון היה – לא להתווכח, לא לנסות לשכנע, לא לנסות לשנות.

לאור דברינו, נבין למה אברהם רצה לפגוע ולעשות מום ביצחק. אברהם הרגיש שהוא כה מתרומם ומתעצם באהבת ה', שהוא רצה לעשות מעשה שיקבע ויפנים הרגשות אלו, בדומה להסבר המהר"ל שיעקב קרא קריאת שמע בפוגשו את יוסף, כדי לקבע את ההרגשות המיוחדות שהיו לו באותם רגעים. אומר ה' לאברהם, עשה מעשה ע"י הקרבת האייל, אך לא ע"י עשיית מום בבנך.

יהי רצון שנזכה כולנו להתרומם ולהתעצם באהבת ה' מעלה מעלה.