שיחת רה"י לפרשת ניצבים: "בְּפִיךָ וּבִלְּבָבְּךָ לַעֲשֹׂת"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
כתוב בפרשתנו:
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים פרק ל פסוקים יא- יד)
על איזו מצוה מדובר? מדוע היינו חושבים שהמצוה הזו היא רחוקה או בשמים או מעבר לים? מה התורה באה לומר במילים "בפיך ובלבבך לעשותו"
כותב הרמב"ן:
"וטעם כי המצוה הזאת - על כל התורה כולה. (כך פירש רש"י). והנכון, כי על כל התורה יאמר (לעיל ח א) "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום", אבל "המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת. כי והשבות אל לבבך (בפסוק א) ושבת עד ה' א-להיך (בפסוק ב) מצוה, שיצוה אותנו לעשות כן. ונאמרה בלשון הבינוני (בלשון הווה ולא בשלון ציווי) לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן. והטעם, לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום:וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו - שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם, וישובו בלבם אל ה', ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות" (רמב"ן דברים פרק ל פסוק יא)
לפי הרמב"ן, פסוקים אלו בפרשתנו עוסקים במצוות התשובה, ואילו לפי רש"י על כל התורה כולה.
נסביר ראשית את שיטת הרמב"ן בפסוקים אלו המדברים על מצוות תשובה. מהו א"כ החיוב?
כותב הרב אלבו:
"והפליג הכתוב לשבח אותה בשאמר לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, וזה כאלו אמר שהדבר לגודל ערכו הוא ראוי לך להשתדל ולטרוח בעדו כל טורח שבעולם, אפילו לעלות לשמים אם אפשר או לעבור הים כדי להשיגו, שהוא דבר יקר הערך מאד, לפי שאין ההקש גוזר שיהיה לחוטא כפרה בשום פנים..... אמר כל כך היה ראוי לתת שכר גדול להנצל מן העונש על העברות שאיננו יודע כמה יתן ומה יספיק לזה אם אלפי אילים או רבבות נחלי שמן... וכל זה ממה שיורה שהשכל גוזר שלא היה ראוי שיספיק כופר אל החוטא בעד חטאו, וכל שכן שאין ראוי שיקובל החוטא בתשובה בדברים, כמו שנביא אומר קחו עמכם דברים ושובו אל יי' (הושע י"ד), אם לא על צד החסד הא-להי ולזה הזהיר עליה מאד ואמר ראה נתתי לפניך היום וגו' ובחרת בחיים למען תחיה וגו' (דברים ל' – או הפסוקים הבאים). כי אחר שהראה דרך קלותו כשאמר כי קרוב אליך הדבר אמר ראה נתתי לפניך וגו'..... שזו המצוה קלה היא מאד, ואם תעשה אותה תשיג החיים והטוב ואם תתרשל ממנה יגיעך המות והרע, וע"כ תזהר שלא תזלזל בה" (הרב יוסף אלבו - ספר העקרים - מאמר רביעי)
אדם שנשפט בבית משפט ישלם כסף רב כדי שיזכו אותו ויסלחו לו. במשפט האזרחי אין בכלל עניין של סליחה. מצוות התשובה דורשת מאיתנו שנתחרט בלב ונתוודה בפה על העבירות ונקבל על עצמנו בעתיד לעשות טוב. זהו חסד אלוקי עצום. היינו צריכים להשתדל מאד להגיע לשמים או מעבר לים כדי שיסלחו לנו אבל ה' מבקש בסה"כ שנתחרט בליבנו ונתוודה בפה ואז ה' יסלח לנו ולא יעניש אותנו בכלל ואף יטהר אותנו מהחטא.
נראה הסבר נוסף לפי הרמב"ן בהבנת פסוקים אלו המדברים על מצוות תשובה.
כתוב בקול מבשר:
"היה מרגלא בפומיה דהרה"ק ר' חנוך העניך מאלכסנדר ז"ל, לומר בשם רבו הרבי ר' בונם זי"ע, שאמר, אשר כל אברך הנוסע בפעם הראשון אל הצדיק, ולהסתופף בצל החסידים - צריך לדעת המעשה מרבי אייזיק ר' יעקעלע'ש מקראקא, שבנה הבית כנסת הנקרא על שמו, "ר' אייזיק ר' יעקעלע'ס שוהל". וכך היה המעשה. לרבי אייזיק ר' יעקעלע'ש בא לו בחלום כמה פעמים, שיסע לפראג. ושם, סמוך לחצר המלך תחת הגשר, יחפור באדמה וימצא מטמון גדול, ובזה יתעשר מאד. ולאחר שראה ר' אייזיק, כי החלום הזה נשנה לו כמה פעמים, החליט לנסוע ולחפש את המטמון שצריך להיות באדמה מתחת לגשר הסמוך לחצר המלך. ויהי כבואו לפראג, חיפש את הגשר ליד חצר המלך, ומצאו בדיוק במקום שראה בחלומו. הוא התחיל לסבב את הגשר מכל צדדיו בכדי לראות באיזה מקום לחפור, אולם צרה גדולה היתה לו, כי מאחר וגשר זה היה קרוב לחצר המלכות, היה משמר של חילים מפטרלים על הגשר הלוך וחזור, והוא חשש שאם יראוהו חופר באדמה, היו חושדים בו בחבלה או ריגול, ומי יודע מה יכול לצאת מדבר כזה. ומרוב צערו, שעמל מאד בטילטולי הדרך ובהוצאות מרובות עד שהגיע מקראקא לפראג, הסתובב כל יום על הגשר הלוך וחזור, עצוב ללבו ותפוש ברעיונותיו, ומלמל בשפתיו, האם אחרי כל כך הרבה עמל ויגון, אחזור הביתה בלי מאומה! מפקד המשמר, בראותו יום ויום איש מכובד, אולם עצוב וממורמר מסתובב על הגשר אנא ואנא, וממלמל בשפתיו.. ניגש אליו ושאל אותו בעדינות, "תאמר לי יהודי, מה אתה מחפש כאן, ולמי אתה ממתין כל הימים אשר אני רואה אותך מסתובב כאן"? ויספר לו ר' אייזיק את החלום אשר חלם ברציפות כמה ימים, וכי החליט לבא לכאן לבדוק ולחפור במקום, ולנסות למצוא את המטמון. כאשר שמע מפקד המשמר את הסיפור היפה הזה, פרץ בשחוק אדיר ואמר לר' אייזיק, "אומרים עליכם יהודים כי אתם פקחים ונבונים, אני שואל אותך, האם בגלל חלום כזה טפשי הוצאת כל כך הרבה הוצאות, ובזבזת כל כך הרבה זמן, לבא מרחק כה גדול עד כאן.. שמע ידידי, גם אני בחלומי, במקרה גם אני חלמתי זה כמה ימים חלום, שיש יהודי בקראקא שקוראים לו ר' אייזיק ר' יעקעלע'ש, ואצלו בבית מתחת לתנורו, כן, ממש אצלו בבית מתחת לתנור, נמצא מטמון של זהב ויהלומים.. נו, אני שואל אותך, האם בגלל חלום כזה טפשי אכניס הוצאות ואסע לקראקא אל אותו ר' אייזיק ואחפש מטמונים !! הלא לשחוק הייתי עושה את עצמי, וכלם ילעיגו לי.. ואתה יהודי פיקח הולך אחרי החלומות, עשית שטות גדולה שבאת עד לכאן!! אל תהיה שוטה וטיפש, סע הביתה ותישן בשקט ואל תלך אחרי הרהורי לבך וחלומות שוא". ויהי כשמוע רבי אייזיק את דברי מפקד המשמר, הבין כי עיקר ביאתו לכאן היתה אך ורק בשביל לשמוע את הדברים הללו, וכי האוצר הגדול נמצא דוקא אצלו בבית מתחת לתנור וכיריים. וכי עליו לנסוע מיד לביתו ולהתחיל לחפש במרץ מתחת לתנורו, ושם ימצא את המטמון הגדול. וכן עשה, חזר מיד לביתו וחפר מתחת לתנור ומצא את האוצר ונתעשר מאד, ובכסף זה בנה את בית הכנסת הגדול בקראקא הנקרא עד היום הזה, "רבי אייזיק רבי יעקעלע'ש שוהל". כן הדבר, סיים הרבי ר' בונם זי"ע את סיפורו, כל אברך שנוסע לרבי צריך לדעת, כי על ידי נסיעתו לצדיק ולרבי, נודע לו כי האוצר טמון בביתו ממש, ואם צריך לחפש - יחפש בביתו עד מקום שידו מגעת מתחת לתנורו ובכל החורים והסדקים. ויגעת ומצאת תאמין, כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו, ואז בודאי ימצא את המטמון-האוצר הגדול של יראת שמים ויראת חטא" (ספר קול מבשר ח"ב)
לאור דברים אלו, הפסוקים הללו באים ללמדנו שתשובה אין פירושה שהאדם צריך להשתנות להיות מן השמים-מלאך או להיות אדם מעבר לים, אלא מצוות התשובה פירושה, הישאר אתה עם אישיותך, האוצר נמצא בתוכך, אך תהיה אתה במיטבך-אתה במיצוי הרוחני ה100% של קירבה לה', שהחלק הרוחני שבך יהיה העיקר ולפיו תלך ולא לפי התאוות והסיפוקים המיידיים.
יוצא שלפי הרמב"ן יש שתי הבנות בפשט פסוקים אלו.
א.תעריך את החסד האלוקי במצוות התשובה בכך שאינך צריך ללכת לשמים או מעבר לים כדי להתכפר, אלא רק להחליט בליבך על ההתקדמות ותתוודה בפה.
ב. אינך נדרש לשנות את אישיותך ולהיות איש של שמים או איש של מעבר לים, האוצר נמצא בתוכך, רק שאתה נדרש להיות ב100% שלך במיצוי הרוחני ובדביקות בה'.
נעבור להבנת רש"י בפסוקים אלו המדברים על התורה עצמה.
כותב אליהו זוטא:
"פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני אדם אחד והיה מלציץ ומלעיג דברים ובא כנגדי. ואמרתי לו: בני, מה אתה משיב לאביך שבשמים ליום המשפט? אמר לי: רבי, יש לי דברים שאני משיב לאבי שבשמים ליום המשפט, אומר אני לו, בינה ודעה לא נתנו לי מן השמים. אמרתי לו: בני, מה מלאכתך? אמר לי, צייד אני. אמרתי לו, בני, מי אמר לך שתביא פשתן ותאגדינו מצודות ותשליכנו לים ותעלה דגים מן הים? אמר לי, רבי, בזה בינה ודעה נתנו בי מן השמים.אמרתי לו, בני, ומה להשליך מצודות ולהעלות דגים מן הים ניתנו בך בינה ודעה, דברי תורה שכתוב בה, כי קרוב אליך הדבר מאד (דברים ל' י"ד), לא ניתנו בך בינה ודיעה? מיד היה מתאנח והיה מרים קולו והיה בוכה. ואמרתי לו, בני, אל ירע לך, אלא שאר בני אדם שהן משיבין באותו עינין, מעשה ידיהן מוכיחין עליהן, עליו ועל כיוצא בו ועל הדומין לו ועל העושין כמעשיו מהו אומר:"יבושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי" (אליהו זוטא פרשה יד)
אליהו אומר לצייד שכמו שניתנה לו בינה ודעה לצוד כך יש לו בינה ודעה לתורה. אבל דברי אליהו קשים הם, מה דומה צייד ללימוד תורה, הרי לימוד תורה קשה הרבה יותר?
עונה על כך הרבי מקוצק:
"על מה שמביא התנא דבי אליהו, שפגע באדם אחד ושאל ... והדברים אינם מובנים, כי כל אחד יודע זאת שאין ראיה מזה לזה. כיון ששכל התורה משונה משכל דברים הגשמיים. ואמר על זה הרב הקדוש מקאצק זי"ע שזאת אמר לו אליהו ז"ל והיכן יש לך בינה להיות צייד דגים, אין זה רק מחמת הכרח מזונות, יען שלא היה לו עצה אחרת לפרנס את עצמך רק מזה ועל ידי זה היה לו בינה ושכל להיות צייד דגים. ואם תעיין שעסק התורה הוא ג"כ חיות האדם, כנאמר כי חיים הם למוצאיהם, אז בוודאי יהי' לך בינה ושכל מחמת שהוא ג"כ הכרחי ,כנאמר אם לא בריתי יום ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, והוא עמוק" (ספר שיח שרפי קודש)
הצייד מגייס את כל הכוחות ושכלו לפרנסתו כי בלי זה אין לו ולמשפחתו חיים. אבל הוא ראה את התורה כבונוס והוא לא גייס את כל כוחותיו ללמוד. פה הטעות שלו. בלי לימוד תורה אין חיים. קושי הוא סובייקטיבי ולא אובייקטיבי. אם האדם ירגיש שבלי לימוד התורה הוא לא יכול לחיות ולבצע את שליחותו בחיים ולקדש שם שמים ולהיות שגריר ה', אזי יהיו לו הכוחות הנפשיים לשבת ללמוד ולהתפתח. אין יהודי שאין לו אות בתורה והוא קשור לתורה.
אנחנו צריכים להבין שלימוד תורה זה מזון לנפש, כמו שאוכל זה מזון לגוף, ולימוד תורה זה לא בונוס אלא שבלי זה אין חיים בכלל.
כותב "סוד ישרים":
"תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב וגו'. ומבואר במדרש (תרומה פרשה לג אות ז) אל תקרי מורשה אלא מאורסה. מאורסה הוא ענין זווג, היינו כי השי"ת שופע דברי תורה לכל פרט נפש מישראל כפי הנצרך לו לשורש החיים. והאדם המבקש ה', ורודף אחר דברי תורה.... שיודע היטב אשר דברי תורה הם כל החיים, ובלעדם הוא ממש מחוסר חיים, ומי שמחפש כך אחד דברי תורה אזי לנפש כזה המה הדברי תורה אצלו כזווג, שהשי"ת מזווג לו דברי תורה בכל עת וזמן כפי שנצרך לו לשורש חיותו כך מאירים לו הדברי תורה. כמו שמצינו בתנא דברי אליהו (זוטא פרק יד) פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, ... ואמר אזמו"ר הגאון הקדוש זצללה"ה שבודאי היה זה האדם מיגע את עצמו הרבה בדברי תורה, כי אם לאו לא היה זוכה לגילוי אליהו, אך כל יגיעתו בדברי תורה היה כמו מי שמייגע עצמו באיזה חכמה, כי מבין שמבלעדה הוא מחוסר השלמה, אבל שיכיר אשר דברי תורה אינו כדבר חכמה בעלמא שהוא רק למלאות חסרון השלימות, אלא שדברי תורה צריכין לעיקר החיים, אשר בלעדה נחשב האדם כמת ממש, הכרה כזאת לא היה גבי זה האדם, לזה אמר לו אליהו מי נתן לך בינה ודעת שתביא פשתן ותארגהו מצודות וכו', זה הוא אשר אתה מכיר היטב שחסר לך זאת המלאכה לשורש החיים, כי בלעדי זאת המלאכה אתה חסר לחם ותמות ברעב, כמו כן אם היית מיגע את עצמך בדברי תורה על זה האופן שתדע ברור שחסרון לך דברי תורה לשורש החיים ובלעדם אתה נחשב מת, ואם היית מחפש כך אחר דברי תורה בודאי היה מצאת דעה ובינה לדברי תורה גם כן" (סוד ישרים לשמחת תורה אות לח)
זוג נשוי משלים אחד את השני וללא אשה אדם הוא חסר כמו חצי נשמה. האדם צריך להרגיש אותו דבר לגבי התורה, יש חיבור פנימי בין האדם לתורה. ה' נותן לכל אחד כלים ללמוד תורה לפי שורש נשמתו. הבעיה של הצייד שהוא הסתכל על התורה כמקצוע, ובמקצוע אפשר לבחור אם להשקיע או לא, אך התורה אינה מקצוע אלא תורת חיים. אין יהודי שלא יכול להתקשר לתורה. זו הכוונה "לא בשמים היא ולא מעבר לים". אין דבר כזה שהתורה "לא מתאימה לו", אדם לא יכול בלי תורה.
אנחנו נמצאים בישיבה כדי להרגיש את המסר של אליהו שדיבר עם הצייד, ללמוד הרבה תורה שתמלא אותנו ותגרום לנו להתקשר לבוראנו ולהרגיש שאנו והתורה חד הם, זה "בפיך ובלבבך לעשותו".
בפרשתנו מופיעים שתי עצות כיצד בפועל נוכל להגיע למדרגה שהאדם והתורה חד הם.
כותב המהר"ל:
"בא לבאר באיזה ענין יהיה למוד התורה ואמר שלמוד התורה אין ראוי שיהיה במחשבה בלבד רק בדבור. וזה מפני כי האדם הוא חי מדבר, דכתיב (בראשית ב') "ויהי האדם לנפש חיה" ותרגם אונקלוס "והוה אנשא לרוח ממללא", והתורה שעליה נאמר (דברים כ"ט) "כי היא חייך ואורך ימיך" כאשר מוציא התורה בדבור שהוא חיות האדם ואז הדבור שהוא החיים של אדם דבק בתורה שהיא אורך ימיו של אדם, ועל ידי זה מאריך ימים. אבל אם עוסק בתורה על ידי המחשבה בלבד, והמחשבה מקבל והתורה, אין המחשבה היא החיים אצל האדם שיקבל על ידי התורה אורך חיים, רק כאשר מוציא התורה בפה, שהוא הדבור, שהוא חיים של אדם, אז בוודאי דבק בתורה שהוא אריכות ימיו של אדם על ידי הדבור שהוא חיותו של אדם, וראוי להבין זה מאוד" (מהר"ל נתיב התורה פרק ד)
האדם צריך לדבר בדברי תורה. כשאדם אקטיבי הוא קונה תורה "בפיך ובלבבך לעשותו", וכשהוא פסיבי הוא לא קונה תורה. ולכן אם האדם רק יחשוב הוא יהיה פסיבי ולא יקנה את התורה, אך אם ידבר בדברי תורה בקול הוא יהיה אקטיבי ויקנה את התורה.
כתוב בפרשתנו:
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל... לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם" (דברים פרק כט פסוקים ט,יא-יב)
על זה כותב הרב נחמן מברסלב:
"היום אם בקולו תשמעו (תהלים צ"ה), זה כלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כי - אם אותו היום, הן בעסק פרנסה והצטרכותו, צריך שלא יחשב מיום לחברו כמובא בספרים, וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה. כי כשרוצין לכנס בעבודת ה', נדמה להאדם כאלו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לשא משא כבד כזו. אבל כשיחשב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל. וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום, לאמר מחר אתחיל, מחר אתפלל בכונה ובכח כראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודו., כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. היום אם בקולו תשמעו, 'היום' דיקא, והבן" (ליקוטי מוהר"ן קמא)
כשרואים את כל הספרים באוצר ספרים מקבלים חלישות דעת כמה צריך ללמוד. ובאמת צריך ללמוד כל יום בפני עצמו. לא לחשוב על על השמים ומעבר לים. צריך ללמוד באתגרים קצרים אבל לא לדחות למחר מה שאפשר להספיק היום.
יה"ר שנחיה את הלימוד תורה ואם לא נלמד נרגיש חסרון בחיים, ונבין שמצות תשובה היא חסד אלוקי וכל אדם מסוגל לחזור בתשובה. אמן כי"ר.
