שיחה לפר' ניצבים - תשובה-שינוי או מיצוי

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

" כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא . לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל יא-יד)

הרמב"ן מסביר שהמצוה הזאת היאו מצות התשובה, והוא מונה אותה כאחת מתרי"ג המצוות.

א. צריך להגדיר: מהי הגדרת המצווה?

ב. למה דוקא במצוה זו התורה צריכה להגיד "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו? מדוע היינו חושבים שמצוה זו היא בשמים/מעבר לים?

ג. מה זה אומר לימים שאנו מצויים כעת, איזו תשובה אנחנו צריכים לעשות?

"וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָוַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה... וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךכִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ" . (שם א-ג,ה, י)

התורה נותנת שני גדרי תשובה שונים לעם כאשר הוא נמצא בגלות וכאשר העם נמצא בא"י:

בגלות- השיבה היא עד ה' אלוקיך "וַהֲשֵׁבֹתָ, אֶל-לְבָבֶךָ, בְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה . וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ"

בא"י- כי תשוב אל ה' אלוקיך- "וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ... .כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁך"

מדוע בחו"ל השיבה רק עד ולא אל, ולמה בא"י השיבה היא "אל ה' אלוקיך", ומדוע מצות התשובה תלויה בשאלה אם אתה נמצא בארץ או בחו"ל- מה ההבדל בין מקום עשיית העבירה, לתשובה? לא מובן כלל מדוע התורה קושרת את מצוות התשובה לגלות וגאולה?

החיד"א שואל שאלה מעניינת- ידוע שיש לאו הניתק לעשה, ולא לוקים עליו. שואל החיד"א- אם מצוות התשובה היא מצוות עשה-לעולם לא יהיו מלקות, כי כל עבירה היא לאו הניתק לעשה של תשובה, שהרי ברגע שעברתי על הלאו נוצר העשה של חזרה, וא"כ לעולם לא יהיה מלקות?

המדרש על הפס' "לא בשמים" אומר "

ואם תאמרו: שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה, לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם, שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן....ממלאכי השרת היא נפלאת אבל מכם אינה נפלאת. מנין? ממה שקרינו בענין "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך" (דברים רבה נצבים פרשה ח)

ואם תאמרו שלא לטובה נתתיה"- מה היתה הו"א שהתורה ניתנה לרעה, ואיך מלאכי השרת מוכיחים שהתורה היא לטובה ולא לרעה?

הרב קוק ב"אורות התשובה" ובעקבותיו בנו הרב צבי יהודה קוק, עונים על שאלת החיד"א ולאור זה נבין את הגדרת מצוות תשובה.

הם אומרים: לאו הניתק לעשה הוא לאו שללו הלאו העשה לא היה קיים, ובעקבות הלאו נוצר העשה. אך התשובה קיימת גם אם לא עברת עבירה. אין הגדרת המצווה של תשובה רק מחיקת עבירות אלא הגעה למקסימום קשר עם ריבונו של עולם שאתה יכול. תהיה אדם גדול, אל תהיה אדם בינוני. תמצה את עצמך. תגיע למקסימום שאתה יכול בקשר עם ה', בלימוד תורה, בעשיית חסד כשויתי ה' לנגדי תמיד. ולכן גם אדם שלא עבר עבירה, גם לפני הלאו, היה העשה, לכן הוא לא לאו הניתק לעשה.

התרבות כיום מחנכת את האדם- תגיע כמה שיותר מהר לתוצאות, ולא מחנכת את האדם מספיק לעמל, להגיע לעומק, למיצוי עצמי, ובלי עמל ומיצוי עצמי האדם אינו נהיה אדם גדול.מצוות התשובה מחנכת את האדם להיות אדם גדול, למצות את עצמו. באה מצוות התשובה ואומרת- אל תהיה בינוני גם אדם ללא עבירות יכול להיות בינוני, וצריך לעשות תשובה, ולכן מצוות התשובה קיימת בלי קשר לעבירות. כמובן שהיא כוללת גם "מחיקת העבירות" ווידוי עליהם, כי אדם העושה עבירות וחוזר עליהם, אינו אדם גדול, ולכן הגדרה זו של תמצה את עצמך כוללת גם זאת, אך אין "מחיקת העבירות" הגדרת המצווה.

לפי זה נבין למה בחו"ל זה רק עד ה' ובא"י אל ה'- כי בחו"ל לא ניתן להגיע למיצוי עצמי מוחלט כי חסר קדושה, ולכן ניתן להגיע לתשובה חלקית בלבד, לא לתשובה מליאה.

בימים שנשארו עד ר"ה כל אחד צריך לשאול את עצמו- האם אני שואף לשלמות ומה אני עושה כדי, להגיע למיצוי הקשר שלי עם הקב"ה.

מה השאיפה האמתית שלי? האם בראש מעיינותי לשאוף לשלמות? האם בראש מעייותי ללמוד תורה בכל רגע פנוי, לחיות חיים רחבים ולא חיים כפולים?

וכן האדם חייב לשאול את עצמו, האם אני משתדל להגיע לשם, מה אני עושה כדי להגיע לשם? האם תשובתי תשובה חלקית- עד ה', או תשובה אל ה'? האם אני שואף להיות אדם גדול?

זהו הצדיק הגמור- שנכתב ונחתם לאלתר, אותו אחד ששואף למיצוי הקשר שלו לקב"ה.

בנושא התשובה התורה אומרת- לא רחוק ממך הדבר. כי דווקא במצוות התשובה היתה הו"א שעלינו להשתנות, משהו לא ריאלי. באים הפס' ואומרים לא זו הכוונה במצוות תשובה. תשובה פירושה- תהיה אתה. בפיך ובלבבך. תהיה אתה באישיות שלך, במיצוי שלך. האם מה ששולט בך הוא ה"חלק אלו-ה ממעל" או החלקים הגשמיים. האם הנשמה היא הדומיננטית אצלך, או הגוף. האם אתה מרגיש את הפנימיות.

זו גם כוונת המדרש- "שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה"- שתהיו אחרים, שתשתנו, ואז יש התנגדות אצל האדם. לא, "לא נתתי אותה אלא לטובתכם"- שתהיו האנשים הכי טובים. לכן בחינוך, צריך להיזהר ולא לשנות את הילד אלא "חנוך לנער ע"פ דרכו"- על פי תכונותיו של הנער. ןלכן התורה לא ניתנה למלאכים כי להם אין התמודדות, אין יצר הרע, ותמיד הם ממצים את עצמם ולא זקוקים לתורה שתעזור להם למצות את עצמם.

הרב קוק בעין אי"ה אומר שזה היה ההבדל בין רבי מאיר ואשתו ביחס לבריונים

היו בריונים שהפריעו לר' מאיר עד כדי כך שהתפלל שימותו- הם עושים חילול השם והוא יכול לקדש שם שמיים, ולכן התפלל שימותו. שאלה אותו אשתו- מה מרשה לך להתפלל שיהודי ימות " יתמו חטאים מן הארץ", לא כתוב "חוטאים כתוב "חטאים"- במקום להתפלל שימותו, התפלל עליהם שיחזרו בתשובה.

"הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר' מאיר, והוו קא מצערי ליה טובא. הוה קבעי ר' מאיר רחמי עלייהו כי היכי דלימתו. אמרה ליה ברוריה דביתהו: מאי דעתך, משום דכתיב "יתמו חטאים", מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב, ועוד שפיל לסיפיה דקרא, "ורשעים עוד אינם", כיוון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם. אלא, בעו רחמי עלויהו דליהדרו בתשובה, "ורשעים עוד אינם". בעי רחמי עלויהו והדרו בתשובה". (ברכות י.)

שואל הרב קוק בעין אי"ה- מה שייך להתפלל שמישהו ישוב בתשובה, שהקב"ה יגרום שיחזור בתשובה, הרי תשובה היא החלטה ובירור אישי של האדם? וכן, מדוע ר' מאיר לא התפלל על כך בעצמו בהתחלה?

עונה הרב קוק:

"והנה לדעת הסוברים שנפש האדם היא רק הכנה לקנות הנצחיות ע"י דעות טובות מושכלות ומידות ומעשים טובים, אפשר להיות נפש נשחתת לגמרי מאין דרך לבקש רחמים על הטבתה, זולת בהיותו מעצמו משנה בחזקת היד בחירתו והרגלו ע"י כח מידת הגבורה שבנפש האדם. אבל לפי הדעה הנכונה, שהנפש היא עצם חי ונשגב ורק במקרה נפסדה ממקרי הגוף אבל חפצה לעולם לעלות במעלות הצדק והמישרים, ע"כ ראוי להתפלל שהנפש הנבראת מאור העליון לא תיתם ותחי עוד לנצח". (עין אי"ה ברכות)

המחלוקת בין ר' מאיר וברוריה אשתו לגבי מהות חלק האלו-ה שבאדם. ר' מאיר בתחילה חשב, ומחשבתו נמצאת ברש"ר הירש בספרו "המצוות כסמלים" שנשמה היא מה שאדם מכניס לקרבו- אם קדושה- יש בה קדושה, ואם טומאה- יש בה טומאה, וא"כ עליהם למות, כי הם מלאים טומאה. אמרה לו ברוריה אשתו- בכל יהודי יש קדושה, ונשמתו חפצה לטוב. הבריונים מלאים קדושה, רק תלאות החיים גרמו לכך שנוצר איזשהו קרום, סכר, מחסום, שהטוב לא משפיע עליהם. אתה יכול להתפלל לה' שיהיה משהו, אירוע שיגרום להם להחליט להסיר את אותו מחסום, וממילא אם יסירו את המחסום הטוב יפרוץ החוצה. לדוגמא, ה' יעשה שיפטרו אותם מהעבודה, והם יהיו בחברה אחרת וממילא ישנו התנהגותם. או יראו תאונת דרכים והיא תגרום להם לשנות דרכם.

יש לי ידיד גדול שחזר בתשובה אחרי שזרקו עליו בקבוק מולוטוב, וזה גרם לו לחשוב על חייו, ולהתקרב לה', ויושב ולומד כבר כעשרים שנה, וסיים כושר בדיינות. זה מה שברוריה לימדה את ר' מאיר. רק צריך להסיר את המחסום. בהלכה יש הלכות מסויימות (לדוגמא פת עכו"ם) שכתוב שגם מי שכל השנה לא מקפיד עליהם, בעשרת ימי תשובה כן יקפיד. ושאל אותי תלמיד, שלכאורה זה כעין הצגה אם ידוע שאחרי יום כיפור יחזור להקל בעניין. ועניתי לו, שעשרת ימי תשובה היא הבנה לאיזו רמה רוחנית אני שואף ומסוגל, ולכן אין זה כלל הצגה.

שאלתי שבוי שהיה בשבי האויב: מה למדת מהשבי לחיים? ענה לי- בחיים לא חשבתי שיש בי את הכוחות לעמוד בתנאים של השבי. גיליתי פן אחר שלא ידעתי שקיים בי. זה מטרת הימים האלה, זו מטרת התשובה. תגלה את עצמך עד הסוף, תבין למה אתה מסוגל. תחיה ברובד אחר- רובד של מאה אחוז של "שויתי ה' לנגדי תמיד".

יה"ר שנזכה להרגיש את "בפיך ובלבבך לעשות".