שיחה לפר' נצבים - אליהו הנביא והדייג - הכרח או בונוס

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

בשיחתנו היום אני מבקש לברר, מה הנקודה העיקרית שאנו צריכים להתמקד בה בכל עשרת ימי התשובה?

"וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ" (דברים ל, ו)

מה הכוונה? אנחנו יודעים שיש ברית מילה על העורלה, מה הכוונה שה' מל את לבבנו?

כותב הרמב"ן:

"כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל.. ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו" (רמב"ן שם)

העולם הזה מבוסס על בחירה, על התמודדות. ישנם שתי דרכים ואדם צריך לבחור מביניהן. הרמב"ן מחדש שהבחירה החופשית אינה מצביעה על כך שאין לאדם נטייה לכיוון מסויים, אלא הכוונה היא שהאדם אכן נוטה לטוב ויש לו את הטוב בתוכו, כי באדם יש חלק אלו-ה ממעל, כי ה' מל את לבבו, אלא שמכח הבחירה הדם לא מחוייב לעשיית הטוב ויכול לבחור ברע. מל את לבבו – הכוונה שה' נכנס לליבו ויש חלק אלו-ה ממעל בתוך האדם, וזה בעצם מי שהאדם – האדם הוא טוב, האדם הוא קשור לה'.

אלא היות וה' רצה שתהיה בחירה חופשית, לכן הוא לא נותן לטוב הזה לבצבץ, לפרוץ סתם כך. הכל נמצא בתוך האדם, אבל ה' לא נותן לו לפרוץ, הוא לא נותן לו להתקדם אוטומטית ללא בחירה. כל העולם הזה מבוסס על בחירה. בימות המשיח, כשלא תהיה בחירה, כולם ירצו לקיים את רצון ה', כי רצון ה' נמצא בתוכם.

המטרה של תשובה היא לא להכניס דברים חדשים לתוכנו, אלא לנקות את עצמנו מן הלכלוך שדבק בנו,לפרוץ את החומה. תשובה היא לא שינוי אלא הריסת החומות שלא נותנות לטוב לפרוץ ולכוון את דרכינו. תשובה צריכה להיות מיצוי עצמי, להגיע לשיא הפוטנציאל הרוחני, להתגבר על הבחירה החופשית ולהרגיש את הדבר הזה.

זה הכוונה של הפסוקים שמופיעים גם כן בפרשה שלנו:

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה . וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל', י"א- י"ד)

מדוע דווקא במצוות התשובה התורה כותבת "לא בשמים" "ולא מעבר לים", מדוע זה לא נאמר על דברי אחרים?. אלא שתשובה לא באה ליצור אדם אחר, תשובה באה לגרום שאדם יגיע לכך שיהיה במיטבו, לתת לפוטנציאל לצאת החוצה, וזו כוונת הפסוקים שאין זה מעבר לים או בשמים, אלא זה אצלך בפיך ובלבבך.

כותב המדרש:

"ואם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה? לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם, שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן... ממלאכי השרת היא נפלאת אבל מכם אינה נפלאת. מנין? ממה שקרינו בענין "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ" (דברים רבה פרשת נצבים פרשה ח)

התורה באה להפוך את האדם לטוב יותר, לפנימיות שלו האמיתית . למלאכים אין את הטוב הזה הפנימי. הם מקיימים את שליחות ה', אבל אין בהם את הטוב הזה הפנימי, כפי שיש לאדם. זו מטרת התורה, לשבור את החומות המפריעות לטוב היוצא החוצה.

מה הדרך להוציא את הטוב החוצה?

כותב אליהו זוטא:

"פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני אדם אחד והיה מלציץ ומלעיג דברים ובא כנגדי.

ואמרתי לו: בני, מה אתה משיב לאביך שבשמים ליום המשפט? אמר לי: רבי, יש לי דברים שאני משיב לאבי שבשמים ליום המשפט, אומר אני לו, בינה ודעה לא נתנו לי מן השמים. אמרתי לו: בני, מה מלאכתך? אמר לי, צייד אני. אמרתי לו, בני, מי אמר לך שתביא פשתן ותאגידינו מצודות ותשליכנו לים ותעלה דגים מן הים? אמר לי, רבי, בזה בינה ודעה נתנו בי מן השמים.אמרתי לו, בני, ומה להשליך מצודות ולהעלות דגים מן הים ניתנו בך בינה ודעה, דברי תורה שכתוב בה, כי קרוב אליך הדבר מאד (דברים ל' י"ד), לא ניתנו בך בינה ודיעה? מיד היה מתאנח והיה מרים קולו והיה בוכה. ואמרתי לו, בני, אל ירע לך, אלא שאר בני אדם שהן משיבין באותו עינין, מעשה ידיהן מוכיחין עליהן, עליו ועל כיוצא בו ועל הדומין לו ועל העושין כמעשיו מהו אומר:"יבושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי" (אליהו זוטא (איש שלום) פרשה יד)

בהסתכלות ראשונה לצוד דגים הרבה יותר קל, לבנות רשת הרבה יותר קל. ולעומתו לימוד תורה זה דבר שדורש המון השקעה, עיון, כשהמטרה בעצם להבין את עומק ה'. לימוד תורה בעיון ובעומק מביא אותנו להבנה של רצון ה'. והיות ויש שוני בין צייד של דגים ללימוד תורה, איך משווים ביניהם?

עונה על כך הרבי מקוצק:

על מה שמביא התנא דבי אליהו, שפגע באדם אחד ושאל ... והדברים אינם מובנים, כי כל אחד יודע זאת שאין ראיה מזה לזה. כיון ששכל התורה משונה משכל דברים הגשמיים. ואמר על זה הרב הקדוש מקאצק זי"ע שזאת אמר לו אליהו ז"ל והיכן יש לך בינה להיות צייד דגים, אין זה רק מחמת הכרח מזונות, יען שלא היה לו עצה אחרת לפרנס את עצמך רק מזה ועל ידי זה היה לו בינה ושכל להיות צייד דגים. ואם תעיין שעסק התורה הוא ג"כ חיות האדם, כנאמר כי חיים הם למוצאיהם, אז בוודאי יהי' לך בינה ושכל מחמת שהוא ג"כ הכרחי ,כנאמר אם לא בריתי יום ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, והוא עמוק" (ספר שיח שרפי קודש - תורה מא:)

דייג דואג לפרנסת משפחתו, ולכן הוא צריך ללמוד את מלאכת אריגת הרשת, ובלי למידה זו לא יהיה פרנסה למשפחתו ויש חשש לחייהם. אז יש הכרח ללמוד מלאכה זו, וזה מה שגרם לו ללמוד מקצוע ולהגות בו. לעומת זאת אותו אדם מרגיש שלימוד תורה זהו בונוס לחיים ולא הכרח, ולכן אינו משקיע בכך את עיקר חייו. אם הוא יבין שלימוד תורה זה גם הכרחי לחיי האדם, אם הוא יפנים שבלי זה ימות מוות רוחני, אזי יבין את חשיבות הלימוד ויקבל כח ומרץ להשקיע ולהתקדם. אם נלך בהרגשה שלימוד תורה זה רק בונוס, לא נבין את החסרון שיש בחוסר לימוד תורה. אם נלך בהרגשה שזה בונוס לא נשקיע.

כותב סוד ישרים:

"שדברי תורה צריכין לעיקר החיים, אשר בלעדה נחשב האדם כמת ממש, הכרה כזאת לא היה גבי זה האדם, לזה אמר לו אליהו מי נתן לך בינה ודעת שתביא פשתן ותארגהו מצודות וכו', זה הוא אשר אתה מכיר היטב שחסר לך זאת המלאכה לשורש החיים, כי בלעדי זאת המלאכה אתה חסר לחם ותמות ברעב, כמו כן אם היית מיגע את עצמך בדברי תורה על זה האופן שתדע ברור שחסרון לך דברי תורה לשורש החיים ובלעדם אתה נחשב מת, ואם היית מחפש כך אחר דברי תורה בודאי היה מצאת דעה ובינה לדברי תורה גם כן" (סוד ישרים לשמחת תורה אות לח)

אדם צריך להפנים שאם לא יעסוק בתורה הוא עושה לעצמו נזק רב, אזי הוא יעסוק ויידע איך עושים זאת.

הרב מדן מביא הסבר נוסף לק"ו שאמר אליהו הנביא לאותו אדם:

"מי לימדך ליטול פשתן? מראה העיניים לימד אותך שיש לאדם כח ליטול פשתן - זה שקר! אין אדם שיש בו כח לעשות דבר. אם אתמול הצליח האדם ליטול פשתן - זו היתה מתנה בלבד מהקב"ה. אין כל ערובה שאף היום יצליח האדם ליטול פשתן או להזיז יד ורגל, כל יום זה מתנה חדשה, בריאה חדשה. א"כ ממשיך אליהו הנביא בשיעורו הנפלא, אם נתנו לך מתנה שתוכל ליטול פשתן ק"ו יתנו לך מתנה ללמוד את כל התורה ולהיות גדול בתורה. הסיבה שאין אנו רואים גדולי תורה זה אך ורק בגלל שרובה דאינשי הולכים אחר מראה העיניים. אילו היו האנשים יודעים שכל רגע ורגע הם מקבלים בחסדיו ית' המרובים חיים, שכל כח להניע את האיברים מחדש במתנה, לא היו נשברים או מתרעמים שעה שהייתה נופלת עליהם צרה, מחלה, שהרי החיים של אתמול אינם מחייבים כלל את החיים של היום... כך נעשים אליהו!" (הרב מאיר מדן - ברכת מאיר סימן לג עמ' קטו)

ה' נתן לדייג את היכולת והכוח להיות דייג. ה' גם נותן לאדם יכולת ואת הכוחות להתקרב אליו. אבל ה' רוצה שזו תהיה החלטה של האדם להתקרב אליו, זה לא בא מאליו. אם נבין שבלי זה אין לנו חיים, נשאף ונלמד תורה עוד ועוד ולא נפסיק, כי זה לא בונוס אלא הכרחי.

עיקר הטירונות בצבא באה, כדי שחייל יפנים לתוך חייו שהוא יכול להילחם וחייב להילחם, כדי שמדינת ישראל תנצח את אויביה. זו בעצם תשובת אליהו הנביא לאותו דייג- אתה יכול כי ה' נותן לך את היכולת. אין יהודי שאין לו את היכולת להבין את דבר ה' באחד (או יותר) מהפנים שהתורה נדרשת, והוא מחוייב כי לכך הוא נוצר, ואם אינו פועל כך הוא מטיל על עצמו מיתה רוחנית.

כך כותב המדרש:

"אתם נצבים היום, זה שאמר הכתוב 'הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד' וגו' (משלי יב), כל זמן שהקב"ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה. הפך במעשיהם של דור המבול לא היתה להם תקומה שנאמר (בראשית ז) 'וימח את כל היקום' הפך במעשיהם של אנשי סדום ולא היתה בהן תקומה שנאמר (בראשית יט) 'ויהפך את הערים האל', הפך במעשיהם של מצרים ולא היתה להן תקומה שנאמר (שמות יד) 'ולא נשאר בהם עד אחד', הפך במעשה של בבל ולא היתה לה תקומה שנאמר (ישעיה יד) 'והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד', ועל כולם אמר דוד 'שם נפלו פועלי און' וגו' (תהלים לו), אבל ישראל נופלין ועומדין וכן הוא אומר (מיכה ז) 'אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי וגו', כי אני ה' לא שניתי' וגו'" (מדרש תנחומא פרשת ניצבים סימן א)

לעם ישראל יש תקומה, וגם כשהוא נופל הוא קם, כי הטוב נמצא בתוכו. כל אחד ואחד מאיתנו צריך לומר לעצמו אין "לא יכול", כי באמת יכולים אנו, רק צריך להחליט להוריד את החומות.

שלושה משפטים עיקריים צריכים להיות מול עינינו בכל השנה כולה ובעשרת ימי תשובה בפרט: א. הכל נמצא בתוכנו ותשובה לא באה לשנות אותנו. ב. עלינו לפרוץ את החומות שבנינו על מנת שהטוב ישפיע על חיינו. ג. הדרך לפריצת החומה אם נדע שזה הכרח ולא בונוס, ונבין שיש לנו את היכולות לעשות זאת.

אדם שירגיש שהוא מסוגל והוא מוכרח – יפרוץ קדימה.