שיחה שבועית: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
הישיבה היא מקום של יידע רב, בהלכה, עיון, ומחשבה, וזו זכות עבורנו לקבל יידע רב זה בישיבה. אבל הדבר המרכזי שעלינו לקבל בישיבה ולקנות הוא הקשר הנפשי של האדם עם בורא עולם והתורה. בלי הקשר הנפשי, כל היידע לא ישפיע על האדם וירומם אותו. אנחנו צריכים להרגיש שהתורה ואנחנו נהפכים להיות אחד, להרגיש שה' הוא אבא, ולחוות את מציאות ה' בתוכנו.
כפי שכתוב באבות:
"כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת" (מסכת אבות פרק ג משנה ט)
החכמה תתקיים והיידע ישאר וישפיע על האדם אם יש לאדם יראת שמים. כשאנו מרגישים מחוברים החכמה תישאר לחיים, והתורה תישאר לשנים. בלי יראת ה' כל הידע והחכמה לא יישארו לטווח ארוך ולא ירוממו את החיים לאחר הישיבה.
אני רוצה בשיחה היום להתמקד ב:
א.החשיבות של הקשר הנפשי.
ב. איך מגיעים לקשר נפשי עוצמתי עם ה' ותורתו?
על בן סורר ומורה כתוב:
"רבי יוסי הגלילי אומר: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי, אמרה תורה, יצא לבית דין ליסקל? אלא, הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב " (תלמוד בבלי מס' סנהדרין ע.)
בעצם בן סורר ומורה אינו חייב מיתה שהרי מעשיו באכילה ושתיה והתענגות מחיי העולם הזה ללא רוחניות אכן חמורים מאד אך הם אינם מחייבים מיתה. מדוע א"כ הוא חייב מיתה? אלא התשובה היא כי יש עולם הבא ואם ימות עכשיו יהיה זכאי לעולם הבא.
בראיה העמוקה אנו עושים טוב לבן סורר ומורה , כי ע"י המיתה בעולם הזה הוא זוכה לחיים בעולם הבא.
יהודי צריך לשאול כל יום מה עשיתי היום בשביל עולם הבא, מה עשיתי היום לקנות את הדרגה הגבוהה לעולם הבא. אנחנו חיים עבור חיי נצח.
הרמח"ל בספרו דרך ה' מסביר שה' ברא אותנו כאן בעוה"ז כדי שנקנה את מדרגתנו בעולם הבא. זה המסר הראשון שאני מבקש להדגיש מפרשת בן סורר ומורה שנהרג כדי שתהיה לו מדרגה וחשיבות בעולם הבא.
כתוב במדרש:
"אמר רבי סימון: קפצו מלאכי השרת לקטרגו. אמרו לפניו, רבון העולמים, אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא, אתה מעלה לו באר?! אמר להם: עכשיו מה הוא, צדיק או רשע? אמרו לו: צדיק. אמר להם, איני חב את האדם אלא בשעתו״ (בראשית רבה, נ"ג, י"ד)
הרב אליהו מזרחי שואל: מדוע יש הבדל בין בן סורר ומורה וישמעאל? מדוע בישמעאל אין הסתכלות על העתיד ואילו בבן סורר ומורה יש הסתכלות על העתיד?
כותב הרב קוטלר:
"ונראה, דנידון ע"ש סופו אין הכוונה דנידון עבור המעשים שעתיד לעשות, אלא הביאור דבאמת נידון על מה שהוא עכשיו, וזה גופא עוצם החטא מה שהעמיד עצמו במצב כזה, ומרגיל את עצמו בהרגל שיצטרך ללסטם את הבריות, דמאחר דעיקרו למלאות תאוותו אפילו לעבור על ד"ת - ממילא עומד במצב שיהיו מעשיו רעים ומגונים עד שיגיע לרציחה, וזה גופא שמרגיל עצמו בכך לילך מדחי אל דחי הוא חטא גדול מאד, וכבר עכשיו מונח בו כל מצבו הרוחני שלבסוף, כיון שזהו הכנתו וחינוכו וע"ז מתחייב החמורה שבמיתות......דהתם באמת היה באותה שעה צדיק או צדיק בדינו, אלא שכלפי הטענה שלא יצילו אותו בשביל שעתידים בניו להמית את ישראל בצמא ע"ז נאמר באשר הוא שם, אבל בבן סורר ומורה חייב באמת ג"כ על מה שהוא עכשיו" (הרב אהרן קטלר – "משנת רבי אהרן" - פרשת כי תצא )
בן סורר ומורה בפוטנציאל רוצח, לכן נידון על שם סופו.
וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. וַיִּשְׁמַע אֱלֹקים אֶת קוֹל הַנַּעַר" (בראשית כ"א- ט"ז-י"ז)
הגר מתפללת כעורכת דין. לכן ה' לא עונה לה ועונה לישמעאל:
"הגר התפללה כמטחת דברים כלפי מעלה אמרה: 'אתמול אמרת לי: הרבה ארבה את זרעך וגו', ועכשיו הוא מת בצמא?!" (בראשית רבה, נ"ג)
ישמעאל מתפלל:
"אלקי אברהם אבי, יש לפניך תוצאות מים. קח את נפשי ממני, ואל אמות בצמא" (פרקי דר' אליעזר, כ"ט)
אתה בורא עולם ואתה תחליט מתי אמות. כך מתפלל ישמעאל. ישמעאל מתפלל ורואה את ה' כמנהיג העולם. לכן ה' עונה לו.
בן סורר ומורה איננו רואה כלל קשר לבורא ויש פוטנציאל של רציחה. לכן עדיף שימות קודם.
פעמים רבות אנחנו בוחנים את המעשים שלנו לפי המעשה. אנחנו צריכים להבין מה קורה בנפשנו, כמה היא משתוקקת לבורא, כמה אנו מרגישים מחוברים.
אנחנו יכולים לשבת ללמוד אבל אם איננו מרגישים קשורים. לימוד זה לא יחזיק מעמד. אם נרגיש מחוברים, התורה גם תישמר לאחר הלימודים בישיבה. לא צריך לבחון את עצמנו רק בתוצאות מעשיות אלא כמה אנו משתוקקים לבורא, וכמה חיים את התורה. עלינו להסתכל על פנימיותנו. מצות התשובה אינה רק לבדוק את מעשינו אלא לבחון את לבבנו.
המהר"ל עונה אחרת על שאלת הרב מזרחי:
"הקשה הרא"ם....ויש לתרץ דלא קשיא מידי, דהא דקאמר ד'אין האדם נידון אלא לפי מעשיו של אותו שעה', היינו בדין בית דין של מעלה, לפי שאין ראוי לדון אלא כפי אותו שעה. אבל בית דין של מטה דנין על שם סופו, כדי להצילו מבית דין של מעלה, שהם ידונו אותו כדי שלא ימות בדיניהם חייב" (ספר גור אריה על דברים פרק כא פסוק יח)
ישמעאל זו החלטה של בורא עולם ובן סורר מורה זו החלטה של ב"ד. ב"ד הולך לפי פרקטיקה, רוב הסיכויים שבן סורר ומורה לא יחזור בתשובה. אז הורגים אותו כדי שיהיה לו עולם הבא. ה' הולך לפי האמת הטהורה ודן את האדם לפי איך שהוא עכשיו, ולכן ישמעאל חי.
גם בעבודת ה' חשוב שנעזר בפרקטיקה כדי להצליח גם אם תיאורטית היה טוב בלעדי זה, ולכן אני ממליץ לשים סינון בטלפון ובאינטרנט. תיאורטית, האדם באמת היה צריך להיות בלי זה ולדעת להשתמש בכל בצורה נכונה, אך אם בפועל הוא נופל וקשה לו לעמוד בנסיון אז שיהיה פרקטי וישים סינון.
אותו דבר תיאורטית אדם צריך לקום להתפלל ללא שעון מעורר כי נשמתו רוצה להתפלל כמו דוד המלך שכל חצות זימר תהילים לבורא עולם, אך אם בפועל אדם זקוק לשעון מעורר ואז ודאי שישתמש בו כדי להגיע בזמן לתפילה.
איך אנחנו מחזקים את הקשר הנפשי עם בורא העולם?
שתי הצעות מעשיות:
"הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" (דברים כ"ב א,ג)
שואל האלשיך מדוע הכפילות הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם?
"כי מי יראה אבדת אחיו שורו או חמורו ויהיה מחמר אחריו עד גשתו עד אחיו ויניח כל עסקיו..... כי כן דרך בני אדם, כי אם 'השב תשיבם' כלומר 'השב' פעם אחת ואחר כך 'תשיב' פעם אחרת אם יצטרך. כי בראשונה על הכרח צווי התורה ואחר כך אתה 'תשיבם' מעצמך, כל כך תחפוץ עשות רצוני כי עשית המצווה פעם אחת תגרור להיטיב לבך לעשותה פעם שנית" (תורת משה האלשיך, דברים)
מסביר האלשיך שלא קל להשיב אבדה כי יש חמדה לדבר וטרחה להחזיר את האבדה. הכפילות באה לומר לאדם להחזיר אבדה בפעמים הראשונות בגלל שהתורה ציוותה, ומתוך המעשים נמשכים הלבבות. ובסוף האדם כבר ירצה להשיב אבידה ויהיה במעמד נפשי שלא יוכל להתעלם מהאבידה אלא ירצה מייד להשיבה.
עלינו ללמוד וללמוד תורה גם אם בהתחלה עול התורה קשה הוא, ובסוף לימוד התורה ייהפך להיות חלק מאישיות האדם והאדם לא יוכל בלי לימוד תורה מידי יום.
עצה ראשונה: עמל בתורה ורדיפה לקיום מצוות מביא לקשר נפשי לתורה.
עצה שניה: להיות מוסר תורה.
"פרשת זו באה לרמוז בפרטות חיוב התוכחות שצריכין בני אל חי צדיקי עולם לעשות לעם ה'.... כי תראה את שור אלה הם בני אדם שנמשלו כבהמות והם צאן קדשים ולזה קראם שור ושה... ואומרו נדחים על דרך אומרו (לעיל ד') ונדחת והשתחוית להם וגו' שהעובר פי ה' יקרא נדח... ואספתו אל תוך ביתך זה בית המדרש" (אור החיים דברים, פרק כ"ב)
ה"אור החיים" מסביר, שפרשת השבת אבידה אינה רק בהשבה פיזית אלא גם בהשבה רוחנית. היא באה לחייב כל מי שיש בידו תורה ואהבת ה' למסור זאת לשני ולחזק את השני שחסר לו ונאבד ממנו הרוחניות והקשר לבורא.
אם ניתן תורה נתקשר לה'. אני מציע שבסוף כל יום חמישי כל בחור יכין דבר תורה בכתב על הפרשה וישלח אותו להוריו ולמשפחתו. כשהאדם נותן זה מקשר אותו.
כמו כן חשוב שבחורים יכתבו מאמרים ודברי תורה לעלון של הישיבה "שביבים".
שנזכה כולנו כציבור וכפרט ל:"כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת".
