שיחה לחג השבועות-נעשה ונשמע
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
כתוב בספרי חסידות שכל אדם צריך להגיע בחג השבועות למדרגה של עם ישראל במתן תורה בעת שאמרו "נעשה ונשמע.
מה כוונת הדברים? מה הייתה אותה מדרגה של בני ישראל, וכיצד ניתן להגיע אליה כיום?
"דרש ר' סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו שישים ריבוא של מלאכי השרת, וכל אחד ואחד קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע" (שבת פח)
מה כה מיוחד בהקדמת נעשה לנשמע, שזכו כל אחד מבני ישראל לשני כתרים?
אנחנו נביא שתי שיטות ועל פי כל שיטה נדע כיצד עלינו להכין עצמנו לחג מתן תורה.
"והנראה לי ויובן ג"כ למה אמרו ישראל נעשה ונשמע ולא נשמע ונעשה... הרי דנעשה הוי קבלה על קיום המצות ונשמע הוי קבלת לימוד התוה"ק"
"והנה ידוע דלימוד התורה הוא משני פנים, אחד כדי לידע היאך ומה לעשות ואם לא ילמוד היאך יקיים, ולא ע"ה חסיד (אבות פ"ב מ"ה)... אבל יש צד נוסף בלימוד גם מ"ע לעצמו.. ונמצא הוו ב' בחינות מבוא להמצות וגם תכלית בפני עצמו"
"וזהו דאיתא במנחות דף צ"ט שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו שאלמוד חכמת יונית א"ל צא ובדוק שעה שאינו לא יום ולא לילה, דהחיוב דהוי משום קיום המצות הא כבר יצא בו כיון שיודע כל התורה כולה היאך לעשות ... ורק מ"מ חייב מצד עצם המצוה של הלימוד תורה".
והנה אם היו אומרים ישראל נשמע ונעשה לא היה במשמעות קבלתם רק עול מצות אלא שמוכרחין ללמוד קודם כדי שידעו היאך לעשות והיה נשמע נמשך ומבוא לנעשה ונעשה הוי התכלית והיה רק קבלה אחת ומש"ה אמרו נעשה ומובן מאליו שמוכרחין ללמוד מקודם ואח"כ אמרו נשמע ונמצא דהוי נשמע תכלית מצד עצמו ג"כ דגם שלא יצטרכו ללמוד משום עשיה ג"כ ילמדו מצד עצמה ונמצא ע"י ההקדמה נעשה ב' קבלות של ב' תכליתים עול מצות ועול תורה... ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע דע"י ההקדמה זכו לב' כתרים" (בית הלוי שמות כ"ד ז)
אומר בית הלוי: ללימוד התורה יש שתי מטרות: מטרה אחת- לדעת מהתורה מה צריך לעשות ואיך צריך להתנהג.מטרה שנייה- להעצים את האדם. להפוך את האדם קרוב לריבונו של עולם. ולכן גם מי שאינו כהן, ולעולם לא יקריב קרבן, מצווה במצוות תלמוד תורה ללמוד על קרבנות. כי עצם לימוד התורה מקרב את האדם לריבונו של עולם. אם בנ"י היו אומרים "נשמע ונעשה", הכוונה שהעשייה היא העיקר, והלימוד הוא רק מכשיר לה. כל הלימוד הנצרך כדי לדעת מה לעשות, כלול ב"נעשה", ו"נשמע" הכוונה נלמד תורה כדי להתקרב לריבונו של עולם, כדי שנקרין קדושה בעולם. וזה הפשט של המילה "נשמע".
לפי פירוש זה, נעשה= נקיים את ההלכה ולשם כך נלמד מה צריך לעשות ואז נקיים ונעשה. נשמע=נלמד כדי לרומם את נשמותינו, להביא קדושה לארץ.
כאשר אדם לומד תורה נשמתו מתרחבת והוא נהיה רוחני יותר. הכוזרי מגדיר את לימוד התורה כתרופה. כמו שתרופה משנה משהו בדם והופכת את האדם להיות בריא יותר, כך לימוד התורה הופך את האדם להיות בריא יותר רוחנית ויוצרת שינוי בתוכו, כך שנשמתו הופכת להיות משפיעה ועיקר חיותו.
הגמ' בבבא מציעא פה: כותבת:
"אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוה עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה מאי ניהו ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה"
ומתעוררת שאלה: אי אמירת ברכות התורה לפני הלימוד הוא עוון חמור כל כך שבעטיו נגזרת גלות?!
הב"ח (או"ח סימן מז) עונה על שאלה זו:
"ואיכא לתמוה טובא למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול ורם כזה על שלא ברכו בתורה תחלה שהוא לכאורה עבירה קלה ונראה דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה ולכן נתן הקדוש ברוך הוא תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאתנו כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו ברמ"ח איברים ושס"ה גידין ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה שבתורה ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא של מטה והיה המשכן אחד אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלתה לה למעלה והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה וזה היה גורם חורבנה ואבידתה"
מסביר הב"ח, שכאשר אדם לומד תורה מתוך מטרה להתעצם ולהיות קרוב לבורא, אז הוא מתמלא בקדושה ומקרין את הקדושה לעם ולארץ.
זה שבני ישראל לא ברכו לפני הלימוד, הראה שלא זאת הייתה כוונתם בזמן החורבן שלמדו תורה, אלא מתוך סיבות צדדיות, ולכן לא התמלאו בקדושה ולא הקרינו קדושה לארץ, ולכן הארץ הייתה חסרה בקדושה ונחרבה.
"נעשה ונשמע" לפי פירוש זה הכוונה, שנלמד תורה כדי שנתעצם ונהיה מלאים בקודשה ורוחניות. איך מגיעים לזה? מה העומק שצריך בלימוד התורה כדי שלימוד התורה יהפוך להיות משהו שמעצים את האדם?
יש בפרשה שלנו רמב"ן, שהמשגיח הרב יחזקאל לווינשטיין לומד ממנו יסוד, שאם נאמץ אותו בלימוד התורה ובגישה ללמוד ולהתבוננות בעולם ובמה שעובר על כל אחד ואחד מאיתנו, נוכל להגיע למדרגה זו.
הרמב"ן שואל, מדוע שבט לוי הוא קטן (כחצי) מהשבטים האחרים? ועונה, ששבט לוי לא השתעבד, ולכן לא היה כלול בהבטחה "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". ולכן הוא קטן יותר משאר השבטים.
הרב לוינשטיין מעיר על רמב"ן זה:
כתב הרמב"ן פ' בא "כי אין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שיאמין שכל דברינו ומקרינו כולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם כלל בין ברבים ובין ביחיד אלא אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו" וכו'
נתבונן נא במצבנו האם מתבוננים אנו במאורעות הפוקדים אותנו ושמים לב ולהבין מדוע פקדו אותנו מאורעות אלו. הנה קמתי לאחרונה ממיטת חוליי, ומתבונן אני עתה האם חשבתי מה היא הסיבה עבורה נחליתי ל"ע (לא עלינו), ואפילו בימי מחלתי כמעט ולא התבוננתי בזאת. והסיבה לכל זה כי חיים אנו ומורגלים בכך יש החולים ויש המבריאים. וכן בכל המקרים והמאורעות והלא דברי הרמב"ן צריכים לקרוע חדרי לב שאלו שאין חושבים כן ואינם סבורים שמעשי האדם הם הסיבה לכל דברינו ומקרינו הרי רח"ל אין להם חלק בתורת משה, מפני שבעת שאין חושבים על סיבות לכל המקרים כביכול אין מאמינים ביסוד זה שהכל גזירה מאת המקום וממילא נחשב בכלל אלו שאין להם חלק בתורה רח"ל.
נתעוררתי לזה בפ' השבוע (במדבר ג יד) בענין מספר בני ישראל, שכ' הרמב"ן להקשות וז"ל והנה לא היו שבט הלוויים כשאר השבטים כי מבן חודשכם ולמעלה לא היו רק עשרים ושנים אלף והנה לא יגיעו מבן עשרים ולמעלה לחצי שבט מישראל הפחות בכולם וזה תימה איך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ד' כשאר כל העם. והתעוררתי להתבונן כי אנו לא היינו שואלים שאלה זו, הנה אף אנו למדנו פרשת השבוע וראינו את מספר השבטים ומספר שבט לוי שהוא קטן מכולם ולא התעוררנו בזאת, והסיבה לכך, שהכל פשוט בעינינו וסבורים אנו שמקרה הוא ולכן יתכן ששבט אחד מנינו פחות משאר השבטים. המאמין המשכיל יודע ומכיר שאין מקרה בעולם ומבין שהכל תלוי בהשגחת השי"ת הוא אשר מתעורר לחשוב מה הסיבה לכל אשר רואה בעיניו.
ותירץ הרמב"ן כי שבטו של לוי לא היו תחת שיעבור מצרים והנה ישראל אשר מיררו המצרים את חייהם כדי למעטם היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזירת מצרים כמו שנאמר וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ. והערה זו נוראה למבין כי אף ששבט לוי גדולים היו משאר השבטים עד שנמנו לבדם ולא נכללו בתוך מנין כל ישראל, וכדאיתא בחז"ל שלגיונו של מלך נמנה בנפרד, (רש"י במדבר א מט) מ"מ כיון שבאותה נקודה של שיעבוד מצרים לא היו לא חלה עליהם ברכת הריבוי, ודבר זה חייב ללמדנו תמיד שכאשר האדם זוכה בכבוד ובעשירות מפסיד עבור זה ורק בעת שסובל צער ויסורים יקבל אח"כ שכר עבור היסורים שקיבל. (אור יחזקאל)
הרב לוינשטיין אומר שאלמלא הרמב"ן, לא היתה הרגישות להבחין בשאלה: מדוע שבט לוי קטן יותר. היינו לוקחים זאת כנתון וכמובן מאליו, שהרי יש משפחות גדולות ויש קטנות. הרמב"ן מבין שהכל מאתו יתברך, אין דרך מקרה. הרבה פעמים אנחנו לא מעמיקים בלימוד ובהתבוננות, כי אנו לוקחים דברים כמובנים מאליהם, ואנחנו לא מבינים שלכל פרט יש סיבה. אני חושב שהרבה פעמים אנחנו לא שואלים שאלות כמו "למה אני חולה", או "למה אדם זה חולה", כי קשה לנו לתת תשובה מדויקת.אבל הרב לוינשטיין מכוח הרמב"ן מלמד אותנו, שאנחנו חייבים לשאול את השאלה ולענות תשובות המיישבות את העניין כפי יכולתנו.
אם נסכם את פירוש זה של בית הלוי. בני ישראל היו במתן תורה ובקבלת התורה במדרגה שהבינו שמטרת לימוד התורה אינו רק פרקטי-מעשי כדי לדעת מה עושים ומה ההלכה, אלא לגדול ולהתעצם כאדם ולהקרין שכינה וקדושה בארץ ובעולם.
גם אנו צריכים להגיע לחג מתן תורה שלנו מתוך שאיפה גדולה זו.
פירוש שני שאני מבקש להביא ל"נעשה ונשמע" הוא ר' מאיר המובא במדרש. לפני ערבית דיברו הרב גדעון בנימין והרב אהרן מרצבך לילדי שעלבים רבתי, בערב הכנה לקבלת התורה שקיימנו בישיבה לילדי שעלבים, שגם כשאין חשק צריך לשבת וללמוד. זה מה שר' מאיר אומר במדרש:
"אמר ר"מ, דגם בעת שאמור ישראל נעשה ונשמע, ליבם לא היה עמם" (שמות רבה מב)
ש"ליבם לא היה עמם" הכוונה, שברגש ובחשק לא היה להם רצון לקבל תורה. הם היו עד עכשיו עבדים וכל מה שרצו וחשקו הוא אי העשייה. אך באמת הם הבינו שאין זה נכון. הם הבינו שתפקידם וייעודם הוא לקבל את התורה ולכן אמרו כעת אנו בבחינת "נעשה", ומתוך המעשים נגיע יום אחד ל"נשמע"-הבנה והזדהות שהעשייה עצמה גורמת להבנה והזדהות.
לפי ר' מאיר והרב חרל"פ במי מרום- "נעשה" הכוונה שנקיים את התורה והמצוות, בידיעה שיום אחד נגיע להזדהות:
"דבאמת אדרבה זה גופא תהלתנו ותפארתנו, שאע"פ שהיה לנו רצון נגדיי אשר עמד בתוכיותנו לפתותינו מבלי לקבל דבר ה', התגברנו עליו והבלגנו על ההתנגדויות וגמרו וענינו ואמרנו נעשה ונשמע, וידע ידענו כי סוף סוף הרצונות ג"כ יזדככו ויתמשכו אחרי המעשים, כדברי החינוך שמחשבות נמשכות אחרי פעולות"
"ועל כן אחרי שגילה לנו השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו, שבלא התורה איננו ראויים לחיים כלל, ואין לנו עצה אחרת או לקבל התורה או להיקבר חיים תחת ההר. היה זה לנו לתרופה להשקיט ולהרנין מעט את ההתנגחות הרצונית שהיו מתרוצצים בנו מכוחו של עמלק לבולענו חיים" (מי מרום פורים קפ"ז)
זו הסיבה שזכו לכתרים. הם התמודדו עם הקושי והשליטו את השכל על הרגש, ודווקא ההצלחה בהתמודדות היא שגרמה לקבלת הכתרים.
הרב חרל"פ אומר שזו הסיבה שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית, כדי לתת להם תמריץ, שידעו שאין אפשרות אחרת. בלי זה העולם ייהרס, בשביל זה עם ישראל נוצר.
"כי גזרת השם יתברך על ישראל לעשות מצותיו. וישראל נבראו על דבר זה לעשות גזרת השם יתברך אשר הוא גוזר עליהם, כמו המלאכים שהם נבראו לעשות שליחות בוראם. ולפיכך מקדימים "נעשה" ל"נשמע", דבר שהוא מצד העלה. כלל הדבר, מה שהוא מחויב ומוכרח, הוא קודם לדבר שאינו מחויב ומוכרח. ולכך קודם העשיה, לפי שהעשיה היא גזרה מן העלה מוכרחת, ואילו השמיעה שהיא מצד המקבל היא אפשרית. ולכך מקדימים המלאכים "נעשה" ל"נשמע". וכן ישראל, גזרת השם יתברך עליהם מוכרחת, ולכן מקדימין "נעשה" ל"נשמע"
"מה שכפה עליהם ההר, שלא יאמרו ישראל אנחנו קבלנו התורה מעצמנו. ואם לא היינו רוצים, לא היינו מקבלים התורה. ודבר זה לא היה מעלת התורה. כי התורה כל העולם תלוי בה. ואם לא היתה התורה, היה העולם חוזר לתהו ובהו (שבת פח א). ולפיכך אין ראוי שתהיה קבלת התורה בבחירת ישראל, רק שהיה הקב"ה מחייב ומכריח אותם לקבל התורה, שאי אפשר זולת זה, שלא יחזיר העולם לתהו ובהו.... ולפיכך מסיק שם אחר זה מיד; אמר ריש לקיש, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם יקבלו ישראל התורה - מוטב, ואם לאו - יחזרו לתהו ובהו" (תפארת ישראל למהר"ל פרק כט)
כשהאדם חי בבירור מה תפקידו ומה ייעודו, הוא יכול להשתלט בבירור על הרגש. כשאדם חי בבלבול זה קשה לו. לעם ישראל היה הכוח להשליט את השכל על הרגש כי ידעו בבירור מה תפקידם וייעודם.
גם לנו יש חובה בזמן שנשאר עד מתן תורה להבהיר לעצמנו מה תפקידנו בעולמנו. מה תפקידו וייעודו של עם ישראל, ומה תפקידו של כל אחד מאתנו.
יהי רצון שנשתמש בימים שנותרו עד החג כדי שנוכל להכריז בכניסת החג- גם אנו נמצאים במדרגה שהיו בנ"י בעת מתן תורה של הקדמת נעשה לנשמע, ואז בעז"ה תצא בת קול ותאמר גם לנו: "ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו".
