שיחה לפר' במדבר - דגלים ממתן תורה
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור אנחנו נמצאים בישורת האחרונה שלפני חג השבועות, בימים אשר עם ישראל חנה סביב הר סיני כאיש אחד ובלב אחד. כמו תמיד, גם השנה בשבת הסמוכה לשבועות נקרא את פרשת במדבר, ואין זה מקרה.
במרכזה של הפרשה נמצא המפקד- מניין עם ישראל ומסע הדגלים. מפתיע למצוא קשר ישיר בין הנושאים הללו שבפרשה לבין חג השבועות. כי באמת המקור לדגלים הללו, ערכם ומשמעותם, השורש של כל זה, נמצא ומתחיל במתן תורה ובמעמד הר סיני!
ננסה להבין את התוכן הפנימי, ולעמוד על הרובד העמוק יותר של הדברים. וכך אמרו חז"ל על הדגלים שבמעמד הר סיני:
חיבה גדולה חבבן הקב"ה שעשאם דגלים ..בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים שנאמר (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן והיו כולם עשוים דגלים דגלים שנאמר (שיר /השירים/ ה) דגול מרבבה כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים התחילו מתאוים לדגלים אמרו הלוואי כך אנו נעשים דגלים כמותן לכך ... אמר להם הקב"ה מה נתאויתם לעשות דגלים חייכם שאני ממלא משאלותיכם (תהלים כ) ימלא ה' כל משאלותיך מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו. (במדבר רבה, פרשה ב')
מהו הרעיון שחז"ל רצו להביע, ובכלל, מה עושים מלאכים עם דגלים?!
כידוע, לכל מלאך נועד תפקיד ייחודי, שליחות אחת, מטרה אחת שלשמה נברא ואותה הוא מבצע בשליחות. "אין מלאך עושה שתי שליחויות". לכן, את השליחות המיוחדת שלו הוא מבצע בשלימות, הוא "נעול מטרה", לשמה הוא קיים, אותה הוא שם בראש מעייניו. זהו הדגל שלו, התכלית והמטרה מצויה תמיד נגד עיניו!
מה לעשות, אבל אנחנו בני האדם למטה איננו מלאכים. דברים רבים מקיפים סובבים וטורדים אותנו. לעיתים אנו נדרשים לבצע מאה שליחויות בעת ובעונה אחת. למרות זאת ואף על פי כן, גם לנו כמו למלאכים, שליחות אישית, תפקיד ייחודי, מטרה פרטית ומיוחדת שנתפרה אך ורק עבורנו, ולפי המידה האישית שלנו.
המסע הגדול המרתק והמאתגר של החיים, נועד למצוא את השליחות המיוחדת שלנו, את תפקידנו בעולמנו, את הדגל שלנו!
וכך כתב השפת אמת:
וזהו הפקידה במספר שמות שהוכן כל אחד מישראל על משמרתו להתדבק בשורש השייך לו. ולכן אחר זה הדגלים כמו שכתוב במדרש שנתאוו לדגלים כמלאכי השרת. פירוש, המלאך אין בו שום דבר נפרד וכולו מורה על שליחותו וכבוד קונו. כמו כן בני ישראל כיון שהכירו כל אחד מעמדו נתאוו לדגלים שיהיו מצוינים לשמו ית' (במדבר תרלו)
הרמת הדגל לגובה ולמעלה, היא ביטוי לגאוות היחידה, על השליחות הפרטית והמאפיינים הייחודיים שלה, על התרומה המיוחדת של נושא הדגל. היא מרימה על נס את הזכות של כל אחד ואחד מאיתנו להטביע טביעת אצבע אישית בתוך המערכת הכוללת של עובדי ה'.
ממש כמו שצה"ל שמח לטפח גאוות יחידה דרך כומתה יחודית לכל חטיבה - לצנחנים לגולני לגבעתי שריון ותותחנים (ולא כדאי לאף אחד לנסות להלביש לגולנצ'יק כומתה של צנחנים...), כך מבקש לו עם ישראל לטפח את גאוות היחידה במסגרת עבודת ה'. הם הם הדגלים, ולא מדובר אך ורק על דגלים לשבטים, אלא דגלים גם לבתי אב, גם למשפחות, ואפילו דגל שיורד עד לרמת הפרט!
כי לכל אחד מישראל ישנה אות בספר התורה הכללי, אות פרטית, אות שהיא אך ורק שלו, והיא מכוונת ומיוחדת לשורש נשמתו, וכמו שכתוב בספרים "שישים ריבוא אותיות לתורה כנגד שישים ריבוא שבישראל" (ישראל ר"ת- יש שישים ריבוא אותיות לתורה).
ועתה, שומה עלינו להאיר באור חדש גם את מפקד בני ישראל הנמצא בראש הפרשה.
כאשר עורכים מבצע גדול ומקיף, מניין כללי הדורש לרכז בבת אחת מאות אלפי אנשים, קיימת סכנה של רמיסת הפרט או זלזול באדם הקטן והבודד (אולי מכאן בא הנגף?) הסכנה היא כפולה. ראשית: החברה עצמה יכולה למען הרעיון והמטרה ובשם הכלל לרמוס את היחיד ברגל גסה, (הקומוניזים, זוכרים?) אך בנוסף, ואולי אף חמור מכך, ישנה סכנה מתהליכים שיכולים להתחולל בנפש האדם פנימה. הרהורים בסגנון- מי אני ומה אני, אני רק בורג קטן במערכת, ומי בכלל שם לב אלי.
והנה מפליא לשמוע, כי באמת ספירת בני ישראל ביד משה ואהרן, הייתה חוויה מרוממת, מכוננת ומעצימה, לכל אחד ואחד מבני ישראל. כל אדם זכה למפגש אישי בלתי אמצעי סוג של"יחידות" עם משה ואהרן. וכך כתב הרמב"ן:
כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה', והוא נודע אליהם בשמו, יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים, כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם, וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן כי ישימו עליהם עינם לטובה, יבקשו עליהם רחמים, ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ולא ימעיט מספרכם...
ובמדבר סיני רבה ראיתי כך.. אמר לו הקב"ה למנותם בכבוד ובגדולה, לכל אחד ואחד, לא תהיה אומר לראש המשפחה "כמה במשפחתך" "כמה בנים יש לך", אלא כולהון יהון עוברים לפניך באימה ובכבוד ואתה מונה אותם (במדבר א מה)
(דברי הרמב"ן מזכירים במשהו את מעמד חלוקת הדולרים ע"י הרבי מלובביאטש זצ"ל)
וכשנחבר את כל הדברים הללו למארג אחד, אנו מגלים כי במעמד הר סיני אמנם מקבלים בני ישראל את התורה כאיש אחד ובלב אחד, אך לכל אחד מצורף דגל משלו, דגל אישי ופרטי אשר החל מאותו יום הוא עומד לשאת בגאון למשך כל ימי חייו – ובשם אלוקינו נדגול.
וכמו שדגל לא מחליפים, כך גם אתה שא את השליחות שלך בגאון, בלי להביט לאחרים או לפזול לצדדים.
ידוע מה שאמר ר' זושא: "כשאגיע למעלה, לא ישאלו אותי למה לא הייתי אברהם אבינו, אלא למה לא הייתי זושא".
ר' נחמן מברסלב בתוך סיפורו הנפלא על החכם והתם, מצביע אף הוא על אותה נקודה אבל (ואיזה אבל!) רק שאלה קטנה-גדולה נותרה פתוחה: איך אדע מהו הדגל שלי, מהי השליחות הפרטית שלי? מי יגלה לי את האות האישית והמיוחדת שלי בספר התורה שקיבלנו מריבונו של עולם?
שאלה קשה. באמת, אף אחד בעולם לא מסוגל לתת לך תשובה על כך. זה מסוג השאלות שרק אתה בעצמך יכול וצריך לענות. את התשובה אולי תמצא לאחר התבוננות בכישרונותיך ובתכונות המיוחדות שלך. במה אתה מצליח, ומה מושך אותך. ולעיתים גם מכורח המציאות והחיים הסובבים אותך. קח את כל הנתונים הללו וראה מה אתה יכול לפעול, כיצד ובאיזה מקום יהיה נעוץ הדגל שלך. כי הדגל נמצא קרוב אליך, אבל המפתח אליו מסתתר אי שם עמוק בלב פנימה, והבא ליטהר מסייעין אותו.
