שיחה פר' משפטים - קשירת הכתרים לבני ישראל

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

בסוף הפרשה שלנו נאמר:

"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:" (שמות כ"ד)

על כך כותבת הגמ' בשבת:

"דרש ר' סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, ירדו ס' ריבוא של מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע".

"אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב (תהלים קג) ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו ברישא עשי והדר לשמע" (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א)

עם ישראל בבחינת מלאכים – גם המלאכים מקדימים "נעשה" ל"נשמע" ועל זה זכו לקבלת הכתרים. שישים ריבוא של מלאכי השרת ירדו וקשרו לכל אחד מישראל על ראשו שני כתרים, אחד כנגד "נעשה" ואחד כנגד "נשמע".

מה ההקדמה של "נעשה" ל"נשמע" מסמלת? מה כל כך מיוחד? למה בני ישראל זוכים לשני כתרים? מה עומק הפשט פה? מה הדמיון למלאכים ומה זה בא ללמד אותנו?

כמו כן צריך להבין, מה כוונת נשמע? הרי ברור שאין הכוונה שמיעה פיזית, כי הרי גם כדי לקיים 'לעשות' צריך לשמוע פיזית, וזה כלול ב"נעשה", וא"כ הכוונה של "נעשה" היא אחרת, מהי?

אותה גמ' בשבת אחרי שהיא משבחת את בני ישראל שהקדימו "נעשה" ל"נשמע", כותבת:

"ויתיצבו בתחתית ההר- א"ר אבדימי בר חמא, מלמד שכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם".

וצריך להבין, אם בני ישראל רוצים את התורה כל כך ולכן מקדימים "נעשה" ל"נשמע", אז מדוע יש צורך לכפות אותם?

אציין שלשה הסברים שכל אחד מסביר אחרת את המילה "נשמע", כל אחד מסביר אחרת את עומק ההקדמה של "נעשה" ל"נשמע", ונבין לפי כל הסבר והסבר מה זה מלמד אותנו בדרכנו בעבודת ה' ועמל התורה.

אני מבקש להתחיל בהסברו של ה"בית הלוי", כי אני חושב שדבריו קשורים מאוד להבנה של המושג ישיבה:

"והנראה לי ויובן ג"כ למה אמרו ישראל נעשה ונשמע ולא נשמע ונעשה... הרי דנעשה הוי קבלה על קיום המצות ונשמע הוי קבלת לימוד התוה"ק"

לפי בית הלוי "נשמע" פירושו לימוד תורה – אנו מקבלים על עצמנו להגות בתורה. "נעשה" הכוונה שאנחנו מקבלים על עצמנו להיות אנשי הלכה, לקיים את התרי"ג מצוות בדקדוק.

"והנה ידוע דלימוד התורה הוא משני פנים, אחד כדי לידע היאך ומה לעשות ואם לא ילמוד היאך יקיים, ולא ע"ה חסיד (אבות פ"ב מ"ה)... אבל יש צד נוסף בלימוד גם מ"ע לעצמו.. ונמצא הוו ב' בחינות מבוא להמצות וגם תכלית בפני עצמו"

"וזהו דאיתא במנחות דף צ"ט שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו שאלמוד חכמת יונית א"ל צא ובדוק שעה שאינו לא יום ולא לילה, דהחיוב דהוי משום קיום המצות הא כבר יצא בו כיון שיודע כל התורה כולה היאך לעשות ... ורק מ"מ חייב מצד עצם המצוה של הלימוד תורה".

והנה אם היו אומרים ישראל נשמע ונעשה לא היה במשמעות קבלתם רק עול מצות אלא שמוכרחין ללמוד קודם כדי שידעו היאך לעשות והיה נשמע נמשך ומבוא לנעשה ונעשה הוי התכלית והיה רק קבלה אחת ומש"ה אמרו נעשה ומובן מאליו שמוכרחין ללמוד מקודם ואח"כ אמרו נשמע ונמצא דהוי נשמע תכלית מצד עצמו ג"כ דגם שלא יצטרכו ללמוד משום עשיה ג"כ ילמדו מצד עצמה ונמצא ע"י ההקדמה נעשה ב' קבלות של ב' תכליתים עול מצות ועול תורה... ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע דע"י ההקדמה זכו לב' כתרים " (בית הלוי שמות פרק כד ז)

יש פן אחד בלמוד תורה, הפן הפרקטי – אם אני לא אלמד את הלכות נטילת ידיים, אני לא אדע איך ליטול ידיים. אבל יש צד נוסף בלימוד – מצוות עשה לעצמה. גם ישראל שאינו כהן צריך ללמוד הלכות קורבנות למרות שאף פעם לא יקריב ולא יהיה כהן. אדם הלומד תורה, לוקח את אותו חלק א-לוה ממעל ומגדיל אותו. לימוד התורה יוצר מציאות שהרוחניות גדלה וגורמת לאדם להיות אדם רוחני יותר, אדם טוב יותר. וזה לא רק על מנת לדעת פרקטיקה, מה עושים, אלא כי זו קרבת ה'. ה' הוא כולו רוחניות, ככל שאתה תהיה מלא ברוחניות אתה מתקרב אליו ומדמה לו.

אם עם ישראל היו אומרים "נשמע" ו"נעשה", נלמד תורה ונקיים מצוות – אז היה משתמע שהכוונה רק לפן של הפרקטיקה – אנחנו נלמד תורה כדי לדעת מה עושים. אבל כשהם אמרו "נעשה", זה כבר כולל את לימוד הפרקטיקה, כי בלי זה אין ידיעה מה עושים. וכאשר הם אומרים לאחר מכן "נשמע", הכוונה, נלמד תורה שמטרתה להעצים את האדם כדי שיהיה רוחני יותר, עוצמתי יותר, דבק בה' יותר.

לכן עם ישראל דמו למלאך. מלאך אין לו תאוות, מלאך כל כולו רוחניות. כשבני ישראל אמרו "נעשה ונשמע" הם אמרו: נלמד כדי לדעת מה לעשות, נעשה, ועוד נלמד כדי להיות רוחניים.

ישיבה היא לא רק מקום פרקטי, זה לא רק מקום שיגיד לך איך תתנהג עוד עשרים שנה, שהרי אי אפשר להקיף את כל המקרים – המקרים הם מאוד מסובכים, שונים מאדם לאדם, ואין מטרת הישיבה להיות כמו מרשם של רופא. מטרת הישיבה היא, שאותו חלק א-לוה ממעל שנמצא באדם שהוא ניצוץ בלבד, ייהפך ל היות לפיד.

ולשם כך דרוש בישיבה, טוטליות לתורה. כי זה לא מקום רק של ידע, אלא מקום של העצמת הרוחניות הבא על ידי עמל רב. העמל הוא זה שהופך את הניצוץ ללפיד. וזה בדיוק הנקודה של "נעשה ונשמע" – נלמד את התורה לא רק כדי לדעת איך נוטלים ידיים שיש לזה חשיבות עצומה, ולא רק כדי לקיים שבת, אלא נלמד תורה כי היא סם החיים, היא הופכת את האדם לאדם רוחני יותר. "נשמע" הכוונה לנלמד תורה שתהפוך את האדם לרוחני ועוצמתי, וזה בא אחרי המעשה, כי המעשה כבר כולל בתוכו את לימוד התורה כדי לדעת מה עושים.

יש ב"ח נפלא:

הגמ' בבבא מציעא פה: כותבת:

"אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוה עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה מאי ניהו ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה"

אומר הב"ח דבר יסודי ביותר:

"ואיכא לתמוה טובא למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול ורם כזה על שלא ברכו בתורה תחלה שהוא לכאורה עבירה קלה ונראה דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה ולכן נתן הקדוש ברוך הוא תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאתנו כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו ברמ"ח איברים ושס"ה גידין ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה שבתורה ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא של מטה והיה המשכן אחד אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלתה לה למעלה והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה וזה היה גורם חורבנה ואבידתה " (ב"ח אורח חיים סימן מז)

"שלא בירכו בתורה תחילה", הכוונה, שהם למדו את התורה כמו מקצוע. למה עם ישראל גלה? כי התייחסו ללימוד התורה כמו מקצוע, כפרקטיקה לדעת מה עושים בלבד, ולא כתורה ההופכת את האדם לרוחני ועוצמתי. אם היו לומדים בדרך שהתורה היתה גורמת להם להיות רוחניים, הם היו משפיעים ומקרינים רוחניות על ארץ ישראל ואז לא היו גולים. אך מכיוון שהם לא היו רוחניים, הם לא הקרינו רוחניות, ואז ארץ ישראל היתה בלי רוחניות וכתוצאה מכך גלו מהארץ.

היום בא אליי תלמיד ושאל אותי איך יודעים שה' הוא מקור הטוב. הסברתי לו שכל חולשה שקיימת באדם, וכל אחד מאיתנו יש לו חולשות, נובעת מכוח התאווה. הרוחניות היא רק טוב. כוח התאווה יוצר את החולשות. זו הכוונה "הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" – הם יוצרים את החולשות שמונעות ממנו להיות מי שהוא צריך להיות. זה הכוונה מוציאין את האדם מן העולם – מהפוטנציאל שלו, ממי שהוא צריך להיות – איש רוחני. ממילא ברור שה' הוא מקור הטוב, שהרי אין לו גוף ואין לו תאוות, וממילא יש רק רוחניות, ולכן ברור שהוא מקור הטוב.

הסבר שני להקדמת "נעשה" ל"נשמע", מביא הראי"ה קוק:

"כל דבר שאינו בטבע צריך הוא בתחילה הקשה ולימוד ואח"כ מתיישרים אל עשייתו. אבל מה שההכנה הטבעית גמורה בו, אין צריך לימוד מוקדם, כ"א האדם שט אל העשייה .. ואם התורה היתה רק מתפשטת על התוכן המוסרי של האדם, היה הדבר ראוי שתנתן בבחירה חפשית גמורה, אבל באמת התורה היא הבעתה של העצמיות המהותית של האדם, כפי מה שהיא..אם אתם מקבלים את התורה מוטב, הרי אתם מגלים את מציאותכם העצמית כמי שהיא באמתת הוייתכם, ואם לאו שם תהא קבורתכם, וכל המציאות כולה מתקוממת לנגדכם כאשר אתם מתקוממים מול עצמיותכם" (עין אי"ה)

באוניברסיטה לומדים מקצועות רבים, המדע התפתח בצורה אדירה. אבל את אהבת בעל לאשה, הורה לילדיו, לא לומדים באוניברסיטה, ואין צורך ללמוד זאת, כי זה טבוע בתוך האדם. עם ישראל בהר סיני אמרו "נעשה ונשמע", וכוונתם, ברצוננו כבר לקיים מצוות, כי אנו מרגישים את הקשר והדביקות לקב"ה בתוכנו. לא מדובר כאן על כוח זר, אלא על משהו עמוק בתוכנו שגורם לנו לרצות להיות עבדי ה'. זה אותו חלק א-לוה ממעל שנמצא בכל יהודי.

תפקיד התורה להעצים ולהגביר כוח זה. כך מסביר הרב קוק את כפיית ההר כגיגית- הקב"ה הסביר לעם ישראל שאם לא יקבלו תורה, המציאות תתקומם מולם כי הם חסרים. אדם שלא לומד תורה הוא אדם חסר, ולכן מי שלא לומד תורה לא יכול להיות שמח עד הסוף. השמחה תהיה רגעית ולא משהו עמוק שחווה אותו עד הסוף. אותו חלק א-לוה ממעל נמצא מיום הלידה, אם אדם יתכחש אליו, הוא מתכחש למי שהוא. אבל כדי שזה לא יישאר משהו בפוטנציאל, אדם צריך ללמוד תורה, כדי לקחת את הניצוץ הזה ולהפוך אותו ללפיד.

לפי בית הלוי "נעשה ונשמע": משמעו-אני רוצה להיות רוחני- לא רק בשביל הפרקטיקה. ואילו לפי הרב קוק-אני רוצה ללמוד תורה כדי להיות מי שאני, ולכן "נעשה" קודם, כי הרגשת החיבור כבר קיימת.

הסבר שלישי- המהר"ל. המהר"ל מבין שהמילה "נשמע"= נבין את טעמי המצוות. כמו ספר החינוך-קודם מביא את פרטי המצוות, ולאר מכן את טעמיהן.

כי גזרת השם יתברך על ישראל לעשות מצותיו. וישראל נבראו על דבר זה לעשות גזרת השם יתברך אשר הוא גוזר עליהם, כמו המלאכים שהם נבראו לעשות שליחות בוראם. ולפיכך מקדימים "נעשה" ל"נשמע", דבר שהוא מצד העלה. כלל הדבר, מה שהוא מחויב ומוכרח, הוא קודם לדבר שאינו מחויב ומוכרח. ולכך קודם העשיה, לפי שהעשיה היא גזרה מן העלה מוכרחת, ואילו השמיעה שהיא מצד המקבל היא אפשרית. ולכך מקדימים המלאכים "נעשה" ל"נשמע". וכן ישראל, גזרת השם יתברך עליהם מוכרחת, ולכן מקדימין "נעשה" ל"נשמע" (תפארת ישראל למהר"ל פרק כט)

קודם כל עושים מה שמוכרח ואח"כ מה שלא מוכרח, ולכן מוכרח לקיים מצוות. תוספת לכך היא הבנת טעם המצוות.

"מה שכפה עליהם ההר, שלא יאמרו ישראל אנחנו קבלנו התורה מעצמנו. ואם לא היינו רוצים, לא היינו מקבלים התורה. ודבר זה לא היה מעלת התורה. כי התורה כל העולם תלוי בה. ואם לא היתה התורה, היה העולם חוזר לתהו ובהו (שבת פח א). ולפיכך אין ראוי שתהיה קבלת התורה בבחירת ישראל, רק שהיה הקב"ה מחייב ומכריח אותם לקבל התורה, שאי אפשר זולת זה, שלא יחזיר העולם לתהו ובהו.... ולפיכך מסיק שם אחר זה מיד; אמר ריש לקיש, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם יקבלו ישראל התורה - מוטב, ואם לאו - יחזרו לתהו ובהו" (ספר תפארת ישראל פרק לב)

זו גם הכוונה בכפיית הר כגיגית בקבלת התורה, למרות שרצו עם ישראל בקבלתה. כי אחרת בדורות הבאים יכולים אנשים לומר, שבחירת בני ישראל במדבר ובקבלת התורה לא מחייבת אותם, שהרי האם בגלל שהם החליטו לפני כך וכך שנים, גם הם יהיו מחויבים?! והתשובה- אמנם הם רצו, אבל זה מוכרח- כי העולם תלוי בתורה, ובלעדיה העולם היה חוזר לתוהו ובוהו.

מה אנחנו לומדים משלושת הפירושים הללו:

מבית הלוי אנו למדים מה המטרה העיקרית שלנו בעבודת ה' ועמל התורה- להיות רוחניים, להידמות לה' על ידי עסק התורה, להפוך את הניצוץ ללפיד.

מהרב קוק אנו למדים את זה שהניצוץ האלוקי טבוע בתוכנו. כל מה שאנו עושים זה לגלות את עצמנו ולהעצים את הכוחות שבתוכנו.

ומהמהר"ל אנו למדים, שאנו עוסקים פשוט בבניין העולם, אם עם ישראל לא היה מקבל תורה-העולם היה חוזר לתוהו ובוהו. השהות שלנו בישיבה היא לא בונוס. כמו שנתינת התורה היא לא בונוס.

אני חושב ששלשת הפירושים נותנים הבנת עומק מה זה הישיבה, מה נדרש מאיתנו, והבנת עומק כמה תורה יכולה ליצור שמחה באדם.

אני מאמין שכל יהודי חייב להיות בישיבה כמה שנים, זה לא איזה שהוא צ'ופר. כמו אדם שלא ישתמש בכוח הנתינה הטבוע בתוכו, הוא יהיה נכה. אדם שלא מדבר, בחיים לא יהיה שמח, כי יש לו כוח והוא לא משתמש בזה. מטרת הישיבה להעצים את הרוחניות, ומי שלא עושה את זה, הוא חסר. הישיבה הכרחית כדי שנהיה "אנשי קודש".

יה"ר שכל ימינו נזכה להקדים "נעשה לנשמע".