שיחה לפר' משפטים: "ונראה דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה.."
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
ונראה דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה
כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה (הב"ח)
"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות פרק כד פסוק ז)
כותבת הגמ':
"דרש ר' סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, ירדו ס' ריבוא של מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע" (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א)
"ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם...אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב (תהלים קג) ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו ברישא עשי והדר לשמע" (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א)
כותב "בית הלוי":
"והנה ידוע דלימוד התורה הוא משני פנים, אחד כדי לידע היאך ומה לעשות ואם לא ילמוד היאך יקיים, ולא ע"ה חסיד (אבות פ"ב מ"ה)... אבל יש צד נוסף בלימוד גם מ"ע לעצמו.. ונמצא הוו ב' בחינות מבוא להמצות וגם תכלית בפני עצמו. וזהו דאיתא במנחות דף צ"ט שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו שאלמוד חכמת יונית א"ל צא ובדוק שעה שאינו לא יום ולא לילה, דהחיוב דהוי משום קיום המצות הא כבר יצא בו כיון שיודע כל התורה כולה היאך לעשות ... ורק מ"מ חייב מצד עצם המצוה של הלימוד תורה. והנה אם היו אומרים ישראל נשמע ונעשה לא היה במשמעות קבלתם רק עול מצות אלא שמוכרחין ללמוד קודם כדי שידעו היאך לעשות... אמרו נעשה ומובן מאליו שמוכרחין ללמוד מקודם ואח"כ אמרו נשמע ונמצא דהוי נשמע תכלית מצד עצמו ג"כ דגם שלא יצטרכו ללמוד משום עשיה ג"כ ילמדו מצד עצמה ונמצא ע"י ההקדמה נעשה ב' קבלות של ב' תכליתים עול מצות ועול תורה" (בית הלוי שמות פרק כד פסוק ז)
לפי "בית הלוי" "נעשה" פירושו, נקיים ונקפיד על ההלכות ונלמד את כל התורה שבכתב ושבעל פה הקשורים לקיום המצוות כדי שנדע איך לקיים את המצוות. מטרת קיום ההלכה היא כדי להביא את האדם למדרגת "שויתי ה' לנגדי תמיד", לחיות חיים רחבים של תורה והתורה באה לידי ביטוי בחיי המעשה. "נשמע" פירושו נלמד את התורה שבכתב ושבעל פה שלא קשורים לקיום המצוות שאינם מעשיים כדי לגדל את החלק אלוק ממעל ולדבוק בה'.
לימוד תורה מטרתו לא רק ידיעה כדי לקיים את ההלכות למעשה אלא לקרב את האדם לאלוקיו ע"י העצמת נשמתו ובכך לרומם את האדם ולהביאו לשלימות. תפקיד לימוד התורה הוא להגדיל את נשמת האדם, וכאשר נשמתו מתעצמת אזי האדם נהיה רוחני יותר ודבוק בה', וממילא הוא רואה את העולם ואת תפקידו בראיה ערכית ורוחנית יותר.
לאור זאת, אין מסכת בגמרא שאינה רלוונטית, אולי היא לא יישומית אבל היא בוודאי רלוונטית. כל חלק מהתורה מקרבת את האדם לבורא.
שני כתרים ניתנו לבני ישראל, אחד כנגד החלק היישומי ואחד כנגד העיוני.
לפי הסברו של "בית הלוי" נבין את הגמ' בבבא מציעא הכותבת:
"אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוה עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה מאי ניהו ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה" (תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה עמוד ב)
והב"ח מקשה ומתרץ על גמ' זו וז"ל:
"ואיכא לתמוה טובא למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול ורם כזה על שלא ברכו בתורה תחלה שהוא לכאורה עבירה קלה ונראה דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה ולכן נתן הקדוש ברוך הוא תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאתנו כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו ברמ"ח איברים ושס"ה גידין ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה שבתורה ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא של מטה והיה המשכן אחד אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלתה לה למעלה והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה וזה היה גורם חורבנה ואבידתה" (ב"ח אורח חיים סימן מז)
לפי הב"ח הכוונה במילים "שלא בירכו בתורה תחילה", שעם ישראל למד את התורה כאינטרס, כמקצוע וככבוד וחיפש רווחים גשמיים. מדוע עם ישראל גלה? כי הוא התייחס ללימוד התורה כמו מקצוע, כפרקטיקה לדעת מה עושים בלבד, ולא כתורת חיים ההופכת את האדם לרוחני ועוצמתי ולכן לא היתה בזה קדושה. הב"ח מסביר שאם בני ישראל היו לומדים תורה לשמה אזי גופם היה מתעצם בקדושה וכשם שיש העצמת חלק אלוק ממעל ליחיד כך יש העצמת חלק אלוק ממעל לכלל ישראל ואז לימוד התורה של הכלל היה גורם לקדושה בארץ ועם ישראל היה נשאר בארצו. והיות ולא למדו תורה לשמה, תהליך זה לא קרה וממילא לא היתה קדושה בארץ ולכן עם ישראל גלה מארצו.
היוצא מדברי הב"ח היא ההבנה שלימוד התורה שאנו לומדים בבית מדרשנו אינו רק להעצים כל אחד ואחד מאיתנו אלא נותן לכלל ישראל קדושה ועוצמה.
נעשה ונשמע פירושו לפי "בית הלוי", "נעשה"-נקיים את ההלכות ולשם כך נלמד מה שצריך לקיום ההלכות, ו"נעשה"-נלמד גם את התורה שאינה הלכתית כדי להתקרב לבורא עולם ולדבוק בו ע"י שנגדל את חלק אלוק ממעל הנמצא בתוכנו.
ה"ילקוט ראובני" ובעקבותיו הראי"ה קוק זצ"ל מביאים הסבר נוסף להקדמת "נעשה" ל"נשמע".
ה"ילקוט ראובני" שואל, הרי נאמר "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" וזה היה לפני מתן תורה והיה מקום לכתוב "כל אשר ידבר ה' נעשה ונשמע"?
כותב ה"ילקוט ראובני":
"היכי קאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע דאיהו לשון עבר הא אכתי לא מליל ולא פקיד להו אוריתא והכי הוה ליה למימר כל אשר ידבר ה' נעשה ונשמע... ואשתכח דעד לא אתו לעלמא שמעו נשמתהון אורייתא ומשום הכי כל אשר דבר ה' לנשמתין דילן עד לא אתו לעלמא נעשה... וה"נ כל חד וחד מישראל יכול למימר כל אשר דבר ה' לנשמתין עד לא ייתון עלמיא ובכו שאמרו חז"ל מלמדין אותו כל התורה כולה ואף משביעין את זרעיה לקיימא אורייתא" (ילקוט ראובני פרשת משפטים)
כותב הראי"ה קוק:
"כל דבר שאינו בטבע צריך הוא בתחילה הקשה ולימוד ואח"כ מתיישרים אל עשייתו. אבל מה שההכנה הטבעית גמורה בו, אין צריך לימוד מוקדם, כ"א האדם שט אל העשייה אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם, וכל המציאות כולה מתקוממת לנגדכם כאשר את מתקוממים מול עצמיותכם... התורה היא הבעתה של העצמיות המהותית של האדם, כפי מה שהיא" (עין אי"ה-שבת)
דבר שהוא פנימי אין הוא צריך לימוד כדי לקרבו לאדם כי זה חלק ממנו. כאשר בני ישראל אמרו "נעשה ונשמע" הם הודיעו שהם מרגישים קשר לה' והם רוצים לתת ביטוי לקשר הזה. זו הסיבה שהם אומרים "נעשה" ראשון, כי הם לא צריכים ללמוד כדי להרגיש קשורים אלא הקשר כבר קיים והלימוד הוא כדי לתת ביטוי עוצמתי לקשר הזה. הנשמה שלהם כבר יודעת ומטרת המצוות היא לתת ביטוי לרגש פנימי זה. אם אדם לא לומד תורה הוא מדכא את הרגש הפנימי והוא כהולך נגד הכוחות שלו עצמו ולכן משמעות כפיית ההר לא להכריח אותם כי הרי הם רוצים אלא לתת ביטוי שאין להם אפשרות אחרת כי יהודי במציאותו יש לו חלק אלוק ממעל ולכן הוא מחובר לה'.
וכך כותב הראי"ה קוק:
אם אתם מקבלים את התורה מוטב, הרי אתם מגלים את מציאותכם העצמית כמי שהיא באמת הוייתכם, ואם לאו שם תהא קבורתכם, וכל המציאות כולה מתקוממת לנגדכם כאשר אתם מתקוממים מול עצמיותכם" (עין אי"ה-שבת)
המהר"ל כותב הסבר נוסף מדוע "נעשה" הוקדם ל"נשמע":
"כי גזרת השם יתברך על ישראל לעשות מצותיו. וישראל נבראו על דבר זה לעשות גזרת השם יתברך אשר הוא גוזר עליהם, כמו המלאכים שהם נבראו לעשות שליחות בוראם. ולפיכך מקדימים "נעשה" ל"נשמע", דבר שהוא מצד העלה. כלל הדבר, מה שהוא מחויב ומוכרח, הוא קודם לדבר שאינו מחויב ומוכרח. ולכך קודם העשיה, לפי שהעשיה היא גזרה מן העלה מוכרחת, ואילו השמיעה שהיא מצד המקבל היא אפשרית" (המהר"ל- "תפארת ישראל" פרק כט)
וכותב עוד המהר"ל:
"מה שכפה עליהם ההר, שלא יאמרו ישראל אנחנו קבלנו התורה מעצמנו. ואם לא היינו רוצים, לא היינו מקבלים התורה. ודבר זה לא היה מעלת התורה. כי התורה כל העולם תלוי בה. ואם לא היתה התורה, היה העולם חוזר לתהו ובהו (שבת פח א). ולפיכך אין ראוי שתהיה קבלת התורה בבחירת ישראל, רק שהיה הקב"ה מחייב ומכריח אותם לקבל התורה, שאי אפשר זולת זה, שלא יחזיר העולם לתהו ובהו.... ולפיכך מסיק שם אחר זה מיד; אמר ריש לקיש, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם יקבלו ישראל התורה - מוטב, ואם לאו - יחזרו לתהו ובהו" (המהר"ל- "תפארת ישראל" פרק לב)
כפיית ההר מבטאת שבלי קבלת התורה, אין לעם ישראל ולעולם כולו זכות קיום. ועם ישראל לדורותיו מקיים תורה ומצוות לא בגלל שבזמן מתן תורה עם ישראל החליט לקבל את התורה, אלא שזהו תפקידו וייעודו של עם ישראל כמקיים את העולם, אין דרך אחרת. קבלת התורה היא גמר מלאכה של בריאת העולם כי אין משמעות וקיום לעולם ללא תורה.
אנחנו צריכים להבין שיש לנו מחויבות ללמוד תורה ולקיים מצוות במשך כל חיינו כי זה מה שמקיים את העולם. אנחנו בישיבה מקיימים את העולם, בלי תורה אין עולם.
שואל הרבי מלובביץ?
"אין מובן מדוע מתחילה תורה את הדינים והמשפטים מיד לאחר מתן תורה דוקא בענין עבד עברי שלא היה מצוי אז ולא בדבר מצוי ושכיח, ובמיוחד כאשר כי תקנה עבד עברי היא תוצאה של פעולת גניבה שבגללה התחייב הגנב לשלם פי חמשה או פי ארבעה או פי שניים ו"אם אין לו ונמכר בגניבתו" - ולכאורה צריכה היתה התורה לפרט תחילה את הדינים הקודמים של חובת התשלומים על גניבה, פי כמה יש לשלם, פי חמשה ארבעה או שניים" (ליקוטי שיחות פרשת משפטים חלק טז)
וכן שואל האברבנאל:
"השאלה הראשונה למה התחילה התורה בזכרון המשפטים מהעבד העברי. כי אין ספק שלא היה בדרך מקרה ולא כפי ההזדמן, כי אם לסבה מה ראוי לבאר אותה" (אברבנאל שמות פרק כא פסוק ב)
למה התחילו בנושא עבד עברי במצוות אחרי מתן תורה?
עונה על כך הרצי"ה הכהן קוק זצ"ל:
"הראשון הוא ביטול העבדות וקביעת החירות. אנו בני חורין! אנו עם של עבדים משוחררים מאז ולכל הדורות, ועל כך אנו מברכים כל בוקר "שלא עשני עבד". החירות - לפני הכל! יש לזכור שעבדות היא פגימה, פגימה באנושיות האדם, פגימה במהות האדם. האדם הוא אדם שלם, בריא ונורמלי, רק אם הוא גם עצמאי. עצמאות האדם צריכה להתגלות מתוך צלם הא-לוהים שבאדם, מתוך גבורת האדם, קדושת האדם, מתוך דעת האדם שממקור ה"חונן לאדם דעת". אז הוא מופיע כאדם מישראל, כאדם של תורה. מן הסדר של פסוקי התורה שבפרשתנו מתברר שהדבר הראשון לפני הכל הוא עקירת העבדות וביטולה. "ואם אמר יאמר העבד... לא אצא חפשי", זה דבר נורא ואיום! - "ורצע אדניו את אזנו במרצע". עבדות היא הצרה הגדולה ביותר בעולם. עבדות היא מחלה" (שיחות הרצי"ה קוק פרשת משפטים)
התורה התחילה את פרשת משפטים בהלכות עבד עברי כדי ללמדנו שאדם צריך ללכת לפי האמת שלו ולא להיות משועבד לדברים חיצונים אלא לשמוע לקול הפנימי שלו שהוא חלק אלוק ממעל הנמצא בתוכו. וזהו חירותו של האדם, שיש לו את הכוחות לעשות את דבר ה' והאמת בעולם ולא להיות משועבד לכל כח אחר כקנאה תאוה כבוד ולחץ חברתי.
יהי רצון שנזכה כל אחד מאיתנו להקדים בכל חייו "נעשה" ל"נשמע". ללמוד ולעסוק רבות בתורה ובכך להידבק בבורא, להרגיש את הכח הפנימי שנמצא בתוכנו "חלק אלוק ממעל" להעצימו וללכת כל חיינו לאורו, ולהבין שכל מגמת חיינו לקיים דבר ה' בעולם ולקדש שם שמים. אמן כי"ר.
