שיחה לפרשת משפטים: זאת תורת ההסדר - חוק גיוס חובה ללמוד תורה ולצבא
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
בסיום פרשתנו, פרשת משפטים, יש תיאור המתאר את ההקדמה למתן תורה:
"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיקֹוָק פָּרִים: וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ: וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כ"ד, ד-ז)
אני מבקש לדבר על הפסוק: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע"
שאלה ראשונה - ידוע המדרש שהקב"ה הלך לכל הגוים ושאל אותם האם הם מוכנים לקבל את התורה, הם שאלו מה יש בתורה? ולאחר מכן הם השיבו בשלילה. ולעומת זאת עם ישראל השיבו "כל אשר דבר ה'
נעשה ונשמע".
איך שייך לעשות אם לא יודעים מה צריך לעשות? היה יותר הגיוני שיהיה כתוב "כל אשר דיבר ה' נשמע ונעשה", ועדיין ייחשב הדבר שבח לישראל שרוצים לקבל את התורה בניגוד לאומות העולם שסירבו לקבל את התורה?
חז"ל ראו כדבר גדול את הקדמת "נעשה" ל"נשמע":
"אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב (תהלים קג) ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו ברישא עשי והדר לשמע" (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א)
"דרש ר' סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, ירדו ס' ריבוא של מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע".
צריך להבין: מה טמון בהקדמה זו שבני ישראל זוכים בעקבותיה לכתרים? ומדוע הקדמה זו גורמת להשוואת בני ישראל למדרגת המלאכים?
שאלה שנייה - מדוע נאמר כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" הלוא זה היה לפני מתן תורה והיה מקום לכתוב "כל אשר ידבר ה נעשה ונשמע"?
שאלה שלישית - אם בני ישראל אומרים "נעשה ונשמע" מדוע היה צריך לכפות עליהם את ההר כפי שהגמרא דורשת על הפסוק "ויתיצבו בתחתית ההר" "מלמד שכפה הקבה עליהם את ההר כגיגית" (שבת פח:), מדוע יש לכפות עליהם ולאיים עליהם, הלוא הם רוצים לקבל את התורה?
הסבר ראשון- אומר המהר"ל בספרו "תפארת ישראל":
"כי גזרת השם יתברך על ישראל לעשות מצותיו. וישראל נבראו על דבר זה לעשות גזרת השם יתברך אשר הוא גוזר עליהם, כמו המלאכים שהם נבראו לעשות שליחות בוראם. ולפיכך מקדימים "נעשה" ל"נשמע", דבר שהוא מצד העלה. כלל הדבר, מה שהוא מחויב ומוכרח, הוא קודם לדבר שאינו מחויב ומוכרח. ולכך קודם העשיה, לפי שהעשיה היא גזרה מן העלה מוכרחת, ואילו השמיעה שהיא מצד המקבל היא אפשרית. ולכך מקדימים המלאכים "נעשה" ל"נשמע". וכן ישראל, גזרת השם יתברך עליהם מוכרחת, ולכן מקדימין "נעשה" ל"נשמע" (המהר"ל- "תפארת ישראל" פרק כ"ט)
ישראל נבראו לעשות את רצון ה'. אותו דבר המלאכים, הם נבראו לעשות רצון בוראם. המהר"ל מבין ש"נעשה"-נלמד מה צריך לעשות ונקיים את המצוות, ו"נשמע"-נעיין ונעסוק בטעמי המצוות. ה"נעשה" מכליל בתוכו את הידיעה מה לעשות, ו"הנעשה" קודם כי הוא הכרחי-לקיים את המצוות שהרי לכך נוצר עם ישראל. אם עם ישראל לא יקיים את המצוות העולם ייהרס. וה"נשמע" כולל את הבנת טעמי המצוות, וזה רק רשות, שהרי אין חובה ללמוד את טעמי המצוות, ומכיוון שזה רשות לכן זה מופיע שני. כשבנ"י אמרו, קודם אנחנו מקיימים ואח"כ אנו מבינים את הטעם, הם בעצמם אמרו- הראשון הוא ההכרח והשני איננו הכרח, והסיבה שזכו לכתר ונדמו למלאכים היא, שהם הבינו שהתורה והמצוות הם הכרחי לקיומו של עם ישראל והעולם כולו, ובשביל זה נוצרו ונבראו, כפי שמבינים המלאכים.
המהר"ל מסביר שזו הסיבה לכפיית ההר, למרות רצון עם ישראל בקבלת התורה. כפיית ההר מבטאת שבלי קבלת התורה, אין לעם ישראל ולעולם כולו זכות קיום. ועם ישראל לדורותיו מקיים תורה ומצוות לא בגלל שבזמן מתן תורה עם ישראל החליט לקבל את התורה, אלא שזהו תפקידו וייעודו של עם ישראל כמקיים את העולם. ואם לא היו בוחרים בכך, כל העולם היה חוזר לתוהו ובוהו.
לכאורה דברי המהר"ל מנמיכים, כי הם אומרים שלימוד התורה לא נובע מבחירה אלא נובע מהכרח שאלמלא לימוד התורה העולם לא יוכל להמשיך להתקיים. אבל אין הדבר כן , ודבר זה מאוד מרומם, מכיוון שדברי המהר"ל מלמדים אותנו שכאשר האדם לומד את התורה הוא מקיים את העולם.
וכך כותב המהר"ל:
"מה שכפה עליהם ההר, שלא יאמרו ישראל אנחנו קבלנו התורה מעצמנו. ואם לא היינו רוצים, לא היינו מקבלים התורה. ודבר זה לא היה מעלת התורה. כי התורה כל העולם תלוי בה. ואם לא היתה התורה, היה העולם חוזר לתהו ובהו (שבת פח א). ולפיכך אין ראוי שתהיה קבלת התורה בבחירת ישראל, רק שהיה הקב"ה מחייב ומכריח אותם לקבל התורה, שאי אפשר זולת זה, שלא יחזיר העולם לתהו ובהו.... ולפיכך מסיק שם אחר זה מיד; אמר ריש לקיש, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם יקבלו ישראל התורה - מוטב, ואם לאו - יחזרו לתהו ובהו" (המהר"ל –"תפארת ישראל" פרק לב)
הרב קוק ובעקבותיו הלך הרב ליכטנשטיין לא הלכו לאכול מיד בסיום צום יום הכפורים מכיוון שלאחר הצום הולכים האנשים לאכול והם אמרו מי יקיים את העולם בזמן הזה והם נשארו ללמוד, ורק לאחר שהמוני העם סיימו את הסעודה הם הלכו לאכול!
זהו אחד מההסברים מדוע יש הבדלי שעות בעולם - על מנת שלא יהיה אף לא רגע אחד שלא יהיה לימוד תורה – בלי תורה אין עולם.
הייתי משווה דבר זה לגיוס שיחול עוד חודש לשיעור ב'. בצבא יש צו גיוס, ומי שלא מתגייס נחשב עריק. מצד אחד זה מנמיך כי האדם לא עושה זאת מבחירה, מהתנדבות ומרוח קרב אלא כי המדינה והחוק מחייבים, אבל זה מאוד מגביה כי זה מראה עד כמה זה הכרחי למדינה שמבלעדי זה לא תוכל להתקיים המדינה ולכן כולם הולכים לצבא כי זה הכרחי.
קבלת התורה היא גומרת את בריאת העולם כי אין משמעות וקיום לעולם ללא תורה. לא שיש עולם ואז יש תורה אלא העולם קיים בשביל התורה.
משמעות המהר"ל לגבינו היא, שעל האדם להבין שבשעה שהוא לומד תורה הוא מקיים את העולם, ואם האדם יתרשל בתפקידו הוא יחליש את העולם ועלול להפוך אותו ללא יציב.
דברים אלו מעניקים משמעות גדולה ללימוד התורה. האדם צריך להבין שיש לו מחויבות ללמוד תורה ולקיים מצוות במשך כל החיים כי זה מקיים את העולם. ועלינו לזכור כי כשם שיש חוק גיוס חובה לצבא, כך גם יש חוק גיוס חובה ללמוד תורה.
זאת תורת ההסדר, ההבנה שרצון ה' הוא שני דברים אלו: לימוד תורה שימשיך כל החיים כדי לקיים את העולם, והליכה לצבא כדי לקיים את "והורשתם את הארץ וישבתם בה".
כאן המקום לברך את שיעור ב' שמתגייס בעוד חודש, ויזכה בעז"ה לקיים מצווה זו, כן כמובן את תלמידנו בשיעור ג' שכבר מקיימים מצוה חשובה זו.
הסבר שני- המגיד והרב קוק
ילקוט ראובני מביא את המגיד:
"ויקח ספר הברית ויקרא באזני וגו' כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע - איכא למידק היאך יעשו קודם ששמעו ותו היכי קאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע דאיהו לשון עבר הא אכתי לא מליל ולא פקיד להו אוריתא והכי הוה ליה למימר כל אשר ידבר ה' נעשה ונשמע... ואשתכח דעד לא אתו לעלמא שמעו נשמתהון אורייתא ומשום הכי כל אשר דבר ה' לנשמתין דילן עד לא אתו לעלמא נעשה... וה"נ כל חד וחד מישראל יכול למימר כל אשר דבר ה' לנשמתין עד לא ייתון עלמיא ובכו שאמרו חז"ל מלמדין אותו כל התורה כולה ואף משביעין את זרעיה לקיימא אורייתא" (ילקוט ראובני)
לרב קוק ולמגיד, הקדמת נעשה ונשמע משמעותה, שבני ישראל בהקדמתם מצהירים ואומרים, כי הניצוץ האלוקי כבר נמצא בתוכם, הנשמה שלהם כבר שמעה, והתורה היא היא מהות אישיותם. אין היא זרה וחיצונית להם, אלא היא עצמם ופנימיותם. המגיד אומר ש"נעשה" הכוונה להקשבה לקול הפנימי, הנשמה כבר שמעה, זאת בני ישראל קיבלו כצאצאי האבות:אברהם יצחק ויעקב. ה"נעשה" מתייחס לעבר כי נשמתי שמעה כבר, הקב"ה נמצא בתוכי.
"כל דבר שאינו בטבע צריך הוא בתחילה הקשה ולימוד ואח"כ מתיישרים אל עשייתו. אבל מה שההכנה הטבעית גמורה בו, אין צריך לימוד מוקדם, כ"א האדם שט אל העשייה אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם, וכל המציאות כולה מתקוממת לנגדכם כאשר את מתקוממים מול עצמיותכם"(עין אי"ה)
דבר שהוא פנימי אין הוא צריך לימוד כי זה כבר נמצא בתוכו. אבא שנולד לו ילד אין הוא צריך ללמוד איך לאהוב את ילדו כי הדבר כבר טבוע בו. כאשר בני ישראל אמרו "נעשה ונשמע" הם בעצם אמרו שהם מרגישים קשורים לה' והם רוצים לתת ביטוי לקשר הזה. הנשמה שלנו היא כבר יודעת ומטרת המצוות היא לתת ביטוי לרגש פנימי זה.
לאור זאת כותב הרב קוק:
"ואם התורה היתה רק מתפשטת על התוכן המוסרי של האדם, היה הדבר ראוי שתנתן בבחירה חפשית גמורה, אבל באמת התורה היא הבעתה של העצמיות המהותית של האדם, כפי מה שהיא..אם אתם מקבלים את התורה מוטב, הרי אתם מגלים את מציאותכם העצמית כמי שהיא באמתת הוייתכם, ואם לאו שם תהא קבורתכם, וכל המציאות כולה מתקוממת לנגדכם כאשר אתם מתקוממים מול עצמיותכם" (עין אי"ה)
הרב קוק אומר שכל התורה והמצוות הם הבעת הנשמה האלוקית הטבועה באדם. ה' כפה על העם הר כגיגית כי התורה היא הבעתה של העצמיות המהותית של האדם מישראל, ואם לא יקבלו את התורה אזי הם מתקוממים נגד עצמם ואישיותם.
הסבר שלישי: "בית הלוי"
"ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. מסכת שבת (פ"ח) דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס' ריבוא של מה"ש וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. ויש להבין אומרו בשעה שהקדימו ולא אמר בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ומוכח דרק ע"י ההקדמה זכו להני שני כתרים ויש להבין היאך תלוי בההקדמה. והנראה לי ויובן ג"כ למה אמרו ישראל נעשה ונשמע ולא נשמע ונעשה. דהנה איתא בזוה"ק נעשה בעובדין טבין ונשמע בפתגמין דאורייתא, הרי דנעשה הוי קבלה על קיום המצות ונשמע הוי קבלת לימוד התוה"ק. והנה ידוע דלימוד התורה הוא משני פנים, אחד כדי לידע היאך ומה לעשות ואם לא ילמוד היאך יקיים, ולא ע"ה חסיד (אבות פ"ב מ"ה)... אבל יש צד נוסף בלימוד גם מ"ע לעצמו.. ונמצא הוו ב' בחינות מבוא להמצות וגם תכלית בפני עצמו. וזהו דאיתא במנחות דף צ"ט שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו שאלמוד חכמת יונית א"ל צא ובדוק שעה שאינו לא יום ולא לילה, דהחיוב דהוי משום קיום המצות הא כבר יצא בו כיון שיודע כל התורה כולה היאך לעשות ... ורק מ"מ חייב מצד עצם המצוה של הלימוד תורה. והנה אם היו אומרים ישראל נשמע ונעשה לא היה במשמעות קבלתם רק עול מצות אלא שמוכרחין ללמוד קודם כדי שידעו היאך לעשות והיה נשמע נמשך ומבוא לנעשה ונעשה הוי התכלית והיה רק קבלה אחת ומש"ה אמרו נעשה ומובן מאליו שמוכרחין ללמוד מקודם ואח"כ אמרו נשמע ונמצא דהוי נשמע תכלית מצד עצמו ג"כ דגם שלא יצטרכו ללמוד משום עשיה ג"כ ילמדו מצד עצמה ונמצא ע"י ההקדמה נעשה ב' קבלות של ב' תכליתים עול מצות ועול תורה וזהו שאמרו בשעה שהקדימו והוו ב' קבלות עול מצות ועול תורה, ירדו ס"ר מה"ש וקשרו לכל א' מישראל ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע דע"י ההקדמה זכו לב' כתרים" (בית הלוי שמות פרק כד ז)
לפי בית הלוי, הסדר של "נעשה ונשמע" חשוב. אם היה סדר הפוך, היה ניתן להבין שמטרת הלימוד היא רק כהכנה לעשייה ותו לא. אבל בלימוד תורה יש שני פנים: הפן האחד לצורך עשייה-כדי לדעת איך לקיים מצוות וכיצד לא לעבור איסורים, והפן השני לימוד לשם הלימוד, כדי להעצים את נשמותינו ולהתקרב לבורא.
זה מאוד רלוונטי לבית המדרש שלנו. אנו לומדים סדר בוקר בעיון, כי לימוד העיון והעמקה מקרבים את האדם לאלוקיו. אומר "בית הלוי" זה "הנשמע", לימוד תורה שמטרתו לקרב את האדם לאלוקיו ע"י העצמת נשמתו.
הכוזרי אומר שמצוות תלמוד תורה היא תרופה לאדם. כשם שתרופה מעצימה את כוחותיו של האדם כך גם תלמוד תורה מעצים ומגדיל את כוחה של הנשמה. מטרת לימוד תורה היא לא רק לצבור ידע אלא להתחבר לה' ועל ידי כך האדם נהפך לנעלה ורוחני יותר.
לפי זה מובן מדוע עם ישראל דמו למלאכים, כי עצם העסק בתורה מביא את האדם למדרגה כמו מלאך הקרוב לה'.
יהי רצון שכל אחד מבאי בית מדרשנו המלא בעמקות של תורה ודיבוק חברים, יחווה את שלשת הפירושים יחדיו: ההבנה שהתורה מקיימת את העולם, ירגיש את הקשר הנשמתי הטמון בתוכו, וכן ידבק בבורא מתוך לימוד והעמקה. ונזכה כולנו יחד ל"כל אשר דיבר ה' "נעשה ונשמע". אמן, כן יהי רצון.
