שיחה לפר' בא
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור בס"ד
המצווה הראשונה בתורה שעם ישראל מצווה כעם הוא : "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, ב)
העם מצווה ציווי זה עוד כאשר הוא במצרים,. ועל זה אומר ר'' יצחק:
" לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל" (רש"י שם)
והדברים דורשים ביאור: מדוע דווקא מצוה זו של קידוש החודש נבחרה להיות המצווה הראשונה שנצטוו כעם? מדוע לא אהבת ה'/שבת/איסור ע"ז, שעל פניו יותר מתאים שאחד מהמצוות אלו יפתחו את ציווי התורה?!
אבקש להביא ג' הסברים לשאלה זו.
יש הבנה ראשונה של הרב קוק והפרי צדיק, ההבנה השנייה של הרש"ר הירש, וההבנה השלישית של שפתי חיים.
פרשה שנייה שדורשת ביאור: "דבר נא באזני העם", אישה הולכת לשכנתה ולוקחת כסף וזהב. והדבר כבר נאמר אצל אברהם אבינו – "גר יהיה זרעך בארץ לא להם", ואחר כך "יצאו ברכוש גדול". האם זה מה שמעניין ומנחם את אברהם, אם הם יצאו עם כסף או לא? זה מה שמעניין את בני ישראל כשהם נמצאים במצרים, אם הם יצאו עם כסף או לא? זה מה שמטריד אותם? הדברים דורשים ביאור. וכן צריך להבין למה זה נאמר בלשון בקשה ולא בלשון ציווי כמו כל ציווי אחר?
כותב הרב קוק בעולת ראיה את ההסבר הראשון
"ההבדל שבין העבד לבן חורין אינו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה משועבד לאחר וזה בלתי משועבד, אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו מלא חירות, ולהיפך, בן חורין שרוחו רוח של עבד"
"החירות מרוממת את האדם להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לתכונה הנפשית של צלם אלהים אשר בקרבו. ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שוים את ערכם" (עולת ראיה חלק ב)
אם נשאל אדם ברחוב, האם יש היום עבדים, הוא יגיד לך מה פתאום – אין היום אדונים, אין היום עבדים. אומר הרב קוק: יש הרבה מאוד עבדים היום, כי הגדרה של עבד זה לא רק האם יש לו פיזית אדון מעליו, אלא הגדרה של עבד היא גם האם יש איזה שהוא כוח שגורם לו לא להיות הוא עד הסוף – זה יכול היות לחץ חברתי, נורמות חברתיות, זה יכול להיות קנאה, תאווה וכבוד. זה הכוונה "קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם|" – הם לא נותנים לאדם להיות הוא. כשיש לאדם איזה כוח ששולט עליו, ממילא הוא לא הוא.
אחד המסרים שאני מבקש להעביר היום בשיחה, שכל בחור יעשה לעצמו חשבון נפש – האם הוא מגיע לרוממות שלו, לעצמיות שלו? האם הוא מרגיש שכל פעולותיו נובעים מטוהר אישיותו או חלקם נובע מלחצים שונים.
אומר הרב קוק: בני ישראל במצרים לא היו הם. אם הם היו הם – הם לא היו עובדים עבודה זרה, אם הם היו הם הם לא היו נמצאים במ"ט שערי טומאה.
לאור זאת נבין את כוונת הכתוב: "או הנסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי"
מסביר מדרש "שוחר טוב":
"כשם שהזהבי פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור כך הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים וכעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה והרועה נותן ידו ושומטו"
בני ישראל הם כמו העובר וה' פושט מוציא מנתק את העובר. אומר המהר"ל: למה היה צריך שני משלים, גם של הזהבי וגם של העובר? אלא מסביר המהר"ל: מדברים פה על שני דברים שונים, אחד על היד חזקה של מצרים כמה הם שיעבדו את ישראל, ולכן היה קשה לשחרר את בני ישראל כי הם ישבו עליהם, ואחד המנטליות של בני ישראל – היה להם מנטליות של עבד, היה להם מנטליות שהם לא שומעים אל משה, מקוצר רוח ומעבודה קשה, היה צריך לשנות את הראש. וממילא הם עבדו עבודה זרה כי הם היו משועבדים למצרים ומושפעים מהם. עבד אין לו אישיות משלו, וזה מה שקרה לבני ישראל מכוח השעבוד.
העובר בא לסמל את הקשר הנפשי שלהם למצרים. והמשל של הזהבי בא לסמל את היד החזקה של מצרים. אז בני ישראל עבדים במצרים לא רק עבודה פיזית, אלא מנטלית – הם לא מאמינים בעצמם, הם לא מאמינים בחירות, הם לא מאמינים בכוח שלהם. הם עבדים.
וכעת נבין מה זה קשור לקידוש החודש ולמנין החודשים לפי הלבנה. כותבת הגמ' בחולין ס.
אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך"
מה שמעניין את הלבנה זה כבוד – היא כביכול רוצה להיקרא מלך ורוצה למלוך לבדה. הסיבה הראשונה לפי הרב קוק ו"פרי צדיק" שמתחילים דווקא עם קידוש החודש, שכולם יזכרו מה קרה ללבנה, כולם יבינו שהלבנה נתמעטה כי היא לא היתה היא אלא השפיעה ע"י כיבוד מדומה. ממילא יבינו, כותב הרב קוק, מה הסיבה המרכזית שה' מוציא את עם ישראל ממצרים – כדי שהם יהיו הם, כדי שהם יהיו בחירות אמיתית. "אין לך בן חורין, אלא מי שעוסק בתורה", כי הוא מרגיש את החלק אלוק ממעל שנמצא בתוכו.
ה"פרי צדק" ממשיך מהלך זה ומקשר זאת לחטא אדם הראשון. אנו מתפללים במוסף ר"ח, שר"ח הוא "זמן כפרה לכל תולדותם"- מה הכוונה? מסביר ה"פרי צדיק":
"תולדותם- היינו פגם שיש מתולדה שהוא פגם אדם הראשון, ור"ח הוא זמן כפרה לזה. אדם הראשון נברא בר"ה שהוא ר"ח ובו ביום חטא
כותב הפרי צדיק, אדם הראשון לא היה עצמו, כי הוא שמע אל הנחש. בני ישראל חטאו בעגל, כי הם לא היו באמת עצמם. תפקיד הגאולה זה שאדם יהיה הוא עצמו, ולכן ר"ח קשור לחטא האדם הראשון.
לאור דברנו נראה לי להדגיש, שגם תפקיד הישיבה הוא, שאדם ירגיש את החלק א-לוה ממעל שנמצא בתוכו, שיהיה הוא, שיהיה הוא באמת. הישיבה לא באה לשנות שום אדם שהוא יהיה אחר, אלא שיממש את הפוטנציאל הרוחני הטמון בתוכו.
לאור זאת נבין את המנהג שנשים לא עובדות בר"ח. כותב על כך הירושלמי:
"איתא בירושלמי-הני נשי דנהיגי דלא למיעבד עבידתא בריש ירחא- מנהגא"
ומסביר הטור:
לפי שלא רצו נשים ליתן נזמיהן לבעליהן במעשה העגל, לכן נתן להם הקב"ה שכרן שיהיו משמרות ר"ח יותר מאנשים (טור או"ח תי"ז)
מה פתאום הנשים מחמירות יותר מהאנשים ולא עובדות בראש חודש? כי הן לא נתנו נזמיהן לבעליהן במעשה העגל, לכן נתן להן הקב"ה שכרן שתהיינה משמרות ראש חודש יותר מהאנשים. הנשים היו הן עצמן, לכן הן זוכות שהן יותר קשורות לראש חודש ולא עושות עבודה בראש חודש.
מסכם את הדברים הרב קוק באורות הקודש (ח"ג עמ' קמ)
"חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו. לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת "איך", מפני שלא ידע נפשו.. בחטא ההשתחואה לאל זר, חטא ישראל, זנה אחרי אלהי נכר..קטרגה הירח, אבדה סיבוב פנימיותה, שמחת חלקה, חלמה על דבר הדרת מלכים חיצונה"
המסר הגדול לפי הרב קוק, מדוע מתחילים דווקא בקידוש החודש – יש להביט על הלבנה ולראות את מיעוט הלבנה לאור זאת שהלבנה לא היתה היא אלא הכבוד שלט בה.
לעתיד לבוא כתוב "והיה אור הלבנה כאור החמה" – לעתיד לבוא הלבנה תהיה בחזרה בגודלה הגדול והטבעי.
לאור זאת נבין מדוע יש בר"ח מימד מסוים של חג ככתוב בתורה:
"וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם" (במדבר י, י)
וכן בתנ"ך:
"וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל" (שמו"א כ, ה)
"מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת" (מל"ב ד, כג)
כל החגים כולם הם זכרון העבר לעומת ראש חודש שזה לעתיד לבוא, לכן יש בו מעט מצד חג כי זה עוד לא קרה. אך ההבנה וההכנה צריכה להיות שאנחנו רוצים ושואפים להגיע למצב הטבעי, לאנשי אמת, אנשי קודש. אנשים שמרגישים וחווים את האני הפנימי שבתוכם.
אדם חייב לעשות לעצמו חשבון נפש פעם בשבוע ולשאול את עצמו: האם אני זה אני? האם באמת אני מגיע לפוטנציאל שלי, לרוממות שלי? האם אני באמת חי במקום שאני רוצה להגיע? האם אין פער בין המקום שאני רוצה להיות לבין המקום שאני נמצא?
לאור זאת נבין גם את הפרשה הקשה השניה בפרשתנו-בקשת הכסף והזהב מהמצריים.
"עיקר הכוונה העליונה של יציאה ברכוש גדול, היתה כדי לרומם את רוח העם שניתן בשפל מצב העבדות שנים רבות, בטבע השפלה נפשו ואינו מבקש גדולות. על כן ראוי להרגיל נפשו בבקשות גדולות, כדי שיבא מזה גם כן לשאוף לגדולות במעלות הנפשות והמדות העליונות. על כן להורות שאין זה עיקר התכלית לשאוף אל אהבת כסף וזהב, על כן לא בא הדבר בתורת ציווי כי אם בבקשה, למען יעלה הדבר בשלמות. רוחם השפל יתרומם על ידי ראותם עצמם מסובלים בעושר, ועם זה ידעו שלא זה הוא תכלית המבוקש, שהרי כל העניינים התכליתיים נאמרו להם בתורת ציווי ואזהרה, ודבר זה נאמר בלשון בקשה והתנצלות" (עין איה ברכת א קיד)
מדוע בני ישראל ביקשו כסף? כדי לשנות את את מהלך מחשבת הראש, להכניס אותם לראש של בן חורין. בן חורין זה אדם ששואף לדברים, אדם שמתרומם. עבד לא שואף לכלום בוודאי לא לרוחניות. אדם שהוא מרגיש את פנימיותו –בן חורין, תמיד שואף לעמלות. ולכן כדי שבני ישראל יתרגלו לשאוף-לרצות להאמין בעצמם, ה' רצה שיקחו מהמצריים כסף וזהב. יחד עם זאת, היה חשוב לה' שיבינו שזה רק כלי להחלפת כיוון החשיבה, והעיקר זה לשאוף לרוחניות. ולכן את זה כתב בלשון בקשה ולא ציווי, שיבינו שזה חשוב ככלי ולא כמטרה.
אני חושב שצריך חשבון נפש חודשי, וכל בחור צריך לשאול את עצמו האם אני שואף יותר מהחודש שעבר. ישיבה חייבת להיות מקום שמגדיל את השאיפות. אם השאיפות של בחור בתחילת שיעור א' ובסופה הן זהות, אזי הוא לא התרומם.
הרב זאב קרוב ז"ל נפטר אתמול . ואני חושב שהמיוחד בו היה שהוא תמיד דרש מעצמו, לא נשאר במקום. הוא העביר שיחה פה לפני שנה למרות מחלתו כי הוא הרגיש שליחות, כל עוד הוא חי הוא הרגיש צורך להרביץ תורה. הוא התפטר מלהיות ראש ישיבה תיכונית בקרני שומרון, וכתב 5 ספרים, ועבר מישוב לישוב ולימד תורה. הוא שם לעצמו אתגר שהוא ישנה את מה שקורה פה, יגרום ליותר אהבה ויותר הערכה ויותר אחדות בעם. הוא היה דוגמא לרב ששאף ודרש מעצמו גם כשהיה חולה.
לאור הסבר הרב קוק, נבין מדוע ה' כבר אומר לאברהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". אברהם אבינו היה הדוגמא המיוחדת של אדם שחש את ה"אני" הפנימי שלו. לא הולך לפי שום מוסכמה חברתית, אלא שובר את הפסלים כי הוא מבין שזו האמת. כשהוא שומע שבני ישראל יהיו עבדים, הוא חושב לעצמו שלא יהיה המשך לדרכו. אמר לו הקב"ה "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" – אני אשנה להם את הראש, אני אדאג שתהיה להם מגמה של שאיפה וכיבוש יעד, כפי שיש לך אברהם.
"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"? אומר הרב קוק בהסבר נוסף: לעולם אין הערכה לעבד, עבדים לא יכולים להיהפך לדוגמאות, הם לא יכולים לקדש שם שמים. כאברהם המגייר את האנשים. כאשר הוא שומע על שעבוד בני ישראל, הוא חושב לעצמו שאף אחד לא יסתכל עליהם, הם לא יוכלו יותר להשפיע בעולם. אמר הקב"ה אל תדאג – הם יצאו וכולם יבינו שהם לא עבדים רגילים. הם שונים לחלוטין מעבדים רגילים. יש להם כוח, ממילא הם יוכלו להשפיע בעולם, כי העולם יבין שהם לא עבדים רגילים.
הרב הירש מביא הסבר נוסף, מדוע מצוה זו של קידוש החודש, היא המצוה הראשונה בתורה:
"קידוש החודש היהודי הוא אפוא מוסד, שתכליתו עבור ישראל: חידוש נעורים רוחני ומוסרי, אליו יחתור תמיד לבקרים, ועדיו יגיע על ידי שובו להתוועד עם א-לוהיו... ולכן ניצב מוסד זה בפתח בנייננו הלאומי. האמת, עליה הוא מכריז, מהווה אבן יסוד להכרתנו היהודית, והיא המבדילתה ביתר עוז מכל אלילות. האלילות אינה מכירה "חידוש", לא בתבל, לא באדם ולא בא-לוהיו או באליליו, אותם תעמיד מעל תבל ואדם. הכל נתון מתוך כורח של ברזל. היום מתפתח מן האתמול, והמחר מן היום בכורח של ברזל. כשם שהאלילות מכחישה את ה"יש מאין" הבריאה החופשית מרצונו החופשי של בורא, כן לא קיימת עבורה "יש מאין" בהווייתו המוסרית של האדם, ולא בגורלו של האדם." (רש"ר הירש שמות יב,א)
ומוסיף על כך ה"שפת אמת":
"אבל לבני ישראל ניתן התחדשות בכל חודש כדי שלא יהיו נטבעין בטבע ורגילות, ויותר משלשים יום בא לרגילות. ולכן שהחיינו אין מברכין רק הבא מזמן לזמן יותר מל' יום.. ולכן ניתן לבני ישראל התחדשות בכל חודש, שיהיו נגאלין מן הטבע. וכל חודש מתחדש הנהגה וסדר מיוחד.. אבל מי שנדבק בפנימיות חיות הש"י יש בו תמיד התחדשות" (שפת אמת פרשת בא תרנ"ח)
לפי הרש"ר הירש והשפת אמת, שהם ההסבר השני מדוע נבחרה דווקא מצוה זו של קידוש החודש למצוה הראשונה בתורה, והוא שהרעיון העיקרי של קידוש החודש זה הרעיון של ההתחדשות. ההבדל בין ישראל למצרים, שמצרים שעובדים ע"ז לא מתחדשים. אין להם "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". לפי שיטתם העולם קדמון וממשיך להיות בדיוק אותו דבר, אין שום התחדשות בעולם, אין שכר ועונש ואין השגחה. לעומתם היהדות מאמינה בחידוש כל הזמן – כוח התפילה לשנות גזירה, "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים". יש השגחה-יש שכר ועונש-יש התחדשות בעולם.
בעבודה זרה אין התחדשות, יהדות כולה מבוססת על התחדשות. אני חושב שבחור צריך לשאול את עצמו האם באמת הפראזה הזאת "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" זה משפט, ניגון, או שזה אמיתי אצלו. אדם שחי את האני שלו עד הסוף, חי וחווה את החלק א-לוה ממעל – ירגיש את ההתחדשות כל הזמן.
הבנה שלישית מדוע מצוה זו היא הראשונה, היא של הרב פרידלנדר ב"שפתי חיים":
" מצוה זו קדמה לכל מצוה אחרת הקשורה ביצי"מ, כיון שמצוה זו מראה יותר מכל את ההנהגה החדשה בבריאה. בה מסר הקב"ה את הנהגת הבריאה לעם ישראל, והם שיקבעו מהו קודש ומהו חול, מתי קדוש הזמן ומתי אינו קדוש, ומכאן ואילך התחילה תקופה חדשה ע"י הנהגת עם ישראל, שההנהגה היא מלמטה למעלה כיון שהיא תלויה במעשיהם של ישראל, ולאור מעשיהם מנהיג הקב"ה את הבריאה בכללותה ואת עם ישראל בפרט" (שפתי חיים)
כותב הרב פרידלנדר בספרו "שפתי חיים". בני ישראל הם המקדשים את החודש. בר"ח בית דין מחליט אם היום יהיה קדוש או לא, מתי יהיה החג. עד "החודש הזה לכם" הקב"ה מנהיג את העולם כולו על ידי ניסים, הכל בא מלמעלה ללמטה. פתאום כאשר באה הגאולה, בני ישראל הם אלו הקובעים את השגחת ה' עליהם, לאור מעשיהם ופעולותיהם.
גם זה קשור כמובן למה שאנחנו מדברים שאדם מכיר את הכוח הפנימי שבתוכו. אדם פסיבי לעולם לא יכיר את עצמו, לא יכיר את כוחותיו, לא יכיר מי הוא עד הסוף. היצירתיות, העשייה, השאיפה ומילוי השאיפה, זה מה שהופך את האדם להיות הוא עד הסוף, ולהרגיש ולחוות את פנימיותו.
שלשה מסרים לפנינו:
- האם אני באמת אני או שיש איזה שהוא כוח שאני מניע שהוא לא אני.
- האם אני באמת מרגיש את ההתחדשות כל הזמן? אם יהדות הופכת להיות שגרה ולא מזינה את השמחה של האדם, לא מזינה את הכוח של האדם – אז הוא מרגיש "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים".
- האם אני יוצר, האם אני פועל, האם אני מספיק אקטיבי? כי אדם שהוא לא אקטיבי לא מגיע להכרת עצמו עד הסוף ולא מגיע לשמחה עד הסוף.
יהי רצון שנזכה שכל בחור פה בישיבה יחיה את כוחותיו הפנימיים וכן את ההתחדשות כל הזמן, יום-יום, שעה-שעה, וניצור, נעשה, ועל ידי זה נביא הרבה נחת לעצמנו, הרבה שמחה וכן נחת, ולריבונו של עולם-אמן כן יהי רצון.
"וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַיהוָה עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ" (במדבר כ"ח טו)
"רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמְּךָ נָתָתָּ. זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּולְדותָם" (תפילת מוסף של ר"ח)
לעתיד לבוא
"וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה"
"ְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי"
ר"ח-לעתיד
"דוד מלך ישראל חי וקיים"
לכן נשים שלא חטאו- יותר מרגישות יותר את עצמותן-לכן קשורות לר"ח
"וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹקַי וֵא-לֹקֵי אֲבוֹתַי לְמַלֹּאת פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִעוּט. וִיהִי אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַשֶׁמֶש וּכְאוֹר שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה קוֹדֶם מִעוּטָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר "אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרוֹת הַגְּדוֹלִים" (מתוך ברכת הלבנה)
 האזן לשיעור |
הצפייה וההאזנה לשיעורים באתר זה מצריכים את התוסף של פלאש. אם אינכם רואים כאן את הנגן אנא גשו לכתובת זו והורידו את הנגן ללא תשלום. |
 הורדות |
|
להורדה יש לבצע קליק ימני ואז בחירה ב "שמור יעד בשם...": |