מהות ליל הסדר-שיחתו של ראש הישיבה לקראת חג הפסח‎

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

בס"ד

מהות ליל הסדר

ליל הסדר הוא אתגר רציני מאוד. אנשים מגיעים רעבים, עייפים אחרי ניקיונות רבים, יש הגדה ארוכה. ומאידך, זה הלילה היחידי שיש מצוות חינוך דאורייתא: "והגדת לבנך ביום ההוא". וגם לתלמידי הישיבה שעדיין לא מצווים ב"והגדת לבנך", אך עצם זה שהתורה מחייבת כל אב לשבת וללמוד עם ילדיו בלילה זה ולא בשום לילה אחר, מראה על מהות מיוחדת ועוצמתית בלילה זה. וכמו כל דבר, אי אפשר להגיע ללילה הזה בלי להציב ייעדים, ולחשוב מה חשוב שמשתתפי הסדר יקבלו בלילה זה. גם אין אתה עורך סדר, חובה עליך להרגיש אחריות על משפחתך או מארחיך.

חשוב שנברר לעצמנו, מדוע אכן התורה מצווה בלילה "והגדת לבנך" זה ולא בלילה של קבלת התורה. רואים מכאן שאין לילה זה רק הלילה שיצאו טכנית ממצרים, כי אז העיקר היה מתן תורה (כיולדת היוצאת מביתה יום אחד ויולדת יום אחר, ושנים לאחר מכן זוכרים רק את יום הלידה), אלא סימן שבלילה הזה היתה לידה עצומה-"קבלת מלכות"- וצריך להגדיר מה התחדש בלילה הזה ומדוע הוא כח חשוב?!

על כל אחד ואחד מאיתנו כבן ישיבה, יש אחריות ותפקיד לשאול שאלות, לגרום שיהיו דיונים. לשאול את עצמך לאן הייתי רוצה להוביל את עצמי ואחרים בסוף הלילה הזה. אסור שיהיו הרצאות, דברי תורה ארוכים. זה לא הזמן. יותר בצורת דיונים, כמו השאלות של ארבעת הבנים. שכולם יהיו אקטיביים, להפעיל את כולם. לגרום לדיונים רב גילאיים סביב השולחן. לחשוב מה עושים עם הגילאים הצעירים יותר.

על מהות הלילה אציג מספר שיטות. כל שיטה שנציג נראה את מקורה, ונראה את הדרך שאני מציע איך לעניין את האנשים בנושא הנדון.

השיטה הראשונה שאני מבקש להציג היא שיטת הרמב"ן. לפיו, ליל הסדר הוא "ליל אמונה". ביציאת מצרים התבררו לבני ישראל יסודות רבים באמונה, ולכן התורה ציוותה שנשב ונדון באותם נושאים שהתבררו להם. זו הסיבה שהתורה מחייבת מצוות רבות "זכר ליציאת מצרים". זו הסיבה שיש מצוות "והגדת לבנך".

"הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ. (רמב"ן שמות י"ג טז)

בדור אנוש חיפשו מעין מתווך, בדומה לחטא העגל. הם התחילו לעבוד את השמש והירח והכוכבים בתור נציגים של ה', אבל הדור הבא התחיל לעבוד אותם בתור כוחות עצמאיים-אלילים- ושכחו מה' לגמרי, וכך נוצר בלבול גדול. החל מדור אנוש היו שלוש קבוצות שחשבו או שה' לא קיים, או שה' קיים אך לא יודע מה קורה בעולם, או שה' יודע אך לא משגיח ואין כלל שכר ועונש. ה' כלל לא מתגלה בעולם ובחברה ומנותק ממנו לגמרי.

"וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול" (רמב"ן שם)

אתה יודע מדוע היו ניסים? למה ה' לא הביא מיד את מכת בכורות בלי שאר המכות, ואז בני ישראל היו יוצאים ממצרים מוקדם יותר? כי מטרת המכות לא היתה רק לשחרר את בני ישראל (אם זו היתה המטרה, אז מכת בכורות היתה היחידה), אלא להודיע לעולם ולבני ישראל את יסודות האמונה. בלילה הזה צריך לדבר על בהירות האמונה שהיתה לעם ישראל. כולם ידעו שיש ה', הוא יודע הכל ומשגיח. יותר מזה, יש קשר בין ה' לאדם. ה' מודיע למשה לפני כל מכה והוא מודיע למצרים,והמכה אכן מתקיימת. וזה מראה שיש אנשים שה' מדבר איתם.

"וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה"(רמב"ן שם)

בהסתכלות ראשונית ליל הסדר הוא הלילה שמהותו שיצאו ממצרים, ולאור זאת הוא לא הלילה החשוב ביותר, היום החשוב ביותר הוא מתן תורה. חשבתי שיציאת מצרים היא כמו ההליכה של אשה לבית חולים ללדת, כאשר היום החשוב הוא יום הלידה. הרמב"ן אומר, לא. הלילה הזה הוא יום הדגשה של מלכות ה'-"קבלו מלכותי", ורק לאחר מכן במתן תורה "קבלו גזירותי".

לפעמים כדי לעשות דיון טוב, צריך קצת לעצבן. לשאול שאלה שכולם ירצו לענות. אם הייתי מחליט להתמקד ברמב"ן הזה בליל הסדר, הייתי אומר שמישהו יסביר לי, מה חושב חילוני. אחרי שיאמרו כל מיני תשובות, הייתי שואל אותם, אם ה' היה רוצה לענות לטענות החילונים, מה הוא היה עושה. ולאחר מכן הייתי נכנס לשאלה למה אין ניסים גלויים בדורנו, ומדוע חשוב שהאדם יגלה את מציאות ה' בעצמו ולא ע"י נס גלוי?. זה הדיון שהייתי יוצר, ולאחר מכן הייתי מביא את הרמב"ן במשפט שניים, לא כל הקטע.

"ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון" (רמב"ן שם).

בדורנו אין ניסים גלוים, תחשבו על הנס הכי בהיר שיכול להיות. אני זוכר אחרי מלחמת ששת הימים. כמה אמונה היתה. כולם ראו שזה נס. תחשבו שהקב"ה היה עושה תחיית המתים לחמישה בני אדם. פתאום היינו רואים את משה רבינו ואהרן הכהן. משה ואהרון היו באים וחוזרים לעולם, איזו התעוררות זה היה יוצר, כולם היו יודעים שה' קיים יודע ומשגיח. כאן הייתי נכנס לשאלה מהי אמונה, מה הגדרתה, למה יש כאלה שלא מאמינים, מה ה' היה יכול לעשות ולמה הוא לא עושה את זה, ובמצרים הוא עשה את זה.

לגיל מסויים של נוער הייתי מביא את שלושת הפסוקים:

"ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (לעיל ח יח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם. ואמר (שם ט כט) למען תדע כי לה' הארץ, להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין ואמר (שם ט יד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה" (רמב"ן שם).

ומבקש שכל קבוצת נוער תציג את אחד הפסוקים, והקהל יזהה איזה פסוק מהשלשה הם מציגים.

חשוב לשתף את כל הגילים כולם. כולם צריכים לצאת עם אותו יעד. היעד לפי תפיסת הרמב"ן, שכולם יצאו עם יסודות האמונה, ולשתף את כולם בצורה פעילה בנושא.

השיטה השניה הריה"ל בכוזרי, כולם מכירים את הסיפור:

"נשנה עליו חלום פעמים רבות כאלו מלאך מדבר עמו ואומר לו: "כונתך רצויה אצל הבורא אבל מעשך איננו רצוי". והוא היה משתדל מאד בתורת הכוזר עד שהיה משמש בעבודת ההיכל והקרבנות בעצמו בלב שלם, וכל אשר היה משתדל במעשים ההם, היה המלאך בא אליו בלילה ואומר לו: "כונתך רצויה ומעשך איננו רצוי" (כוזרי מאמר א')

אפשר לספר את סיפור הכוזרי לכולם. זריקת הפילוסוף מהארמון של מלך כוזר, בטענה שאלוקים התגלה אליו בחלום, אז סימן שיש קשר לה' עם בני אדם, ולא כפי שטוען הפילוסוף שאין שום קשר ביניהם. את הנוצרי הוא זרק בגלל הגשמה, וכן לא קיבל את דברי המוסלמי. ואז הביא את היהודי בלית ברירה כי הוא לא קיבל תשובה ופתרון לחלומו, וכן בגלל שהנוצרי והמוסלמי הזכירו שהיהודים היו בהתחלה העם הנבחר. חשוב לעצור ולשאול מדוע ריה"ל מדבר בכלל על פילוסוף ונוצרי ומוסלמי, ולא מתחיל ישר עם היהודים, למה חשוב לדעת אמונות אחרות? לבקש מכל אחד מהמסובים לומר מהם ארבעת המשפטים שהם היו אומרים למלך לשאלתו-מי אתה ומהי אמונתך? אני מניח שכמעט כולם ידברו שה' ברא את העולם. ואז לקרוא את דברי ריה"ל, ולספר שהמלך רצה לזרוק את החבר בגלל שהוא דיבר על יציאת מצרים ולא על בריאת העולם.

"אמר לו החבר: אנחנו מאמינים באלהי אברהם יצחק ויעקב המוציא את בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים ובמסות, והמכלכלם במדבר, והמנחילם את ארץ כנען, אחר אשר העבירם את הים והירדן במופתים גדולים"

"אמר הכוזרי: מסכים הייתי שלא אשאל יהודי מפני שידעתי אבוד זכרם וחסרון עצתם, כי השפלות והדלות לא עזבו להם מדה טובה. והלא היה לך לומר היהודי, כי אתה מאמין בבורא העולם, ומסדרו ומנהיגו, ובמי שבראך והטריפך והדומה לספורים האלה, אשר הם טענת כל מי שיש לו דת, ובעבורה הוא רודף האמת, להדמות לבורא בצדקו ובחכמתו" (כוזרי שם)

לשאול מדוע באמת החבר התחיל ביציאת מצרים, ולקיים דיון על כך סביב השולחן, ואז להביא את דברי החבר.

ואז הייתי מגיע לתשובת החבר:

"אמר החבר: זה שאתה אומר היא הדת ההקשית המנהגית, מביא אליה העיון, ונכנסים בה ספקות רבות. ואם תשאל הפילוסופים עליה אינך מוצא אותם מסכימים על מעשה אחד ולא על דעת אחת, מפני שהם טענות, יש מהם מה שהם יכולים להעמיד עליהם מופת, ומהם מה שיספיקו בם, ומהם מה שלא יספיקו בם, כל שכן שיעמידו בם מופת" (כוזרי שם).

אנחנו דת שמבוססת על שמיעה ועל ראייה, לא על תיאוריה. עכשיו שבני ישראל ראו את ה' הם יודעים שהוא ברא את העולם, כי כך כתוב בתורה. מטרת כל הניסים ויציאת מצרים היתה לראות את ה', לא להבין. שימו לב להבדל בין הרמב"ן לכוזרי. בעוד רמב"ן מדבר על הבנה בשכל, הכוזרי מדבר על ראיית ה' פנים בפנים.

מדוע ה' לא עושה זאת בכל דור שנוכל "לראות את הקולות"? כי הוא רוצה להביא אותנו לדרגה של אמונה ובחירה. כאשר זה בא מתוך האדם לאחר עמל, האדם קונה את הדבר. אם הדבר בא בלי בירור האדם, זה לא נשאר, כמו שבני ישראל אחר מתן תורה חטאו בחטא העגל.

החבר מסביר שלקח את תשובתו שהעיקר התגלות ה' בעולם, שמשה לא מדבר עם פרעה על היותו נציג של בורא עולם אלא של אלוהי העברים, כי כולם ידעו שאברהם דיבר עם ה', ולכן משה אומר "אלוקי העברים שלחני". וכן בעשרת הדיברות כתוב "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולא "אשר בראתי שמים וארץ". אם יש ילדים או נוער בסדר, ניתן שילמדו את סיפור הכוזרי לפני החג וייצגו אותו בסדר.

שיטה שלישית היא של הרב סולובייצ'יק. יש לרב סולובייצ'יק ספר שלם על ליל הסדר. אצלו הנקודה העיקרית היא "עם סגולה". יש "המבדיל בין קודש לחול" ויש "המבדיל בין אור לחושך". בין אור לחושך, זהו הבדל ידוע ומוכר לכולם (אפילו הפרחים מבדילים בין אור לחושך). אך בין קודש לחול, לא כולם מבחינים, אברהם ויצחק רואים את הענן על ההר, ואילו הנערים לא. הרב סולובייצ'יק שואל אם "המבדיל בין ישראל לעמים" דומה להבדל בין קודש לחול או בין אור לחושך. הוא משיב, שיציאת מצרים מטרתה היתה, כדי שההבדל בין ישראל לעמים יהיה כמו ההבדל בין אור לחושך. הרב סולובייצ'יק מביא את המדרש, שכאשר ניתנה תורה היה רעש מתחילת העולם ועד סופו וכל מלאכי העולם באו אל בלעם ושאלוהו אם ה' מחריב את העולם. בלעם ענה להם שה' נותן תורה לעם ישראל. חשוב לטענת הרב סולובייצ'יק שכל העולם יכיר ויעריך את הסגולה של עם ישראל. ההמנון של הלילה הזה לשיטה זו הוא "שלא עשני גוי". שאלות שאפשר לשאול: מעמדה של ישראל בעולם, למה "עם סגולה" שונה מעליונות הגזע הארי של גרמניה? מה זה להרגיש בן של מלך? מדוע חשוב שכל העולם יכיר בערכו של עם ישראל? אם יש נוער ניתן לבקשם להציג את מדרש חז"ל.

"שכשעמד המקום ואמר אנכי ד' אלקיך היתה הארץ חלה, וזעו כל מלכי האדמה בהיכליהם, שנאמר קול ד' בכח וכו'. באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם ובאו להם אצל בלעם. אמרו לו שמא המקום מחריב את עולמו במבול, אמר להם אלא המקום נותן תורה לעמו שנאמר ד' עוז לעמו יתן וכו'.

ולאחר מכן לעשות דיון על מדרש זה.

דיברנו על שלשו שיטות: הבנה שכלית, ראיית ה' ובחירת ישראל.

השיטה הרביעית היא גם כן של הרב סולובייצ'יק שכותב בקטע אחר שהדבר העיקרי שהתחדש ביציאת מצרים בההרגשה והחוויה- רטט דקדושה. זה לדעתו ההסבר מדוע התורה ניתנה בלוחות הראשונים בפומבי, למרות שזה יצר עין הרע וגרם ללוחות הראשונים להישבר, כי המעמד והאש מן השמים גרמו להרגשת "יראת השמים". כאשר שאל הרב סולובייצ'יק, מדוע לא מספיק מתלמידיו עולים לארץ, הוא נתן את התשובה הבאה:

"הנוער הצליח בתחום המאמץ השכלי. 'גדלות המוחין' נקלטו בו. רכש לו ידיעות, סברות ופסקי דינים. נהנה הוא משיעורים יפים ומהתעמקות בסוגיה מסובכת. ברם, עדיין אין הלב משתתף בפעולה זו. לא זכה עוד ל'קטנות המוחין". אין ההלכה נעשית לו מציאות נפשית ההתוועדות הממשית עם השכינה חסרה"

זיקת הנוער התורני לארץ-ישראל, שבמהותה דתית היא, משתקפת בראי זה. יודעים הצעירים את כל הערך שההלכה מייחסת לארץ הקודש, אבל הכרה זו , כיתר ידיעותיהם, מובעת בניבים עיוניים היונקים מ"גדלות המוחין" , ואינה משתלבת בחוויה דינמית שיש בה מגעגועי הדורות. לכן חסר הרטט הפנימי . ואין מקום להתלהבות ולהקרבה עצמית. הכל מחופה בשקט ובשאננות. במצב כזה התקווה לעלייה היא בבחינת חלום יפה" (על אהבת התורה וגאולת נפש הדור)

השבוע היה אזכרה בישיבתנו: שנה לפטירת בוגר מהישיבה אריאל צרויה ז"ל, שנפטר ממחלה קשה. אריאל היה בחור מיוחד במינו עם מידות נעלות ומיוחדות. תמיד דאג לאחר, ואף פעם לא חשב על עצמו. גם כאשר היה חולה מאד וחבריו התקשרו אליו, תמיד לא דיבר על עצמו אלא שאל לשלומם. בצבא הוא זה שתמיד דאג להעלות את המורל ולעזור לכל מי שזקוק לעזרה. הזמנתי לאזכרה זו את רבותיו: הרב אריה הנדלר ראש ישיבת ההסדר ברמלה, והרב דודי בגנו-רב קהילה בבית שמש.

הרב בגנו שאל, אלו דברים אדם זוכר שנים ואלו דברים הוא שוכח? והוא ענה, שאדם שוכח אם ידיעתו רק ידיעה שכלית, ואדם זוכר אם הלב מעורב בידיעתו השכלית. הוא אמר שהמקושש שכח שבשבת אסור לקושש עצים כי הוא שמע זכור את יום השבת, אבל ליבו לא היה עימו, וכשדבר נשאר ידיעה ולא לב, וזה גורם לשכחה. כשהכהן הגדול מניח את שמות בני ישראל על ליבו, זה כדי לערב את הלב בידיעה זו. לכן רש"י כותב פעמיים בעניין האפוד "ליבי אומר לי". והמשיך ואמר שזה היה אריאל ז"ל, אדם עם לב שתמיד זוכר את מצוקת השני.

הרב סולובייצ'יק טוען שזה מה שהתחדש ביציאת מצרים, הלב-ההרגשה, וזה צריך להיות מהות ליל הסדר. הרב סולובייצ'יק טוען שלכן חלק מתלמידיו לא עולים לארץ, כי חשיבות וקדושת הארץ זו רק ידיעה ולא הרגשה. לפי הגרי"ד ליל הסדר זו חוויה ולא רק ידיעה. ולפי זה כדאי לדון בשאלות: מה בני ישראל הרגישו ביציאת מצרים? איך מרגישים את ה' היום? איך מרגישים את התורה? איך יוצרים אהבת תורה?.

דיברנו על ארבע שיטות: ליל אמונה-יסודות באמונה, ראיית ה' לפי הכוזרי, עם סגולה ורתת דקדושה, רתת של אהבה.

יכול להיות שזו יסודה של הסוגיה בגמ' אם מסבים בשתי הכוסות הראשונות או האחרונות. אם המטרה היא לגרום לחשיבה, ההסבה צריכה להיות בכוסות הראשונות, כדי שכבר שם נדע מה מהות הלילה. ואם המטרה היא להרגיש, הרי שצריך להסב בשתי הכוסות האחרונות, כי בתחילת הסדר אנו מדברים על שעבוד ולא על חירות.

כמו כן, החקירה של בית הלוי בענין ארבע כוסות, גם כן תלויה בשאלה זו. אם ארבע כוסות דומות לקידוש, אז העיקר היא האמירה שתגרום לחשיבה ואפשר חמר מדינה ומלוא לוגמיו, או שארבע כוסות המצווה היא השתיה-להרגיש חירות, ואז ישנם דינים שונים מקידוש. לאור זאת מסביר בית הלוי את מחלוקת תוס' ורמב"ם, אם דיני ארבע כוסות דומים לדיני קידוש או לא.

דעו לכם כלל, אף פעם אי אפשר להצליח אם לא מסמנים יעדים. אחרי סימון היעד, שרטטו את הדרך איך להגיע ליעד. חשבו על הגילאים שיש בסדר. איך משתפים את כולם פנימה. הלילה הזה צריך להיות לילה שנותן רוחניות ועוצמה לכל השנה כולה.

יהי רצון שנזכה לבהירות האמונה שהיתה לבני ישראל בעת יציאת מצרים, לרתת של קדושה, ולהבין, לראות ולחוות "אתה בחרתנו מכל העמים".