שיחה לפר' מטות מסעי - בנים אתם לה' א-לוקיכם

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

אנחנו נמצאים בימים בהם אנו עסוקים באבלות על חורבן וגלות, לכן נתמקד בשיחה על ענייני גאולה ואמונה, ומשם לחופשת בין הזמנים המתקרבת.

ישנם שלושה אזכורים למילה 'איכה', בעלי קשר שניהם:

דברים פרק א

(יב) איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם:

(יג) הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם:

ישעיהו פרק א

(כא) איכה הייתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים:

איכה פרק א

(א) איכה ישבה בדד העיר רבתי עם הייתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות הייתה למס:

(ב) בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מנחם מכל אהביה כל רעיה בגדו בה היו לה לאיבים:

איכה רבה פרשה א':

" 'איכה ישבה בדד העיר רבתי עם'- שלשה נתנבאו בלשון איכה; משה ישעיה וירמיה. משה אמר  'איכה אשא לבדי' וגו' (דברים א'), ישעיה אמר 'איכה הייתה לזונה' (ישעיה א'), ירמיה אמר 'איכה ישבה בדד'. א"ר לוי: משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניוולה, כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר 'איכה אשא לבדי טרחכם', ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר 'איכה הייתה לזונה', ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר 'איכה ישבה בדד' ".

"נחמו נחמו עמי וכו', חטאו בכפליים- חטא חטאה ירושלים; ולקו בכפלים- כי לקתה מיד ה' כפלים בכל חטאותיה; ומתנחמים בכפלים- נחמו נחמו עמי" (ילקו"ש ישעיהו תמ"ה)

מספר דברים קשים במדרש זה:

1.המדרש מקשר בין דברי משה ישעיה וירמיה ע"י המילה "איכה". מהו המסר והתוכן מקישור זה?

2. המדרש מדמה את דברי משה ירמיה וישעיה לשלשה שושבינין המכניסים את המטרונה לחופה. מה הקשר בין דברי משה ישעיה וירמיה לחופה ושושבינין?

כמובן ה'ילקוט שמעוני' הזה, דורש ביאור רב; מה זה נקרא שאתה חוטא בכפליים, וכי יש מנה מסויימת של חטא שאם חוטאים יותר זה נקרא כפליים? מה פירוש "לקו בכפליים"?? ויש נחמה שנחשבת נחמה בכפליים? ומה זו הסימטריה הזאת לקו בכפליים- חטאו בכפליים- ומתנחמים בכפליים?

אני מבקש להסביר את הדברים דווקא דרך גמרא בכתובות והערתו של המהרש"א. הגמרא בכתובות אומרת:

"ת"ר: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראה ריבה אחת שהייתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: בתי, מי את? אמרה לו: בת נקדימון בן גוריון אני. אמר לה: בתי, ממון של בית אביך היכן הלך? אמרה לו: רבי, לא כדין מתלין מתלא [מושלים משל] בירושלים: מלח ממון- חסר [מי שרוצה להעמיד את הממון שיש לו- הוא צריך לתת צדקה. כלומר, הממון אבד מפני שאבי לא הקפיד לתת צדקה]?... אמרה לו: רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר להן לתלמידיו: זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה. בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום- אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום- מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה. ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה? והתניא: אמרו עליו על נקדימון בן גוריון, כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש, כלי מילת היו מציעין תחתיו, ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו! איבעית אימא: לכבודו הוא דעבד. ואיבעית אימא: כדבעי ליה למיעבד לא עבד". (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ס"ו עמוד ב')

המהרש"א במקום אומר שמתוך דברי רבן יוחנן בן זכאי- "אשריכם ישראל"- משמע שהמעלה והיתרון של עמ"י הולך על שני הצדדים. החידוש הוא שהשבח הנאמר על עמ"י הוא לא רק כשהם עושים רצונו של מקום, אלא גם כאשר הם אינם הולכים בדרך הישרה והקב"ה מוסר אותם ביד בהמתם של אומה שפלה"- גם פה יש שבח וייחוד מיוחד. מדוע יש שבח וייחוד גם בזמן עונש-הסתר פנים?

הגמרא מסבירה שנקדימון בן גוריון כאשר היה הולך, הוא היה הולך עם כיס דינרים מאחוריו, כדי שעניים יוכלו לקחת מתי שירצו בלי שידע מיהם הלוקחים על מנת לא לביישם. אלא שחטאו היה בזה שהנתינה שלו לא הייתה לגמרי מצד ה"ואהבת לרעך כמוך" אלא מעורבת בה כבוד עצמי שחיפש לקבל ממנה. וכן שביחס לעושרו הוא לא נתן מספיק. והגמרא הזו דורשת כמובן ביאור גדול; אפילו אם אין לו את הכוונה הנכונה בנתינת הצדקה, אבל לפחות הוא נתן צדקה! מה כ"כ חמור עד כדי כך שקיבל את העונש שבתו תלקט שעורים מבין גללי בהמתם של ערביים?

הסבר הדברים ייתן לנו לדעתי הכנה טובה מאוד לימים האלה הסובבים סביב ענייני החורבן וגאולה, וכן לבנייה האישית שלנו. הכל מבוסס על הגמרא במס' בבא קמא, שדורשת את הפסוק: "וסביביו נשערה מאד (תהלים נ', ג')- מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה. הקב"ה מקפיד עם צדיקים ומעניש צדיקים יותר, מעניש את עם ישראל יותר כי עם ישראל הם בניו של הקב"ה ודווקא בגלל מעלתם דווקא בגלל ייחודם כאשר הם מטשטשים כאשר הם לא מבינים את מעלתם, שם בא העונש הגדול. משל למה הדבר דומה? לאדם שיש לו בגד מבד פשוט עם כתמים הרבה. תוסיף עליו כתם אחד לא יהיה שום דבר, אבל חתן שמתחתן ולובש עכשיו את כל בגדיו המשובחים והנאים כחתן הדומה למלך ודאי שיקפיד על כל כתם שלא יהיה עליו. עמ"י נמשל לחתן שאסור שידבק בו שום כתם ושום רבב מפני מעלתו הגבוהה. העונש נובע מה"אשריכם ישראל", העונש נובע מהמעלה הגדולה שעם ישראל נמצא בה, מה"בנים אתם לה' א-לוקיכם", וזה אני חושב כוונת המדרש בהתחלה שראינו באיכה רבה. לכן המדרש מקשר בין משה שנמצא בתקופה החשובה ביותר של עם ישראל, התקופה שמייחדת את עם ישראל מהגויים, התקופה של מתן תורה, התקופה שעושה את עם ישראל לעם סגולה, עם ברכת ה'. "ראה נתתי לפניכם את הארץ בואו ורשו את הארץ... ה' א-לוקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב"- זו התקופה של משה רבנו. ובגלל התקופה הזאת ובגלל הייחוד הזה יש את ה'איכה' השני ויש את ה'איכה' השלישי.

גם החטא של עם ישראל "איכה הייתה לזונה" נובע מהעובדה של הגמרא שאומרת כל הגדול מחברו יצרו גדול יותר. עם ישראל שם לעצמו רף מאוד גבוה, וברגע שהוא לא נמצא ברף הזה אז הוא ירוד עד תחתית. ולכן ה"איכה הייתה לזונה" קשורה לאיכה של משה רבנו, כי ככל שאדם גדול יותר אז ברגע שהוא לא מצליח לעמול הוא יכול ליפול, וזה המסר הראשון שלנו לבין-הזמנים. הבנה של "בנים אתם לה' א-לוקיכם", ההבנה שאסור לאדם לרגע לטשטש את ייחודו. ה'איכה' של הקב"ה שאומר לאדם הראשון אחרי שהוא חוטא, אינו הכוונה לשאול אותו איפה הוא נמצא, שהרי הקב"ה יודע איפה הוא נמצא. אלא הכוונה היא שהקב"ה אומר לאדם הראשון שהוא לא מודע לכוחות ולייחוד שלו, שיהיה מי שהוא באמת. זה כבר מתחיל אצל משה רבנו. מצד אחד מתן תורה ענקי, מצד שני מהו ה'איכה'? "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם". כאשר התורה נהפכת להיות לטרחה, שם מתחיל השבר הראשוני. כשאין את התחושה מספיק של "בנים אתם לה' אלוקיכם", אין מספיק את התחושה של האחדות של "ויחן שם ישראל" נגד אחד שכל אחד והא אח שלי,אז יש "משאכם וריבכם" וזו כוונת משה בשאלתו "איכה". אתם הרי עם סגולה, אתם הרי עכשיו מקבלים את התורה, וא"כ מדוע היחס שלכם הוא של "טרחכם ומשאכם וריבכם"? ולפי מה שאנחנו אומרים אחד הוא תוצאה מהשני, כי הם לא ידעו לנווט את הדברים נכון, לא ידעו לקחת את הרעיון הזה של עם סגולה. וזה בדיוק ההמשך. אלו בדיוק הניגודים שנמצאים בהמשך, "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה". יש קריה נאמנה, יש פוטנציאל אדיר של עם סגולה, ודווקא הפוטנציאל הזה יצר את החטא, וזה מה שירמיהו אומר "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם הייתה כאלמנה". דווקא ה"עיר רבתי עם" גרם ל"איכה ישבה בדד" ולהיותה כאלמנה.

לכן אני חושב שיש פה כמה מסרים מאוד מאוד חשובים שצריכים לקחת מהנושא של החורבן וללוות אותנו הלאה קדימה. הדבר הראשון זה הבנה שלא נטשטש מי אנחנו. ההבנה הגדולה הזאת של עם סגולה, זה השושבין, זה הכלה. למה המדרש מדבר על שושבין? כי עם ישראל הוא הכלה של הקב"ה, כנסת ישראל, זה השושבין שעליו מדובר. זה המשה רבנו עם נתינת התורה שיצרה מעלה כזו גדולה לעם ישראל. לכן, המסר הראשון הוא שבאמת נחיה את הייחוד שלנו, לא נהיה מושפעים ולא נטשטש את זהותנו. כל רגע ורגע בחיינו במפגש עם אנשים שונים מעמ"י, יכול להיות הזדמנות להשפיע, ממש תיקון עולם במלכות ש-די. ומצד שני כל שנייה יכול להוביל לתהליך של טשטוש ייחודיות הדרגתי.

המסר השני הוא לא להיתקע בחטאים שלנו, אלא להבין שגם כשאדם נופל הוא יכול מיד לקום, וגם כשאדם לא מגיע ל-100% שלו, על ידי מעשה טוב הוא יכול להתעלות חזרה ולהבין כמה הוא מיוחד.

אתמול שמעתי סיפור מדהים, שמספר על טיסה של הרב עזריאל טאובר, שהוא רב חשוב בארצות הברית שמעביר הרבה שיחות על אמונה בשואה, לפני כ-20 שנה מניו יורק ללוס אנג'לס, שיצאה ב- 3 וחצי שעות איחור. כל שאר הנוסעים כולם היו מתוסכלים ועצבניים ואיימו בתביעה משפטית נגד חברת התעופה, חוץ הרב טאובר שניצל את העיכוב בלימוד גמרא.

שלש  וחצי שעות הוא לא אמר מילה, היה רגוע וישב בשקט. בטיסה ישב לידו פרופסור חשוב שאינו שומר תורה ומצוות שהתעצבן נורא על האיחור בהמראה מפני שבגללו הוא פספס הרצאה חשובה שהיה אמור למסור בפני 250 איש. כששמע הפרופסור שגם הרב טאובר פספס בגלל האיחור שיעור שהיה עליו להעביר, שאל אותו כיצד הוא לא התעצבן כמוהו. ענה הרב טאובר לאותו פרופסור: תשמע, לא ברור לי מדוע ה' גרם שיהיה איחור בטיסה, אבל ברור לי שזה מאת הקב"ה ואם הוא עשה את זה- זה לטובה, אז מה יש לי לכעוס ולהיות מתוסכל? אחר 15 שנה הרב טאובר פגש את אותו פרופסור בהרצאה אחרת שנתן, אבל הפעם הפרופסור היה חבוש כיפה ועטור פאות. הוא הסביר לרב שההתנהגות שלו במהלך ה-3 וחצי שעות בשדה תעופה ודבריו במטוס, גרמו לו ביחד עם אשתו לחשב מחדש את דרכם וכיוון החיים שלהם. בעקבות זאת הם החליטו לחשב מסלול מחדש, לעלות לארץ ולשלוח את ילדיהם למוסדות תורניים. הרב עזריאל טאובר השיב לו, ש-15 שנה הוא באמת לא ידע מה הסיבה שהקב"ה גרם לאיחור של המטוס, אבל עכשיו התברר שאולי הכל נעשה לטובת אותו יהודי.

תראו איך אדם בהתנהגותו הרגילה, השלווה, הביטחון שלו בקב"ה, הם יצרו את ההשפעה הגדולה. במספר משפטים מועטים, שהרב הסביר את עצמו למה הוא לא בפאניקה, יצר את ההשפעה הגדולה על יהודי לאורך שנים ולצאצאיו.

לפעמים כשאנחנו מדברים על השפעה  המחשבה היא על איזשהו מעשה מיוחד ומכוון שאנחנו עושים במטרה להרים את האחר. אני אומר רבותיי כל הציבור שאנחנו עומדים לפגוש בבין הזמנים כולו מחכה לשמחה, כל הציבור מחפש שמחה בחיים. אבל זה לא תלוי במה שבכוונה נגיד ונמסור לאחר. המסר השלישי הוא, אם אנחנו נצליח להקרין בהתנהגות הפנימית שלנו את ה'אשריך ישראל', את ה"בנים אתם לה' א-לוקיכם", את השושבינים, את החופה בין כנסת ישראל לקב"ה, את השמחה האדירה שיש לנו בתורה, נוכל להשפיע רבות על אחרים.

הגר"א בהגהותיו לשו"ע מלמד אותנו את האיזון הנכון בין פתיחות לסגירות בהערותיו על סוגיית חוקות הגוי. לו יצויר והעולם היה כולו של בני תורה, האם הדבר הזה שאני מתלבט לגביו, היה קיים או לא. אם האדם יחיה את חייו לפי הקוד הזה, אז הוא יוכל לענות על השאלה אייכה, אז הוא לא יהיה מטושטש, הוא יחיה את הייחוד, ישמח בייחוד, וירגיש בקרבה גדולה לקב"ה.

כשהיה אדמו"ר הזקן בעל ה"תניא" חבוש בבית האסורים, ב"מועצה החשאית" בפטרבורג הבירה, בא אליו שר הז'נדרמים לחקירה ודרישה. ראה השר את אדמו"ר כי איום הוא, וכולו שקוע בהרהוריו, והבין, כי איש מורם מעם לפניו. והשר היה גדול בחכמה וגם בקי בתורה. אמר לו השר לאדמו"ר: שאלה אחת בתורה יש לשאול ממך, האם תשיב על שאלתי? השיב לו האדמו"ר: שאל מה תשאל. שאל השר: אמור נא לי פירוש הפסוק: "ויקרא ה' אל האדם ויאמר לו איכה". וכי הקב"ה לא ידע, איה הוא האדם? אמר לו אדמו"ר: האם מאמין אתה, שהתורה היא נצחית, וישנה בכל זמן ובכל דור ובכל אדם?השיב לו השר: כן, אני מאמין בזה. אמר לו אדמו"ר: פירוש הפסוק הוא, שבכל זמן קורא ה' לכל אדם (על דרך "בת קול שמכרזת בכל יום") ואומר לו: "אייכה? איה אתה בעולם? הנה לאדם נקצבו ימים ושנים, שבכל יום ובכל שנה יעשה הטוב עם ה' ועם אנשים, ועל כן התבונן, איה אתה בעולמך, כמה שנים עברו עליך ומה עשית באותן השנים: הרי חיית, למשל, כך וכך שנים (אדמו"ר תפס בדיוק את מספר השנים שהיה אז להשר)- מה עשית בשנותיך, האם היטבת למי שהוא? השר נתפעל מאוד, טפח לו בידו על כתפו ואמר: בראבו (יישר כוחך!) ולאחר שראה ממנו אחר כך עוד כמה חכמות נפלאות בעניינים שונים, הפליג השר לפני הקיסר על אדמו"ר שהוא חכם גדול ואיש אלוקי ושלפי דעתו רק עלילות שווא טפלו עליו המלשינים.

זה ה'איכה' שחורז את משה, ישעיהו וירמיה, שאומר לנו מה הפוטנציאל האדיר, איך אנחנו צריכים להרגיש. ואם נדע למצות נכון את הפוטנציאל הזה ושהתורה באמת לא תהיה טרחה אלא זכות, דבר אדיר שנותן את המהות והשמחה בחיים, ממילא גם לא נגיע לעונש.

השושבינים במדרש לא רק באים לתאר את החתונה בין כנסת ישראל לקב"ה, אלא גם לתאר את הגאולה העתידה, את החופה העתידה  בבית המקדש השלישי, והשושבינים באים להגיד שאם באמת נענה על השאלה 'איכה' תבוא הגאולה.  זה גם "חטאה בכפליים", הכוונה יש את החטא עצמו דבר ראשון אבל הכפליים הכוונה לעובדה שעם ישראל הם עם סגולה והם החוטאים, זה הכפליים. זה לא החטא האובייקטיבי, זה החטא ומי חטא, הבן של הקב"ה חוטא. זה הכפליים של החטא, זה הכפליים של הלקתה, כי לא רק לוקים על החטא, לוקים על העובדה שכבן אני חוטא. וממילא זה גם הכפליים של הנחמה.