שיחה לפר' תצוה - זכור - משה רבינו ובחירות תשע"ה
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור פרשת תצוה וז' אדר
יום ז' באדר –יום פטירת משה רבינו, ופרשת תצוה, חלים תמיד באותו שבוע. השנה, המועדים הללו תופסים אותנו בעיצומה של מערכת בחירות סוערת, לכן זו הזדמנות להתייחס לנושא המנהיגות, ולשאלה מיהו מנהיג, ומהי מנהיגות ראויה?
ידועים דברי בעל הטורים שכתב בפתיחה לפרשתנו:
לא הזכיר משה בזה הסדר, מה שאין כן בכל החומש, שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה. והטעם משום שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת (להלן לב, לב) וקללת חכם אפילו על תנאי באה, ונתקיים בזה.
ובהמשך לכך מוסיף הגר"א, כי דוקא פרשת תצוה נבחרה למטרה זו משום שהיא נקראת תמיד בשבוע שחל בו יום פטירתו של משה רבינו עליו השלום.
"מחני נא מספרך"
והנה, ישנם הסבורים כי אי אזכור שמו של משה מבטא חיסרון, העלם, ומיעוט מסוים בדמותו של משה, סוג של עונש שנענש על מה שאמר "מחני נא מספרך". אך האמת הפוכה לחלוטין, ואדרבה, טמון כאן השבח המרומם והנעלה ביותר לדמותו משה רבינו. בהעלמת שמו של משה, אנו מבטאים בצורה הכי בולטת את מעלתו המיוחדת. בעצם כך אנו מספידים אותו, כי הרי משה מקבל מאת הקב"ה "הצעה שאי אפשר לסרב לה". הקב"ה מציע למשה: "הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו". האינטרס האישי של משה ברור. אך משה מסרב בתוקף ואומר: "ועתה שא נא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך". הוא מוותר לחלוטין על טובתו האישית, ואף מניח בסכנה את כל עתידו, כל זאת אך ורק למען עם ישראל. היש שבח גדול מזה?!
הרבי ר' השיל (רבו של הש"ך) מפרש בכך מדרש פליאה. המדרש אומר, שבסיום כתיבת התורה נשתייר מעט דיו בקולמוסו של משה, ומשח משה אותו דיו על מצחו. מכאן זכה לקרני ההוד שעל פניו. ומפרש ר' השיל, כי מעט הדיו שנשתייר, נוצר כתוצאה מכך שהקב"ה עצמו נתכוון שייכתב שמו של משה בכל מקום ומסר לו דיו רב ובהתאם לכך. אך משה מיעט שמו על פי בקשתו "מחני נא מספרך" כמו שבא לביטוי בפרשתנו, וכך נשתייר אותו מעט דיו. המדרש מבטא בדרך מיוחדת זו את הרעיון שמסירות הנפש העליונה הזו, היא זו שהעניקה למשה את קרני ההוד!
זאת ועוד, כשנתבונן נבחין, כי אף בפרשתנו- פרשת תצוה, משה נוכח בכל פסוק ובכל ציווי: ואתה תצוה, ולקחת, ועשית, ואתה, ואתה. מיהו זה ?כמובן משה! ומשמעות העניין, כי אין צורך להזכיר את משה, הוא נמצא כל הזמן ברקע. כי משה והתורה חד הם! ושוב, גם מכאן עולה, כי דווקא העלמת שמו של משה מגדילה את מעלתו. ובאמת ההבדל הגדול והמשמעותי בין נבואת משה לשאר הנביאים נובע מכך, שעל נבואת משה חל שם תורה- "תורה צוה לנו משה". גם תובנה זו מתעצמת דווקא דרך ההעלמה וההסתר של משה בפרשתנו.
משה הרועה הנאמן
כי משה העניו מכל אדם. מבטל את עצמו ואת שאיפותיו. ענווה וביטול לרבש"ע, למען המשימה הגדולה של מסירת התורה, ולמען עם ישראל. זאת, בלא חשבונות אישיים ובלי שום טובת הנאה הצומחת לו מכך. באחת ההזדמנויות הוא אומר:"לא חמור אחד מהם נשאתי", ומפרש רש"י:
לא חמורו של אחד מהם נטלתי. אפילו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור, והיה לי ליטול אותו החמור משלהם, לא נטלתי אלא משלי (רש"י פרשת קרח)
צא וראה מה בין הפוליטיקאים של ימינו, ובין דמותו, אישיותו ומנהיגותו של משה. כמעט אי אפשר להימנע מן המסקנה העגומה שלמשה רבינו לא היה שום סיכוי להיבחר לכנסת, שלא לדבר על ראשות הממשלה...
משה לא "רץ" אל תפקידו ולא ניהל קמפיין לבחירתו. אדרבה, הוא משקיע מאמצים לשכנע כי אחרים ראויים למשרה יותר ממנו. משה גם לא נבחר כתוצאה מכישרון רטורי או יכולת נאום יוצאת מן הכלל. ההפך הוא הנכון. משה היה כבד פה וכבד לשון. הר"ן בדרשותיו (דרוש שלישי) עומד על תופעה זו ומנמקה בנימוק מאלף, שלא יאמרו שהשפעתו של משה על העם נבעה ממתק לשונו ומכישרון הנאום, וז"ל:
ולזאת הסיבה נשלם משה בכל שלמות נביא, להאמין שענינו בכח אלהי, והוסר ממנו בהשגחה גמורה הדיבור הצח, למען לא יחשב שהיות כלל בני ישראל וגדוליהם נמשכים אחריו, יהיה להמשכם אחר צחות דבריו, כמו שידוע שיאמר על מי שהוא צח הדיבור שימשיך לב ההמון אחריו, ושהשקר ממנו יחשב אמת. וזה הדבר כולו בהפך במי שהוא כבד פה, כי גם האמת ממנו לא יקובל כי אם בחוזק הגלותו. ולזאת הסיבה היה כבד פה וכבד לשון בהשגחה גמורה
למרות זאת, לאחר שנבחר הוא ממלא את תפקידו במסירות נפש יוצאת מן הכלל, הכל למען עם ישראל ולמען המטרה שלשמה נבחר - מסירת התורה ובניית של עם ישראל כממלכת כהנים וגוי קדוש.
משה מעולם לא התייעץ עם יועצי תדמית, ולא קרא בכל יום סקרי דעת קהל. אילו היה מתחשב בהם, בודאי היו מייעצים לו להימנע ממעשים לא פופולאריים כמו שבירת הלוחות או שריפת עגל הזהב. לו היו למשה יועצים אסטרטגיים, היו בודאי מנסים לשכנעו לקפוץ על ההזדמנות הנדירה שנתגלגלה לפתחו, ולהיענות מיד להצעה להחליף את העם בעם חדש. אשרינו שמשה היה מעל כל אלו, אשרינו שזכינו ברועה נאמן!
פני הדור ובחירות תשע"ה
ומאיגרא רמה זו, נרד לבירא עמיקתא של בחירות תשע"ה.
לצערנו, אנו עדים למערכת בחירות רדודה, שאינה עוסקת כלל בשאלות עקרוניות וחשובות, אלא כולה רוויה השמצות אישיות, רכילויות קטנות, בידור וליצנות. הצגה אחת גדולה. אין התעמולה עוסקת אלא בהשמצת הצד שמנגד. מי בכלל מדבר על עקרונות ועל אידיאולוגיה?! מדהים לראות ראשת מפלגה, שללא כל בושה החליפה חמש מפלגות בעשר שנים, ודילגה בקלילות מימין לשמאל למרכז וכו' רק למען הכסא. מזעזע לראות כי שאלה גורלית, כמו שאלת הגרעין האירני ונסיעת רה"מ לוושינגטון, אף היא נבחנת אך ורק דרך המשקפיים הקטנות של כל מפלגה והעומדים בראשה. לא נחשוד בכשרים, אם נחשוד בכמה מהם כי לדידם טובתם קודמת לטובת המדינה. רק לאחרונה "בצוק איתן" חשנו על בשרנו את התוצאות של ההתנתקות מגוש קטיף, אותה ביצע אריק שרון במהלך שהיה עבורו בעצם סיבוב פרסה אידיאולוגי, רק בגלל שיועציו (פורום החווה,זוכרים?) נתנו לו עצת אחיתופל זו, בנימוק שזהו הסיכוי היחיד לשרידותו הפוליטית ול"איתרוגו".לא חסרות דוגמאות נוספות.
הפוליטיקאי לא יאמר דבר לפני שהתייעץ עם יועצי תקשורת ותדמית. לעיתים קרובות, לאחר קריאת סקרי דעת קהל הוא יאמר את ההפך ממה שאמר קודם, או לפחות יצהיר שדבריו הוצאו מהקשרם... אנו פוגשים מונהגים ולא מנהיגים, מובלים ולא מובילים. דרשנים דרשו את מאמר חז"ל ש"בעיקבתא דמשיחא פני הדור כפני הכלב" כרומז למנהיגי הדור. כשם שהכלב רץ קדימה לפני אדוניו אך כל העת מפנה מבטו לאחור לראות להיכן אדוניו פונה, כך מתנהגים המנהיגים. במקום להוביל ולהנהיג באמת, הם עסוקים כל הזמן רק בשאלה מה יאמרו, ואיך אנו נראים.
עם ישראל ראוי ליותר. אנו מתפללים השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה. שנזכה למנהיגים בעלי שיעור קומה וחוט שדרה, רועים נאמנים אשר ימסרו נפשם על טובת הכלל, אשר יצאו לפנינו ואשר יבואו לפנינו, ויובילו אותנו אל יעודנו המקורי, לבנות כאן ועכשיו, במדינת ישראל ובארץ ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש. אמן כן יהי רצון.
