שאלה שבועית: 'אין מעבירין על המצוות' / 'עוסק במצוה פטור מן המצוה'

שאלה א] על הניסים או קדושה – פנה אדם לרב עובדיה יוסף בשאלה (יביע אומר ח"ב או"ח לד): בדרך כלל מאריך הוא בתפילתו מעט יותר מהחזן. בימי החנוכה שמוסיפים בתפילה את 'על הניסים', מביא הדבר לכך שאינו מספיק לסיים את תפילתו עד 'קדושה'. שאלתו היא האם עליו לדלג על 'על הניסים' כדי להספיק 'קדושה' בציבור או לא?

מדוע שתהיה עדיפות לקדושה על פני על הניסים? אם תוקפה של מצות אמירת קדושה הוא מדרבנן ברור לכאו' שאין להשמיט את 'על הניסים' כדי להספיק אמירת קדושה עם הציבור (ואכן כן דעת הרא"ש וראשונים נוספים).

אולם בזוהר הקדוש כתוב, שיש באמירת קדשוה קיום מצוה דאורייתא של 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', ואף האר"י מוסיף ואומר שיש לכוון לפני אמירת קדשוה שמוכן למסור את נפשו על קדושת שמו יתברך[1].

שאלה ב] סדר ברכות הקידוש למי שלא התפלל- דעת בית הלל (ברכות נא:) היא, שבקידוש מברך על היין ואחר כך מברך על היום, וכך נוהגים אנו מידי שבת בשבתו. דין זה מובן במידה ואכן המקדש התפלל ערבית ויצא ידי חובת קידוש הדאורייתאית בתפילתו, ועל כן, הואיל וכעת כל החובה המוטלת עליו היא מדרבנן, בורא פרי הגפן קודם.

אולם יש לשאול האם נשים שלא התפללו ערבית בליל שבת ומקדשות לעצמן, צריכות לשנות את סדר הברכות בקידוש ולברך תחילה על קידוש היום ורק לאחר מכן על היין?

ואכן, דעת הפרי חדש שעל אשה המקדשת לעצמה (ולא התפללה) להקדים את ברכת הקידוש לברכת בורא פרי הגפן!

[נשים לב, שבשונה מהשאלה הקודמת שעסקה בשאלת העדפה של אחד על פני השני במקרה בו האחד יתבטל, שאלה זו (והבאות אחריה) עוסקת בסדר קדימויות ולא בביטול].

שאלה ג] מגילות וקריאת התורה- בפורים, קריאת המגילה (ביום) נעשית לאחר קריאת התורה. לעומת זאת, בקהילות בהם נהגו לקרוא במועדים שיר השירים קהלת ורות, המנהג הוא להקדים את קריאות המגילה לקריאת התורה. כיצד ניתן להקדים את קריאת המגילות שחיובן הינו מכח מנהג בלבד, לקריאת התורה? ומהיכן נובע ההבדל בין שלושת המגילות למגילת אסתר?

שאלה ד] טלית ותפילין - מידי יום מתעטפים או תחילה בטלית ורק לאחר מכן מניחים תפילין, לכאו' התפילין גם תדירות וגם מקודשות יותר, ומדוע אין להקדימן לעטיפת הטלית?

שאלה ה] צום גדליה או יום כיפור - אדם שמצבו הגופני אינו במיטבו, יודע, שאם יצום בצום גדליה לא יוכל לצום ביום הכיפורים, מה עליו לעשות במקרה זה? האם עליו לצום בצום גדליה המזדמן לפניו ראשון, או שמא עליו לצום דווקא ביום הכיפורים?

שאלה ו] שיחרור ליום הכיפורים או ליום טוב ראשון של סוכות - עוד יש לשאול מה יהיה הדין במידה והאפשרות שמציג המפקד היא או שחרור ליום הכיפורים או שחרור רק ליום טוב הראשון של חג? האם עליו להעדיף את יוה"כ- הקודם בזמן, או את סוכות, בו השהות בצבא תביאהו להפסדי מצוה דאו'.

תשובה

הגמ' ביומא (לג.) דנה בסדר עבודות היום במקדש:

ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות מאי טעמא? ... ורבא אמר כריש לקיש, דאמר ריש לקיש אין מעבירין על המצות וכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא.

שאלתנו היא מדוע 'אין מעבירין על המצוות'. מדוע ישנה עדיפות למצוה בה 'פגע' האדם ראשונה?

שורש דין 'אין מעבירין על המצוות' - בהסבר הדבר ניתן להציע ב' כיוונים:

1] אפשר, שמעבר על פני 'מצוה' בלא לקיימה מהווה זלזול במצוה. הדבר גורם לאדם להפסיד רגישות ביחס למצוות ה'. 'נראה כפורק עול המצוה שעסוק בה' (מעין ל' זו מופיע בריטב"א בסוכה כה.)

2] אולם ניתן לבאר שיסוד דין זה הוא בחשיבות- מצוה המזדמנת לפני האדם ראשונה, היא בעלת חשיבות גדולה יותר ועל כן יש להקדימה.

הבדל אפשרי בין ההבנות יהיה במקרה בו תוקפה שדל המצוה השניה גדול יותר: אם יסוד דין זה הוא בזלזול/הפסדת רגישות, גם כאשר תוקף המצוה השניה גדול יותר, יש ב'דילוג' עליה הפסד רגישות וזלזול. ועל כן מסתבר שגם במצב זה נאמר שאין מעבירין על המצוות [ועל כן במקרה של 'על הניסים' לעומת קדושה – נעדיף את אמירת 'על הניסים' על פני אמירת קדושה].

אולם אם יסוד נעוץ בחשיבות, נגד חשיבות ההקדמה ישנה חשיבות למצוה בעלת תוקף גדול יותר – דאורייתא [ועל כן יתכן ועל האדם לדלג על 'על הניסים' כדי להספיק קדושה].

ואכן, הצמח צדק (שער המילואים סי' יא) סבור שאין לדלג על 'על הניסים' עבור קדושה, אולם הרב עובדיה (בתשו' הנ"ל) מצדד, שידלג על 'על הניסים' עבור קדושה.

חופשת יום אחד לאסיר - הרדב"ז בתשו' (ד, יג) נשאל אודות אדם החבוש בבית הסוהר ומאפשרים לו לצאת לחופשה יום אחד בשנה – באיזה יום ינצל את חופשתו זו?, ובלשונו:

שאלה ראובן היה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול לצאת להתפלל בעשרה ולעשות המצות והתחנן לפני השר או ההגמון ולא אבה שמוע להניחו זולתי יום אחד בשנה איזה יום שיחפוץ. יורה המורה איזה יום מכל ימות השנה יבחר ראובן הנזכר ללכת לבית הכנסת.

הרדב"ז משיב שעליו לנצל את חופשה זו באופן מיידי ולצאת ביום המחרת, אף שיום המחרת הוא יום רגיל ככל הימים ואין בו מצוות מיוחדת – 'אין מעבירין על המצוות'

החכם צבי (סי' קו) מקשה על דבריו מספק הגמ' במנחות (מט.) אודות ציבור שאין להם מעות אלא כדי קניית קרבן אחד, האם מוסף של היום הנוכחי עדיף או תמיד של מחר. ולדברי הרדב"ז פשוט לכאורה שנעדיף את קרבן המוסף של היום, שהרי 'אין מעבירין על המצוות'?

ועל כן מסיק שהכלל 'אין מעבירין על המצוות' נאמר דווקא בשתי מצוות שוות, אבל במידה ולאחת מהן ישנה עדיפות על האחרת – מעבירים על המצוות. ועל כן עקרונית עלינו ל'חשב' ולבדוק מהו היום עם המצוות המשמעותיות ביותר, ובו יבקש אותו אסיר לצאת לחופשה.

אפשר לומר שהרדב"ז למד שיסוד 'אין מעבירין על המצוות' הוא בהפסד הרגישות ובזלזול, ועל כן אין להעביר על המצוות בכל מקרה. אולם החכם צבי למד שיסוד 'אין מעבירין על המצוות' נעץ בחשיבות המצוה הראשונה, ועל כן, במידה וישנה מצוה שתוקפה גדול יותר, יש להעדיף אותה על פני המצוה הקודמת.

שורש דין 'עוסק במצוה פטור מן המצוה' – באופן דומה יש לדון (כך דן הקהילות יעקב ברכות סי' טו) ביחס לדין 'עוסק במצוה פטור מן המצוה', שם הדין הוא שאסור לו לעזוב את המצוה הראשונה בה עסוק ולעשות את המצוה האחרת:

1] אונס -  הואיל וכרגע עסוק במצוה מצוה, הרי הוא אנוס ביחס למעשה המצוה האחר [כיוון זה יכול להיאמר רק על פי שיטת תוס' שאם 'אפשר לקיים שתיהן' (היינו את שתי המצוות), 'עוסק במצוה אינו פטור מן המצוה.]

2] פטור – תכלית המצוות היא לקשר את האדם לבוראו. במידה ועוסק במצוה, כבר מקושר באותה עת, ואינו צריך קישור אחר לבוראו.

רבי אלחנן וסרמן בקובץ שיעורים (כתובות, ח"ב סי' לב ועוד) מבאר שגם העוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה דאורייתא מחמת שמקור הלימוד הוא מ'בשבתך בביתך ובלכתך בדרך'- בשבת ולכת שלך אתה מחוייב במצוה, אבל בעודך עסוק בשבת ולכת של מצוה דרבנן אינך מחוייב. ומתאים הדבר לצד ה'פטור', שהרי סוף סוף גם בעת עוסקו במצוה דרבנן עסוק הוא בקשר עם בורא עולם.

תוקפה של פרשה שניה בקריאת שמע - נחלקו האמוראים בגמ' בברכות (כא.) האם תוקפה של חובת קריאת שמע הוא מהתורה או מדרבנן:

אמר רב יהודה ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא אינו חוזר וקורא, ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מאי טעמא קריאת שמע דרבנן אמת ויציב דאורייתא... ורבי אלעזר אמר ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא חוזר וקורא קריאת שמע.

בתוך דעתם של הסוברים שחובת קריאת שמע היא מדאורייתא, נחלקו גדולי הדורות איזה חלק ממנה הינו מדאורייתא? יש הסוברים שרק הפסוק הראשון הוא מהתורה, יש הסוברים שכל פרשה ראשונה מהתורה, ואילו דעת הפרי חדש שגם פרשה שניה הינה מהתורה.

הפרי חדש מוכיח את דעתו מהמשנה (שם יג.):

אמר רבי יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצות.

אם אכן תוקף החיוב בפרשה שניה הוא מדרבנן בלבד, יכול היה ר' יהושע בן קרחה להשיב על שאלתו בפשטות- פרשה ראשונה קודמת לפרשה שניה, הואיל ותוקף חיובה הוא מדאורייתא!

מכך שרק יהושע לא השיב באופן זה, נראה שתוקף החיוב בפרשה שניה הוא מדרבנן בלבד.

הפרי חדש לשיטתו סבור שעל אשה שלא התפללה לשנות את סדר ברכות הקידוש, ולברך תחילה את ברכת קידוש היום שתוקפה מהתורה, ורק לאחר מכן את ברכת הגפן שתוקפה מדרבנן.

אכן, דעת השאגת אריה (סי' כב), שכללי הקדימה שייכים בחיובים, אולם בדברי הרשות לא שייכים כללי הקדימה [איננו רואים את עשיית דבר הרשות תחילה כהקדמה, הואיל וכלל אין יחסיות בינו לבין דבר החיוב][2].

סבר השאגת אריה, שביחס לחיובים שתוקפם מהתורה, נחשבים חיובים דרבנן כ'דברי הרשות', ועל כן אין מניעה להקדימם לקיום החיובים שתוקפם מהתורה.

ועל כן, בזה חוזרים אנו לכלל הרגיל שתדיר ושאינו תדיר- תדיר קודם, ועל כן עלינו להקדים את ברכת הגפן התדירה לברכת קידוש היום. נמצא, שנחלקו הפרי חדש והשאגת אריה כיצד להתייחס ולהגדיר את החיובים הדרבננים ביחס לחיובי התורה- האם מוגדרים הם כדברי הרשות, או כדברי חובה.

מגילות וקריאת התורה- על פי דרכו של השאגת אריה, מבאר הרב שלמה זלמן אוירבך[3] את ההבדל בין המגילות השונות. קריאת שיר השירים, רות וקהלת אינה אלא מנהג, מנהג ביחס לחיוב קריאת התורה- כמוהו כדבר הרשות. אולם את קריאת מגילת אסתר- שאינה מנהג בלבד אלא חיוב (לכל הפחות) מדרבנן- לא ניתן להקדים לקריאת התורה[4].

על דרך זו מבאר גם את מנהג ישראל להגיד סליחות לפני תפילת שחרית וקריאת שמע, שהרי סליחות מנהג הן, ומנהג אינו נכנס לכללי הקדימה.

טלית ותפילין- הנימוקי יוסף כותב (הלכות ציצית יב):

"וכבר נשאלתי על המניח תפילין והמתעטף בשחרית איזה מקדים? ונראה שראוי להקדים מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות, ועוד שהיא תדירה יותר שנוהגת בין בחול בין בשבת בין ביום טוב (ותפילין נוהגות רק בחול), ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם".

השאגת אריה מתקשה בדבר- והרי תפילין קדושות יותר- ואם כן היו צריך להניחן לפני שמתעטפים בטלית? בנוסף הטלית אינה יותר תדירה. וזאת, משום שאף שבשבת מתעטפים בטלית ואין מניחים תפילין, לילה- אינו זמן ציצית, אולם מעיקר הדין הינו זמן תפילין, אלא שהואיל ותפילין צריכות גוף נקי- אין מניחים אותם בלילה.

נמצא- שגם מצד 'תדיר ושאינו תדיר'- מצות התפילין תדירה יותר ממצות הציצית.

אולם עם כל זאת ניתן להתעטף בטלית לפני הנחת התפילין- משום שציצית מוגדרת כ'דבר הרשות', שהרי אינו מחוייב ללבוש בגד בעל ארבע כנפות, אלא אם לובש בגד בעל ארבע כנפות חייב להטיל בו ציצית. ועל כן, הואיל וציצית מוגדרת כדבר הרשות- אין היא נכנסת ל'כללי הקדימה', וניתן להקדימה אפילו לדבר מצוה.