מהות ימי ההודיה

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

הרב הוטנר שואל : 1) מדוע חז"ל קבעו את נס פח השמן כ 8 ימי הודיה? אם זה להראות שה' עוזר לעם ישראל את זה רואים כבר בים סוף שה' עזר לבני ישראל למרות שהמצריים היו חזקים יותר. ואם זה שה' יכול לשנות את הטבע רואים זאת בעשרת המכות. א"כ, מה המסר החדש שיש בחנוכה שאין בחגים אחרים?

הגמ' מבררת:

"אשר קדשנו במצותיו וצוונו להדליק נר של חנוכה והיכן צונו רבי נחמיה אמר משאל אביך ויגדך( סוגיא דגר חנוכה בפרק במה מדליקין)

2) מדוע הגמ' לא שואלת כיצד יכולים אנו לברך "וצוונו" על נטילת ידים ומקרא מגילה שהרי הם קדמו לנר חנוכה? מדוע הגמ' שואלת זאת דווקא על נר חנוכה?

כמה מצוות מדברי מופרים יש שקדמו לנר חנוכה כגון מקרא מגילה וכדומה ואף על פי כן לא מצינו שנקבעה שקלא וטריא זו רק בקשר עם מצות נר חנוכה" (פחד יצחק-חנוכה)

כותב הרב הוטנר:

"כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך לכאורה השכחת התורה על ידי מלכות יון היא על ידי גזירות של ביטול תלמוד תורה... ואם בכל זאת מצינו שבמטבע של על הנסים השכחת התורה חולקת ענין לעצמה בודאי שלא על הגזירות של ביטול תלמודה של תורה מצד עצמן מתכוונים הדברים מה הוא איפוא אופיה של השכחת התורה הזו אשר מחמתה חולקת היא השכחה זו ענין לעצמה" (פחד יצחק-חנוכה)

3) "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". הרי "להשכיחם תורתך" כלולה ב"להעבירם מחוקי רצונך" אז מדוע הכפל?

4)האם ההודיה על המלחמה ונס פח השמן קשורים או לא?

5)אין מאכל שיש חובה הלכתית לאוכלו בחנוכה. מדוע זה שונה משאר החגים?

6) "כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק באלוקי ישראל". מדוע הלשון המוזרה הזו?

7)"הרגיל בנר הוי ליה בנים תלמידי חכמים". האם זו סגולה?

כל ספר בראשית אינו ספר הלכה. כל מצוה שכתובה בבראשית אנו מקיימים אותה מאז מתן תורה שחיובנו בכך. לפי רש"י ספר בראשית לא נכתבו בו מצוות אלא ללמד אותנו שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ולא לגויים. כפי שכותב רש"י:

"אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא "מהחודש הזה לכם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" (תהלים קיא ו), שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" (רש"י בראשית א,א)

כותב הנצי"ב:

"זה הספר הנקרא "ספר בראשית" נקרא בפי הנביאים "ספר הישר", כדאיתא במסכת עבודת כוכבים (כה ע"א) על שני מקראות: בספר יהושע (י יג): "הלא היא כתובה על ספר הישר", ובספר שמואל (שמ"ב א יח): "ויאמר ללמד לבני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר". ומפרש רבי יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו "ישרים", שנאמר: "תמות נפשי מות ישרים" (במדבר כג י). ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם "ישרים" בייחוד, ולא "צדיקים" או "חסידים" וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכינוי "ישרים", ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי. והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו... צדיק וישר הוא" (דברים לב ד), דשבח "ישר הוא" נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחורבן בית שני, שהיה "דור עקש ופתלתל" (שם פסוק ה); ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית. ועל זה היה צידוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאֵלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות אף־על־גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ. וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו "ישרים", היינו: שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עִמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אף־על־גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם, כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם!" (הקדמה לספר בראשית)

למרות שאנו חושבים אחרת מהגויים עלינו להתנהג אליהם יפה. ספר בראשית הוא ספר הישר. זה ספר של לימוד מידות ישרות עם כולם כולל הגויים זה מטרת כתיבת ספר בראשית.

כותב הרב הוטנר

הנה בפרשת נישואי יצחק בארו חכמים כי יפה שיחתם של עבדי אבות יותר מתורתם של בנים שהרי כמה גופי הלכות לא למדנו אלא מו יתירה ואלו פרשת אליעזר כופלה וחוזר עליה והסברת הדברים כך היא תרי"ג מצוות נאמרו למשה בסיני ופירש רמב"ם דאפילו מילה שנאמרה על אברהם אבינו וגיד הנשה ליעקב מכל מקום אין אנחנו מקיימין אותה מפני שנאמרה לאבותינו אלא דוקא מפני שנצטוינו עליה על ידי משה וחזינן מכאן דאין אנו ממשיכים את קיום מצותינו אבות וכל הדברים השייכים לתורה לשכר של משה הם תורת משה עבדי.

ומכל מקום כשהמדובר הוא על אודות יחוד שמו הרי הענין הוא בהיפך אלקי אבותינו אלקי אברהם וגו' משה ובודאי שהציור בזה הוא כדרך שאנו רואים אצל היחיד שהוא תלמיד מובהק לרבו ובן נאמן לאביו שאף על פי שאת תורתו ודרכי העבודה מקבל הוא מרבו מכל מקום ההכשרה הטבעית להיות כלי קיבול לתורתו של רבו בודאי שירושה היא לו מאביו והרי אומרים על אדם שיש לו מוח משל אביו ואין אומרים על תלמיד שיש לו מוח כשל רבו"

רב לוקח את הכלים לכיוון של עבודת ה', אבל כלי הקיבול, כלי החשיבה, המידות, זה נותן ומעניק אבא. האבות שלנו: אברהם יצחק ויעקב, נתנו לנו את הכלים וההכשרה הטבעית להיות בני ה'. משה לאור זאת לימד את עם ישראל את התורה ומצוותיה והוא דומה לרב.

כל ספר בראשית מסביר את יכולתנו הטבעית להתחבר לה' לאור שיש לנו נשמה שקיבלנו מהאבות אברהם יצחק ויעקב. ספר בראשית הוא הקדמה לכל ההלכות. הוא בא להדגיש שיש לנו חלק אלוק ממעל שקנינו דרך האבות, ומטרת לימוד התורה וקיום המצוות להעצים את החלק אלוק ממעל.

כותב הרב הוטנר:

"וזה הוא המהלך להסביר לעצמנו את דבריו של המהר"ל כי היונים מתנגדים הם לישראל דוקא מצד כוח החכמה המיוחד ליון כלומר מפאת ריבוי דביקות נפשם של יונים בחכמת הטבע אשר זה הוא עיקר ענינה של חכמת יון נשתלטה בהם האספקלריא של ההכרח...

כותב שם משמואל:

"אך עיקר החסרון של היונים היתה גסות הרוח שלהם כמ"ש הרמב"ן שחשב הוא אריסטו ותלמידיו הרשעים שכל מה שאינו משיג בשכלו איננו אמת וא"כ אין צורך רק להעביר הקליפה של גסות הרוח ' והחוצפה היתרה שהביאו לעולם ואז תישאר עצם החכמה טובה" (שם משמואל-חנוכה)

הנקודה העיקרית בנר חנוכה היא הויכוח שהיה בין יוון וישראל. הויכוח שהיה בין יוון וישראל סבב סביב השאלה: האם יוון לאור עיסוקם בפילוסופיה, או עם ישראל בגלל שהם טבעיים לקרבת ה'? הגסות רוח של היוונים לא אפשרה להם להבין שיש דברים מעל השכל.

ענייני טומאה וטהרה היוונים לא הבינו על פי השכל ולכן הם חיללו את השמן כי עדיין היה אפשר להדליק בו. כל מה שלא היה מובן לפי יוון הם לא קיבלו. ולכן הם לא היו מוכנים להבין את החוקים כי זה לא מובן לפי השכל. "חוקי רצונך"-הנשמה רוצה לקיים את החוקים כי הם רצון ה'. השכל מצמצם והנשמה מרחיבה. יש רצון ה' ויש נשמה. חכמים שלא היו להם תאוות הבינו שרצון ה' זה להדליק נר חנוכה ולכן "וציוונו". ב"ציוונו" מכוונים לרצון ה'.

שמונה ימים חז"ל רצו שנתמקד בנשמה ולא רק בשכל. התפקיד בישיבה להדליק את הנשמה שלנו. שמונה ימים צריך להתמקד במטרה. "אין לנו חלק באלוקי ישראל". ליוונים אין חלק אלוק ממעל אבל לנו יש חלק ולכן הם רצו מתוך גאוותם שנכריז שאין לנו חלק באלוקי ישראל.

הקב"ה רצה להמחיש שיש טהרה וטומאה וה' עושה נס שיהיה שמן טהור, כי יש חשיבות לטהרה למרות שהשכל לא יכול להבין אך הנשמה כן מבינה.

מי שרגיל בנר הכוונה שמי שיש לו חלק אלוק ממעל כי הוא עמל בתורה ובמצוות, אזי הוא מקרין את שמחת התורה לילדיו ולכן הם יהיו תלמידי חכמים.

זו מהותה של ישיבתנו שנבין שיש לנו חלק אלוק ממעל ומצווה להגדיל אותו.

יה"ר שנעצים את חלוק אלוק ממעל, ונהיה אנשים עוצמתיים, ונביא את הגאולה במהרה בימינו אמן.