שיחה לחנוכה תשע"ח - טבעיותה ושמחתה של תורה ומצוותיה- המפתח לנחת מילדנו

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

דלג לקבצי השמע

טבעיותה ושמחתה של תורה ומצוותיה- המפתח לנחת מילדנו

הרב הוטנר מוטרד מהשאלה, למה חז"ל ייסדו את חג החנוכה? מה בעצם המסר שחג חנוכה בא להוסיף בעבודת ה' שלנו?

אם חנוכה היא כדי שנדע שה' יכול לשנות את הטבע, הרי יודעים זאת כבר בחג הפסח שהוא מן התורה. שהרי שני אנשים שותים מאותה כוס, לזה יוצא דם (למצרי) ולזה מים (יהודי). וכן כל עשרת המכות וקריאת יום סוף. אז מה בעצם הנקודה העיקרית שהתחדשה בחג זה?

כותבת הגמ':

"אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה.. והיכן ציוונו? .. רב נחמיה אמר 'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך'" (שבת כג.)

שואל הרב הוטנר בספרו "פחד יצחק", מדוע הגמ' שואלת דווקא על מצווה זו דרבנן-איך מברכים "וצוונו" כאשר ה' לא ציווה זאת רק דרבנן? הרי זו לא המצווה דרבנן הראשונה, קדמו לה מצוות נטילת ידים ומצוות קריאת מגילה, וההגיון אומר שהגמ' תשאל זאת על מצוות דרבנן הראשונה?!

שאלה נוספת ששואל הרב הוטנר, היא על הגמ' בשבת האומרת:

"אמר רב הונא: הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים" (שבת כג:)

מדוע דווקא בנר חנוכה "הזהיר בנר הוויין ליה בנים תלמידי חכמים"? למה לא הזהיר בשבת? למה לא הזהיר בתפילין?

כותב הרב הוטנר. הנקודה העיקרית בנר חנוכה היא הויכוח שהיה בין יוון וישראל. הויכוח שהיה בין יוון וישראל סבב סביב השאלה: האם התורה היא טבעית או לא טבעית, מי נמצא בראש – האם יוון לאור עיסוקם בפילוסופיה, או עם ישראל בגלל שהם טבעיים לקרבת ה'? הטבעיות הזו היא שאלת המפתח של חנוכה.  לפי החשמונאים התורה היא טבעית בעם ישראל בזכות האבות, ולכן עם ישראל הוא עם סגולה. ואילו לפי היוונים אין הבדל בין היהודים ללא יהודים, ולכן לא היהודי עומד בראש הפירמידה כבן ה', אלא בראש הפירמידה עומד הפילוסוף.

חג חנוכה הוא חג של תורה שבעל פה, כי תורה שבעל פה זה דבר שהוא ייחודי לעם ישראל, ואסור ללמד גוי תורה שבע"פ. והשאלה הזאת האם התורה היא טבעית לנו ואז היא תגרום לנו שמחה, האם היא חלק מחיינו או שהיא לבוש חיצוני, זו שאלת המפתח. ועל זה רצו חז"ל שנדון שמונה ימים, כדי שנרגיש שהתורה טבעית לנו והיא חלק מאיתנו.

היום בערב נדון בשיח על הדתלשי"ם ומהיכן נובעת תופעה זו.אני חושב שתופעה זו נובעת אצל רבים מהם, כי הם לא ראו בביתם שהתורה טבעית וגורמת לשמחה אלא כעול, וממילא אין להם ענין בכך.

כותב הרב הוטנר בספרו:

"אדם תלמיד מובהק לרבו ובן נאמן לאביו. את תורתו ודרכי העבודה מקבל הוא מרבו. ההכשרה הטבעית להיות כלי קיבול לתורתו של רבו בוודאי ירושה היא לו מאביו. אנשים אומרים מוח משל אביו. לא אומרים על תלמיד שיש לו מוח משל רבו" (הרב הוטנר)

רב לוקח את הכלים לכיוון של עבודת ה', אבל כלי הקיבול, כלי החשיבה, המידות, זה נותן ומעניק אבא. האבות שלנו: אברהם יצחק ויעקב, נתנו לנו את הכלים וההכשרה הטבעית להיות בני ה'. משה לאור זאת לימד את עם ישראל את התורה ומצוותיה. המסר של חנוכה הוא, ששמונה ימים אנו עוסקים בטבעיותה של תורה, בהיותנו עם סגולה ובניו של ה', וכמה התורה ממלאת ומעצימה אותנו ונותנת לנו ייחוד ומטרות וייעודים בחיים.

ממשיך וכותב הרב הוטנר:

"הנה הבחינה היותר טובה אם תורתו של הרב מתאימה היא באמת להכשרתו הטבעית של התלמיד, הוא בהערכת חידושיו של התלמיד, האם התלמיד מצליח לחדש מעצמו דברי חכמה עמוקים, ערוכים לפי סגנון תורת רבו, הרי זה מופת חותך כי ה"בפועל" של תורת הרב מתאים הוא בד בבד עם ה"בכח" של הטבע שלו, שהוא אצלו ירושה מאבותיו"

בן יכול לדעת מה אבא שלו מרגיש וחושב בלי שאבא שלו מדבר. תזוזה קטנה בעיניים, הרגשה, הוא יכול מיד להתחבר לאבא שלו. כך גם חכמים מכוח עמל התורה שלהם נשמתם מתעצמת,ונעשים קרובים לקב"ה ויכולים לכוון לדעתו. זו הסיבה מדוע על דיני דרבנן אפשר להגיד וציוונו, כי חכמים קרובים לה', מכוונים לאמת כי הם בנים של ה', וכאשר הם מחייבים זו כוונת ה'.

לכן הגמרא שאלה את שאלתה דווקא על נר חנוכה. כי נר חנוכה הוא עומק התשובה לשאלה: כיצד אפשר לברך "וצוונו".

 "סוד הצלחתה של כנסת ישראל בחידושיה אלה שהסכימה עליהם דעת המקום הוא בהתאמה שבין מדרגת "תורת משה" למדרגת "אלקי אבותינו"... ולכן נקבע המשא ומתן על אודות כוחם של דברי סופרים בקשר עם ברכת המצוה של נר חנוכה" (פחד יצחק)

דווקא נר חנוכה מראה את הטבעיות. מתי אדם מרגיש את הטבעיות הזו? אם העיקר זה הנשמה שלו והוא החלק המרכזי בו ולא התאוות, אז הוא מרגיש את הטבעיות הזו. וזה המסר של חנוכה, וזה מה שאנחנו צריכים לשוחח ולהרהר שמונה ימים.

למה הזהיר בנר דווקא "הויין ליה בנים תלמידי חכמים"? כי ילדים שרואים טבעיות ושמחה של תורה בע"ה יהיו תלמידי חכמים. לא מדובר כאן על סגולה, אלא הכוונה מה תפקידנו כהורים. לחיות את הטבעיות והשמחה העצומה של תורה ומצוותיה, ואז נזכה לנחת מילדנו. אדם שחי בטבעיות חי בהרמוניה, ממילא הוא חי בעקביות ושיטתיות, וזאת רואה הבן ומרגיש וחווה את שמחת אביו.

לדעתי עניין הדתל"שים מתחיל ברגע שהתורה היא לא טבעית, היא רק מערכת חוקים חיצונית, ואם זה כך אי אפשר להזדהות עימה. אחד המסרים של חנוכה צריך להיות  שחשוב לכל אחד מאיתנו כאבא, לקחת אחריות על ילדיו להיות בין עומלי תורה ותלמידי חכמים טבעיים.

"כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם  תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" (מתוך תפילת על הניסים)

וקשה, הרי לימוד התורה הוא חלק מ"חוקי רצונך", אז מדוע הכפילות? אלא עונה הרב הוטנר:

"להעבירם מחוקי רצונך"-זהו לבטל תורתו של הרב. להשכיחם תורתך"- להשחית מוח של הרב (הרב הוטנר)

היוונים רצו לטשטש את ההבדל בין עם ישראל אליהם. הם התנגדו ליחודיות של עם ישראל. היוונים טענו שאין ליהודים את המוח של אביהם, התורה לא טבעית להם. ולכן "להשכיחם תורתך"-זהו עצם קבלת התורה הנובעת מסגוליות עם ישראל מכוח האבות. קבלת התורה ניתנת רק לעם ישראל.  ואילו "להעבירם מחוקי רצונך"-זה ריבוי המצוות שיש לעם ישראל. אך מצוות יש גם לגוי (ז' מצוות בני נח).

הטבעיות היא מה שאנחנו צריכים פה לשאוף. לכן חשוב כל כך שמחתה של תורה שיש פה בישיבה. כשאין שמחה בלימוד התורה בישיבה, לימוד התורה לא יכול להיות טבעי. כשלימוד התורה מלווה בעמל רב בלהט, בהתפעלות, בשמחה – אז נוצרת הרגשת הטבעיות.

לא נותר לנו אלא להתפלל לסייעתא דשמיא, ולהתפלל שכל תלמיד פה בישיבה ירגיש את הטבעיות והשמחה של התורה ומצוותיה, וכך בע"ה יזכה לנחת גדולה מכל צאצאיו.