שאלה שבועית: התרת נדרים וכל נדרי
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
התרת נדרים- בערב ראש השנה ערכנו התרת נדרים. התרת נדרים מורכבת משני חלקים- החלק הראשון הוא בקשה להתרת הנדרים אותם נדר האדם. ואילו החלק השני הוא מסירת 'מודעא' לביטול הנדרים אותם הולך האדם לידור מכאן ולהבא.
שאלה א] הצורך במסירת מודעא וביטול מודעא - מהו הצורך בשני החלקים? אם מידי שנה מוסר האדם מודעא המבטלת מראש את הנדרים אותם ידור במהלך השנה הבאה, מדוע צריך הוא בסופה של השנה לבטלם?
שאלה ב] מסירת מודעא - כיצד מועילה מסירת מודעא לבטל נדר שהוציא מפיו מפורשות לאחר מכן? דומה הדבר למכריז שכל הכוסות שישברו במהלך השנה לא יישברו שאין בדבריו כלום!
שאלה ג] התרה לציבור או ליחיד - האם כאשר עושים התרת נדרים ניתן לעשותה לכמה אנשים יחד או שמא יש להתיר נדרים לכל אחד ואחד בפני עצמו?
שאלה ד] 'כל נדרי' – מהו עניינו של 'כל נדרי', האם עניינו הוא 'התרת נדרים' שהיו בעבר, או שמא עניינו הפרת נדרים עתידית?
שאלה ה] פתיחת יו"כ ב'כל נדרי' – מדוע פותחים את יום כיפור דווקא ב'כל נדרי' ולא בעניינים הקשורים לעיצומו של יום? כיצד קשורים דברים אלו ליום כיפור?
תשובה
מקור מנהג 'התרת נדרים'- הגמ' (נדרים כג:) אומרת:
"והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר- כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. אי זכור עקריה לתנאיה וקיים ליה לנדריה? אמר אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר".
מבאר אביי, שמסירת המודעא מועילה למצב בו בשעת הנדר לא זוכר הנודר שמסר מודעא המבטלת את נדריו, אבל אם זוכר שמסר מודעא ובכל זאת נודר אין המודעא מועילה לביטול הנדר.
כבר בשלב זה ניתן להבין את הצורך בשני המרכיבים בהתרת נדרים- הצורך במסירת מודעא הוא עבור הנדרים שבשעה שינדרם לא יזכור שמסר מודעא, והצורך בהתרת נדרים היא עבור הנדרים שבשעה שנדרם זכור היה שמסר מודעא, ואף על פי כן בחר לנדור.
התרת נדרים היא על אותם נדרים שזכרו את המודעא בשעת הנדר
כיצד מועילה מסירת מודעא? א] דעת הר"ן (נדרים עה.) שמסירת מודעא על נדריו מועילה מדין 'נדרי טעות'- דהיינו- במסירת המודעא בירר האדם שאינו מעוניין לנדור נדרים, ועל כן כשנדר (ולא זכר שמסר מודעא)- נדר בטעות הוא.
לדברי הר"ן, אין צורך למסור את המודעא בפני 'בית דין' (שלושה) דווקא, הואיל ו'ומנגנון הפעולה' של המודעא אינו על ידי 'כח ביטול' חיצוני, אלא מכח הטעות שנמצאת בבסיס הנדר.
כמובן כל זאת במידה ולא זכר בשעה שנדר שמסר מודעא על נדריו, אולם במידה וזכר ובכל זאת נדר, אין זה נדר בטעות ועל כן יחול הנדר.
לדבריו מובן הצורך בהתרה בנוסף למודעא- המודעא אינה מבטלת את הנדרים שנעשו על אף שזכר את ההתרת נדרים, ואילו ההתרה כן
לשיטת הר"ן, אומר הרב שלמה זלמן אוירבך שאם אדם נדר בשעת כעס, באופן שבו גם אם היה זוכר את המודעא היה נודר, לא תועיל המודעא שמסר לבטל את הנדר.
האם יש צורך בבי"ד? הרב משה שטרנבוך שליט"א בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' קס) פוסק לאור דברי הר"ן הללו שגם אשה יכולה לומר את נוסח מסירת המודעא בינה לבין עצמה בביתה:
המנהג הוא שלאחר שהבית דין מתירין נדרים אומרים לפניהם: הריני מוסר מודעה לפניכם ואני מבטל מכאן ולהבא מה שאקבל עלי כל הנדרים וכל שבועות ונזירות ואיסורים וחרמות והסכמות וקבלה בלב. והנה מן הדין אין צריך לומר נוסח זה בפני ג' אנשים, ולכאורה אפילו אמר לעצמו לבד מועיל. ולפי זה אשה מגיל י"ב שנים והלאה תוכל לומר הנוסח לעצמה גם בביתה פעם אחת ומועיל לעולם. שאין זה אלא מסירת מודעה ותנאי על להבא ורק לרווחא דמלתא חוזרים שוב כל שנה ושנה בפני ג'.
לדבריו גם אדם הנמצא בבידוד יכול לומר את 'מסירת המודעא' בינו לבין עצמו.
ב] שיטת המהרי"ל- התרת נדרים 'עצמית'- אכן, דעת המהרי"ל (מנהגים, הל' ליל יום כיפור) שגם מסירת המודעא צריכה להיות בפני שלושה, וכך כתב:
ויזהר כל אדם לומר כל נדרי עם שליח ציבור דניחא למאן דאמר דמתירין הנדרים דלשעבר ודאי אז צריכין לומר עמו דאין אדם יכול בעצמו להתיר את נדרו שעבר, אלא אף למ"ד דמתירין את הנדרים דלהבא כדקי"ל, מכל מקום יאמר כל אדם עם ש"צ כדי שיהיו לכל הפחות שלשה מתירין.
לדבריו, מוכרח הדבר ש'מסירת מודעא' אינה 'מועלת' מדין נדרי טעות, אלא מכח ביטול מסוים- מוקדם שעושים בית הדין, מעין מה[1] שכותב רבי שמעון שקופ (שערי יושר ה, כב):
וענין זה גם כן אינו כמסירת מודעה של קנינים'.... ומתבאר מזה דענין זה מה דמועיל הביטול נדרים שידור מכאן ולהבא הוא ענין התרת נדרים דקודם הנדר מתיר לעצמו באופן מה דמהני התרת חכם לאחר הנדר היינו דכמו שאין החכם מתיר רק על ידי איזה פתח וחרטה דמשוה להנדר כנדר טעות כמו כן מה דמתיר לעצמו הוא מחמת דמצינו בזה כעין טעות קצת דאילו הוי זכור בשעת הנדר מה דאתני מעיקרא לא היה נודר.
מפאת קוצר הזמן נשיב בקצרה על חלק מהשאלות:
1] ביחס לשאלה האם על כל יחיד ויחיד לערוך בפני עצמו התרת נדרים או שמא יכולים כמה ולומר את הנוסח יחד, כותב המטה אפרים (תקפא, מט) הלכה למעשה:
ולפעמים כדי למהר שיהיו כל הציבור חוזרים חלילה אומרים שלשה יחד זוג זוג, ואין לעשות כן כי אם בעת שהשעה דחוקה.
כותב ערוך השולחן (יו"ד רכח, י):
הלכתא דמתירין נדרים אפילו מעומד ואפילו בלילה ואפילו בקרובים ואפילו בשבת, כלומר אף על גב דהתרת נדרים הוי כעין דין ובדין צריכים הדיינים לישב ואין דנים בלילה וקרובים פסולים לדון ואסור לדון בשבת, מכל מקום בנדרים מותר דאין זה דין ממש.
שאלת מסירת המודעא על ידי מספר אנשים יחד, תלויה לכאורה בשאלת הגדרת 'התרת הנדרים' כדין, אם היא מוגדרת כדין מסתבר שיש צורך בעמידה ואמירה עצמאית של כל אחד ואחד. אולם אם אינה מוגדרת כדין – מסתבר שכמה אנשים יכולים לומר את נוסח התרת הנדרים יחד.
ולכן אמר המטה אפרים שאם השעה אינה דחוקה יש לחוש לשיטות הסוברות שגדרה של התרת נדרים הרי הוא כדין, ועל כל אחד ואחד לומר את הנוסח בפני עצמו.
בישיבה אין שעתנו דחוקה ב"ה, ועל כן נשתדל שכל אחד ואחד יאמר את התרת הנדרים בפני עצמו.
3] 'כל נדרי' בפתיחת יום הכיפורים – נחתום בדבריו של הרב סולוביצ'יק בספרו על התשובה:
אנו נכנסים ליום הכיפורים מתוך הצהרה של חירות גמורה. אנו מכריזים ואומרים כי הננו בני חורין ועצמאיים, בלתי תלויים בשעבודים גדולים לדברים קטנים של תאוות ממון וכבוד ושלטון ופופולריות. הננו בני חורין וחופשיים להכניס עצמנו, כל כולנו, לשבועה הגדולה ולהתייצב לפני ה' אלוקינו.
אומרים אנו להקב"ה עם כניסת יום הכיפורים : איננו משועבדים לדבר, אלא רק אליך!
יהי רצון שנזכה לחוש את תחושה זו בצורת אמיתית, ובכך להכין את עצמנו לימים הגדולים הבאים עלינו.
[1] רבי שמעון שקופ עצמו אינו סבור כן, עי"ש.
