שאלה שבועית: מיהו עד פסול? - הכשרת ממזרים על ידי פסילת עידי הקידושין

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

פתיחה- בענייני דיומא (ט"ו בשבט)

נמצאים אנו היום בט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. חלק ממהות יום זה, הוא ייחודה של ארץ ישראל הבא לידי ביטוי במצוות התלויות בה. אנו זוכים לגור ב'פלטין של מלך', ולבנות כאן מדינה יהודית תחת שלטון יהודי. יש לזה חשיבות עצומה, התקיימות חזון הנביאים עד כדי הגעה בעזרת ה' ל'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.

עם ישראל לא יכול לממש את ייעודו, להיות 'אור לגויים', 'ונברכו בך כל משפחות האדמה', אם אינו חי בארצו בצורה מתוקנת כממלכה והולך בדרך התורה והמצוות.

כחלק מהנסיון לבנות 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' יש צורך ליצור מערכת כשרות תקינה וטובה, שתביא לכך שבתי העסק במדינה יתהלו על פי דרכי התורה והמצוות.

הדבר יוצר מורכבות, הואיל ועלויות של סטנדרטים גבוהים של כשרות הינן גבוהות ביותר, ולכן רבים מבעלי העסקים חוששים מהנטל הכלכלי הכבד שיפול על צווארם. מסיבה זו ייצרה מערכת הכשרות במדינת ישראל שתי רמות כשרות מובנות- כשרות רגילה וכשרות מהדרין.

אכן, אנו במישור האישי נקפיד להשתמש במקומות בהם רמת הכשרות מהודרת. לפנינו טבלה המציינת שנים עשר הבדלים עיקריים בין כשרות רגילה לכשרות מהדרין:

השגחה רגילה	כשרות מהדרין
השגחה פחותה מהמהדרין, פוסקים לקולא במחלוקת. תוצאה: זול יותר, יותר מוצרים.	השגחה יותר מכשרות רגילה, פוסקים לחומרא במחלוקת. תוצאה: יקר יותר, פחות מוצרים.
1) משגיח יוצא ונכנס.	משגיח כל זמן הפעילות[1].
2) יש כשרות גם לבשר לא חלק.	בשר חלק[2] בלבד.
3) יהודי מדליק את האש.	יהודי מדליק את האש וגם שם את הסיר על האש[3].
4) ירקות עלים רגילים עם שטיפה.	ירקות עלים בגידולים ללא חרקים.
5) משתמשים באבקת חלב נכרי[4].	לא משתמשים באבקת חלב נכרי.
6) משתמשים בג'לטין[5].	לא משתמשים בג'לטין.
7) לא מטבילים כלי אוכל במסעדה[6].	מטבילין כלים במסעדה.
8) רואים יין מפוסטר כיין מבושל בנוגע למגע גוי[7].	רואים יין מפוסטר כיין חי בנוגע למגע גוי.
9) משתמשים בהיתר מכירה.	לא משתמשים בהיתר מכירה.
10) בשר שהוקפא תוך ג' ימים מולחים אותו לאחר מכן.	בשר טרי בלבד.
11) לא מקפידים על חדש בחו"ל.	מקפידים על חדש בחו"ל.
12) ערלה בספק אילן-פפיה ופסיפלורה אינם ערלה	רואים כאילן ועורלה.

על מאכלות אסורות נאמר בתורה (ויקרא יא, מג): 'ולא תטמאו בה ונטמתם בם'. חז"ל דרשו" 'ונטמתם בם'! ולכן כדאי להיזהר בדברים אלו[8].

מיהו עד פסול?

שאלה א] עדים מחללי שבת- בשיעורים הקודמים עסקנו במקרים שהגיעו לשולחנם של הפוסקים אודות סיפורי ממזרות. אחת הדרכים להתיר ממזרים היתה על ידי מציאת פסול בעידי הקידושין הראשונים.

רוב הזוגות הנשאים במדינת ישראל נישאים כדת משה וישראל, מחמת החוק במדינה המחייב זאת. הדבר מביא לכך שלעיתים בחופות של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות אחד העדים מחלל שבת בפרהסיא. אם הוא פסול לעדות – יכול הדבר לסייע ל'הציל' מממזרות.

מעשה היה אדם שאינו שומר תורה ומצוות שבא להינשא ורצה ששני חבריו שמחללים שבת בפרהסיא ישמשו כעדים. הוא 'איים' שאם לא יאפשרו לו שישמשו כעדים, יטוס לקפריסין ויינשא שם בנישואין אזרחיים. האם במצב זה נכון לבא לקראתו ולהשיאו בעדים אלו, או שמא הינם פסולים בצורה מוחלטת ו'אין עצה ואין תבונה'?

את אותה שאלה יש לשאול ביחס ל'יין נסך' – האם המחלל שבת בפרהסיא פוסל את היין בנגיעתו כמומר או לא?

שאלה ב] עידי גירושין מחללי שבת - גיסו של רבי חיים עוזר גרודזינסקי בעל האחיעזר פנה אליו בשאלה (ג, כה):

על הגט שכיב מרע שסידר רב אחד באפריקה עם סופר כשר, ולא היו להם עדים כשרים וחתמו על הגט מחללי שבת בפרהסיא....והם היו עדי חתימה ועדי מסירה, ומת בלא בנים והוא מקום עיגון, כי היבם באמריקא ואינו רוצה לחלוץ.

בשונה מהמקרה הקודם בו הקולא (לטובת האשה) היתה לומר שהעדים פסולים- וממילא הקידושין הראשונים לא חלו, במקרה זה הקולא (לטובת האשה) תהיה לומר שהעדים כשרים- שהרי אם כן נמצא שגירושי הבעל חלו כדת וכדין וממילא אינה צריכה חליצה מאחיו.

שאלה ג] אינו שומר נגיעה - חתן פנה לחברו בבקשה שישמש כעד בחופתו. החבר אינו 'שומר נגיעה', אכן אין אדם שיודע זאת מלבדו. האם צריך לסרב לשמש כעד, או לא?

תשובה

מעמד אדם שאינו שומר תורה ומצוות בימינו - כאמור, חלק מהיתרי הממזרים של הרב עובדיה יוסף התבססו על כך שהוכח העדים חיללו שבת וממילא נפסלו לדעתו לעדות.

הרמב"ם בהלכות ממרים (ג, ג) בעוסקו בהגדרת אפיקורוס כותב:

במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו וכופר בתורה שבעל פה תחילה כצדוק ובייתוס וכן כל התועים אחריו, אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס. ואף על פי ששמע אחר כך שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם, כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו, לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה.

הרי שהגדיר הרמב"ם את בני הקראים שגדלו לתוך מציאות זו כתינוקות שנשבו.

האם ניתן לומר אותו דבר על החילונים בימינו? הרדב"ז על אתר כותב:

אבל הנמצאים בזמנינו זה אם היה אפשר בידינו להורידן היה מצוה להורידן! שהרי בכל יום אנו מחזירין אותם למוטב ומושכין אותם להאמין תורה שבע"פ והם מחרפין ומגדפין את בעלי הקבלה ואין לדון את אלו בכלל אנוסים אלא כופרים בתורה שבע"פ.

לדבריו בימנו שמחזירים ומושכים אותם למוטה ובכל זאת אינם חוזרים- פסולים הם לעדות.

כיצד משפיעים הדברים על שאלת ה'פסול לעדות'? האחיעזר (בתשובה הנ"ל) כותב שהואיל והעדים אינם מודעים למשמעות וחומרת האיסור, אינם נפסלים לעדות, וזאת על פי דברי הרמב"ם הנמ"ל. ומסיבה זו חלים הגירושין עליהם העידו, והאשה מותרת לשוק ללא צורך בייבום.

אכן, האגרות משה (אבה"ע ח"א סי' פב) סבור, שכל משמעות דינו של הרמב"ם היא רק לענין המצוה להצילם והאיסור לקיים בהם דין 'מורידין ולא מעלין'. אולם ביחס לפסול עדות ולפסילת יין- פסולים הם ופוסלים:

ואמינא עוד יותר דאף בניהם שכתב הרמב"ם שם בה"ג אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שה"ה כאנוס עיי"ש שחזינן שאין להם דין מורידין ולא מעלין, מ"מ לענין פסול לעדות גם הם פסולין דנהי דלא גרע מעכו"ם אבל לא עדיף מעכו"ם לענין עדות דעכ"פ אינו בכלל ישראל לעדות דאנוס אינו כמאן דעבד ולכן כמו שעכו"ם פסול לעדות כ"כ פסולין בני הכופרים. ואף שלענין לא מעלין מסתבר שעדיף מעכו"ם מטעם שאיתא ברמב"ם.

ואילו הרב אשר וייס שליט"א (מנחת אשר סי' י) סבור שעובדת היותו 'תינוק שנשבה', מגדירתו כמי שאינו מומר ועל כן אינו פוסל את היין במגעו. אולם לעדות עדיין פסול, שהרי עבר עבירה המטילה עליו 'שם רשע' הפוסלו לעדות.

מעמדם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות בזמן הזה- האם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות בזמן הזה מוגדרים כ'תינוקות שנשבו' או לא?

חזון אי"ש (שחיטה א) נוקט שהינם מוגדרים כתינוקת שנשבו אלא אם כן ניסו לקרבו ולשכנעו והוא בכל זאת ממשיך לעבור על איסורי התורה :

ותינוק שנשבה בין העכו"ם דינו כישראל ושחיטתו מותרת שהוא בחזקת שאם יודיעוהו וישתדלו עמו כשיעור ההשתדלות שהוא ראוי לשוב ולא יזיד לבלתי שוב. אמנם אחר שהשתדלו עמו והוא מזיד וממאן לשוב דינו כמומר... ושיעור ההשתדלות תלוי לפי ההתבוננות הדיינים כאשר יודיעו ברוח קדשם בהכרעת דינו. ומה שנחלקו אחרונים ז"ל בצדוקים בדורות האחרונים אי חשיבי כאנוסים היינו בהכרעת שיעור הידיעה שיודעים ממציאות ישראל ושאבותיהם פירשו מהם ונותנים כתף סוררת אי דיינינן להו כשיעור ידיעה למחשב מזיד או לא ואכתי אנוסים הם. ובאמת צריך לדון על כל איש ואיש בפרט.

הרב שלמה זלמן אוירבך סבור שרק אדם שמעולם לא שמע מעולם על היהדות כדוגמת אתם שגדלו ברוסיה הסובייטית, מוגדרים כ'תינוק שנשבה', אולם אותם גדלו בארץ, הגם שגדלו במקומות רחוקים מתורה ומצוות, שמעו שישנם השומרים תורה ומצוות וסוברים שעל כל היהודים לנהוג כמותם, ועל כן אינו מוגדר כ'תינוק שנשבה'.

גם דעתו של הרב משה פינשטיין (אגרות משה אבה"ע א, פב, ד, נט) שאינם מוגדרים כתינוקות שנשבו-, ואף ביחס לבניהם של הדור שסר מהדרך, כותב שהדעת נוטה שאינם נכללים בכלל זה.

כיון דהם במקומות שיהודים כשרים נמצאים וגם אבותיהם מאמינים בה' ובתורתו רק שהם נגררו בטעותם והיו יכולין לגרור אחרי הכשרים ואבותיהם.

אכן מנגד הרב אשר וייס שליט"א סבור שמוגדרים הם כתינוקות שנשבו ואינם נפסלים לעדות, וזאת מחמת ההסתה הגדולה שיש בכלי התקשורת השונים נגד ציבור שומרי המצוות.

כשאין מודעות לחומרת העבירה - רבי עקיבא איגר דן בתשובה (סי' צו) בעידי קידושין שהעידו עליהם שמגלחים זקנם בתער- דבר האסור מדין תורה, ורוצים על סמך זה לפסול את עדותם, לבטל את הקידושין ולהתיר את האשה להינשא ללא גט.

רבי עקיבא איגר בתשובתו כותב שאין להתירה בלא גט, שאין לפסול את העדים הואיל ואינם מודעים לחומרת איסור הגילוח בתער, מפני שהוא נפוץ ומצוי:

אם כן יש לומר, דהשחתה בתער דנתפשט בעוונותינו הרבים אצל הרבה לא חשב שזהו איסור כל כך דלא משמע להו לאינשי דאסור, וכאשר באמת נזכר בג"ע דהשיב להמוכיח שהרבה אנשים חשובים עושים כן, וכיון דבאמת פשתה המספחת בזמנינו גם לאותן הנזהרים בשאר דברים נדמה להם דאינו איסור כל כך.

אכן, קשה להשליך מדברי רבי עקיבא איגר הללו לענייננו, וזאת משום שחילול שבת ידוע כדבר האסור על פי ההלכה לרוב המוחלט של היהודים.

עד היודע שאינו שומר נגיעה – לדעת הרמב"ם (איסורי ביאה כא, א) נגיעה בערוה (אשה נדה) אסור מדאורייתא ולוקים עליה, הרמב"ן חולק (השגות לספר המצוות ל"ת שנג) וסובר שהדבר אסור מדרבנן בלבד. להלכה נפסק בשולחן ערוך (אבה"ע כ, א) כדברי הרמב"ם.

אם היתה ההלכה כרמב"ן, איסור דרבנן צריך עקרונית 'הכרזה' לפוסלו (אם כי יש לדון האם יש צורך בהכרזה לעדות איסורים), אך כאמור הלכה כדברי הרמב"ם ונמצא שעבר על עבירה דאורייתא שלוקים עליה, ונקרא רשע ונפסל לעדות.

פסול לעדות על פי עצמו - דעת התומים (צב ס"ק ה) ששם רשע יכול להיות מוטל במידה והתקבלה עדות עליו בבית דין, אך על סמך דברי עצמו לא נפסל לעדות. לדבריו, במקרה זה בו כל המידע על מעשיו הוא על פי דברי עצמו אינו נפסל לעדות (לדבריו פסול רשע הינו מחמת חוסר האמינות שמתעורר ביחס לדבריו – חשש שקר. ועל כן במקרה בו הוא יודע שהאמת עם דבריו, ורק הוא מודע לפסולו – יכול העיד).

אכן, מדברי השולחן ערוך (חו"מ צב, ה) מבואר שלא כדברי התומים, וזאת מכך שפסק שאחד מבעלי דין שבא לבית דין ואמר שעבר עבירה הפוסלתו, אין משביעים אותו בנידון שיש לו מול חברו, אלא 'שכנגדו נשבע ונוטל'.

ועל כן למעשה, על חבר זה שאינו שומר נגיעה, לסרב לשמש כעד לקידושי ונישואי חברו.

עדות קיום – ערוך השולחן (אבה"ע מב ס"ק נ) מחדש, שפסול רשע לעדות הינו בעדות 'סיפור דברים' המתאר את שהיה, אולם בעדות קיום כעדות קידושין, הואיל ואין חשש שקר יכול לשמש כעד קידושין. אכן, הוא עצמו מציין ש'גדולי האחרונים לא הבינו כן'.

למעשה, בתי הדין פוסלים עד מחלל שבת מלשמש כעד. ועל כן מסייע הדבר להיתר ממזרים רבים. אולם מאידך- אין דרך לבוא לקראת החתן ש'איים' להינשא נישואין אזרחיים אם לא יקבלו את חבריו כעדים חרף היותם מחללי שבת.

[1] משמעותי, הואיל ורבים מהעובדים לא מודעים לדיני כשרות, ולכן אם המשגיח לא נמצא כל הזמן אפשר לטעות ולהטעות.

[2] בשר חלק הוא בשר שלא התעוררו בבהמה ממנה בא שאלות כשרות. לעומת בשר לא חלק, שהתעוררו שאלות- סירכות וכדו', נפחו וראו שאינו מנוקב, אך עדיין אינו חלק. השו"ע החמיר והרמ"א היקל.

[3] ברוב המסעדות במטבח עובדים גויים וממילא נוצרת בעיה של בישול עכו"ם. בכשרות רגילה המשגיח רק מדליק את האש בבוקר, בכשרות מהדרין המשגיח גם שם את הסיר על האש.

[4] סיבות ההיתר- מלבד התהליך שעבר, חלב בהמות אחרות אינו יכול להיהפך לאבקה.

[5] ג'לטין הינו חומר מייצב שנוצר מעצמות בעלי חיים לעיתים מבעלי חיים שאינם כשרים (כגון טרפות), והשאלה היא האם מקבל הדבר דין טריפה או לא.

[6] סברתם שמוגדר ככלי מסחר, ואילו המהדרין חששו שמוגדר הדבר ככלי אוכל.

[7] יין מפוסטר לא הגיע לרתיחה, אלא רק קיבל מכת חום שהרגה את החיידקים.

[8]קבלתי השבוע טלפון מאבא של בוגר שבנו לא עלינו התמכר לסמים ובגלל המגורים בחו"ל זמין בפניהם כפר גמילה גויי. הבעיה היא שבכפר זה מאכילים אוכל שאינו כשר והשאלה היא האם עבור גמילתו מסמים (הזכרנו בעבר הזכרנו את דברי החתם סופר ביחס לשליחה למקום בו מאכילים טריפות, אכן לכאורה אינו דומה הואיל וכאן ישנו צד של פיקוח נפש בגלל מצבו, ויש לדון.