שאלת השבוע: מלקות בקונה חמץ בפסח [חלק 2]
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
האם אדם יכול לחזור מביטולו בפסח[1]
בשיעור הקודם דנו במחלוקת הרמב"ם ובעלי התוס' אודות השאלה האם הרוכש חמץ בפסח או המחמץ תבואה בפסח לוקה משום איסור 'בל יראה ובל ימצא'.
שיטת הרמב"ם שלוקה משום בל יראה ובל ימצא, ואילו בעלי התוס' (פסחים כט, ב ד"ה רב אשי) חלקו וסברו שאינו לוקה משום בל יראה ובל ימצא, זאת משום שלאוים אלו הינם 'לאוים הניתק לעשה'. העלינו מספר נקודות לדיון בשיעור הקודם, נשוב ונציין אליהן בקצרה:
א] מהו שורש המחלוקת בין הרמב"ם לתוס'?
ב] כיצד יישב הרמב"ם לשיטתו את סוגיית הגמ' בדף צה, א שביארה שאין לוקים על לאוין ד'בל יראה ובל ימצא' מחמת שהינם ניתקים לעשה?
ג] חמץ בפסח אסור בהנאה, ואם כן כיצד מכניסו לרשותו בפסח הרי אין לו ערך ממוני, ולא ניתן ליצור עליו בעלות?! זאת ועוד, שהואיל ו'כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני', ואם כן כיצג חל מקח נגד דין תורה?
ד] סיפורו של הרב סיני אדלר- שבשהותו באושוויץ רצה לשמור את החמץ שקבל כדי לא לאוכלו בליל הסדר, ולבסוף אכלו בעקבות הערת חברו שאם משייר את החמץ עובר בכל רגע על איסור 'בל יראה ובל ימצא'. והשאלה היא האם באכילתו את החמץ מיד קיים מצות עשה ד'תשביתו' או לא?
עוד הבאנו בשיעור הקודם שתי הבנות מרכזיות בטעם שאין לוקים על 'לאו הניתק לעשה':
א] תכלית המלקות לכפר על עבירת הלאו; כאשר ישנו עשה ה'מנתק' את הלאו, בקיומו נעשית הכפרה ואין צורך במלקות.
ב] לאו מתבטל לעשה החמור ממנו, ועל כן מוגדר הוא כחלק ממצוות עשה ואין לוקים עליו.
האם ניתן לחזור מביטול חמץ- אדם ביטל את כל חמצו מערב פסח כיאה וכיאות, ועתה באמצע החג נתקל בחמץ ומעוניין לחזור בו מביטולו. האם בכוחו לעשות זאת?
רש"י (ב, א ד"ה בודקין) מסביר, תכלית הבדיקה היא- "שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא".
לשיטתו של רש"י עלינו להבין מדוע חוששים שמא יעבור משום 'בל יראה ובל ימצא', הרי בנוסף לבדיקה ביטל את החמץ? ואכן הר"ן (א, א בדפיו) מבאר שגם עניינה של הבדיקה הוא לקיים את ציווי התורה - 'תשביתו', וישנן ב' דרכים לקיים את ציווי זה- או בביטול או בבדיקה.
רבי עובדיה מברטנורא בפירושו למשנה, מסביר את הצורך בבדיקה לשיטת רש"י, וכך כתב:
"ואף על גב דבבטול בעלמא סגי, חיישינן שמא ימצא גלוסקא יפיפיה וימלך על ביטולו ויחשוב עליה לאכלה ויעבור עליו על בל יראה ובל ימצא, הלכך בודקים את החמץ כדי לבערו מן העולם".
הגמ' (ו, ב) דנה מדוע הבודק צריך לבטל, ומשיבה: "אמר רבא גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה". נראה מהגמ' שלאחר הביטול גם אם ימצא לא תיווצר בעיה! זאת לכאורה בהיפך מדברי רבי עובדיה מברטנורא- לפיו הבדיקה באה לפתור את בעיה שתיווצר לאחר הביטול- שימצא חמץ ויחזור בו מביטולו?
תשובה
פתחנו כאמור בהבנת שיטת הרמב"ם הסובר שלוקים על הלאוים 'בל יראה' ו'בל ימצא', זאת על אף שאלו לאוים הניתקים לעשה. נחזור תחילה בקצרה על שני ההסברים שהבאנו בשיעור הקודם:
א] מצות 'תשביתו'- בתוצאה או במעשה? ציינו שדנו האחרונים האם מצות 'תשביתו' היא מצוה שעיקרה במעשה- יש צורך במעשה השבתה כדי לקיימה, או שמא היא מצוה שעיקרה בתוצאה- שלא יהיה חמץ ברשותו. המנחת חינוך ביאר שהרמב"ם סבר שמצות 'תשביתו' היא בתוצאה, ועל כן:
להסבר הא' בטעם שאין לוקים לאו הניתק לעשה- אינה 'מתקנת' את הלאו, והואיל ואין כפרה- אינו לאו הניתק לעשה ולוקים עליו.
להסבר הב' בטעם שאין לוקים על לאו הניתק לעשה- המעשה אינו חשוב, ממילא הלאו אינו מתבטל לעשה ועל כן אין לוקים עליו.
ב] העשה 'בולם' את הלאו- רבי עקיבא איגר ביאר שבניגוד ללאו הניתק לעשה רגיל שהעבר על הלאו פעם אחת, על לאוים אלו עובר בכל רגע ורגע. ועל כן בהם העשה אינו בא לתקן את הלאו, אלא לעוצרו.
ועל כן- במידה ועבר על הלאו בקום ועשה ילקה עליו.
לפנינו מספר כיוונים נוספים:
ג] לאו שקדמו עשה- ניתן לומר, שהרמב"ם לשיטתו שעיקרה של מצות 'תשביתו' היא בלב- כבר בערב הפסח, ואילו על הלאו עצמו ניתן לעבור בפסח עצמו, ועל כן זהו 'לאו שקדמו עשה'- ולא ניתן להגדירו כעשה שבא לכפר ולתקן ככל לאו הניתק לעשה.
לעומת זאת שיטתם של תוס' היא שעיקרה של המצוה היא בעשיה- בהוצאת החמץ מרשותו, וזאת יכול לעשות גם בחג עצמו, ועל כן לשיטתם מוגדרים לאוים אלו כ'לאוים הניתקים לעשה'.
ד] ב' לאוים- עוד ניתן ליישב, שבשונה מלאו הניתק לעשה רגיל- שם ישנו לאו אחד בלבד לעומת העשה- אז רואים אנו את הלאו כבטל לעשה, אולם באיסורי חמץ שישנם שני לאוים- 'בל יראה' ו'בל ימצא' סבר הרמב"ם שאינם בטלים לעשה.
לעומתו סברו תוס' שהעשה 'מנתק' את הלאו ופוטר ממלקות הואיל והוא מכפר ומתקן את החטא. זאת ניתן לומר גם ביחס לשני לאוים, ועל כן סברו שגם איסורי 'בל יראה' ו'בל ימצא' ניתקים לעשה.
ה] לאו כולל יותר- על בסיס עיקרון זה ניתן ליישב באופן נוסף ולומר, שדעת הרמב"ם שלאוים אלו אינם בטלים לעשה מחמת שהינם כוללים יותר- הואיל ובלאוים גם נשים מצוות, זאת בשונה מהעשה של 'תשביתו' שישנם הסוברים שנשים פטורות ממנה משום שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.
ואילו את תוס' נסביר על הדרך הנ"ל באפשרות ד- שסברו שהעשה פוטר ממלקות משום שהינו מתקן ומכפר ולא מחמת שהלאו בטל אליו.
ו] לאו בלי קיום של העשה- יש הרוצים שגם הרמב"ם מודה עקרונית לכך ש'בל יראה' ו'בל ימצא' הינם לאוים הניתקים לעשה, אלא שישנם מצבים נוספים עובר האדם על הלאו ללא אפשרות קיום של העשה. במצבים אלו שאין עשה שינתק את הלאו, כתב הרמב"ם שלוקים עליו.
הזכרנו את המעשה שאירע לרב סיני אדלר בליל הסדר אושוויץ, ושאלנו האם באכילתו קים את מצות העשה של 'תשביתו' או לא? יש שרוצים לומר, שבמצב זה לא קיים את מצות העשה, הואיל וקיום של 'תשביתו' הוא דווקא בפעולה של השבתה- מעשה כליון ואכילה אינה מעשה כליון.
הרי לפנינו מקרה בו עבר על הלאוים ולבסוף לא קיים את העשה ונמצא שלא תקן את הלאו.
יכולת חזרה מהביטול- כאמור, מדברי רבי עובדיה מברטנורא עלה שביכולתו של האדם לחזור בו מביטולו. ובדרך זו ביאר לשיטת רש"י את הצורך בבדיקה לאחר הביטול, וכאמור בשאלה, הקשינו על דבריו מהגמ' (ו,ב).
הקהילות יעקב (פסחים סי' א) מבאר, שהגמ' עסקה במקרה בו משהא את החמץ על מנת לשורפו, ולזה מועיל הביטול. לעומת זאת, דברי רבי עובדיה מברטנורא נסבו על מקרה שהוא זוכה בחמץ באמצע החג בכדי שיוכל לאכלו לאחר החג, ועל כן, הואיל ו'אחשביה' עובר משום 'בל יראה ו'בל ימצא'.
עוד מוסיף הקהילות יעקב ואומר, שרש"י לשיטתו שעיקרו של ביטול בלב, ועל כן כדי 'לבטלו' ולחזור בו מביטולו די ב'אחשביה' במחשבת האדם. אולם לתוס' שביטול פועל מדין 'הפקר' אינו יכול לחזור בו מביטולו, הואיל וכעת בתוך הפסח אינו יכול לשוב ולזכות בו.
ומה שמצינו בדברי הרמב"ם שיכול לקנות חמץ תוך כדי הפסח- דבריו נסובו על מקרה בו החמץ נקנה מן הגוי שאז גם בתוך הפסח יש לחמץ ערך ממוני ממילא יכול הוא לזכות בו.
אי עביד לא מהני- רבי עקיבא איגר מקשה מדוע הקונה חמץ בפסח חייב- הרי אם עביד לא מהני, ואם כן המכר לא אמור לחול? משיב רבי עקביא איגר ואומר- הכלל ש'אי עביד לא מהני' נכון רק במקרה בו הפעולה אינה יכולה להיעשות בכל צורה שהיא ללא המעבר על האיסור. ועל כן, בחמץ בפסח שיכול לחמץ ובזה לעבור על איסורי 'בל יראה' ו'בל ימצא', אי עביד מהני, וחל המכר.
עיקרון זה נכון לדוגמא גם ביחס לקנין הנעשה בשבת- שהלכה היא שחל הקנין ואיננו אומרים ש'אי עביד לא מהני', זאת משום שהקנין יכול לחול באופנים אחרים, ובזה- אי עביד מהני!
[1] השיעור לע"נ אבי מורי משה בן שלמה הכהן ז"ל. יום זיכרון הוא יום להרגשת והעמקת תחושת הכרת הטוב. להבין מה קבלתי ומה אני עושה עם מה שקבלתי. אבי זכה בחייו לעשות קידוש ה', לדבר על בריאת העולם בכל מקום ועוד, כעת אגע רק נקודה קטנה שקבלתי מאבי ונכחה מאוד בבית הורי- ההבנה שהחיים צריכים להיות מלאי משמעות, באנו לעולם בשביל ייעוד גדול ומשמעותי ולא בכדי לבזבז את חיינו בהנאות, ריגושים ודברים קטנים.
