שיחת רה"י לפרשת במדבר - מטרת המפקד והדגלים
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
הכנה לחג מתן תורה-כתיבת כל מעשי בעבודת הקודש
חג מתן תורה דורש הכנה.
אני מציע שמהיום עד שבועות כל אחד יחפש להיות עם עצמו ויכתוב "מה האות שלו בתורה". יגדיר לעצמו מה הדרך שבה הוא עובד את ה'. להגדיר מה אנו ולפי זה איך אנו עובדים את ה' בצורה הטובה ביותר שמתאימה לנו. וכן מה המעשים הרבים שהוא עושה ונוהג בעבודת ה'.
נראה יסוד זה מההבנה מדוע ה' ציווה על המפקד, כפי שמופיע בתחילת פרשתנו:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד. בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. שְׂאוּ, אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא" (במדבר פרק א פסוקים א-ד)
המפקד הקודם היה לפני שבעה חודשים, אז מדוע לפקוד שוב?
סיבה ראשונה למפקד-אהבת ה' לעם ישראל.
כותב רש"י:
"מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה" (רש"י במדבר א,א)
ה' אוהב את ישראל ולכן הוא סופר אותם.
כתוב במדרש:
"אומות העולם נמשלים כתבן וקש, שנאמר "יהיו כמוץ לפני רוח", למה שאין לו להקב"ה מהן הנאה שנאמר "כל הגויים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו." אבל ישראל לקב"ה הנאה לו בהן, קורין קריאת שמע ומתפללים ומברכים שמו בכל יום ובכל שעה על כל דבר ודבר, לפיכך הם נמנים בכל שעה" (מדרש תנחומא)
ה' סופר שוב את ישראל כי ה' אוהב אותם ויש להם תפקיד בעולם ושלא כמו הגויים.
כתוב במדרש:
"משל לאדם שהיה לו פרגמטוטין של אבנים של זכוכית, והיה מוציאן לשוק ולא היה מבחין במנין שלא היה מוציאן במנין... שלא היה משגיח עליהם שהיו של זכוכית. והיה לו פרגמטיה אחת של מרגליות נאות והיה נוטלה ומוציאה במנין ומניחה במנין, כך כביכול אמר הקב"ה לעכו"ם לא נתתי מנין, למה שאין חשובים לפני כלום... אבל אתם בני... לכך מונה אתכם בכל שעה" (מדרש רבה)
המניין מראה את אהבת ה' לישראל כמו חתן שמונה את הזמן עד לחתונה שהוא מחכה לה.
שאדם כותב על עבודת ה' שלו הכוללת כמה סעיפים, הכתיבה יוצרת קשר יותר ויותר לקב"ה והוא מרגיש חשיבות לקשר שלו לה'. עבודת ה' חשובה לו והיא נותנת לו משמעות לחיים.
סיבה שניה למפקד-יצירת זהות.
כותב הרש"ר הירש:
"בו ברגע שאדם בא בכלל מנין "פקודי בני ישראל" הרי שהוא לומד להעריך את עצמו כ"בן ישראל", ודבר זה מעורר בליבו את תודעת ערך עצמו, והוא רואה את עצמו כהתגלמות מושג אומתו שלו" (רש"ר הירש שמות פרק ל פי"ב)
כשאנו כותבים את עבודת ה' זה מגדיל את הזהות.
כשהייתי נער, היתה פעילות נוער עם שלטים, וכל אחד נתבקש לבחור את הפינה המייחדת אותו. (כגון: יהודי, ישראלי, תורני, אדם, ועוד). אם הייתה פינה בזמן המפקד "עובדי ה' ושגריריו", אזי מטרת המפקד שכולם ילכו לפינה זו.
סיבה שלישית למפקד-שבני ישראל ירגישו את השגחת ה' עליהם.
כותב הרמב"ן:
"להודיעם חסדו עליהם כי בשבעים נפש ירדו אבותיהם מצרימה ועתה הם כחול הים כך וכך בני עשרים ואחרי כל דבר ומגפה ימנם להודיע כי הוא משגיא לגוים ימחץ וידיו תרפינה וזהו שאמרו רבותינו מרוב חבתם מונה אותם כל שעה" (רמב"ן במדבר פרק א פסוק מה)
מטרת המפקד להבין כמה אנו מיוחדים וה' משגיח עלינו וזה גורם לאהבתנו הרבה לה'. הרמב"ן התפעל מהמפקד אז ונתאר לעצמנו כמה הוא היה מתפעל בימים אלו.
סיבה רביעית למפקד- המפקד נותן חוסן ועוצמה לבני ישראל.
כותב שם משמואל:
"הנה ידוע כי הצורך היותר גדול לניצוח מלחמות הוא חוזק הלב... ומזה יובן למעלה למשכיל במלחמה ברוחניות שיתד שהכל תלוי בה היא התאמצות וחוזק הלב, שלא יבטל דעתו מפני כל המניעות והמצירים, ויהיה חשוב בעיני עצמו, ויראה את עצמו כאילו כל העולם כולו תלוי בו... וע"כ טרם שנכנסו ישראל למדבר ללחום את המלחמה הגדולה ברוחניות באה המצווה למנותם, כי דבר שבמניין חשוב ואינו בטל.... ושם כל דבר הוא קיום הדבר" (שם משמואל)
סיבה חמישית למפקד-להרגיש חלק מכלל ישראל ויחד עם זאת להרגיש את יחוד כל אחד ואחד.
כותב מי שילוח:
"שאו את ראש וכו' תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן ואתכם יהי' איש אחד למטה. ענין נשיאות ראש היה כפי מה דאיתא בגמ' אין דעתו של זה דומה לשל זה. כי הש"י חלק לכל אחד טובה וחיים בפני עצמו ואין אחד דומה לחבירו. ע"כ נאמר שאו את ראש היינו שתעמדו כל אחד על מקום השייך לו. ועל ידי זה יהי' במקומו מדוגל ומנושא. ועל כן נאמר אתה ואהרן. כי אהרן הוא נגד חיילין דמשכנא היינו עבודה ומשה הוא נגד חיילין דאורייתא. ובשני אלו היינו תורה ועבודה נכלל כל החיים של ישראל. ואתכם יהי' איש איש למטה לפי שהנשיא הי' יודע לכל אחד איזה מקום שייך לו בהשבט, כי באם יחליף מקום אחד אין מצב השבט בשלימות דרך משל מי שנוטע פרדס בסדר נאה ואם יחסיר או יחליף נטיעה אחת ניכר שאין הפרדס בשלימות. וישראל נקראים מטע ה' להתפאר" (ספר מי השילוח – פר' במדבר)
לכל אחד יש תפקיד במפקד בני ישראל, וכל אחד מרומם את הכלל. במפקד שני הפכים: יש את עניין הכלל ומצד שני יש את עניין היחוד. המפקד בו שותפים כולם גורם לכל אחד בנפרד להגיע לשלימות האישית שלו. המפקד נוצר ע"י נתינת מחצית השקל להדגיש שרק בחיבור לכלל מגיע השלימות.
כותב הרב גדליהו שור:
"והנה ידוע ש״ישראל״ נוטריקון י׳ש ש׳שים ר׳בוא א׳ותיות ל׳תורה (זו״ח סוף שה״ש), היינו לכ״א מישראל יש לו שורש באות אחד של התורה, לכל אות ואות יש לו קדושה מיוחדת ... ויש לומר דזו היא כוונת הזוה״ק ״לראות כמה חיילין לאוריתא״ דכל יחיד ויחיד שנמנה נתברר שורשו באותיות שבתורה. ולכן נאמר ״שאו את ראש כל עדת בני ישראל" - ״שאו״ ־ ״הײב אויף״ (הרם), את כל יחיד לשורש שלו בתורה, לשורש החיות של האות ששייך לו" (אור גדליהו פר' במדבר)
כותב שפת אמת:
"וכן המנין שנמנו כל איש מישראל על מקומו. שנראה מזה שיש לכל איש ישראל דבר מיוחד לעשות להשי"ת. ועל שם זה נברא. ולכך נראה שנכתב המנין בתורה. להודיע שיש לכל אדם שייכות במעשיו עד השי"ת. שהרי נכתב במנין כל איש ישראל. וגם אנחנו כן כל דור לפי מקומו. וכפי מה שמאמין האדם איך מעשיו בפרט מגיעין עד השי"ת, כן זוכה לראות ולהכיר מקומו" (שפת אמת פרשת במדבר שנת תרל"ב)
כל אחד צריך לשאול את עצמו מה השורש שלו, מה עבודת ה' המיוחדת לו? כל אחד צריך למצוא את האות שלו בתורה.
בפרשתנו מופיעים הדגלים של כל שבט ושבט. נבחן מהיכן הגיעו הדגלים ומה מטרתם?
כתוב במדרש:
"דבר אחר, 'הביאני אל בית היין'. בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, ירדו עמו עשרים ושתים רבבות של מלאכים (=מאתיים ועשרים אלף), שנאמר 'רכב א־להים רבתים אלפי שנאן', והיו כלם עשוים דגלים דגלים, שנאמר 'דגול מרבבה'. כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים, התחילו מתאוים לדגלים, אמרו אלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן. לכך נאמר 'הביאני אל בית היין', זה סיני, שנתנה בו התורה שנמשלה ביין… 'ודגלו עלי אהבה', אמרו אלולי הוא מגדיל עלי אהבה, וכן הוא אומר 'נרננה בישועתך ובשם א־להינו נדגול'. אמר להם הקדוש ברוך הוא מה נתאויתם לעשות דגלים, חייכם שאני ממלא משאלותיכם, 'ימלא ד' כל משאלותיך'. מיד הודיע הקדוש ברוך הוא אותם לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו....חיבה גדולה חבבן הקב"ה שעשאם דגלים כמלאכי השרת כדי שיהיו ניכרין ומנין שהוא אהבה לישראל שכן שלמה אומר (שיר ב, ד) : "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" (מדרש רבה ב,ג)
כותב הראי"ה קוק:
"נראה לעניות דעתי לבאר ענין הדגלים... והנה במלאכי השרת, שהם בעבודתם מוטבעים, ואין להם אפשרות לצאת מענין מצבם לשנות מעבודה לעבודה, והם ג"כ פרטיים דוקא במה שנתיחדו, בהם יתכן ודאי דגלים מיוחדים, כי אין החפץ תלוי בהם לבחור בענין זולת טבעם. מה שאין כן בני אדם שהם כוללים כל המדרגות ... כולם יכולים לעבוד בכל הדרכים הכל לפי הצורך. אלא שמכל מקום כל אחד מוטבע במדה פרטית ג"כ בפני עצמו על פי שורש נשמתו, וג"כ על פי מזג גופו, ואע"פ שאין שורש הנשמה וגם המזג מכריח את האדם שלא לסור מדרכו, מ"מ ודאי תשוקתו יותר גדולה בעבודה שטבעו מוכשר לה. ולזה נתאוו ישראל, שינתנו להם דרכים וכח לבחור לכל אחד עבודה כפי נטייתו דוגמת מלאכי השרת, וזהו ענין הדגלים" (מדבר שור - הדרוש השלישי)
מלאך אין לו יצר הרע או קנאה או גאווה, ולכן הוא לא רוצה לשנות את שליחותו, והוא חפץ בו. הכל ברור לו והוא מרים דגל המסמל את שליחתו. לכל מלאך נועד תפקיד ייחודי, שליחות אחת, מטרה אחת שלשמה נברא ואותה הוא מבצע בשליחות. לכן, את השליחות המיוחדת שלו הוא מבצע בשלימות, זהו הדגל שלו, התכלית והמטרה מצויה תמיד נגד עיניו!
אדם לעומת זאת הינו מורכב. אדם יכול לעשות שליחות של אחר מתוך קנאה ויכול לפספס את שליחותו בעולם ולא תהיה לו שמחה. בני ישראל התאוו להיות כמו המלאכים ששליחותם תהיה ברורה ותביא להם שמחה ולא ינסו לקחת שליחות אחרת. בני ישראל ביקשו את הדגלים כמלאכים כדי לדעת מה האות שלהם, מה השליחות והמשימה שלהם.
כתוב בספר מאור ושמש:
"המדרש הזה בלתי מובן שאמר כיון שראו אותן ישראל שהן עשויין דגלים דגלים התחילו מתאוין לדגלים, וצריך להבין החמדה זו מה היא. ואם נאמר שחמדו לעבוד את השי"ת כמו מלאכים, גם בלא דגלים נמי מן הראוי שאדם יכסוף יחמוד לזה לעבוד עבודה כמו מלאך...ונראה בזה דהן אמת שעם בני ישראל הקדושים צריכין להיות יחד בקשר אמיץ וחזק באחדות גמור באהבה ואחוה וריעות אך על כל פנים צריך האדם להתבונן ולידע ערכו ודוגמתו לאיזה איש יקרב את עצמו ... ואם מי שהוא בערך הגדולים לא יאמר אשב בין קטני ערך ושם אוכל להשיג עבודת הבורא ב"ה אף שמדומה לו כן ויוכל להיות שאמת אתו על ידי שישפיל עצמו ישיג א-להותו אעפ"כ לא יצא מגבול ערכו אלא יצפה להשי"ת שיהיה בעזרתו ויוכל גם כאן בין הגדולים לבא למדת הכנעה. וכן קטן ערך לא יאמר אדחוק את עצמי לישב בראש קרוב להרב כדי שאשמע דברי אלקים יוצאים מפה קדוש מדבר לדעת עצה ומזימה לעבודת הבורא ב"ה אלא ישב במקומו הראוי לו ואל ידחוק את עצמו יותר ממחיצתו ומצפה להשי"ת שיהיה בעזרו ויוכל לשמוע דברי הרב אפילו בריחוק מקום. וכן מצינו שחנו ישראל רחוק מן הארון דרך מיל כמו שלמדו בגזירה שוה נאמר כאן מנגד ובהגר נמי כתיב מנגד וגו' עיין שם, ולא עלו במעלות לדחוק את עצמם שיהיו קרוב לארון ושם היו חונים אהרן ומשה ויכולים לשמוע מפיהם דברי תורה רק כל אחד חונה במקומו הראוי לו. ומהיכא נתאוו לזה שכל אחד יכיר ערכו אמר המדרש הביאני אל בית היין.. שירד הקב"ה על הר סיני ... ירדו עמו כ"ב אלף רבבות של מלאכים שנאמר וגו' והיו עשויין כולן דגלים דגלים פירוש שחנו איש על מחנהו ואיש על דגלו ולא זז שום אחד מהם ממחיצתו אפילו לראות יקר תפארת גדולת הבורא ב"ה אלא כל אחד עמד במקומו שאנן והשקט והיה מצפה אם יעזור לו ה' יראה במקומו הראוי לו, וכשראו ישראל זאת התחילו מתאוין לדגלים אמרו הלואי אנו נעשים דגלים כמותן רצה לומר הלואי שיהיה בינינו מדה זו שיכיר כל אחד מקומו הראוי לו ולא ידחוק את חבירו לעלות למעלה אלא יצפה להקב"ה ויעזור לו שיוכל ממקומו להשיג ולשמוע עבדות ה'" (ספר מאור ושמש- פר' במדבר)
כל אחד צריך להגדיר עצמו מה הדרך שלו לקבלת התורה בחג שבועות.
יה"ר שתמיד נרגש חלק מכלל ישראל ועם זאת נדע את ייחודנו תפקידנו ושליחותנו ונוכל לממשה ולעשות רצון ה' וכך נקדש שם שמים כל חיינו. אמן כן יהי רצון.
