שיחה לפרשת פקודי: "ויברך אותם משה" (שמות לט,מג)
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
בפרשתנו מסרים רבים הקשורים לעבודת ה'.
הרמב"ן בהקדמתו לספר שמות העוסק ביציאת מצרים שואל: מדוע ספר שמות מסיים בפרשיות המשכן ולא ביציאה ממצרים. לכאורה פרשיות המשכן היו צריכים להופיע בתחילת ספר ויקרא כהקדמה לקורבנות?!
וכך הוא כותב:
"והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו - וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר, וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם....ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד" (הקדמת הרמב"ן לספר שמות)
הגלות אינה מסתיימת ביציאה הפיזית ממצרים, אלא היא מסתיימת בהגעה למעלה הרוחנית של האבות, בהתקשרות לשכינה, וזה קורה רק לאחר בניית המשכן. ולכן ספר שמות-הספר שבני ישראל יוצאים מגלות לגאולה, מכיל בקרבו גם את פרשיות המשכן.
יש כאן מסר חשוב. כולנו אנשי עשייה אבל העיקר אינה העשייה הפיזית אלא המימד הרוחני המתלווה לעשייה. ולכן להיות "בן חורין" אין הכוונה רק לצאת לחירות פיזית, אלא להגיע לחירות רוחנית, וזה אפשרי רק כאשר ה' משרה את שכינתו בתחתונים-בארץ. ולכן המשכן הוא חלק מהיציאה מגלות לגאולה, ולכן פרשיות המשכן נכתבו בספר שמות.
הרש"ר הירש מקשה: מדוע התורה צריכה בפרשיות "ויקהל-פקודי" לחזור ולפרט כיצד בנו כל כלי וכלי ומה היו מידותיו הרי התורה יכולה היתה לכתוב באופן כללי שעושי המלאכה עשו כפי שציווה אותם משה?
וכך עונה הרש"ר הירש:
"ספר תורה, שהוא בעל משמעות סמלית מובהקת עד כדי כך, שהיינו סבורים שאין לו כלל משמעות אחרת ושקדושתו טמונה בו עצמו - אף-על-פי-כן שימושו בקודש מותנה בכוונה שבלב הסופר בשעת כתיבת האותיות. והרי קדושת ספר תורה תופסת רק אם נכתב לשם קדושת ספר תורה, והסופר חייב לומר, ולפחות להתכוון, "לשם קדושת השם" לפני שהוא כותב את השמות הקדושים, את ה"אזכרות", וזאת לגבי כל "אזכרה" לחוד... כן נזכור, כי תודעתם של העושים במלאכת המשכן על דבר משמעותם הסמלית של הכלים היתה חשובה פי כמה לגבי חלותה של עצם המשמעות הסמלית על הכלים, שהרי הארון, השולחן, המנורה, היריעות, הבגדים וכו' - כולם היו חפצים שבדרך כלל עומדים לתשמיש של חולין. אם נזכור כל זאת, ניטיב להבין מדוע אין הכתוב מסתפק בסיפור פשוט וקצר: האומנים ובעלי המלאכה עשו את הכל כמצווה עליהם, הביאו הכל אל משה, ומשה הקים את המשכן כאשר ציווה ה'. הרחבת הדיבור על - ידי הכתוב באה ללמדנו, כך אנו סבורים, כי האומנים ומשה שיוו לנגד עיניהם את קדושתם ומשמעותם הסמלית של כל פרטי החלקים שמהם הורכבה כללות המשכן - הן בשעת העשייה, הן בשעת ההבאה, ולבסוף גם בשעת ההקמה. המשכן כולו וכל אחד מחלקיו נעשו, הובאו והוקמו בקדושה, וכך הובטחה להם קדושתם" (רש"ר הירש שמות פרק לו פסוק ח)
בניית כלי המשכן אינה טכנית גרידא, כל עשייה נעשה לשם השראת השכינה ולכן התורה חוזרת ומפרטת כדי להשמיענו את החשיבות ברוחניות של העשייה.
המשמעות המעשית אלינו, שלימוד התורה הנעשה בשמחה בעוז ובהתלהבות בבית מדרשנו הוא צריך להיעשות לשם מצוות תלמוד תורה, וכל בחור חייב לחשוב על הדברים בתחילת לימודו (ולכן יש את התפילה לפני הלימוד, כדי לעזור לנו להתמקד ולחשוב על מטרת הלימוד כדביקות בה').
כתוב במדרש:
"כיון שגמרו מלאכת המשכן, היו יושבין ומצפין אימתי תבא שכינה ותשרה בו. והיו מצטערין הכל, מפני שלא שרתה שכינה עליו. מה עשו? הלכו להם אצל חכמי לב..... ולא יכולין להעמידו. וכשהן חושבין להעמידו הוא נופל מיד. הלכו להם אצל בצלאל ואהליאב...מיד התחילו להעמידו ולא יכלו. התחילו מסיחין ומרננין ואומרים: ראו מה עשה לנו בן עמרם שהוציא את ממונינו במשכן הזה והכניס אותנו לכל הטורח הזה, ואמר לנו כי הקב"ה יורד מן העליונים ושורה בתוך יריעות עזים, שנאמר (שמות כה) 'ושכנתי בתוכם'" כיון שהטיחו פניהם מכל מקום ולא היו יכולין להעמידו נכנסו כל ישראל אצל משה.... ולמה לא היו יכולין להעמידו? אלא שהיה משה מיצר על שלא נשתתף הוא עמהן במלאכת המשכן, כיצד הנדבה נתנה על ידי ישראל, והמלאכה נעשית על ידי בצלאל ואהליאב וחכמי לב. ולפי שהיה משה מיצר, העלים הקב"ה מהם ולא היו יכולין להעמידו.... עד שאמר לו הקב"ה למשה: לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשייה ולא חלק במלאכת המשכן, לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו, בשבילך כדי שידעו כל ישראל שאם על ידך אינו עומד שוב אינו עומד לעולם.. אמר משה: רבש"ע! איני יודע להעמידו! אמר ליה: עסוק בידיך, ואתה מראה להעמידו, והוא עומד מאליו, ואני כותב עליך שאתה הקימותו" (מדרש תנחומא פקודי פרק יא)
יש חובת השתדלות בחיים, אך צריך לדעת שההשתדלות היא רק בניית האופן לקבלת השפע אך אינה השפע עצמו, ה' הוא הנותן את השפע, ולכן העבודה הרוחנית-התפילה והתחינה לבורא, היא העיקר.
כותב הרב ליינר:
"ביאר כבוד אאמו"ר זללה"ה שאחר כל העבודות והבירורים שאדם מברר את עצמו לא שייך לומר שבירר את עצמו עד הגמר, כי מי יאמר זכיתי לבי, ורק כן הציב השי"ת שאדם יעבוד את השי"ת בכל כחו עד מקום שידו מגעת, ואז כשהאדם עובד בכל כחו אז חותם הש"י על כל עבודתו ונקראת על שם האדם. והכא גם כן, אחר גמר מלאכת המשכן, והובררו ישראל שכל כוונתן לשם שמים וכל מגמתם להיות השי"ת שוכן אצלם, וכל כך היה נדבתם כדכתיב (שמות לו) 'מרבים העם להביא והמלאכה היתה דים', והכל הוא כדי להיות השי"ת שוכן אצלם, ולזה אח"כ כתיב 'ויברך אותם משה', וכדאיתא (שם) אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, היינו מאחר שאי אפשר לברר עצמו עד הגמר לזה התפלל שיחתום השי"ת עליהם" (רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר- תפארת יוסף פרשת פקודי)
בלי סייעתא דשמיא לא יתקיים דבר. האדם מאפשר את השפע וה' הוא הנותן את השפע.
כתוב בפרשתנו:
" וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה" (שמות פרק לט פסוק מג)
כותב רש"י
"ויברך אותם משה - אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, (תהלים צ יז) ויהי נועם ה' א-להינו עלינו ומעשה ידינו וגו'" (רש"י שמות פרק לט פסוק מג)
שואל אברהם בן הרמב"ם:
"וזו ברכה שאילו החריש ממנה היה די ממנה שהרי המשכן מתחילתו נעשה רק כדי שתשרה בו השכינה כמאמרו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולכן אין דעתי אלא שהיא ברכה מיוחדת להם דוגמת יתן לך ה' הצלחה בתורה ושפע ברכות" (רבי אברהם בן הרמב"ם על התורה)
על מה התפלל משה?
כותב ספר חסידים:
"ואם תאמר ולמה נאמר (שמות לט מג) ויברך אותם משה שתשרה שכינה במשכן, והלא כבר הבטיחו הקב"ה ושכנתי בתוכם (שם כה ח), אלא שהיה ירא שמא יגרום החטא, ושמא משה או בצלאל לא כוונו לתקן כמו שנצטוו" (רבי יהודה החסיד - ספר חסידים סימן תתרכ)
משה מתפלל שתרד שכינה כי חשש שמא החטא יגרום שלא תרד השכינה או שעושי המלאכה לא כוונו מספיק שהעשייה הינה לשם שמים.
ה"סוכת דוד" מסביר שברכת משה היתה שהשכינה תשרה לאור צדקותם ופעולתם של בני ישראל ולא שהם יהיו פסיביים וה' ישרה שכינתו בבחינת איתערותא דלעילא.
וכך הוא כותב:
"יש לומר כך דודאי היה תכלית המשכן שתשרה שכינה, אבל שייך זה בשתי אופנים: א' ע"י מתנה מלמעלה בבחינת איתערותא דלעילא, והינו דהם עשו רק המקום שתשרה שכינה שם, שזהו רק הכנת מקום לזה ולא שעצם השראת השכינה יהיה על ידם, והם יקיימו רק תנאי הדבר שעשו המשכן. ב' שע"י עבודתם יזכו לזה, וזהו בחינת איתערותא דלתתא, וזהו ברכם משה שתשרה שכינה במעשה ידיכם, שתהיה זאת על ידם ממש, ולכן אמר במעשה ידיכם ולא אמר סתם שתשרה" ( סוכת דוד פרשת פקודי)
מדוע משה לא אומר אחר בניית המשכן "והנה טוב מאד"?
כותב הרב נתן אודרמן:
"וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ד' כן עשו ויברך אותם משה - ולכאורה יש להעיר למה לא נאמר וירא משה את כל המלאכה ו"הנה טוב מאוד" כמו שמצינו בבריאת העולם? אמנם אין זו קושיא עפ"י מה שכתב העיקרים למה לא נכתב כי טוב גבי בריאת האדם שהוא תכלית הבריאה והיצירה העולמית כולה, ותירץ דעל כל דבר אפשר לומר כי טוב, משום שרואים תיכף בשעת העשיה אם טוב או לא, אם הדבר ישמש לתכלית אשר לו. אבל גבי בריאת האדם אי אפשר לראות תכליתו מיד, מפני שתלויה בהרבה ענינים אחרים שיבאו אחר כך עכ"ל.ולכן נראה גם כאן דלא היה אפשר למשה לומר "כי טוב", כי תכלית המשכן אינה בעצם בניית גוף המשכן, ולדעת אם נעשה טוב או לא, כי אין תכלית המשכן מטרה לעצמה, אלא תכליתו של המשכן הוא המקום להשראת השכינה על ישראל, ודבר זה תלוי בהרבה ענינים אחרים שיבאו אח"כ, היינו אם כלל ישראל יהיו ראויים להשראת השכינה או ח"ו לא, ואז אין תכלית להמשכן. ומובן בזה הברכה שברך אותם משה יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם כי זו היא תכליתו של המשכן" (הרב נתן אורדמן- נתן דעת - פרשת פקודי- והנה טוב מאד)
המשכן איננו מושלם כי הוא תלוי בשאלה במה השפעתו על האדם, האם זה מקרב אותו לה' או מרחיק אותו מה'? לכן אי אפשר לסכם שבניית המשכן הוא טוב מאד, כי כל הזמן צריך לבדוק מה השפעת המשכן על האדם.
שמונה עשרה פעם מופיע בפרשתנו "כאשר ציוה ה'". השכינה שורה אם יש עשייה אבל צריך שהכל יהיה לשם שמים, לבטל עצמנו כלפי הבורא. ה' נמצא בראש הפירמידה.
ההדגשה של התורה שהכל נעשה לאור ציווי ה', בא לבטא שהאדם עושה זאת לא למענו והוא אינו שם את עצמו בראש הפירמידה, אלא הוא שם את ה' בראש ועושה זאת לאור ציווי ה'.
ה"נתיבות שלום" מדגיש שבהקמת המשכן נסתיימה מלאכת בריאת שמים וארץ, כי אין מקום לקיום העולם ללא השראת שכינה ולכן מדגישה התורה זאת באומרה "כאשר ציוה ה' את משה"
וכך הוא כותב:
"אמרו חז"ל (תנחומא בחוקתי) שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, וזהו ענין הציווי של ו'עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', כי רצון השי"ת שתהיה לו דירה בתחתונים. ובאשר זו תכלית בריאת שמים וארץ, שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, נמצא שבזמן בריאת העולם עדיין לא נתמלאה תכלית רצונו ית' בבריאה להיות לו דירה בתחתונים, ורק ביום הקמת המשכן נתמלאה תכלית בריאת שמים וארץ, והרי שגמר הבריאה ותכליתה נשלם ביום הקמת המשכן, וכדברי חז"ל שביום הקמת המשכן היתה השמחה למעלה כיום שנבראו בו שמים וארץ. ועל פי זה יש לבאר מה שנאמר במעשה המשכן בפרשת פקודי י"ח פעמים 'כאשר צוה ה' את משה', שבכל חלק של מלאכת המשכן נאמר 'כאשר צוה ה' את משה', שענינו כמו שאמרו חז"ל (תנחומא יא) שבשעה צוה הקב"ה את משה תקים את המשכן אהל מועד, אמר משה, רבש"ע איני יודע להעמידו, אמר לו עסוק בידיך ואתה מראה להעמידו והוא עומד מאליו, ואני כותב עליך שאתה הקמותו שנאמר 'ויקם משה את המשכן'. ויש לפרש דמרומז באומרו 'כאשר צוה ה' את משה' שהקב"ה בעצמו הקים את הכל, על פי האמור שהקמת משכן היתה הגמר של בריאת שמים וארץ שהחלה ביום הראשון לבריאה" (נתיבות שלום פרשת פקודי)
בתחילת פרשתנו מופיע סיכום כללי של הזהב, הכסף והנחושת שהיה במשכן.
שואל הספורנו: מדוע התורה צריכה לסכם את החישוב הסופי של הזהב הכסף והנחושת שהיו במלאכת המשכן? מדוע זה כל כך חשוב? יתרה מזאת, הרי כל אחד יכול לעיין בפרשות הקודמות, לבדוק כמה זהב,כסף,נחושת היה בכל כלי ולחשב בעצמו את הסך הכללי, מדוע התורה צריכה לעשות זאת?
עונה הספורנו:
"העיד על קצבת הזהב והכסף והנחשת שנכנסה במלאכת המשכן שהיה דבר מועט מאד בערך אל העושר שהיה בבית ראשון כמבואר בספר מלכים... ויותר ממנו העושר שהיה בבנין הורדוס... ועם כל זה יותר התמיד מראה כבוד ה' במשכן של משה ממה שהתמיד במקדש ראשון, ולא נראה כלל במקדש שני. ובזה הורה שלא קצבת העושר וגודל הבנין יהיו סבה להשרות השכינה בישראל, אבל רוצה ה' את יראיו ומעשיהם לשכנו בתוכם" (ספורנו שמות פרק לח פסוק כ"ד)
במשכן היתה ההוצאה הפחותה ביותר לעומת בית המקדש הראשון והשני, אך השראת השכינה היתה הגדולה ביותר. השראת שכינה לא תלויה בעושר חיצוני אלא באנשים. אנשי המשכן היו בדרגה גבוהה יותר מאנשי בית ראשון ושני. העושר במשכן איננו המטרה, אלא אמצעי כדי שתהיה הרגשה מיוחדת שנכנסים פנימה לקודש.
התורה רוצה להעביר לנו מסר, שהקדושה והשכינה תלויים באנשים ולא בשום גורם אחר, ולכן כתבה את כלל הסכומים.
חייבים להיות אנשי השתדלות, אבל השפע שיגיע אלינו תלוי בקרבת ה' כמה אנו קרובים לבורא עולם. ככל שנהיה יותר יראי שמים ונרצה להפיץ את התורה ושמחתה, נקבל שפע רב יותר.
יה"ר שאכן נזכה גם אנו ל"ושכנתי בתוכם", שהקב"ה ישכון בתוכנו ונרגיש ונחווה כל חיינו את הקשר לבורא עולם, ונשאף יותר ויותר לדבוק בו ולהתקרב אליו, מתוך עמלה של תורה ועבודת ה'. אמן כי"ר.
