שאלה שבועית: כניסה למצב של פקוח נפש/אונס במצוות

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

 

שאלה א] צום גדליה או יו"כ- אדם חלוש יודע שאם יצום את צום גדליה גופו ייחלש והוא לא יוכל לצום ביום הכיפורים, האם במצב זה הוא רשאי לצום את צום גדליה, ועל ידי זה בפועל להכניס את עצמו למצב של פקוח נפש שימנע ממנו לצום ביום הכיפורים.

[נציין, שיש שרצו ללמוד זאת מהסוגיא במסכת כתובות (ג, ב):

"אמר רבה דאמרי בתולה הנישאת ביום הרביעי תיבעל להגמון תחלה האי סכנה אונס הוא משום דאיכא צנועות דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיין לידי סכנה ולידרוש להו דאונס שרי".

נראה, שעל אף שהנישואין ביום רביעי מביאים למצב בו יצטרכו לעבור על איסור תורה, לא נאסרו הנישואין! הרי שמותר לאדם להכניס את עצמו למצב בו יצטרך לעבור על איסורי תורה משום פקוח נפש.

חשבו לאור הנלמד להלן, האם ניתן ללמוד מהגמ' למקרה שלנו?]

שאלה ב] התנדבות לשמירה בראש השנה על חשבון מצות היום- חייל הנמצא במוצב קטן קיבל שתי אפשרויות לצאת לחופשה- האחת בראש השנה והאחרת בסוכות. הוא יודע שבמוצב אין שופר, ועל כן אם יישאר במוצב בראש השנה לא יזכה לקיים באותה שנה את מצות תקיעת שופר.  אולם מאידך הוא מאוד רוצה לצאת לביתו בחג הסוכות- אז מגיעה כל המשפחה המורחבת לבית הוריו. האם מותר לו לבקש שיוציאוהו לחופשה בסוכות? ואף שיוביל הדבר לכך שיבטל ממצות תקיעת שופר, בשעה שיגיע זמן החיוב בשופר- בבוקר ראש השנה- יהיה אנוס, ופטור משמיעת קול השופר?

שאלה ג] ניתוח לא דחוף לפני יו"כ- ראובן צריך לעבור ניתוח, הרופא המנתח אמר לו שהוא מתעתד לטוס לחו"ל, והתאריך היחיד שפנוי לו לניתוח לפני הטיסה הוא יומיים לפני יום הכיפורים. אם לא ינותח ראובן בתאריך זה ידחה הניתוח עד שובו של הרופא מחו"ל.

הניתוח אינו דחוף ולא תגרם לראובן סכנה בריאותית מכח דחיית הניתוח, אולם ראובן אינו מעוניין לדחות את הניתוח, מפני שדבר הניתוח מעיק עליו והוא מעוניין להיות כבר אחריו. אכן, אם ינותח ראובן יומיים לפני יום הכיפורים, יאסר עליו לצום ביום הקדוש מחמת פיקוח נפש. האם מותר לראובן להיכנס לניתוח בתאריך המוקדם על אף שיגרום הדבר שלא יוכל לצום ביום הכיפורים?

אם נתרגם את השאלה למונחים הלכתיים- האם מותר לראובן להכניס את עצמו למצב פיקוח נפש שימנע ממנו לקיים מצוות או לא?

שאלה ד] נסיעה לארץ עוינת על חשבון קיום מצוות- אביו של אחד מבוגרי ישיבתנו עוסק במסחר בנפט, ולצורך פיתוח עסקיו רצה ליסוע למדינת אויב ערבית- בה עסקי הנפט פורחים. מחשש לחייו הוא יודע שאסור לו להביא עמו תפילין, שמא ייתפס. ועל כן שאלתו היא האם רשאי ליסוע ללא התפילין, וכשיגיע הבוקר הבא- זמן חיובו בתפילין, יהיה כבר במדינת האויב ויהיה אנוס מלהניחם? שורשה של השאלה דומה- האם רשאי האדם להכניס את עצמו למצב שיהיה אנוס מלקיים את המצוה, או לא?

השאלה הבסיסית העומדת בבסיס שאלות אלו היא- האם רשאי האדם להכניס את עצמו בצורה מודעת למצב של פיקוח נפש או ל מצב של אונס שבעקבותיו יצטרך לעבור או לבטל את אחת ממצוות התורה?

תשובה

החפץ חיים בספרו מחנה ישראל (פרק כח) נשאל מפי חייל בצבא הגויים בחו"ל כך:

"והנה אודות איש הצבא אף דבדברים שהוטל עליו מצד צווי הממשלה הרוממה מותר לו לעשות ולא נקרא עי"ז בשם מחלל שבת אחרי דהוא מוכרח לזה.. והנה ראשית הכל צריך לידע דמלאכה שאפשר לעשותה בחול בודאי איסור גמור הוא להניח אותה על שבת, כגון אם הוא רצען או חייט וכדומה שאר מלאכות שנותנין להם שיעור קבוע על כל שבוע חייב לזרז עצמו בכל כחותיו להקדים לגמור קודם שבת כדי שיהיה נח בשבת... ואפילו אם יצטרך לשכור מסייע על זה גם כן חייב אם היכולת בידו כדי שלא תשאר מלאכה על שבת ויהיה מוכרח לחללו וכדאיתא ביו"ד (סימן קנ"ז) דמחוייב האדם ליתן כל אשר לו ולא לעבור על לאו דאורייתא, ויותר מזה דחיוב גמור הוא לו להתבונן בזה בתחלת ימי השבוע[1] ולזרז עצמו בכל כחותיו, ולא ידחה על סוף השבוע פן חס וחלילה יארע לו איזה סיבה ותישאר מלאכה על יום השבת".

משיב החפץ חיים, שאסור לאותו חייל להכניס את עצמו למצב שיצטרך לעבור על איסור לאו, ועל כן עליו ליתן את כל אשר לו כדי להימנע מהגעה למצב כזה, על אף שכעת עדיין לא הגיע שעת החיוב- לא נכנסה שבת.

לכאורה פסקו של החפץ חיים נסתר מהלכה מפורשת בשולחן ערוך, ונבאר:

בגמרא בשבת (יט, א) מובאת ברייתא:

"תנו רבנן אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת. במה דברים אמורים לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי".

על פי גמרא זו פוסק השולחן ערוך (או"ח רמח, ד):

"היוצאים בשיירא במדבר, והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם, ג' ימים קודם שבת אסורים לצאת, וביום ראשון ובשני ובשלישי מותר לצאת, ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש, מותר, ואין כאן חילול; והעולה לארץ ישראל, אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת, כיון דדבר מצוה הוא, יכול לפרוש".

ומבואר מהלכות אלו, שמותר לאדם לצאת לדרך גם אם יודע בוודאות שבגלל יציאתו עתה- בתחילת השבוע יאלץ לחלל את השבת מחמת פיקוח נפש בהמשך (בפשטות, דברי השולחן ערוך מתבססים על שיטת בעל המאור הסובר שיציאה זו הותרה גם במקרה בו ייאלץ לעבור על מלאכות האסורות מדאורייתא, ובכל זאת התיר).

נשאלת השאלה, מדוע אם כן פסק החפץ חיים שעל החייל להוציא עתה את כל כספו בגלל שבהמשך תגיע שבת וייאלץ לעבוד בה?

ביישוב שאלה זו מצינו מספר כוונים, נציין לשנים מהם:

1] חילוק בין אונס לפיקוח נפש- הרב זלמן נחמיה גולדברג מבדיל[2] בין 'אונס' ל'פיקוח נפש', ורוצה לומר, שעל האדם אמנם להימנע מלהכניס את עצמו למצב של אונס, אבל אינו צריך להימנע מלהיכנס למצב של פיקוח נפש[3].

וביאור ההבדל בין אונס לפיקוח נפש, הוא, שבשונה מפקוח נפש שם ישנו היתר לעבור על מצוות התורה, ב'אונס' אין היתר, אלא שכאשר האדם עובר על איסור התורה באונס- שלא ברצון, אין כאן איסור מפני שחייבה תורה על המעשה בצירוף רצונו של האדם. ולכן, במידה והאדם מכניס את עצמו למצב האונס בצורה מודעת ולא מנסה למנוע את ההגעה למצב זה- נחשב הדבר שנכנס ברצון למצב, ועשה את פעולת העבירה ברצון.

לאור זה רוצה הרז"נ לומר ששאלת החייל שבאה לפני החפץ חיים עסקה במצב של אונס ולא במצב של פקוח נפש, ועל כן היה על החייל להימנע מלהיכנס אליה בכל מחיר, אבל במצב של פקוח נפש- שם אל לאדם לחשוש ולהימנע מלהיכנס למצב זה[4].

לדבריו של הרז"נ אם יטוס הסוחר למדינת האויב ו'יעשה' לאנוס', נוהג הוא שלא כשורה שהרי למצב אונס אסור לאדם להכניס את עצמו.

2] ההיתר רק בחשש למלאכה דרבנן- החפץ חיים ב'ביאור הלכה' (רמח, ד ד"ה ופוסק) מביא שיש שסוברים שכל ההיתר לצאת באוניה או בשיירה על אף שיודע שיקלע לחילול שבת בהמשך דרכו, הוא רק במידה והחשש הוא שיאלץ לעבור על איסור דרבנן, אבל במידה ויאלץ לעבור על איסור דאורייתא- אין כל היתר לצאת לדרך גם אם נמצא זמן רב לפני השבת[5].

ניתן לומר שהחפץ חיים לשיטתו שחשש לדעות אלו, אסר על החייל להכניס את עצמו למצב שיוביל לכך שייאלץ לעבור על איסור דאורייתא בהמשך.

אכן, רבים פסקו מחד כשו"ע והרמ"א (ולא חששו לדעות שהביא הביאור הלכה שם) ומאידך קיבלו את פסקו של החפץ חיים לעניין החייל, ונמצא, שהסבר זה לא יבאר את דעתם.

רופא שמשמרתו חלה בשבת- הרב משה פיינשטיין נשאל באגרות משה (או"ח א, קלא) האם על הרופא שמשמרתו חלה בשבת להקדים את הגעתו לבית החולים מערב שבת, והשיב שעל הרופא להקדים וליסוע מערב שבת לבית החולים:

"כשיודע הרופא מזה ערב שבת מחוייב הרופא להשאר ללון באיזה בית הסמוך לבית החולים שודאי אפשר להשיג מקום ללון ואף אם יצטרך לשלם דמי שכירות בעד הלינה אין להתיר לו לבא לביתו שיביאנו זה לחלל שבת למחר ליסע לבית החולים. ואף אם אין מקום סביבות בית החולים ללון שם הרי יכול ללון בבית החולים גופיה ואף שלא יהיה לו שם יין לקדוש וסעודה חשובה לכבוד השבת נמי היה צריך להשאר שם דמצות סעודת שבת וקדוש לא תדחה איסור מלאכה דשבת".

אולם, דעת הרב שלמה זלמן אוירבך (הוב"ד בשמירת שבת כהלכתה פרק לב הערה קד) שהרופא רשאי להישאר בביתו ולצאת רק בשבת עצמה. ושונה הדבר מיציאה לדרך בשיירה ובספינה- שם מכניס את עצמו בקום ועשה למצב שייאלץ לחלל בו שבת, מה שאין כן בנידון שלפנינו הרופא נמנע מעשייה בערב שבת ובעקבות זה נכנס למצב שיגרום לו לחלל את השבת, זאת לא מצינו שאסור עליו לעשות.

נסיעת יולדת מערב שבת- מאותה סיבה יותר גם לאשה העומדת לפני לידה להישאר בביתה מערב שבת ולא לחשוש לכך שבשבת עצמה תצטרך ליסוע לבית החולים, מפני שאינה עושה מעשה כל שהוא המכניסה למצב זה, ודבר זה, לא מצינו שנאסר.

 

 

 

 

 

 

[1]  החפץ חיים מבסס זאת על לשון הפסוק- 'שמור' חיוב המקביל ל'זכור' שהוא חיוב המוטל עליו כל ימות השבוע (כמבואר בביצה טו, ב), והיינו לוודא כבר בתחילת שבוע שלא יגיע למצב שבגללו יצטרך לחלל את השבת.

[2]  קובץ עטרת שלמה ה, תש"ס עמ' מא-נ.

[3]  בסיס לדבר, ניתן למצוא  בהבדל נוסף ומשמעותי בין פקוח נפש לאונס- בעוד ש'אונס' מסיר את החיוב מהאדם האנוס בלבד, פקוח נפש מתיר גם לאדם אחר לעבור על איסורים עבור הצלת האדם שנמצא במצב זה.

[4]  אכן, כאן עלינו להיכנס להגדרה דקה- מה נכלל בגדר 'אונס' ומה עובר לכלל 'פיקוח נפש' (שהרי בסופו של דבר גם במקרה של החייל מרחפת מעל לראשו סכנת מוות). והחילוק צריך להיות בין סכנה הנשקפת לו מחמת אדם אחר (מוגדר כאונס), לבין סכנה הנשקפת לו ללא התערבות אדם זר.

[5]  והחילוק המופיע בגמרא בין תוך ג' ימים ללאחר ג' ימים, הוא, שתוך ג' ימים עדיין לא התרגל גופו לשייט בים וייבטל ממצות עונג שבת, ולאחר ג' ימים כבר התרגל גפו לטלטלות הים ולא יבטל ממצוה זו.