שאלה שבועית: דיני מלחמה בשבת

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

 

יום השנה לנפילת בוגרנו במלחמת שלום הגליל

היום לפני שלושים ותשע שנים עלו בסערה השמימה תלמידנו שלמה אומן, אברהם חיים מוצן ואריה שטראוס במלחמת שלום הגליל בקרב סולטן יעקב.

לעילוי נשמתם נעסוק השבוע בשאלות הנוגעות לגדרי מלחמה בשבת- מהם הפעולות המותרות בשבת במסגרת פעילות צבאית/מלחמתית בשבת? האם נשארים אנו באמות המידה ההלכתיות הרגילות של פיקוח נפש בשבת, או שמא למלחמה ישנם גדרים עצמאיים?

שאלה א'- החלפה למדים שהובאו בשבת- הרב רא"ם הכהן שליט"א ראש ישיבת עתניאל פיקד במלחמת שלום הגליל על פלוגה שנתנה סיוע לכוחות שנתקעו בקרב 'סולטן יעקב'. הם היו מספר ימים בשטח בלי יכולת להחליף מדים או לכבסם, ובשבת הגיעה משאית עם מדים נקיים וחדשים, והתלבט הרב רא"ם הכהן האם רשאים הם לקחת את המדים הנקיים על אף שהובאו בשבת, או לא? בחופשה ניתנה לו (24 שעות בבית) הלך הרב רא"ם לביתו של הג"ר שלמה זלמן אוירבך ושאלו מה היה עליו לעשות במקרה זה- האם היה רשאי להשתמש במדים הנקיים בשבת, או לא?

שאלה ב'- פינוי חללים בשבת- אחת השאלות ששבה והתעוררה במלחמות ישראל- היא, האם מותר לפנות חללים בשבת, כדי שרוחם של הלוחמים האחרים לא תרפה ותיפול נוכח גופות חבריהם? מחד- אין זה צורך ישיר של פיקוח נפש, מאידך - יש לזה השפעה על  איכות הלחימה!

אביה של אשתי שיאריך ימים, לחם במלחמת יום הכיפורים והוא מספר שהימצאותן של גופות החללים בשטח השפיעה על מורל החיילים.

שאלה ג'- הכנת שתיה חמה ליוצאים לקרב- הרב אברהם אבידן, מראשי הישיבה בעבר, שימש כרב צבאי שנים רבות, במלחמת ששת הימים נשאל האם מותר להכין ללוחמים העומדים לצאת לקרב ביום קר שתיה חמה, שתיתן להם תחושה טובה יותר ותשפיע על איכות הלחימה שלהם, או לא?

שאלה ד'- מלחמת הטרקטורים- מתום מלחמת השחרור עד מלחמת ששת הימים כל השטח מקיבוץ שעלבים עד לטרון עצמה היה איזור מפורז- קיבוץ שעלבים היה מצדו האחד של האיזור המפורז, ואילו המוצבים הירדנים מצידו השני.

מצב זה החזיק לאורך שנים, עד שנה לפני מלחמת ששת הימים, מיד לאחר סוכות תשכ"ו מגיעה פניה מהצבא אל תושבי שעלבים- שיכנסו לתוך האיזור המפורז עם כמה שיותר טרקטורים ויתחילו לחרוש אותו, תוך מטרה לקבוע עובדות בשטח ולהשתלט עליו בפועל.

השנה היתה שנת שמיטה- אסור לחרוש ולעבד את הקרקע ובכל זאת ממלאים אחרי הקיבוץ אחר הוראות הצבא. במשך השבוע הם מוסיפים לחרוש ולהתקדם לאורך השטח. בשלב מסוים מבינים הירדנים שיש כאן נסיון השתלטות על השטח המפורז וגם הם מתחילים לחרוש מצדו השני של השטח המפורז. כל השבוע הטרקטורים הולכים ומתקרבים זה לזה עד שמגיעים לקרבה מאוד גדולה אלו לאלו

לאחר מספר ימי חרישה הגיע יום שישי- והוראת הצבא היתה להמשיך לחרוש גם בשבת. בני הקיבוץ התלבטו האם מותר להם למלא אחר פקודה זו  או לא?

שאלה ה'- הסרת דגל אויב: הרב נחום אליעזר רבינוביץ זצ"ל נשאל (מלומדי מלחמה עמ' 137) האם חיילים הנמצאים לסיור בטחון שוטף בשבת ורואים דגל אש"ף מתנפנף רשאים להסירו אף באופן בו יהיה כלול הדבר בחילול שבת (כגון- הוצאה מרשות לרשות)?

 

מקורו של הדיון הוא מפסוק בפרשת שופטים (דברים כ, כ) שם עוסקת התורה בדיני מצור ומלחמה, וכך נאמר שם: "וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ"- פשט הכתוב הוא- שמצור יוטל על העיר ולא יוסר עד שתפול בידכם, ותצליחו לכובשה.

חז"ל (שבת יט, א) דורשים ממילים אלו- היתר להשאיר את המצור אפילו בשבת:

"תנו רבנן אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין וכן היה שמאי אומר 'עד רדתה' אפילו בשבת".

צריך להבין באיזה ציור עוסקים דברי חז"ל- אם מדובר על מצב בו אם לא יטילו את המצור ישנו חשש לחיי יהודים- זהו פיקוח נפש, ופיקוח נפש דוחה שבת, ואם כן מדוע צריך ללמוד את היתר זה מפסוק נפרד?

ואם מדובר על מצור שגם אם יפסיקוהו לא עלולים יהודים להיפגע- מאיזה סיבה התירו להמשיכו גם בשבת?

מתוך התשובות השונות לשאלה זו נוכל לגשת לשאלות בהן פתחנו ולהשיב עליהן

 

תשובה

כאמור, שאלת היסוד דרכה נוכל ללבן ולברר את השאלות שהעלינו- היא מהו החידוש שהתחדש בדרשתו של שמאי- 'עד רדתה'- אפילו בשבת', המתירה להמשיך את המצור על עיר האויב בשבת. אם עוסקת היא במצב בו ללא המצור יגיע הדבר לכדי פיקוח נפש- אין צורך בדרשה מיוחדת להתיר זאת, שהרי לא שונה הדבר מכל פיקוח נפש שדוחה שבת. ואם עוסקת במצב בו גם ללא המצור לא יגיע הדבר לכדי פיקוח נפש, מאיזה סיבה הותר להמשיך את המצור גם בשבת עצמה?

לפנינו ג' שיטות בביאור חידושה של הדרשה:

א. ביטחון הציבור- אי לקיחת סיכונים: הרב משה צבי נריה, ראש ישיבת כפר הרא"ה מבאר שדרשת חז"ל עוסקת במצור שבהסרתו יש חשש פיקוח נפש אולם החשש הוא מאוד רחוק וקטן, ואם היה מדובר בפעולה הנעשית עבור יחיד בימים כתיקונם לא היינו מתירים אותה בשבת הואיל והחשש הוא רחוק.

אולם כאשר בטחונו של הציבור מוטל על כף המאזניים בשעות חירום ומלחמה, חידשה התורה בלימוד זה שאומדן הפיקוח נפש מתרחב וחוששים אפילו לחשש פיקוח נפש רחוק, עד כדי שמותר וצריך לחלל עליו שבת.

מקור להבנה זו ניתן לראות בדברי הרדב"ז על הרמב"ם בהלכות מלכים (ח, א); כך כותב שם הרמב"ם:

"חלוצי צבא כשיכנסו בגבול העכו"ם ויכבשום וישבו בהן מותר להן לאכול נבלות וטריפות ובשר חזיר וכיוצא בו אם ירעב ולא ימצא מה יאכל אלא מאכלות אסורות".

הרדב"ז במקום מקשה על דבריו מעין מה שהקשנו על דרשתו של שמאי: במה עוסקת ההלכה- אם מדובר על מקרה בו יש סכנה ופיקוח נפש- אין כל חידוש בדברי הרמב"ם ופשוט שהדבר מותר, ואם מדובר במקרה בו אין פיקוח נפש ממשי- מדוע מותר הדבר?

ומשיב:

"ונראה לי ליישב דברי רבנו, דלעולם במלחמת שאר העמים איירי ולא איירי שהם מסוכנים אצל הרעב אלא שאינם צריכים לטרוח לבקש מאכל היתר כיון שנכנסו לגבול העמים אם ילכו לבקש מאכל היתר יקומו עליהם העמים, ודמיא להא דאמרינן צרין על עיירות של העמים וכו' ואפילו בשבת".

הרי שאף שאין חשש פיקוח נפש מיידי- הואיל ומדובר על עת חירום ציבורית מורכבת- נלקחים בחשבון אף חששות וסיכונים רחוקים יותר.

 

ב. צרכי מלחמה שאין בהם פיקוח נפש- הרב אברהם אבידן (מראשי הישיבה בעבר, נפטר בשנה האחרונה, שימש כרב צבאי) מבאר[1], שלימודו של שמאי נאמר ביחס למקרה בו אין פיקוח נפש מיידי.  היתר המצור והלחימה בשבת הוא מדין פיקוח נפש, אלא שהלימוד מהפסוק מרחיב את ההיתר גם לדברים שההימנעות מהם לא היתה מביאה לפיקוח נפש.

וחידשה התורה שמותר לעשות פעולות שאינן הכרחיות להעמדת המצור, אך יכולות לסייע למצור ולכיבוש, ומוגדרות הן כצורכי המלחמה.

 

הכנת שתיה חמה בשבת ללוחמים העומדים על משמרתם- הרב אבידן משתמש בהיתר זה הלכה למעשה, וכך כתב:

"זכורני שסמל הדת של גדוד מרגמות כבדות שהיה בירושלים במלחמת ששת הימים דיווח לי כי בשבת האחרונה שלפני מלחמת ששת הימים בשעות הקטנות של בוקר השבת דילג הגדוד מהמחנה במרכז העיר ותפס את גזרת ההרים שממול לנבי סמואל...בעקבות הדילוג לא היתה כל אפשרות להתארגן שיהיה לחיילי הגדוד אוכל ושתית חמה, ואכן חיילי הגדוד אכלו במשך השבת אוכל קר. אולם בשעות לפני בוקר בעת שגמרו להיערך בגיזרה שרר בהרי ירושלים קור עז והחיילים טענו כי שתיה חמה תסייע להם לשמור על עירנותם..." סמל הדת לא מנע זאת מהם, ובא לאחר מעשה לשאול האם נהג נכון?

הרב אבידן השיבו שנהג כשורה- לאור היסוד שהתחדש מהפסוק 'עד רדתה'- המתיר פעולות לצרכי המלחמה גם אין בהם משום פיקוח נפש.

 

פינוי חללים בשבת- עוד כתב הרב אבידן שיתכן וישפיע הדבר על היתר פינוי חללים בשבת- אם פינוי החלל נצרך עבור המך הקרב- כגון שתופס מקום בטנק ולא מאפשר את הלחימה ודאי שהפינוי מותר, אולם לאור דרשה זו, המתירה פעולות שנועדו לצורך הקרב גם אם אין במניעתן משום פקוח נפש יתכן ויותר פינוי חללים אפילו בשבת- מפני הימצאותם של החללים עלול לפגוע במורל של החיילים ובמוטיבציה שלהם להמשיך להילחם.

 

החלפה למדים נקיים שהובאו בשבת- סיפרנו את אשר אירע לרב רא"ם הכהן שליט"א וחבריו. כאמור, בחופשה ניתנה לו (24 שעות בבית) הלך הרב רא"ם הכהן לבית הרב שלמה זלמן אוירבך לשאול מה היה עליו לעשות במקרה זה- האם היה רשאי להשתמש במדים הנקיים בשבת, או לא?

הרב אוירבך תפסו בצווארנו ואמר לו- לא רק שהיה מותר לך להשתמש במדים שהגיעו, אלא כמפקד רשאי הייתה ליסוע בשבת להביא מדים נקיים עבור חיילך, בגלל שחייל שלובש בגדים נקיים נלחם בצורה טובה יותר[2].

 

הסרת דגל אש"ף- הרב נחום אליעזר רבינוביץ כתב שהואיל ומדובר על מלחמת מצוה של עזרת ישראל מיד צר שיכולה להגיע לפיקוח נפש, הותרו גם פעולות שאין בהימנעות מהן בפני עצמן משום הצלת חיים.

 

ג. היתר ייחודי חביבות יישוב הארץ- דעת הרב שלמה גורן[3] (משיב מלחמה ח"א עמ' פח) שהיתר המשך הטלת המצור על עיר האויב בשבת, אינו מבוסס על ההיתר הרגיל של 'פקוח נפש' הדוחה שבת, אלא הינו היתר ייחודי בגלל חביבות יישוב הארץ והשליטה בה לפני ה'. מקורו של היתר זה הוא מדרשת הפסוק הנ"ל- "עד רדתה- אפילו בשבת"; וכך כתב:

"היתר הלחימה בשבת במלחמה... אינו מתבסס על היתר פיקוח נפש הדוחה שבת, אלא על היתר מיוחד המיועד אך ורק ללחימה, והנשען על דרשת שמאי הזקן מהפסוק "עד רדתה- אפילו בשבת"... יכולים אנו להסביר ולומר- כמו שמביר רש"י במסכת יומא (פב, ב) הטעם של פיקוח נפש דוחה שבת- "לפי שחביבה נפשם של ישראל לפני המקום יותר מן המצווות, אמר הקב"ה תבטל המצוה ויחיה זה", כך נראה שחביב שלטונם של ישראל על ארץ ישראל ועל כן הנספח עליה יותר מן המצוה של שמירת שבת אחת".

לדבריו, היתר זה רחב יותר מההיתר הרגיל של פקוח נפש הדוחה שבת- מפני שפיקוח נפש הוא היתר בדרך של 'דחויה' בלבד[4], בשונה ממלחמה בה ההיתר הוא בדרך של 'הותרה'- התורה התירה את המלחמה בשבת. ועל כן ההיתרים בה יהיו רחבים יותר.

מצאנו בדברי חז"ל מקורות המחשיבים את מצות יישוב הארץ ומתירים לחלל עבורה שבת, כך נאמר בגמ' בעירובין (מה, א):

"ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת".

ומסביר רש"י במקום:

"יוצאין עליהם שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש בפניהם".

נראה כנ"ל, שמשום יישוב הארץ ניתן לחלל את השבת.

 

מלחמת הטרקטורים- הרב שלמה גורן, שהיה הרב הראשי לצה"ל בימים שקודם מלחמת ששת הימים, הגיע לשעלבים בצהרי יום שישי, ולאחר שראה במה מדובר, התיר על סמך נקודה מסויימת. לאחר מכן, כאשר הזמינו אותו אנשי הקיבוץ למסיבת ראש חודש כסלו, הסביר הרב גורן את היתרו מכיוון נוסף:

דרך א' בהסבר ההיתר: בגמ' בערובין (מה, א) נאמר כך:

"אמר רב יהודה אמר רב נכרים שצרו על עיירות ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת תניא נמי הכי נכרים שצרו וכו' במה דברים אמורים כשבאו על עסקי ממון אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת".

מבואר בגמ', שאם באים לגזול לא ניתן לחלל שבת, אולם אם באים להרוג מותר לחלל שבת מפני פקוח נפש.

וממשיכה הגמ' ואומרת:

"ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ובבל כעיר הסמוכה לספר דמיא ותרגומא נהרדעא".

מדוע שונה הדין בעיר הסמוכה לספר?

מסביר הראב"ן (שבת שסג):

"עיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עיסקי ממון יוצאין עליה בכלי זיין בשבת דכיון דסמוכה לספר אם יעמדו ישראל על ממונם יהרגום ולא ייראו כיון דסמוכי לגוים אחרים וכ"ש אנו שאנו יושבים בתוכם שלא יראו מלהרוג ומחללין את השבת ומצילין".

מסביר הראב"ן, שאף שלכל יחיד ויחיד ניתן להורות שלא יעמוד על ממונו (ואם מישהו בא ליטלו לא יאבק בו), בסוף, מכלל הציבור יהיו בודדים שיתנגדו להם, שלא על פי ההלכה. והגויים ירשו לעצמם להורגם- הואיל ויודעים שקרובים הם לספר ויכולים הן לברוח והן להשיג תגבורת מהר. ועל כן גם כאשר באים הגויים על ענייני ממונות- בעיר הסמוכה לספר מותר לחלל על זה את השבת.

ובאמת השולחן ערוך (או"ח שכט, ו- ז), לאחר שפוסק את הלכה זו, מוסיף ואומר:

"יש מי שאומר שבזמן הזה אפילו באו על עסקי ממון מחללין, שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו, והוי עסקי נפשות (ומכל מקום הכל לפי הענין)".

לאור דבריו אלו, כאשר ראה הרב גורן את הקרבה הגדולה לקיבוץ והבין את הסכנה שעלולה להיווצר מכך שהטרקטורים הישראלים יצאו מהשטח והטרקטורים הירדנים ימשיכו לחרוש ויתקרבו לשטח הקיבוץ. ולאור זה התיר הרב גורן את המשך עיבוד השטחים בשבת.

 

דרך ב' בהסבר ההיתר- רש"י (בערובין שם) על היתר לצאת אפילו על עסקי ממון ב'עיר הסמוכה לספר', כתב (ד"ה לספר):

"עיר שמבדלת בין גבול ישראל לגבול האומות, יוצאין עליהם שמא ילכדוה, ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם".

נראה מדבריו (וכ"נ מדברי ר' יהונתן שם על הרי"ף שכתב בהסבר עיר ספר- "שמבדלת בין גבול ארץ ישראל לגבול העמים") שטעמו של הדין אינו מפני פיקוח נפש, אלא מחשש שהארץ תיכבש. ובפשטות מדבר בארץ ישראל, וישנו חשש שברגע שיבואו גויים על עיר יברחו יושביה, וחלקים מהארץ ייפלו ביד גויים.

 

אבטחת טקסים נוצריים- הרב רמי ברכיהו שליט"א רבה של משטרת ישראל נשאל על ידי שוטרים שהתבקשו לאבטח אירועים נוצריים המתקיימים בירושלים בשבת, ושאלתם היתה האם מותר הדבר מבחינה הלכתי- הן מצד חילול השבת הכרוך בדבר והן מצד הכניסה לבתי תיפלתם.

במאמר ארוך (תחומין לט) מתיר הרב ברכיהו במקרה הצורך לשוטרים לאבטח אירועים כאלה במקרה  הצורך אפילו בשבת ואפילו תוך כניסה לבתי תיפלתם, כשאחד הנימוקים עליהם הוא ש"באבטחת אירוע רגיש זה המתקיים בעיר העתיקה בירושלים, יש גם קיום של מצות יישוב הארץ ומימוש הריבונות הישראלית[5]", וזאת על בסיס דברי הרב גורן נ"ל[6].

 

[לסיום, סיפר לי סמנכ"ל קרית החינוך הרב יהודה פרוידיגר שבאחד משירותי המילואים, קיבל הוראה להגיע לכפר ערבי בשבת בבוקר ולהוציא את כל הגברים לבית ספר, שם המתינו נציגים של הביטוח הלאומי שבדקו אחד אחד- האם שילמו דמי ביטוח לאומי, ואם לא איימו עליו בכליאה.

הדבר הפריע לרב פרויגידר- שלשם זה נסעו בשבת, והוא פנה לרב מנחם פורוש שהיה חבר כנסת, והוא השיב לו שיש היתר בדבר מדין 'כיבוש הארץ'!]

 

 

 

[1]  קובץ תורה שבע"פ כרך יז.

[2]  נציין, שמביאים בשם הרב שלמה זלמן אוירבך שהכנת כוסות תה לחיילים לא הותרה, ורק דבר הנוגע ישירות להצלת הציבור, הותר בשבת.

[3]  שימש כרב הצבאי הראשי שנים רבות וכן כרב הראשי לישראל.

[4]  מקור הדין שפקוח נפש דוחה שבת הוא בגמ' ביומא (פה, ב).  נחלקו אמוראים בגמ' ביומא (ו, ב) האם היתר זה הוא בדרך של 'הותרה' או 'דחויה' בלבד. ישנו דיון נחרב בדעת השו"ע והרמ"א בפסיקת ההלכה בדין זה- להרחבה ניתן לעיין בשו"ע (או"ח שכח, ד) וברמ"א (שם סעי' יב). פוסקים רבים מכריעים להלכה שפקוח נפש הוא דחויה בשבת.

[5]  עוד כתב שם: "ריבונות זו מבטאת ביתר שאת גם בכך ששוטרי משטרת ישראל נכנסים לכנסיית הקבר, וממחישים בכך שהכנסייה איננה אקס – טריטוריה במובן הריבוני".

[6]  מקום נוסף בו דנים בהיבטים ההלכתיים של ענין זה- הוא בענין כניסת שוטרים להר הבית לצורכי אבטחה- ראה במאמרו בתחומין טל הערה 21.