שאלה שבועית-תספורת ונישואין בל"ג בעומר
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
תספורת ונישואין בל"ג בעומר
א] השתתפות חתונה בליל ל"ג בעומר- תלמידים באחת מהישיבות התיכוניות ארגנו בהתנדבות 'חתונת חסד'- לזוג חסר אמצעים. בני הזוג בקשו שהחתונה תהיה בליל ל"ג בעומר. כמובן שכל תלמידי הישיבה מעוניינים להשתתף בחתונה אותה ארגנו. עליו לבחון: א- האם מותר להתחתן בליל ל"ג בעומר? ב- האם אותם תלמידים הנוהגים כשיטות האוסרות להתחתן בליל ל"ג בעומר, רשאים להשתתף בחתונה?
ב] השתתפות בחתונה בלילה שביעי לשבעה- אשה ישבה שבעה על אחותה, ובליל היום השביעי מימי השבעה התחתנה נכדתה, ושאלה את הרב שמואל הלוי ואזנר האם רשאית ללכת לחופת נכדתה או לא?
אבלים קמים מהשבעה בבוקרו של היום השביעי בגלל ש'מקצת היום ככולו', אולם בלילה אינם קמים. נראה אם כן לכאורה, שאותה אשה אינה יכולה לצאת לחתונת נכדתה.
אולם דבר זה עצמו טעון ביאור- מבחינה הלכתית היום מתחיל מהלילה, ואם כן, מדוע לא אומרים אנו ש'מקצת היום ככולו' גם ביחס ללילה? מדוע אבלים קמים מהשבעה רק בבוקרו של היום השביעי, לא בערב שלפני זמן מועט אחר צאת הכוכבים?
ג] 'מקצת היום בי"ב חודש- אבלות על אב ואם נמשכת י"ב חודש. בזמן זה אסור לבן להשתתף בשמחות. ביום האחרון של י"ב החודש מוזמן הבן לשמחה אחרי הצהרים- האם אומרים אנו ש'מקצת היום ככולו' ורשאי ללכת, או לא?
ד] נוסח ספירת העומר- בספירת העומר- בתחילת כל יום מונים אנו את מניינו של היום, אף שהיום רק החל. לעומת זאת את ה'שבוע' איננו מונים עד היום האחרון לשבוע. נשאלת השאלה, מדוע? מדוע איננו אומרים שכמו ש'מקצת היום ככולו' לגבי הימים, הוא הדין ש'מקצת השבוע ככולו' לגבי השבועות- ונמנה את השבוע כבר מיומו הראשון?
ובנוסף, אם אכן לא אומרים 'מקצת השבוע ככולו', מדוע ביום השביעי אומרים אנו 'מקצת השבוע ככולו', ומונים את השבוע, אף שיש עוד כמעט יממה שלימה עד תום השבוע?
תשובה
ימי ספירת העומר ימים גדולים ומרוממים הם. מפורסמים דברי הרמב"ן (ויקרא כג, לו) המדמה את ספירת העומר לחולו של מועד- "רמב"ן פרשת אמור
והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג ...ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת, כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן.
מנהגי האבלות הנהוגים בספירת העומר, אינם איפוא מעצם דיני הספירה אלא באים בעקבות פטירת תלמידי רבי עקיבא שנפטרו בימים אלו.
בני עדת תימן אינם נוהגים את מנהגי האבלות, אולם יתר העדות נוהגים את מנהגים אלו במי הספירה.
באלו מימי הספירה נוהגים את מנהגים אלו? יש בדבר שמונה שיטות!
השיטות מתחלקות לב' קבוצות עיקריות:
השיטות הראשונות שנמנה, סבורות שמנהגי האבלות הינם בימים בהם מתו תלמידי רבי עקיבא, והמחלוקת ביניהן היא באילו ימים מתו.
השיטות השניות שנמנה, סבורות שמתאבלים ל"ג יום מימי הספירה, מפני שתלמידי רבי עקיבא נפטרו במשך ל"ג יום, אולם ל"ג יום הללו אינם צמודים לל"ג יום בהם מתו תלמידי רבי עקיבא בפועל.
שיטה א] נפטרו בל"ד יום הראשונים- דעת הבית יוסף (או"ח סי' תצג) שתלמידי רבי עקיבא נפטרו מתחילת ימי הספירה במשך ל"ד יום. מסיבה זו יש לנהוג את מנהגי האבלות במשך שלושים וארבעה הימים הראשונים של הספירה.
ביום השלושים וארבעה עצמו ניתן להסתפר הואיל ו'מקצת היום ככולו'. ואכן כך פסק גם בשולחן ערוך (שם סעי' ב):
"נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות ואין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר".
כדבריו נוהגים בני עדות המזרח.
שיטה ב] נפטרו בל"ג יום הראשונים- דעת הרמ"א שתלמידי רבי עקיבא נפטרו במשך שלושים ושלשה הימים הראשונים של הספירה, ומסיבה זו יש לנהוג את מנהגי האבלות עד ל"ג בעומר עצמו. וביום עצמו מותר- מאותה סיבה שמותר לבית יוסף ביום ל"ד- 'מקצת היום ככולו'.
וכך פסק (שם):
"ובמדינות אלו אין נוהגים כדבריו, אלא מסתפרים ביום ל"ג, ומרבים בו קצת שמחה, ואין אומרים בו תחנון...אין להסתפר אלא עד ל"ג בעצמו, ולא מבערב".
נמצא, שהן לדברי השולחן ערוך והן לדברי הרמ"א יש להמשיך את מנהגי האבלות בליל ל"ג, ועל כן אין להתחתן בליל ל"ג בעומר.
שיטה ג]- 'מקצת היום ככולו' גם בלילה- המשנה ברורה (שם ס"ק י- יא) מביא אחרונים הסבורים שהגם שמתו במשך שלושים ושלושה ימים, רשאים להקל בחלק ממנהגי האבלות כבר מליל ל"ג בעומר.
"ויש מאחרונים שמקילין להסתפר מבערב [מעדני יום טוב ואליה רבה] וסיים אליה רבה לענין נשואין לא ראיתי מקילין כי אם ביום ל"ג בעומר בעצמו ולא בלילה שלפניו".
נציין, שרבי משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח א, קנט) סבר שאין לחוש למעשה לחומרת האליה רבה, וסבר שיותר קל להתיר נישואין מאשר תספורת[1], ועל כן סבר שנישואין מותרים בליל ל"ג בעומר
מדברי הפרי חדש מתבאר שדעה זו סברה שאומרים 'מקצת היום ככולו' גם ביחס ללילה
"...אבל מי שירצה לסמוך בכאן על הנהו פוסקים דס"ל דמקצת היום הוי אף במקצת מן הלילה, לא הפסיד כלום להסתפר בלילה, דבכאן הולכים אחר המיקל יותר".
וזאת עלינו לברר- מדוע? הרי כפי שציינו קודם לכן ביחס לאבלות לא אומרים 'מקצת היום ככולו' בלילה, ועל כן האבלים קמים מהשבעה רק בבוקרו של היום השביעי, ולא בערב?
תרומת הדשן (סי' רצב) דן, האם אומרים מקצת היום ככולו ביחס ליום האחרון של י"ב חודש. וכותב שבתחילה סבור היה שאומרים מקצת היום ככולו גם ביחס ליום האחרון של הי"ב חודש- וזאת בקל וחומר- אם לגבי אבלות 'שבעה' החמורה יותר אומרים 'מקצת היום ככולו', ודאי שלגבי אבלות י"ב חודש נאמר ש'מקצת היום ככולו'. אולם לבסוף חזר בו וסבר שביחס לאבלו י"ב חודש לא אומרים 'מקצת היום ככולו', ונימוקו:
"אחר כך נתיישבתי לדבר דלא דמי ליום שביעי ושלשים, דשביעי ושלשים התם הספירה היא לפי הימים, וקי"ל בכמה מילין דמקצת היום ככולו, אבל גבי אבילות די"ב חודש דלא הזכירו בשום מקום אלא שנים עשר חדש ולא שנ"ד ימים וכיון דהספירה היא לפי החדשים, אי הוה אמרינן מקצתם ככולם הוי שרי בתחילת חדש די"ב והא ודאי ליתא. ולכך לא כלו עד שיכנס ר"ח ניסן".
'מקצת היום ככולו' אומרים לפי יחידות הספירה, ועל כן ביחס לי"ב חודש לא ניתן לומר מקצת היום אלא מקצת חודש- וזאת לא ניתן לומר- מפני שלא מסתבר שניתן לוותר על פרק זמן כה משמעותי.
באבלות על 'שמועה רחוקה' אומרים מקצת היום ככולו גם בלילה, בגלל ששם אין דין 'ספירה', ואיננו כפופים ליחידות ספירה כל שהן.
שח לי יהודי, שהוא הביא לפני הרב שמואל הלוי ואזנר את השאלה שהזכרנו- האם סבתא היושבת שבעה, רשאית לצאת חופת נכדתה בליל היום השביעי.
הרב ואזנר השיב לו שבמקרה כזה ניתן להקל בצירוף שיטות הראשונים הסוברים שגם באבלות אומרים 'מקצת היום ככולו' אף מערב, וניתן להקל בזה.
שיטה ד] נפטרו במשך ל"ב יום הראשונים - דעת שולחן ערוך הרב שתלמידי רבי עקיבא נפטרו בל"ב הימים הראשונים. והואיל והאבלות מקבילה לימים בהם מתו, ניתן להפסיק את מנהג האבלות בליל ל"ג בעומר גם ללא השימוש בדין 'מקצת היום ככולו'.
וכך כתב (תצג, ה):
"ויש מקומות נוהגים שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג, לפי שסומכים שבתחילת ליל ל"ג פסקו האבלות, ולכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו, כמו שאין אומרים במנחה שלפני שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון, שלילם כיומם. ולפי מנהגם מותרים גם כן להסתפר ולישא בליל ל"ג (שלפי דבריהם אין נוהגים אבלות אלא ל"ב יום".
עד עתה מנינו את השיטות הסוברות שמנהגי האבלות תוקנו בימים בהם מתו. עתה נציין בקצרה לארבעת השיטות הנוספות הסוברות שימי האבלות לא תוקנו בהכרח בימים נהגה האבלות:
שיטה ה- ח] נפטרו בימי הספירה שאומרים בהם 'תחנון'- דעת תוס'[2] שתלמידי רבי עקיבא נפטרו לאורך כל ימי הספירה, למעט בימים בהם אין אומרים תחנון מצד הדין. אם נמנה את הימים נראה שמתו במשך שלושה ושלושה ימים מימי הספירה.
זכר לזה נוהגים מנהגי אבלות בשלושים ושלושה הימים הראשונים של הספירה, על אף שלא מתו בכל ימים אלו.
מצינו עוד שלושה מנהגים על בסיס חשבון זה- שיש לנהוג מנהגי אבלות ל"ג יום- מתו ימי הספירה:
יש שלמדו שמתאבלים מא' באייר עד תחילת ימי ההגבלה, יש שלמדו שמתאבלים מב' אייר עד ערב שבועות, ויש שלמדו שמתאבלים מאסרו חג פסח עד ראש חודש אייר, וכן ביתר ימי חודש אייר, למעט ב' ימי ראש חודש אייר, ויום ל"ג בעומר עצמו
השתתפות בחתונה של הנוהגים היתר- האגרות משה (שם) כותב, שבמידה וחתן וכלה נוהגים כאותן שיטות הסוברות שניתן להתחתן בליל ל"ג בעומר, מותר לכל יתר המוזמנים להשתתף בחתונה:
"... דודאי המסדר קידושין וכל הקרואים רשאים להיות בחופה של מנהג המחבר ובחופה של מנהג הרמ"א כי אין האיסור על הקרואין השמחים בהנישואין, [ומוכיח זאת] דהא עושין סעודות נישואין בכל ז' הימים כשנשא בראש חודש אייר ובל"ג בעומר אף שהן בימי הספירה ונהי שעל החתן והכלה אין לאסור משום שהוא יו"ט שלהם ואיכא חיוב שמחה אבל על האחרים שאינו יו"ט שלהם וליכא עליהם חיוב שמחה איך שמחים בסעודות הנישואין בימי הספירה אלא ודאי שהאיסור הוא רק על החתן והכלה לבד וכשהן מותרין ליכא ממילא שום איסור על המסדר קידושין והקרואים. ומשמע שאף בעבר ונשא שרשאין הקרואים לשמח עמו".
מסיבה זו, יכולים כל בני הישיבה- אף הנוהגים להחמיר בליל יד, להשתתף בשמחת החתונה של החתן והכלה- הפוסקים כפוסקים המתירים.
מדוע לא סופרים את השבועות מדין מקצת שבוע ככל שבוע? מעין שאלה זו נשאל רבי חיים קניבסקי שליט"א:
"מדוע בספירת הימים סופרין בתחילת היום, היום יום וכו', משום תמימות ובשבועות סופרין בסוף השבוע בהשלמת שבוע, לכאורה היה צריך לספור בתחילת השבוע היום יום אחד בשבוע הראשון וכמו כן ביום השמיני היה צריך לספור היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום ראשון שבשבוע השנה".
והשיב שהחילוק בין מנין הימים למנין השבועות- נובע מלשון הפסוקים- בעוד שבמנין השבועות נאמרה חובת הספירה אחר מנין הימים, במנין הימים, הזכירה התורה את מצות הספירה לפני הזכרת מנין הימים".
רמזה התורה שאת מנין השבועות יש לספור רק אחר שיש שבעה שבועות מלאים, מה שאין כן בימים- שם הוזכר המנין לפני הימים- ללמדך שניתן למנות את היום לפני שנגמר.
'מקצת ככולו'- רק ביחידה אסטרונומית- עוד ניתן לומר שאת דין 'מקצת היום ככולו' אומרים רק ביחס ל'יחידה אסטרונומית'- כיום, חודש, אולם בלא זה לא אומרים מקצת היום ככולו.
שבוע- אינו יחידת זמן אסטרונומית עצמאית, בפרט אם ספירות העומר החלה באמצע שבוע. ומסיבה זו, לה אין את מעלת דין 'מקצת היום ככולו.
ביום השביעי אומרים אנו מקצת היום ככולו ומונים את השבוע על אף שלא תם, ואינו יחידה אסטרונומית, מדין 'מקצת היום ככולו' של היום השביעי.
