שאלה שבועית: האם כהן יכול ללמוד רפואה?

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

 

בשבועות הקודמים עסקנו בשאלת היתר לימודי רפואה- הכוללים ניתוחי מתים, לאור ההלכה. דנו באיסורים ההלכתיים של 'ניוול המת', הנאה ממת ו'גזל המת'.

בהסבר ההיתר מצינו ג' שיטות:

א] יש שהסבירו שכלל אין בדבר איסור- או משום שניוול לצורך לא מוגדר כניוול, או משום שהנאה ללא נטילה אינה נחשבת הנאה.

ב] יש שהסבירו שיש איסור בדבר, אך מותר משום פיקוח נפש. וגם פיקוח נפש עתידי נחשב כפיקוח נפש הדוחה את כל מצוות התורה.

ג] יש שהסבירו שכאשר מדובר על מערכת רפואית של מדינה- נחשב הדבר כ'חולה לפני', ועל כן מותר.

היתרים אלו מתירים לישראל ללמוד רפואה, אולם האם גם לכהן יותר ללמוד- ולעבור על איסור 'טומאת כהנים', או לא?

דעת רוב הפוסקים לאסור, וכאמור מסיבה זו אסר הרב פרייאר על אבי ללמוד רפואה, אולם ברצוני לעסוק היום בדעתם של המתירים- מה סברות ההיתר שמכוחם חלקו על האוסרים?

ישנם חמשה כוונים להתיר, נמנה אותם כעת בקצרה, ולאחר מכן בתשובה נרחיב אי"ה בביאורם:

1] יש המתירים על בסיס ההיתר של פיקוח נפש (מתוך הנחה שגם פיקוח נפש עתידי בכלל)- שהיווה הבסיס להיתר לכל לימודי רפואה בכלל.

2] הג"ר שלמה גורן התיר על ידי לבישת שרשרת מתכת שנגעה במת, ומכיון שנטמא כעת על ידה רשאי להוסיף טומאה על טומאה.

3] הג"ר שלמה גורן התיר ניתוח לצורכי לימוד בגופות של גויים- על פי שיטת היראים שמת גוי אינו מטמא באוהל ומשא, בצירוף שיטת הראב"ד שכהן שנטמא אינו עובר על איסור אם נטמא שוב בעודו טמא.

4] היתר לימוד לצרכי פרנסה, כמו שמותר לכהן ליסוע לארץ העמים על אף הטומאה שבה לצרכי פרנסה.

5] על ידי לבישת כפפות על היידים המבטלות את איסור מגע.

בעזרת ה' בתשובה  נרחיב בכיוונים אלו:

תשובה

כאמור בשאלה, חמשה כיוונים להתיר לפנינו:

א] 'פיקוח נפש'- כפי שהזכרנו בשאלות הקודמות דעת המחנה חיים היתה להתיר איסורי תורה גם עבור פיקוח נפש עתידי. לכאורה לפיו ניתן יהיה להתיר גם לכהן ללמוד לימודי רפואה כדי להציל חיי אדם כמנתח לאחר מכן.

אולם כזכור, הנודע ביהודה חלק על היתר פיקוח נפש לצורך עתידי והתיר רק בפיקוח נפש לפנינו. ואילו האגרות משה חלק וסבר שאפילו ביש חולה לפנינו אין להתיר הואיל וחובת ההצלה של חברו הנובעת ממצות התורה "לא תעמוד על דם רעך", היא להציל את חברו בכלים העומדים לרשותו, אולם האדם אינו חייב לרכוש כלים ויכולות חדשות כדי שיוכל להציל את חברו. וממילא גם לא ניתן ללמוד איסורי תורה עבור זה.

בתשובתו (יו"ד ג, קנה) שולל את היתר זה בחריפות:

"הנה באשר שהדבר הוא פשוט וברור כל כך שאסור לכהן ליטמא למת ומפורסם זה בכל העולם, אשר על כן פשוט וברור שאפילו אם יבואו גדולי עולם ויאמרו להקל אין שומעין להם.... עיינתי בהקונטרס שהוא עצמו ג"כ מסיק שאין להתיר לכהן אף בזמן הזה ליטמא למתים, אבל מתיר מצד אחר דפקוח נפש וזהו שטות והבל שלא ניתן לבר דעת לומר כלל, שאף אם לא היה שום רופא בעולם ליכא חיוב מצד פקוח נפשות ללמוד חכמת הרפואה דהחיוב דפקוח נפש איכא לכל אדם שיציל חברו במה שיכול שאם הוא רופא מחויב להציל חולה מחליו אבל ליכא חיוב שילמוד חכמת הרפואה כדי להציל חולה מחליו, וכמו בצדקה שאם יש לו לאדם ממון מחויב ליתן צדקה אבל ליכא חיוב על האדם לעשות מסחרים ולהתעשר כדי ליתן צדקה...אבל לבד זה וכי חסרים רופאים בעולם .... ומכיון שעיקר היתרו הוא על דבר הבל כזה הרי רואה כל אדם שאינו כלום ולא שייך לומר שסומכין עליו".

ומוסיף האגרות משה, שמסיבה זו אין התיר ללמוד רפואה ולהבטל מלימוד תורה לצורך לימודי רפואה נובע מצד הלכות פיקוח נפש, אלא מצד הצורך להתפרנס.

ב] שרשת שנגעה במת- הג"ר שלמה גורן (אסיא סט-ע) הציע שהכהן ישים על עצמו שרשרת המקבלת טומאה שנגעה במת, ועל ידי זה יותר בניתוחי מתים, הכיצד?

במסכת אבל (ד, טו-ז) מובא שנחלקו תנאים בטומאת כהן נוספת ביום בו נטמא למת:

"היה עומד וקובר את מתו עד שהוא בתוך הקבר מקבל מאחרים וקובר, פירש, הרי זה לא יטמא. נטמא בו ביום, ר' טרפון מחייב ור"ע פוטר. נטמא לאחר אותו היום, הכל מודים שהוא חייב מפני שהוא סותר יום אחד".

הרמב"ן (שבועות יז, א) כותב, שם רבי טרפון מודה  שבמידה וכעת נטמא למת אינו נאסר תוך כדי להוסיף על טומאתו.

על גבי זה מוסיף הגר"ש גורן את דברי רבנו חיים כהן מתוס' בנזיר (נד, בה ד"ה ת"ש) הסובר שאיסור טומאת כהנים אינו כולל בתוכו איסור להיטמא לכלי מתכות שנטמאו במת-

"ושלח לו רבינו חיים כהן איזה בית אשר תבנו לי דאין נזיר מגלח עליו ה"ה דכהן מוזהר עליו ואין לך בית שאין בה שום כלי מתכות שהיה באהל המת או שום מסמר כדאמרי' במס' שמחות (פ"ד הל' כא) כל טומאה שהנזיר מגלח עליה כהן מוזהר עליה

לאור זאת אין איסור לכהן ליצור מגע עם 'חרב הרי היא כחלל', ובעת בנטמא ממנה לאור דברי הרמב"ן אפילו רבי טרפון יודה שאין איסור להוסיף טומאה על טומאתו.

לאור זאת הציע הגר"ש גורן שבכל בית ספר לרפואה תהיינה שרשראות כאלה.

אולם, הג"ר לוי יצחק הלפרין ראש המכון מדעי טכנולוגי לבעיות הלכה חולק על דברי הגר"ש גורן; בין השאר כותב כנגד היתר זה- שהיטמאות במת על גבי טומאת 'חרב הרי היא כחלל'- כלי מתכת שהיה באוהל המת, נחשבת כהוספת טומאה על טומאתו- בפרט לאור דברי רבנו חיים כהן הללו. מה גם שהן דעת הרמב"ן והן דעת רבנו חיים כהן הנ"ל אינן מקובלות על רוב הפוסקים.

ג] לימוד על גופות נכרים-  עוד כתב הגר"ש גורן, שניתן להתיר לכהן ללמוד לימודי רפואה אף שכוללת ניתוח מתים- אם עושה זאת בחו"ל- שם רוב המתים (ובפרט אלו שגופתיהן המגיעים לרפואה) הינם גויים. יסוד ההיתר מורכב מצירוף ג' עניינים:

1) שיטת היראים (שכב) שאין טומאת אוהל מגע ומשא בגוי (כך רוב המתים בחו"ל).

2) שיטת הראב"ד (נזירות ה, טו) שהזמן הזה כהן טמאים אין איסור להוסיף טומאה על טומאתו, כך כתב:

"מעתה טומאה וטומאה אפילו פירש וחזר ונגע פטור והכהנים בזמן הזה טמאי מת הן ועוד אין עליהן חיוב טומאה והמחייב אותם עליו להביא ראיה".          

3) דעת הרמב"ם שכהנים בזמן הזה הינם 'כהני חזקה' בלבד (אסורי ביאה כ, א) ואינם מיוחסים בודאות

לאור ג' צירופים אלו סבור הוא להתיר בניתוח מת גוי.

גם דינו זה מחודש וחלקו עליו מכמה פנים- יש שחלקו מצד היקף הטומאה בגוי (הכולל גם את איסור משא ומגע), בנוסף רוב הראשונים חולקים על שיטת הראב"ד וסוברים שאסור לכהן להיטמא גם אם כבר נטמא טומאת מת ולא נטהר ממנה. זאת ועוד, שגם בדעת הראב"ד עצמו יש שהבינו שאף שאין בדבר איסור תורה שלוקין עליו, מכל מקום יש בו איסור תורה או לכל הפחות איסור מדרבנן. ויש שחלקו בהגדרת כהנים בזמן הזה ככהני חזקה (על פי ערוך השולחן שה, נה[1]).

עוד העירו על אפשרות זאת- שרוב לומדי הרפואה הם צעירים שיתכן ולא נטמאו כלל מימיהם, דבר השומט מהם את אפשרות היתר זו.

 

ד] היתר לצרכי פרנסה- על אף האיסור על כהן ללכת לארץ העמים מותר הדבר לצרכי פרנסה- כגון להציל שדהו מן הנכרי. ועל כן, לאור זאת[2] יש שרצו להתיר לימודי רפואה לכהן לצורך פרנסתו. אולם לכאורה יש לחלק- שדווקא איסור טומאת ארץ העמים הותר, הואיל ותוקפו של האיסור הוא מדרבנן בלבד, מה שאינו נכון ביחס לאיסור טומאת מת. זאת ועוד, ששם ההיתר הוא עבור מניעת הפסד, אך מנין לנו להתיר עבור הרווחת ממון?

 

ה] לימוד על ידי כפפות- יש שהציעו[3] שהכהן ילבש כפפות ובכך יפחית את איסור המגע לאיסור מדרבנן בלבד. איסור דרבנן קל יותר להתיר לצורך לימודי הרפואה- לאור הערך המצותי שיש בהם.

החיסרון בפתרון זה- אין הדבר מהווה פיתרון לאיסור היסט שקשה עד בלתי אפשרי להימנע ממנו במהלך נתיחת גופה[4]. בנוסף, הסיבה להתיר מבוססת על ההנחה שישנה מצוה בלימודי רפואה, דבר שאינו מוסכם בפוסקים כפי שכבר ציינו קודם לכן.

 

הג"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג (שו"ת הגר"י הרצוג יו"ד ב, קמה) אמר שאף שלמעשה אין להקל באחד מהיתרים אלו, לא ניתן לקרוא לכהן ההולך ללמוד רפואה 'עבריין', על כל המשתמע מכך.

 

 

[1]  הרחבנו בענין זה בשאלת ראש הישיבה פרשת דברים ה'תש"פ בענין קדימה בהצלת נפשות – חלק ד.

[2] כרם חמד כרך ח,עי"ש מו"מ בזה.

[3]   משנת אברהם, מילואים והשמטות לח"ב, עמ' רפג.

[4]  מה גם שדין זה אינו מוסכם להלכה, עיין משנה למלך טומאת מת ה, ב.