השאלה השבועית-לימוד רפואה לאור ההלכה - חלק ב'
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור לימוד רפואה לאור ההלכה- חלק ב'
תחילה נפתח בהשלמות קצרות לשבוע שעבר:
א] בשיעור הקודם עסקנו בהיתר לימודי רפואה הכוללים ניתוחי מתים, פעולה הכוללת בתוכה איסורי תרה לרבים מהפוסקים. הפתח להתיר היה מצד דיני פקוח נפש; למדנו ששיטת הנודע ביהודה שפיקוח נפש שייך רק כאשר יש מקרה לפנינו המצריך את המידע הרפואי, אולם פיקוח נפש עתידי לא מתיר לי כעת לעבור על איסורי תורה. נציין, שהחזון אי"ש (אהלות כב, לב) כותב שבמידה ומדובר על שעת מגפה 'חולי מהלך'- גם אם כרגע אין מקרה נקודתי לפני נחשב הדבר כ'חולה לפני'.
אולם בלא זה, אין היתר מצד דיני פיקוח נפש, גם אם בזמן מן הזמנים יהיה שכיח הדבר ויזדקקו לזה-
"דאם כן [תתיר עבור פיקוח נפש עתידי] בטלת כל המצוות. אלא לא מיקרי ספק פיקוח נפש בדברים העתידיים שבהווה אין להם כל זכר. ובאמת שאין אנו בקיאים בעתידות, ופעמים שחשבונם להצלה מתהפך לרועץ, והלכך אין דנים בשביל עתידות רחוקות. וגם משום צורך רבים אפשר דלא הותר אלא כשמזיק את הרבים".
ב] בשיעור הקודם הבאנו את דברי הג"ר שלמה גורן שחידש שביחס לניהול מערכת רפואית של מדינה נחשב הדבר כפיקוח נפש לפנינו, ועל כן גם אם אין כעת מקרה מסוים של פיקוח נפש, מותר הדבר מדין פיקוח נפש.
כעין דבריו, מצאתי שכותב הג"ר עובדיה הדאיה ראש ישיבת המקובלים בית א-ל ודיין בבית הדין הגדול בשו"ת ישכיל עבדי (יו"ד ו, יט)
"והקרוב אלי כי הרב נודע ביהודה ז"ל לא היו דבריו ז"ל רק על זמנו ושעתו ומקומו שהרופאים היהודים במקומו היו מתלמדים בבתי המדרש של ממשלת האומות שהם מנתחים גופות מי שנתחייב הריגה למלכו או מי שהסכים לכך כמ"ש בדבריו שם ואצלם אין חומר איסור הזה ולזה לא חשיב ליה כסכנת נפשות מכיון שאפשר להתקיים ע"י אחרים שאינם בני ברית. מה שאין כן בזמנינו זה שקמה מדינת ישראל שאין גופות מסוג זה ואי אפשר לשום רופא שיתלמד בלי זה ואם לא נמצא שום אופן של היתר לא ימצא ולא יזכר ולא יפקד לעולם שום רופא במדינה שידע ויכיר במלאכת הניתוח ותרבה הסכנה חס וחלילה בחולים הזקוקים לניתוח מאין מושיע ואם נצריך הרופאים לנסוע לחו"ל להתלמד בממשלות אחרות תגדל האיבה והשנאה לעם ישראל כולו וביותר למדינת ישראל כאשר יווכחו וידעו כי מותר להתעולל בגופות האינם יהודים מה שאסור בגופות היהודים בכל כיוצא בזה ודאי דלא דיבר הנוב"י ז"ל לאסור ויודה דהוי כחולה לפנינו דמותר משום הצלת נפשות דאין לך פיקוח נפש יותר מזה".
היתר התחסנות בשבת- בשבועות האחרונים מתקיים פולמוס הלכתי אודות היתר החיסונים בשבת- יש שהגדירו זאת לאור הגדרת החזון אי"ש הנ"ל כפיקוח נפש לפנינו. אולם הג"ר דוד לאו שליט"א הרב הראשי לישראל אמר, שמסכים עקרונית לסברה זו. אך הואיל ורואים אנו שהמערכת הרפואית בישראל אינה מחסנת עשרים וארבע שעות ביממה, אם כן תופסת שעל אף פיקוח הנפש שבדבר ניתן להמתין עם החיסונים, אם כן ניתן להמתין על לאחר השבת עם החיסון.
עתה נשוב לשאלה השבועית של השבוע- שגם היא המשך של השאלה הקודמת, השאלות בהן רוצים אנו לעסוק היום הן:
1] האם ניוול מת לצורך אכן מוגדר כ'ניוול', או שמא דווקא פעולת חיתוך סדיסטית חסרת תוחלת מוגדרת כניוול, אבל פעולת חיתוך לצורך אינה מוגדרת כניוול?
השואל ומשיב (סי' רלא) נשאל האם ניתן להוציא מת מקברו כדי לזהות אם הוא אכן בעלה של אשה פלונית כדי להתירה מכבלי עגינותה ולאפשר לה להינשא? אם התשובה לשאלה זו תהיה- שמותר, יאפשר הדבר גם את לימודי הרפואה הואיל ואין בפועלת הניתוח משום ניוול המת.
2] הבנין ציון (סי' קעא) כותב, שאם חותכים ומנתחים גופה של אדם ללא בקשת רשות ממנו לפני מותו, יש בזה איסור גזל. האם מותר לגזול עבור פיקוח נפש? והאם אכן שייך לכנות פעולה זו במת כ'גזל'?
3] החת"ם סופר (יו"ד סי' שלו) חולק על הנודע ביהודה הנ"ל וסובר שאפילו אם יש חולה הזקוק להצלה באופן מיידי, מכל מקום אסור הדבר מחמת שהמת אסור בהנאה. אי"ה נדון באיסור זה.
4] האם יש הבדל בין גופת יהודי לגופת נוכרי לענין איסור ניוול, וממילא- האם יותרו לימודי רפואה בחו"ל- שם מנתחים גופות גויים?
תשובה
כפי שכבר הזכרנו, הנודע ביהודה סבור שאם יש חולה לפנינו, מותר לדחות את איסור ניוול המת מחמת פיקוח נפש, אולם אם רק בהמשך יהיה חולה הזקוק לידע רפואי זה- אין היתר.
עתה נביא שנים החולקים על דעתו של הנודע ביהודה:
דעת הבנין ציון (שם) שגם אם החולה נמצא בחדר השני אסור לנתח את גופו של המת, אלא אם כן המת נתן הסכמה לכך לפני מותו. מנגד, דעתו של השואל ומשיב (שם) שהניתוח מותר אפילו עבור פיקוח נפש עתידי- כגון שאין חולה לפנינו אלא מסתבר שבהמשך יגיע חולה הזקוק לידע זה.
שניהם נחלקו עם הנודע ביהודה- האחד היקל לגמרי והשני החמיר לגמרי. הבה ננסה להבין את שורש מחלוקתם:
בגמ' במסכת בבא קמא (ס, ב) נאמר
"ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער ויבקעו שלשת הגבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער וגו' " מאי קמיבעיא ליה?... רב הונא אמר, גדישים דשעורים דישראל הוו דהוו מטמרי פלשתים בהו, וקא מבעיא ליה מהו להציל עצמו בממון חבירו? שלחו ליה - אסור להציל עצמו בממון חבירו, אבל אתה מלך אתה ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו".
רש"י במקום מבאר את הכרעת חכמים בשאלת דוד המלך:
"שלא ישרפוה- הואיל ואסור להציל עצמו בממון חבירו".
נראה מדבריו, שגם במקרה בו נמצא האדם במצב של פיקוח נפש אסור לו ליטול את ממון חברו בלי רשות לצורך הצלתו[1].
מנגד, תוס' במקום מבארים שספק הגמ' אינו בשאלה האם רשאי ליטול ממון חברו ללא רשות לצורך פיקוח נפש- משום שפשוט הדבר שפעולה זו מותרת. שאלת הגמ' היא האם עליו לשלם על נטילה זו או לא:
"איבעיא ליה אי חייב לשלם כשהציל עצמו מפני פיקוח נפש".
הבנין ציון (שם) כותב, שודאי הדבר שעל פי רש"י אסור לאדם ליטול את גופו של חברו לצורך הצלתו-
"הנה לדעת רש"י כיון שאסור להציל עצמו בממון חברו, כל שכן דאסור להציל עצמו בקלון חברו. דכבודו חביב לו מממונו, כדאמרינן בבבא קמא פ' החובל (ע"פ בבא קמא צ ע"ב- צא ע"א)... ואם כן האיך נאמר דמשום פיקוח נפש דהחולה יהיה מותר לבזות ולנוול המת, דמסתמא לא מוחל על בזיונו...".
אולם מוסיף ואומר, שבמקרה של שימוש בגוף המת לצורך הצלה- גם תוס' יודו לרש"י שאסור, וזאת משום שני טעמים אפשריים:
א] בשונה מנטילת הגדישים- שם יכול האדם להשלים את החיסרון שגרם לממון חברו, במקרה שלנו לא ניתן להשלים את החיסרון- נטילת הכבוד
ב] ההיתר ליטול ממון של חברו לצורך הצלתו נובע מהמצוה המוטלת על חברו- בעל הממון: 'לא תעמוד על דם רעך'. מצוות ואיסורים שייכים באדם חי אך לא במת.
אולם המהר"ם שיק בתשו' (יו"ד סי' שמז) חולק וסובר שהתירו את איסור הניוול במקום בו יש ספק פיקוח נפש כנגדו אף במידה ולא נטל רשות מהמת לפני מותו. כמקור לדבריו מציין לגמ' בערכין (ז, א):
"רב נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעים את כריסה ומוציאין את הוולד".
אף שרוב הפעמים אין העובר חי במצב זה, מכל מקום התירו חז"ל לעבור על איסור ניוול המת בקום ועשה- אף שלא קיבלו את רשותה של האם, וכל זאת עבור הסיכוי הקטן- שיצליח להצילו.
הבנין ציון מיישב את ראיה זו בשני אופנים:
1] אף שלא קיבלנו את רשותה של האם במפורש, אם תמיד מוחלת על כבודה עבור הצלת חיי בנה, ועל כן הדברים מותר.
2] הואיל ומצוי ומקובל הדבר שמנתחים את האם עבור הוצאת הבן ('ניתוח קיסרי') כאשר אין ברירה, לא נחשב הדבר לפגיעה ונטילה של כבודו של המת.
נמצא, שלדברי הבנין ציון לימודי רפואה הכוללים ניתוחי מתים יהיו אסורים, אלא אם כן הניתוחים ייעשו רק בגופות של בני אדם שנתנו את הסכמתם קודם מיתתם לנתיחה.
ניוול- תלוי בכוונה- השואל ומשיב (שם) מחדש, שהגדרת פעולת ניתוח גופה כפעולת ניוול תלויה בכוונתו של האדם. אם כוונתו של האדם לנתח ללא כל מטרה מוגדרת או חלילה מתוך סדיזם, מוגדרת היא כפעולת ניוול, אולם אם כוונתו למטרה טובה- אין פעולתו זו מוגדרת כפעולת ניוול[2].
לדבריו, נמצא שההיתר ללימוד רפואה הכוללים ניתוחי מתים אינו מדיני פיקוח נפש, אלא מצד שכלל אין איסור בפעולה שהיא למטרה טובה.
השואל ומשיב מוכיח את דבריו מהגמ' במסכת בבא בתרא (קנד, א) שם נאמר:
"איתיביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש דמעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה בשעת מיתה ובאו ושאלו את רבי עקיבא מהו לבודקו אמר להם אי אתם רשאים לנוולו, ועוד סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה... אי אמרת לקוחות קא מערערי אמאי שתקי לימרו ליה אנן זוזי יהבינן ליה לינוול ולינוול".
הרי, שמותר ללקוחות לתבוע את פתיחת הקבר ובדיקת הגופה כדי לברר את צדקתם וזכותם במקח, ועל כרחך שהטעם הוא שכאשר נעשית הפעולה לצורך אין בה משום ניוול המת.
מסיבה זו, התיר השואל ומשיב לפתוח את קברו של מת בכדי לזהותו ולהתיר את אשתו מכבלי עגינותה.
אולם כאמור דעת הבנין ציון וכן הג"ר בן ציון מאיר חי עוזיאל שגם ניוול לצורך אסור, ומה שהותר בבא בתרא היינו משום שיתכן והמת עצמו חייב כסף, ועל כן התירו את פעולתו הבדיקה על אף הניוול הכרוך בה- לזכותו, אולם עבור צרכים של אחרים אין כל היתר; כך כתב הבנין ציון (שם):
"דמה שהוכיח ממה דאמרינן אי אמרת לקוחות לינוול ולינוול דמכיון דמשום פסידא דלקוחות לא משגחינן הוא הדין לא מפני פיקוח נפש, תמהתי היאך הסכים עמו הגאון נודע ביהודה שלענ"ד אדרבא משם ראי' להיפך שהרי אמרינן שם אמאי שתקי לימרו לי' אנן זוזי יהבינן לי' לינוול ולינוול ע"ש הרי בפירוש דרק משום דבאו מכח טענה דהוא נשאר חייב להם שקבל זוזי מהם לינול ומטעם זה כתבו התוס' שם דמשום ירושה דלא מידי יהבי אין רשאים לינוולו.... וא"כ המת דלא נתחייב מידי למה יתנוול הרי לא דמי ללקוחות רק לירושה".
הנאה מן המת- החת"ם סופר (יו"ד שלו) נזקק גם הוא לדיון זה ואומר, שגם אם אין איסור בדבר מצד ניוול המת, מכל מקום אמור להיות הדבר אסור משום ההנאה ממת:
"נתעורר מעלתו עמ"ש בנב"י תנינא חי"ד סי' ר"י עיינתי שם הנה לכאורה הו"מ לאסור בפשיטות מטעם מת ישראל אסור בהנאה מן התורה והוא איסור דאורייתא ממש".
לדבריו, האיסור אינו רק בפעולת הניתוח עצמה אלא גם בצפיה בניתוח כזה- הואיל ובסופו של דבר נהנה.
אכן, החזון אי"ש (אהלות קכב, לב) כותב שלאור הכלל המופיע במס' מקומות (לדוג' פסחים כו, א)- "קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה"- 'ראיה' אינה מוגדרת כהנאה אסורה, ואם כן ניתן יהיה לצפות בניתוח גופה:
"איברא מה שכתב החת"ם סופר דיש בזה [בניתוחי מתים] גם כן משום איסור הנאה... צ"ע דאפשר דכיון דאין כאן רק ראיה בעלמא ואין ראיה זו נמכרת בשכר לא מקרי הנאה".
נראה מדבריו, שפעות הניתוח עצמה מוגדרת כ'ראיה' בעלמא, הואיל ואינו נוטל מן המת דבר אלא רק מסתכל ולומד על מבנה הגוף
אולם מו"ר הג"ר שלמה זלמן אוירבך (בשו"ת מנחת שלמה א, צז) חולק וסבור שגם אם הותרה פעולת ראיה בעלמא, היינו דווקא כאשר האדם אינו עושה פעולה בגוף החפץ האסור בהנאה, אבל כאן שעושה את פעולת הניתוח בגופה- האסור בהנאה, ודאי שמוגדר הדבר כהנאה מהמת- ואסור.
ניוול בגוי- כאשר דנו על פתיחת הפקולטה ללימוד רפואה באונברסיטה העברית, כתב הגראי"ה קוק מכתב לדוד בן גוריון בו הציע לייבא גופות של נוכרים מחו"ל, משום שסבר שבנכרים אין איסור ניוול המת. בן גוריון דחה את ההצעה מחשש שיביא הדבר לאנטישמיות ושנאת ישראל.
אכן, הג"ר בן ציון מאיר חי עוזיאל, הראשון לציון, סבר שיש איסור ניוול גם בגופת גוי, וכך כתב בשו"ת משפטי עוזיאל (יו"ד סי' כח):
"ושמא תאמר שאפשר לעשות נתוח זה על ידי נתוח גופות הגויים, זה ודאי לא נתן ליאמר ומכל שכן להכתב שהרי אסור הנוול הוא משום בזיון דכולהו חיי כלומר שבזיון הוא להשאיר אדם הנברא בצלם אלקים ומחונן בשכל ובינה לרדות ולמשול בכל הבריאה כלה שיהא מוטל ע"פ חוצות מנוול ומלא סרחון, וכן דקדק הטור והרמב"ן וכתב: בזיון דכלהו חיי ולא אמר של כל ישראל ובודאי שבזה אין הבדל בין גוי לישראל".
ולעצם השאלה אמר, שבמקרה פרטי דעתו נוטה לאסור, אבל כשאלה של מדינת ישראל, ניתן להסתמך על הפוסקים המתירים נתיחה לצורכי לימוד, וזאת משום שאם לא יותר הדבר עלול לגרום הדבר להפרדת דת ממדינה ועוד מהלכים חמורים שיפגעו בצביונה של המדינה.
ובשו"ת חבלים בנעימים (סי' סד) הוסיף ואמר, שאם במדינת ישראל לא תהייה פקולטות לרפואה יביא הדבר לחילול ה' חלילה, כך לשונו:
"ויש לדון בנדון זה דהכא יהי' עלבון לכל ולשמצה בקמינו שיאמרו העמים הנה עם ישראל אינו חושש לתועלת הבריאות וצרכי החיים והנקל בעיניו פיקוח נפשות ישראל ואוה"ע והוי חילול השם ועלבון האומה יכול לדחות נוול המת".
ז.סיכום[3]
*פיקוח נפש עתידי
ה"נודע ביהודה"-לא מוגדר כפיקוח נפש שמתיר אסורים.
ה"מחנה חיים"- מוגדר כפיקוח נפש שמתיר אסורים (אא"כ יש ברירה אחרת)
לאור זאת "לנודע ביהודה" יש איסור ללמוד רפואה הכולל ניתוחי מתים ול"מחנה חיים" מותר.
הג"ר משה פיינשטיין אוסר אפילו לדעת ה"מחנה חיים" (ומתנגד ל"נודע ביהודה") כי פיקוח נפש שמותר זה רק פיקוח נפש שחייבים לעשות מדין "לא תעמוד על דם רעך" ואין חובה ללמוד רפואה.
*הגדרת חולה לפניך
ה"נודע ביהודה"-אוסר ניתוחי מתים משום גזילת כבוד הנפטר הן לשיטת רש"י והן לשיטת תוס'.
המהר"ם שיק-מתיר לאור הגמ' בערכין.
*ניוול לצורך
ה"שואל ומשיב", הג"ר בנין ציון עוזיאל מתירים ולכן לדעתם יהיה מותר ללמוד רפואה.
ה"בנין ציון"- אוסר ניוול גם לצורך.
*ניוול המת במת גוי
הגראי"ה קוק- ניוול רק במת יהודי
הג"ר בן ציון עוזיאל- ניוול גם במת גוי
*הנאה ממת
החתם סופר והג"ר שלמה זלמן אוירבך-אסור להנות ממת וכאן יש תועלת מניתוח המת ולכן נחשב הנאה ואסור
*הקמת פקולטה לרפואה במדינת ישראל
הג"ר שלמה גורן וה"ישכיל עבדי"-חולה לפנינו
"שרידי אש"- יש ללכת לפי המקילים כי אחרת תהיה הפרדת דת מהמדינה
שו"ת "חבלים בנעימים"- אם לא תהיינה פקולטות לרפואה יהיה חילול ה' ולכן יש להתיר.
הגראי"ה קוק– לייבא גופות גויים לפקולטות לרפואה
[1] נשאלתי אתמול האם אדם בן שבעים עם הרבה מחלות רקע שלא מקבל תור לחיסון רשאי ליטול את החיסון בחזקה בלא אישור?
[2] מעין זאת מצינו בפוסקים (כדוג' האגרות משה) שהתירו ניתוח פלסטי, אף שעבור הניתוח חובל הרופא באדם ומוציא דם- מעשה האסור על פי ההלכה, כאשר עושה זאת כדי להיטיב לא מוגדר הדבר כחבלה.
[3] נציין, שכרופאים יכול להיות תפקיד משמעותי גם מעבר לרפואה- אביו של אחד מתלמידי הישיבה בעבר היה מטובי הרופאים, הוא היה לומד בבקרים תורה עם אביו בחברותא בטלפון ועובד אחרי הצהרים כרופא. כשאביו נפטר הוא לא מצא חברותא למתכונת לימוד זו, עד כדי שחשב להפסיק לעסוק ברופאה וולכת ללמוד בישיבה יום שלם. הוא דאל את אחד מגדולי הדור, והוא השיב לו שימשיך להיות רופא, רק יאריך כל תור בחמש דקות, ובחמש דקות האלו יוסיף דיבורים של חיזוק והכרה שהכל משמים. ואכן כך עשה אותו רופא- ובכך דרך הרפואה הנחיל לרבים את האמונה בה'.
