שאלה שבועית: 'לפני עיור'- בפעולה עקיפה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
היום אני מבקש לתת את השיעור האחרון בסדרת השיעורים על 'לפני עיור' אותם התחלנו לע"נ הג"ר זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל, בשאלה ששאלתיו אודות נתינת רכב לנסיעה בשבת.
נעסוק בחמשה מקרים, שהמכנה המשותף ביניהם הוא גרימת איסור בצורה עקיפה, והשאלה היא האם יש בדבר משום איסור 'לפני עיור' או לא?
שאלה א'- קירוב המביא לחילול שבת- המקרה הראשון בו נדון אירע בישיבה לפני הרבה שנים. אירגון העוסק ב'קירוב' לקח קבוצה של בחורים מהישיבה לעיירות פיתוח בשבת, כדי שיעשו בקרב הציבור פעולות חיזוק וקירוב- יעברו בין בתי הכנסת וירוממו את רוח הציבור.
במוצאי אותה שבת כשחזרו הבחורים לישיבה באו ובפיהם שאלה- אחת מהפעילויות שעשו באותה שבת- היתה מעבר בין בתי התושבים באותה עיירה ועשיית קידוש למשפחות. כל משפחה ומשפחה שהם דפקו בדלת ביתה, הדליקה תחילה את התאורה בכניסה לבית- כדי לראות מיהו הדופק, וכשהבינו את סיבת הגעתם של הבחורים מיד הכניסום הביתה בחמימות, וכיבו את הטלוזיה לכבודם, וכשיצאו הבחורים מהבית שבו והדליקו את הטלוזיה.
שאלו הבחורים האם מותר היה להם לדפוק בבתי התושבים בשבת, או שמא יש בדבר משום 'לפני עיור'?
שאלה ב'- הפגנה בשבת למען כבוד השבת- לפני כשלושים ושבע שנים, הודיעה הנהלת קולנוע 'היכל' שהקולנוע יפתח את שעריו בשבת. הג"ר ברוך שמעון סלומון שהיה רבה האשכנזי של פתח תקוה באותה עת הודיע שמתפללי כל בתי הכנסת שבעיר יתאספו ויתפללו את תפילת השבת מול הקולנוע, ובכך יביעו את מחאתם על חילול השבת.
לעומתו, הג"ר משה מלכה שהיה רבה הספרדי של העיר התנגד בתוקף להתאספות להפגין בעיצומו של יום השבת- זאת משום שהדבר עלול להביא לחילול שבת גדול של כוחות משטרה שיבואו לאבטח את ההפגנה, וכן לצוותי תקשורות שיבואו ויצלמו את האירוע תוך חילול שבת חמור- ויכשיל יהודים רבים.
ברצוננו לברר- מהו שורש מחלוקתם?
שאלה ג'- 'מחסומי שבת'- ישנן שכונות ששמות מידי שבת מחסומים בכבישי השכונה, כדי למנוע ממחללי שבת לעבור בשכונתם. טוען הגר"מ מלכה - השם מחסום בשבת עובר על 'לפני עיור', משום שהדבר גורם לנהג שאינו שומר תורה ומצות שנקלע למקום להאריך את דרכו.
מעין זה יש לשאול ביחס לישובים הסוגרים את שעריהם בשבת- האם אכן נוהגים הם כשורה, או שמא עליהם להינע מנוהג זה- מחשש לנהג שירצה קצר את דרכו דרך היישוב וכיראה שהשער סגור יצטרך לחזור לדרכו וליסוע מרחק רב יותר?
שאלה ד-חציית במעבר חציה בשבת- אדם מעוניין לחצות מעבר חציה בשבת, והוא רואה מרחוק רכב מתקרב, השאלה היא האם מותר לו לחצות את הכביש על אף שיביא הדבר לעצירתה של המכונית או לכל הפחות להאטה שלה, או שמא אסור לו לחצות את הכביש מחמת חששות אלו?
שאלה ה'- פניה לרופא שאינו שומר תו"מ- לאדם נתפס הגב בשבת, אמנם אין בזה פיקוח נפש, אבל הדבר מסב לו כאבים. הרופא היחיד שנמצא בסביבה אינו שומר תוראה ומצוות והוא עלול לחלל שבת (כגון לכתוב דו"ח), והשאלה היא האם במצב כה רשאי ללכת אליו על אף שיביא הדבר לחילול לשבת שלא לצורך, או לא?
תשובה
נפתח בדברים אותם כתב הגר"מ מלכה (תחומין ז 'הפגנות ומחסומי רחוב בשבת') בהתייחסותו לענין ההפגנה בשבת:
"הפגנות שבהם אנו מתכוונים למנוע חילולי שבת, בזה אנו גורמים לחילול שבת המוני. שכן המשטרה מגייסת כח אדם בעצם יום השבת עם ניידות לרבות צוותי התקשורת על רכביהם ואביזריהם הממהרים להופיע בשטח. יהודים אשר לא רגילים להפעיל מקלטיהם בשבת תאבים לדעת מה קרה ומפעילים מקלטיהם בשבת. ומי גרם כל אלה? האם לא אנחנו שסיפקנו חומר לכולם?...".
ומוסיף:
"כאשר אנו מבקשים מהמשטרה רשיון להפגין בזה אנחנו מזמינים אותם לבוא לשמור על הסדר, ואנו בעצמנו מעוניינים בנוכחותם כדי לשמור שלא יהיו קטטות ומריבות. ועוד, אפילו אם יהיה במקרה שיצאנו להפגין בלי רשות, עם כל זה החוק מחייב את המשטרה להופיע מיד במקום. אם כן אנחנו הגורמים להופעתם, אף אם לא הוזמנו על ידינו..".
וכאן מוסיף הגר"מ מלכה ומחזק את דבריו על פי דברי האגרות משה אותם הבאנו בשבועות האחרונים- שבהזמנת אנשים שודאי יחללו שבת לבית הכנסת יש משום 'לפני עיור' ואיסור 'מסית':
"צא ולמד ממה שכתב הר"מ פיינשטיין זצ"ל באגרותיו חאו"ח סי' צט, שאין להזמין אנשים לבוא להתפלל בשבת בבית כנסת אם ידוע שיבואו במכוניות ויש בזה משום מסית ומשום לפני עור לא תתן מכשול...הכא שאנחנו מזמינים אותם ויודעים שהם יחללו את השבת בכל מיני חילולים לא כל שכן שיש בזה משום מסית משום לפני עור...שהרי כבר כתבתי והוכחתי שעל ידי שאנו דורשים מהם רשיון להפגין כאילו אנו מזמינים אותם...".
מקור נוסף שמביא הגר"מ מלכה לחיזוק דעתו- האוסרת את קיום ההפגנות בשבת משום שמביא הדבר לחילול שבת באופן ודאי ויש בזה משום 'לפני עיור', מדברי רבה של ירושלים הג"ר צבי פסח פרנק בשו"ת הר צבי (א, קכה).
התשובה עוסקת בשאלה שנשאל מפי בני מושב שומר מצוות- הסוכנות היהודית השאילה בזמנו מכונת קצירה ליישובים חקלאיים, אולם לא הסכימה להשאיל לכל ישוב בפני עצמו, אלא לכל שני ישובים יחד. המושב הסמוך אליהם היה מושב שאינו שומר תורה ומצוות, וברור הדבר שאם ישאילו יחד איתם את מכונת הקצירה- יגרום הדבר לכך שבני המושב יעבדו בה בשבת, ובאו ושאלו את הגרצ"פ פרנק, האם רשאים הם במקרה כזה לפנות לסוכנות יחד עם המושב הסמוך ולשאול את המכונה, וכך לשון התשובה:
"על דבר השאלה שבמושבות נתחדש דבר קציר הכותנה במכונה השייכת להסוכנות, והיא משאילה אותה למושבה הדורשת, אבל מוסרת אותה דוקא לשתי מושבות ביחד, שישתמשו בה בזה אחר זה, ולאחת אין נותנים. ונזדמן שיש שתי מושבות סמוכות זה לזה, אחת חרדית ואחת חופשית מחללת שבת, והשאלה באה מהמושבה החרדית, אי שריא להם לקבל את המכונה, שעי"ז תקבל גם הסמוכה לה, החופשית [המושבה שתושביה אינם שומרים תורה ומצוות], ויעשו בה מלאכה גם בשבת. לכאורה אסורים הם לקבל בשתוף החופשית, שהרי בזה גורמים הם שהחופשית תקצור בהמכונה בשבת".
מבואר מדבריו שגם גרימה עקיפה של איסור- אסורה ויש בה משום 'לפני עיור'. ומכאן הקיש הגר"מ מלכה להפגנות השבת שגררו אחריהם מידי שבת בשבת חילול שבת המוני של כוחות המשטרה.
על בסיס אותו עיקרון הלכתי, סבור הגר"מ מלכה שאין היתר לשים מחסומי רחוב בשבת- שיגרמו לנהגים שאינם מודעים למחסומים לפעולות של חילול שבת- הן מהעצירה והנסיעה המחודשת והן מהארכת הנסיעה:
"מנין ההיתר (החיוב) לחסום רחובות לנסיעה בשבת הרי בחסימה כזאת כאילו אומרים לנוסע בשבת לעבור דרך רחובות אחרים ואולי אפילו גורמים להארכת דרכו, מכיון שכל לחיצה על דוושת הדלק יש בה משום הוספת שמן למדורה ומלאכת מבעיר נוספת, הרי שהמניח את המחסום עובר על לפני עוור...".
שאלת ההפגנות בפתח תקוה הגיעה לפתחו של הגרי"ש אלישיב והוא סבר שאין בדבר משום איסור 'לפני עיור'. הוא מבסס את דבריו על דברי מהרי"ל דיסקין שכותב בתשובה (בשו"ת קונטרס אחרון סי' קמה):
"ונראה לי דלאו דלפני עור אם הלה אונסו בממון שרי.. ואיך סלקא דעתין לחייבו מלקות הא הוי התראת ספק, דמדינא הלה מחויב למחול לו....".
נזיר אסור בשתיית יין, וממילא- המושיט לו כוס יין עובר משום 'לפני עיור'. אולם, במידה ונזיר מאיים על אדם שיתן לו כוס יין ואם לא יפסיד את ממונו- מחדש המהרי"ל דיסקין שאין המושיט עובר משום 'לפני עיור', הואיל ואין בכוונתו של המושיט להכשיל את חברו אלא להגן על ממונו.
הג"ר יצחק זלברשטיין שליט"א מבהיר את נקודה זו על ידי דוגמא הלכתית נוספת:
"שאלה זו דומה לבעייתו של אדם שגנב מתנפל עליו והוא זועק להצלה, בשל כך עלולים להגיע שוטרים. האם עליו להימנע מזעקה כדי שלא יכשיל את השוטרים בחילול שבת? נראה שהדבר מותר ואין הוא חייב לשתוק. זה שהשוטרים יגיעו ברכב הרי הוא לא הזמינם ולכן אין בכך חטא לצועק. הוא אינו חייב לוותר על הצלתו מידי הגנב רק משום חטאם של שוטרים שהוא אינו מזמינם לבוא.. ממש"כ המהר"יל דיסקין בקונטרס אחרון סימן קמה....".
על בסיס עיקרון זה התיר הג"ר יוסף שלום אלישיב את קיום ההפגנות על קדושת השבת- אין בכוונתם של המפגינים להכשיל את השוטרים, עוסקים הם בפעולה המותרת להם בשבת, ואינם צריכים להימנע ממנה גם אם אדם אחר בוחר בעקבות מעשיהם לעבור על איסור.
הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה א,ז) דן האם מותר לתבוע את חברו לדין, במקרה בו מאיים החבר שאם יתבענו לדין- 'יברך את ה''[1] חלילה, ומשיב, שלדעתו אין בדבר משום 'לפני עיור'- על בסיס אותו עיקרון- במידה ואין כוונתו של האדם להכשיל אלא לעמוד על זכויותיו/לנהל את חייו התקינים, אין בדבר משום 'לפני עיור' גם אם חברו בוחר להיכשל, וכך כותב:
"הגע עצמך באחד שחייב לחברו כסף והלוה הוא רשע ומאיים על המלוה שאם יתבענו יחרף ויגדף, הלא ברור הדבר שאף אם המלוה מכירו ויודעו שיעמד במרדו ורשעו, אפילו הכי אינו צריך כלל להימנע מלתובעו, כמו שכל תובע מחייב את הנתבע בשבועה אפי' בחנוני על פנקסו שאחד מהם ודאי נשבע על שקר ואפילו הכי אין הבעל הבית עובר בלפני עור, ועל כרחך דבכהאי גוונא שהוא עושה כדין לתבוע מה שמגיע לו אין צריך כלל להתחשב בזה שמכשיל וגורם את חבירו בשבועת שקר..".
פעולה שמצווה בה האדם מתקנת חכמים- המהרי"ל דיסקין מוסיף (שם) וכותב:
"ובעיקר הענין, יש עוד להביא ראיה דאפילו משום תקנתא דרבנן לא חיישינן ללפני עור מהא דכתובות ג ע"ב דפריך 'ולדרוש להו דאונס שרי...', אכתי נעקריה משום 'לפני עור' דהא בני נח מצווין על העריות בנערה מאורסה דישראל... אלא על כרחך כנ"ל, דמשום הכי לא הוי עקרינן תקנת חכמים".
במשנה ובגמ' בתחילת מסכת כתובות נאמר שבתולה נשאת ליום הרביעי, מפני שאם תהיינה בעיות יוכל הבעל לבא לפני בית הדין שיושבים ביום חמישי. הגמ' אומרת שמשעת הסכנה הקדימו ליום ג'. ומסבירה הגמ' ששעת הסכנה- היינו משעה שאמרו שבתולה הנשאת תבעל להגמון תחילה. ועל זה שואלת הגמ' "האי סכנה אונס הוא, ולדרוש להו דאונס שרי'?
כיצד ניתן להתיר להן להינשא באופן שיידע מזה ההגמון ויעבור על איסור בביאתו עליהן, הרי נמצא שבדבר זה עוברים על 'לפני עיור'? נראה מכאן, שכאשר יש מעשה המחויב מצד תקנת חכמים וזוהי הסיבה שמביאה את האדם לעשות אותו, אינו צריך להימנע ממנו- הוא עושה את שלו ללא כל כוונה להכשיל את האחר, אלא למלאות אחר תקנת חכמים, ועובר העבירה בחר להכשל בה.
לאור זאת מוסיף הג"ר יוסף שלום אלישיב ואומר- בהפגנה יש משום מצות 'הוכח תוכיח', ועל כן האדם מחויב ללכת ולהפגין- מצד דין התורה, ועל כן, גם אם גורם הדבר לאחרים להכשל אינו עובר על 'לפני עיור', הואיל ואין בכוונתו להכשילם, אלא לקיים את חובתו- את מצות 'הוכח תוכיח'.
חציית כביש- מסיבה זו רשאי האדם לחצות את הכביש בשבת גם אם יגרום הדבר לרכב הבא מרחוק להאט- הואיל והוא מממש זכות המגיעה לו- ומנהל את חייו התקינים והנהג הוא שבוחר לחלל את השבת ולהמשיך בנסיעתו.
פעילות קירוב המביאה לחילול שבת- אכן, ביחס לפעילות ה'קירוב' שהיתה בשבת- על אף החשיבות גדולה שבדבר, אין לזה גדר של 'חיוב', ועל כן לא ברור שהג"ר יוסף שלום אלישיב היה מתיר את פעולה זו. ועל כן למעשה ביקשתי מאותו אירגון קירוב שלא יכלול בפעילות של בחורי הישיבה את ההליכה מבית לבית לעשות קידוש.
הליכה לרופא שיחלל שבת שלא לצורך- הגרש"ז במנחת שלמה (שם) דן האם ניתן ללכת לרופא שאינו שומר תורה ומצוות מחמת חולי/כאבים שאין בהן סכנה- וכך כותב:
"ומטעם זה נלענ"ד שכנים הדברים שהובאו בס' שמירת שבת כהלכתה פ"מ סעיף ח "חולה שאין בו סכנה וכו' אם אי אפשר ללכת אל רופא שומר מצוות או שהרופא החילוני מומחה יותר במקצועו, ילך אל רופא מחלל שבת, גם אם הוא יודע שהלה ידליק אור וכו' וגם יכתוב לו מירשם בשבת" באופן שאי אפשר למחות ולהניא את הרופא מלחלל שבת.... ולפי זה יתכן דהואיל ומאן דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסיא והרופא חייב מן הדין לרפאותו, ולכן כיון שהחולה עושה כדין לדרוש מהרופא רפואתו אינו חייב כלל להתחשב בזה שהרופא ממית את עצמו ועובר ללא שום צורך על איסורי תורה ואין החולה עובר כלל בלאו של לפני עור...".
מחדש הגרשז"א לאור הסברה הנ"ל, שרשאי אדם ללכת לרופא, הואיל וחלק מההתנהלות התקינה של האדם היא שכשחש שלא בטוב הולך לרופא, ואם הרופא בוחר מעצמו לחלל שבת בגלל זה- זוהי החלטתו האישית ואין בדבר משום 'לפני עיור'.
נידוי העלול לגרום ליציאה לתרבות רעה- הרמ"א (יו"ד שלד, א) פוסק:
"ומנדין למי שהוא חייב נידוי, ואפילו יש לחוש שעל ידי כן יצא לתרבות רעה, אין לחוש בכך (פסקי מהרא"י סימן קל"ח)".
אולם הט"ז במקום (ס"ק א) חולק:
"תמיה לי האי מילתא טובא דהיאך נחוש לאיסור שעושה זה ונביאהו לידי תרבות רעה ח"ו אשר כל באיה לא ישובון".
הג"ר שמחה הכהן קוק שליט"א, רבה של רחובות, מוכיח מכאן את העיקרון עליו חזרנו לאורך השיעור- שכאשר האדם מנהל את חייו בצורה רגילה, אף אם מביא את האחר למעבר על איסור- אינו עובר על 'לפני עיור'. שהרי גם הט"ז שהאריך לחלוק על הרמ"א לא הזכיר בדבריו את איסור 'לפני עיור'- משום שבמצב זה לא אין המנדים עוברים על לפני עיור הואיל וזהו מה שמוטל עליהם לעשות מצד הדין.
[1] בלשון סגי נהור כמובן.
