שאלה שבועית: כיבוד הורים- על ידי שליח

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

הלימוד היום יהיה לעילוי נשמת אימי מורתי ביילה רחל בת הרב חיים ז"ל שהיום יום השנה הראשון לפטירתה, שהקפידה רבות בחייה על מצוות כיבוד הורים, ויהיה עיסוקנו בסוגיות אלו של כיבוד הורים לעילוי נשמתה.

השאלה בה אנו רוצים לעסוק היא – קיום מצות כיבוד הורים על ידי שליח. הגמ' בקידושין (לא, ב) מפרטת את חובות הבן כלפי האב:

"תנו רבנן, איזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו. כיבוד- מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא".

שאלה א'- במקרה בו הבן מכין את האוכל בביתו אך אינו מביאו אל האם בכוחות עצמו אלא בעזרת שליח- האם מקיים בזה את מצות כיבוד הורים?

על אותו עיקרון יש לשאול- בן שהכניס את הוריו הזקנים ל'בית אבות' ומשלם למקום על שהות הוריו שם ועל הטיפול בהם- האם יוצא בזה ידי חובת מצות כיבוד הורים?

ננסח את השאלה בשפה למדנית יותר- האם המצוה היא בפעולת הכיבוד, או בתוצאה? אם המצוה היא בפעולת הכיבוד- במצב בו אינו עושה זאת בעצמו יתכן ולא יצא ידי חובה, אולם אם המצוה היא בתוצאה- התוצאה קרתה- הוריו אכלו על ידו

נראה, שנחלקו בשאלה זו הרמב"ם והראב"ד. כך כותב הרמב"ם (הל' ממרים ו, י):

"מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהן, ואם אי אפשר לו לעמוד מפני שנשתטו ביותר יניחם וילך לו ויצוה אחרים להנהיגם כראוי להם".

אולם הראב"ד במקום חולק:

"אמר אברהם: אין זו הוראה נכונה, אם הוא ילך ויניח לו למי יצוה לשמרו?".

ננסה אי"ה לעמוד על שורש מחלוקתם.

שאלה ב'- בגמ' בקידושין (לא, ב) נאמר:

"רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה אמרה ליה- בעינא תכשיטין, עבד לה. בעינא גברא, נייעין לך, בעינא גברא דשפיר כותך, שבקה ואזל לארעא דישראל. שמע דקא אזלה אבתריה אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר לי' מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ? אמר ליה- אסור. לקראת אמא מהו? א"ל איני יודע [אתרח] פורתא הדר אתא אמר ליה אסי נתרצית לצאת המקום יחזירך לשלום ... אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי אמר אי ידעי לא נפקי".

כיצד רשאי היה רב אסי לעזוב את אמו ולעלות לארץ? מסתבר שרב אסי לא השאיר את אמו לבד- אלא מינה אדם שידאג לצרכיה. מגמ' זו נראה לכאורה כרמב"ם- שרשאי אדם לקיים את מצות כיבוד אביו ואמו על ידי אחרים; כיצד יסביר אותה הראב"ד?

שאלה ג'- בגמ' בפסחים (קד, ב) נאמר:

"עולא איקלע לפומבדיתא אמר ליה רב יהודה לרב יצחק בריה זיל אמטי ליה כלכלה דפירי וחזי היכי אבדיל, לא אזל. שדר ליה לאביי [במקומו], כי אתא אביי אמר ליה היכי אמר אמר ליה ברוך המבדיל בין קודש לחול אמר ותו לא אתא לקמיה דאבוה אמר ליה היכי אמר אמר ליה אנא לא אזלי אנא שדריתיה לאביי ואמר לי המבדיל בין קודש לחול. אמר ליה- רברבנותיה דמר וסררותיה דמר גרמא ליה למר דלא תימא שמעתיה מפומיה".

גם מגמ' זו נראה לכאורה, שניתן לקיים את מצות כיבוד הורים על ידי שליח, שהרי אם לא כן, לא היה מניח רב יצחק בנו של רב יהודה לאחרים לקיים את ציווי אביו במקומו. נמצא, שגם בגמרא זו נראה לכאורה שלא כדברי הראב"ד, ועלינו לברר כיצד יסבירה?

שאלה ד'- אכן, מהגמ' בקידושין (לא, ב) נראה כראב"ד, וכך נאמר שם:

"מר רבי אבהו כגון אבימי ברי קיים מצות כיבוד, חמשה בני סמכי הוה ליה לאבימי בחיי אביו וכי הוה אתא רבי אבהו קרי אבבא, רהיט ואזיל [אבימי] ופתח ליה ואמר אין אין עד דמטאי התם".

מדוע קם בעצמו ולא שלח את אחד מבניו? נראה, שאת מצות כיבוד הורים ניתן לקיים בעצמו דווקא ולא על ידי שליח, וכדעתו של הראב"ד?

שאלה ה'- לדברי הרמב"ם, הסובר שניתן לקיים את המצוה על ידי שליח- האם יש צורך בגדרי שליחות- כגון: שהשליח יהיה ישראל גדול ובן דעת, או שמא גם בלא גדרי שליחות [כגון- ששלח את האכול על ידי קטן או על ידי עובד זר- גוי] קיים את המצוה? חישבו על שאלה זו לאור ניסוח השאלה המופיע בשאלה א'.

תשובה

הגמ' בקידושין (מא, א והלאה) לומדת מפסוקים את היכולת למנות שליח שיעשה עבור האדם את הפעולות הנדרשות מדין תורה- בקידושין, בתרומה וכדומה. נשאלת השאלה, מדוע לדעת הראב"ד דווקא את מוצת כיבוד הורים לא ניתן לקיים על ידי שליח?

הגמ' בקידושין (שם) מספרת שהאמוראים היו מכינים את צורכי שבת בעצמם- "כי הא דרב ספרא מחריך רישא רבא מלח שיבוטא".

האדמו"ר הזקן כותב בשולחן ערוך הרב (קונטרס אחרון סי' רנ) שאף שמי שתורתו אומנתו אסור לו להתבטל מלימודו בשביל מצוות שניתן לעשותן על ידי שליח, עבור מצות כבוד שבת ראו האמוראים לנכון להפסיק מלימודם. וזאת משום:

"אמוראי שזלזלו את עצמם כל כך בקביעות בכל שבת ושבת מכלל דחיובא איכא במילתא.... ולכן הוזקק לטעם אחר שזהו כבוד השבת ולא משום יתרון מצוה בעלמא, מדלא הזכירו בגמרא היאך היו נזהרים כן בשאר מצות אלא בשבת בלבד שנצטוינו לכבדה במאד, והיו מחבבין אותה כל כך עד שקורין אותה כלה ומלכתא שלא מצינו כן בשאר מצות, וכבוד שבת הוא מצוה בפני עצמה למר מן התורה ולמר מדברי קבלה".

מחדש שולחן ערוך הרב שבכבוד השבת המצוה אינה בתוצאה אלא בעצם עשיית פעולת הכיבוד- שמייקר ומכבד האדם את השבת בעיניו בכך שטורח לקראתה. זאת לא ניתן לעשות על ידי שליח.

מסיבה זו, טרחו מחויב כל אדם לטרוח בעצמו עבור כבוד השבת, כפי שכותב הרמב"ם (שבת ל, ו):

"אע"פ שיהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו, חכמים הראשונים מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן, ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר או גודל פתילות או מדליק נרות, ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה אף על פי שאין דרכו בכך, וכל המרבה בדבר זה הרי זה משובח".

לאור דברים אלו, ניתן להסביר את דעתו של הראב"ד, אף שבשאר התורה ניתן לקיים את המצוות על ידי שליח, למד הראב"ד שאת מצות כיבוד הורים על האדם לקיים בעצמו, רק על ידי הקיום בכבוד יבנה האם את רגש הכבוד והיחס הנכון כלפי הוריו. הענין במצות כיבוד הורים אינו רק בתוצאה, אלא בעצם מעשה הכיבוד עצמו.

מצות 'מורא אב ואם'- "לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו", ודאי מצוה היא על האדם עצמו- כדי שיבנה את היחס הנכון והמכבד כלפי הוריו. הראב"ד למד שכמצות מורא כך מצות כיבוד- ועל כן למד שניתן לקיימה רק אם עושה אותה בגופו. אולם הרמב"ם חלק וסבר שאמנם זהו עניינה של מצות מורא, אולם מצות כיבוד- עיקרה בכבוד המגיע לאב, שדאוג לרווחתו וצרכיו, וזה יכול להיעשות גם על ידי שליח.

הבאנו בשאלות את המעשה ברב אסי ואמו המובא בגמ' בקידושין לא, ב, והבאנו את דברי הרמב"ם (ממרים ו, י) שפסק זאת להלכה:

כפי שכבר ציינו, ודאי שלא הניחה רב אסי בלא טיפול- שהרי מצווה על מצות כיבוד הורים, כך כותב הרדב"ז (שם):

"כיון דרב אסי עבד עובדא בנפשיה ואיך הניחה והלך לו אלא ודאי צוה את אחרים לפרנסה".

נראה, שאם לא ניתן היה לקיים את חובת הכיבוד על ידי שליח לא היה עולה.

לדברי הראב"ד הסובר שלא ניתן לקיים מצות כיבוד הורים על ידי שליח- כיצד יכול היה רב אסי להניח את אמו ולעלות לארץ?

ניתן ליישב, שאכן לראב"ד לא מקיים את מצות כיבוד הורים על ידי שליח, אולם ברגע שמינה שליח- ומולאו צורכי אמו, נפטר מחובת כיבוד ההורים (דהיינו- לא קיים את המצוה, אך נפטר מחיובה).

אכן, בראשונים ובאחרונים נאמרו כיוונים אחרים ביישוב דעת הראב"ד:

א. הר"ן בקידושין תמה על הראב"ד מגמ' זו, וכתב ליישבו:

"אולי הוא ז"ל [הראב"ד] סובר דדוקא למיסק לארץ ישראל".

מעלה הר"ן אפשרות שאכן בעלמא לא ניתן לקיים את מצוות כיבוד הורים על ידי שליח, אולם כאן, קיימה רב אסי על ידי שליח- עבור מצות יישוב הארץ.

אולם חותם הר"ן: "ואינו מחוור".

ב. הים של שלמה (קידושין א, סד) כותב שדעתה של אמו של רב אסי לא נטרפה ברמה כזו שלא יכלה לדאוג לצרכיה ועל כן לא חלה על רב אסי מצות כיבוד ולא היתה כל מניעה שיעלה לארץ.

בדומה לזה כתב כבר הב"ח (יו"ד סי' רמ):

"ואני אומר דעת הראב"ד היא דההיא אימא לא נטרפה דעתה אלא זקנה היתה ולפי שלא היה יכול להשתדל לה בעל כרצונה הלך ממנה כדי שלא יעבור יותר על מה שתצוה אותו עוד ולא יוכל לקיים אבל מי שנטרפה דעתו שצריך שמירה יתירה אין הדעת נותנת שיניחם וילך לו....".

ג. הרש"ש (שם) מבאר, שאכן בתחילה סבר רב אסי שנכון לעלות לארץ, אולם לאחר מכן, כאשר אמו של רב אסי עלתה לארץ והוא יצא לקראתה ושמע שנפטרה אמר: "אי ידעי לא נפקי".

רב המפרשים מסבירים שכוונתו היתה שאם היה יודע שכבר מתה לא היה יוצא מארץ ישראל לקראתה. אולם הרש"ש מבאר, שבדברים אלו התחרט רב אסי על עלייתו ואמר שאם היה יודע שיגרום הדבר לפטירתה לא היה עולה, וכך כתב:

"אי ידעי דתיזל אבתרי ותמות בדרך לא נפקי מבבל. דחשש פן טורח הדרך או עזיבתו אותו גרמו מיתתה".

עתה נעבור לסוגיית הגמ' בפסחים (קד, ב); כזכור, מגמ' זו הוכיחו כדברי הרמב"ם הסובר שניתן לקיים את מצות כיבוד הורים על ידי שליח, מפני שאם לא כן, לא היה רב יצחק שולח את אביי במקומו.

כיצד ישיב הראב"ד על ראיה זו?

א. בספר שערי זבולון (יו"ד עמ' קע) כותב שגם הראב"ד שסבר שיש לקיים את מצות כיבוד הורים בגופו, אמר זאת רק כאשר מדובר בשירות שיש בו חלוקת כבוד לאב, אולם פעולת שירות שאין בה חלוקת כבוד לרב- יכול לעשות על ידי שליח.

במעשה זה המופיע בפסחים, חפץ רב יהודה במידע- מהי דעתו של עולא בענין מסויים, ושלח את בנו שישיג לו את המידע. מעשה ז- שהוא פעולת שירות גרידא, גם על פי הראב"ד יכול להיעשות על ידי שליח.

ב. הג"ר זליג ראובן בנגיס (חידושי הגרז"ר ח"ב סי' יח) מתקשה גם הוא בשאלה זו, וכותב ליישב:

"ונראה דמכאן סייעתא למה שכתב הרשב"א (עיי"מ) בחי' ליבמות דף ו' דלא שייכא מצות כיבוד מהתורה רק במה שיש לאביו בו הנאה וכמ"ש בקידושין מאכילו ומשקהו וכו' אבל אם אמר לו לעשות דבר שאין לו בו הנאה אין זה כבוד שנצטוה עלי' ואין בזה עשה של תורה".

מיישב הגר"ז בנגיס על פי דברי הראב"ד, הסובר שחובת כיבוד הורים מהתורה נאמרה רק ביחס לדבר שיש לאב הנאת הגוף ממנו, אולם בדבר שאין לאב הנאת הגוף ממנו, אינו נכלל בגדרי מצוות כיבוד הורים[1].

ועל כן, אף שחפץ רב יהודה לדעת את דעתו של עולא בענין מסוים, לא חייב היה בנו- רב יצחק מדין כיבוד הורים לממש את רצונו זה. ועל כן, גם לדעת הראב"ד יכול היה לעשות זאת על ידי שליח.

ג. בגמ' מסופר שרב יהודה אמר לבנו בדרך תוכחה:

"רברבנותיה דמר וסררותיה דמר גרמא ליה למר דלא תימא שמעתיה מפומיה"

ניתן לומר שהסיבה שהוכיחו על כך היא בגלל שהפסיד את מצות כיבוד הורים, מפני שעשאה על ידי שליח.

עתה, נעבור לגמ' בקידושין- ממנה נראה לכאורה כראב"ד-

כיצד יבאר הרמב"ם את הלכה זו? מדוע אבימי קם ועמד ושירת את אביו אף שמוקף היה בחמשה בנים שיכלו לעשות זאת?

אפשר, שלרמב"ם עשה כן מדין 'מצוה בו יותר מבשלוחו' (קידושין מא, א), או שעשה כן להידור מצוה, אך לא שחייב היה מדין מצוות כיבוד הורים לעשות זאת בעצמו.

האם יש צורך בגדרי שליחות? האם על פי הרמב"ם יש צורך בגדרי שליחות כאשר ממלא את צרכי אביו על ידי שליח? אם נאמר שגדרה של המצוה הוא בתוצאה, יתכן ואין צורך במינוי שליחות. זהרי אין צורך שהפעולה עצמה תיוחס למשלח, אלא שהתוצאה תגיע על ידו.

בדומה למה שמצינו ביחס למצות בניית מעקה- שכותב השערי אפרים (וכ"ה בפוסקים נוספים) שניתן לקיים את המצוה גם על ידי פועל גוי שבונה את המעה הואיל והמצוה היא בתוצאה- שיהיה מעקה על הגג של ביתו של אדם ולא יהיה חשש שיפלו ממנו.

ואף יתירה מזאת, יתכן שאם זהו גדרה של המצוה- מילוי התוצאה, אין בה את מעלת 'מצוה בו יותר מבשלוחו'.

דברי סיום-

לא היה לי קל להכין את השיעור. יום זיכרון, בפרט יום זכרון ראשון אינו דבר קל. בנוסף- אמנם השולחן ערוך (יו"ד רמ, י) פסק כדעת הרמב"ם, אולם הב"ח, הט"ז ואחרונים נוספים מצדדים כדעת הראב"ד.

לאורך השנים אימי התגוררה בירושלים ואילו אנו התגוררנו בשעלבים- ורבים מצרכי אימי עשיתי בשליחות על ידי אחרים, ונמצא, שלדעת הראב"ד לא קיימתי את מצות כיבוד הורים.

לומדים אנו מסוגיא זו לימוד גדול- הענין הוא לא רק בהבאת הדבר וסיפוק הצורך- הענין הוא גם בבנין הכרת הטובה בליבו של האדם ובביטויה כלפי הוריו.

אימי ז"ל התמסרה אלינו כל חייה, היא לא דאגה לעצמה לדבר. וישנם זמנים בהם האדם לא יוגע מספיק להעריך ולחיות את גודל הכרת הטוב שאנו חייבים לה- שכל אדם חייב להוריו.

במדרש נאמר, שהמכבד את הוריו הקב"ה רוצה לגור במחיצתו. הביאור בזה הוא, שמי שמכבד את הוריו ובונה בקרבו את רגש הכרת הטוב, מבסס בכך גם את אמונתו בהקב"ה- הבנויה על הכרת הטוב.

שנזכה בעזרת ה'!

נספח:

מצורפת טבלת עזר לסיכום:

	רמב"ם ממרים פרק ו הלכה י- "מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו... ואם אי אפשר לו לעמוד מפני שנשטתו ביותר ינחם וילך לו ויצווה אחרים להנהיגם כראוי לו"	ראב"ד (שם): "אין זו הוראה נכונה אז הוא ילך ויניח לו למי יצוה לשומרו"
	מצוות כיבוד הורים אפשר לקיים ע"י שליח	מצוות כיבוד הורים אי אפשר לקיים ע"י שליח
	כיבוד לא דומה למורא הגדרת המצוה-לספק להם צרכיהם וזה אפשר לעשות ע"י שליח	כיבוד דומה למורא זו מצוה בגופו כי הגדרת המצוה היא סיפוק צרכים ע"י נתינת כיבוד דומה לשיטת הרמב"ם (לפי שו"ע הרב) בכבוד שבת
גמ' קידושין לא:- לרב אסי הייתה אמא שנטרפה דעתה ו"רב אסי שבקה ואזל לארעא דישראל	כיצד יכול היה רב אסי לעלות ארצה ולהפסיד בכך מצוות כיבוד אם? אלא וודאי שמינה שליח ולא הפסיד את המצווה. מכאן רואים שאפשר למנות שליח ולצאת בכך ידי המצווה	אכן ר' אסי לא קיים את מצות כיבוד הורים, והיה מותר לו: א.הר"ן-כי עלה לארץ ישראל ועליה לארץ ישראל דוחה כיבוד הורים. ב.ים של שלמה וב"ח-היא לא נזקקה לשירותיו ויכולה היתה להסתדר לבד, ולכן לא היה לו חיוב להישאר.עזב כי לא היה יכול למלא את רצונה. ג.רש"ש- "אי ידעי לא נפקי"-התחרט שעלה ארצה והבין שעשה לא נכון.
גמ' פסחים קד:-רב יהודה שלח את בנו ר' יצחק שיביא סלסה של פרות וירא כיצד עולא מבדיל (מקדש ישראל-המבדיל בין קודש לחול) ור' יצחק שלח את אביי	רואים שאפשר ע"י שליח שהרי ר' יצחק שלח את אביי וקיים בכך מצוות כיבוד הורים.	*היה מותר לר' יצחק לעשות כן (ומקרה זה הוא יוצא מן הכלל) מכיוון: א.רב בענגיס-לפי הרשב"א ביבמות שכיבוד הורים היא רק הנאה פיזית שקשורה להורים, ולכן כלל לא היה כאן חיוב כיבוד הורים, ולכן שלח שליח. ב. שערי זבולון-כאן לא משמש את אביו ישירות ולכן כאן יועיל שליח. ג.רב יהודה האב כעס כי סבר שר' יצחק עשה לא בסדר בזה ששלח את אביי.
גמ' קידושין לא:-אבימי הקפיד תמיד לפתוח בעצמו את הדלת כאשר בא אביו ולא נתן לבניו (5) לפתוח את הדלת	עשה זאת מדין "מצווה בו יותר משלוחו".	רואים מכאן שאי אפשר לעשות ע"י שליח
הערות	א.שו"ע ר"מ י' כרמב"ם ב.שו"ת שבט הלוי (ח"ב סימן קי"ז אות ז), ילקוט יוסף (דיני כיבוד אב ואם פרק ז) פסקו כרמב"ם. ג. אם צריך גדרי שליחות או שגם שליחות האוכל ע"י בן קטן או גוי יצא חובת המצווה כי ההורים קיבלו שירות. ד.ייתכן שאין כאן כלל הדין "מצוה בו יותר משלוחו"	א. ב"ח דרישה וט"ז –פוסקים כראב"ד מכח הטור. ב.כאשר שולח שליח הוא אינו מקיים את המצווה, אך החיוב אינו קיים יותר כי אין להורה מחסור.