שאלה שבועית: עשיית צרכי מלחמה בשבת
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
עומדים אנו בערב יום ירושלים, ב"ה שזכינו לנס ההצלה המופלא במלחמה, ולחזרה לכל מרחבי ארצנו. בקשר זה, ברצוננו לעסוק היום בדיני מלחמה בשבת.
אין ספק, שהלחימה עצמה- כשנדרשת להצלת ישראל, מותרת בשבת. אולם ישנן פעולות רבות שאינן מוכרחות ללחימה עצמה ואינן חלק ישיר ממנה, אך יכולה להיות להן השפעה על טיב הלחימה.
שאלה א'- פינוי חללים בשבת: אחת השאלות ששבה והתעוררה במלחמות ישראל- היא, האם מותר לפנות חללים בשבת, כדי שרוחם של הלוחמים האחרים לא תרפה ותיפול נוכח גופות חבריהם? מחד- אין זה צורך ישיר של פיקוח נפש, מאידך - יש לזה השפעה על איכות הלחימה!
שאלה ב'- הסרת דגל אויב: הרב נחום אליעזר רבינוביץ זצ"ל נשאל (מלומדי מלחמה עמ' 137) האם חיילים הנמצאים לסיור בטחון שוטף בשבת ורואים דגל אש"ף מתנפנף רשאים להסירו אף באופן בו יהיה כלול הדבר בחילול שבת (כגון- הוצאה מרשות לרשות)?
שאלה ג'- שתיה חמה ליוצאים לקרב: האם מותר לספק ללוחמים העומדים לצאת לקרב ביום קר שתיה חמה, שתיתן להם תחושה טובה יותר ותשפיע על איכות הלחימה שלהם, או לא?
שאלה ד'- הרב רא"ם הכהן שליט"א ראש ישיבת עתניאל פיקד במלחמת שלום הגליל על יחידה שנתנה סיוע לכוחות שנתקעו בקרב 'סולטן יעקב'. הם היו מספר ימים בשטח בלי יכולת להחליף מדים או לכבסם, ובשבת הגיעה משאית עם מדים נקיים וחדשים, ושאלתו היתה האם רשאים הם לקחת את המדים הנקיים על אף שהובאו בשבת, או לא?
לפני שנתיים, דנו במסגרת השאלה השבועית על 'מלחמת הטרקטורים', מפאת הקשר בין הנידונים, נזכיר את הענין בקצרה: לפני מלחמת ששת הימים, לטרון היתה בשליטה ירדנית, ובין שעלבים ללטרון עד בואכה בית שמש, היה שטח מפורז. שנה לפני מלחמת ששת הימים נודע שהירדנים מתכננים לפלוש לשטח המפורז עם טרקטורים, לעבד אותו וכך להשתלט עליו באופן חד צדדי. מפקדי הצבא ביקשו שאנשי הקיבוץ ייצאו גם הם עם טרקטורים וישתלטו גם הם על השטח. הדבר אירע בשבת, והשאלה היא האם הדבר מותר או לא?
מקורו של הדיון הוא מפסוק בפרשת שופטים (דברים כ, כ) שם עוסקת התורה בדיני מצור ומלחמה, וכך נאמר שם: "וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ"- פשט הכתוב הוא- שמצור יוטל על העיר ולא יוסר עד שתפול בידכם, ותצליחו לכובשה.
חז"ל (שבת יט, א) דורשים ממילים אלו- היתר להשאיר את המצור אפילו בשבת:
"תנו רבנן אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין וכן היה שמאי אומר 'עד רדתה' אפילו בשבת".
צריך להבין באיזה ציור עוסקים דברי חז"ל- אם מדובר על מצב בו אם לא יטילו את המצור ישנו חשש לחיי יהודים- זהו פיקוח נפש, ופיקוח נפש דוחה שבת, ואם כן מדוע צריך ללמוד את היתר זה מפסוק נפרד?
ואם מדובר על מצור שגם אם יפסיקוהו לא עלולים יהודים להיפגע- מאיזה סיבה התירו להמשיכו גם בשבת?
מתוך התשובות השונות לשאלה זו נוכל לגשת לשאלות בהן פתחנו ולהשיב עליהן
תשובה
כאמור בשאלה, חז"ל דרשו מהמילים "עַד רִדְתָּהּ" שאם התחילו במצור על עיר והגיע שבת אין מפסיקים אותו. ושאלנו באיזה מקרה עסק לימוד זה-
אם במקרה בו יש חשש פקוח נפש בהסרת המצור- בודאי שאין להסירו בשבת, שהרי פקוח נפש דוחה שבת! ואם במקרה שאין בו חשש פיקוח נפש- מדוע מותר להמשיך את המצור בשבת.
הריב"ש בתשובותיו (סי' קא) כותב:
"מחללים את השבת לכל צרכי מצור, ואפילו שלא מפני הסכנה".
מדבריו נראה, שמדרשת הפסוק חודש שניתן להמשיך את המצור בשבת גם במקרה בו אין חשש פקוח נפש בהסרת המצור.
בדומה כותב השפת אמת בחידושיו (עמ"ס שבת יט, א):
"ונראה דודאי לא מיירי בדאיכא סכנה, דאם כן למה לי קרא? ועל כרחך צריך לומר דמיירי היכא שידנו תקיפה אלא שעל ידי ההפסק בשבת יתבטל הכיבוש, ואתי קרא למימר שהכיבוש דוחה שבת".
לדברים מובן הצורך בלימוד, אולם עצם חידוש התורה דורש ביאור והגדרה- מדוע הותר המשך המצור בשבת במקרה בו אין חשש שהסרת המצור תגרום לפיקוח נפש?
בדברינו נביא ב' גישות עיקריות בהסבר הדברים:
א. היתר ייחודי חביבות יישוב הארץ- דעת הג"ר שלמה גורן זצ"ל (משיב מלחמה ח"א עמ' פח) שהיתר המשך הטלת המצור על עיר האויב בשבת, אינו מבוסס על ההיתר הרגיל של 'פקוח נפש' הדוחה שבת, אלא הינו היתר ייחודי בגלל חביבות יישוב הארץ והשליטה בה בעיני הקב"ה. מקורו של היתר זה הוא מדרשת הפסוק הנ"ל- "עד רדתה- אפילו בשבת"; וכך כתב:
"היתר הלחימה בשבת במלחמה... אינו מתבסס על היתר פיקוח נפש הדוחה שבת, אלא על היתר מיוחד המיועד אך ורק ללחימה, והנשען על דרשת שמאי הזקן מהפסוק "עד רדתה- אפילו בשבת"... יכולים אנו להסביר ולומר- כמו שמביר רש"י במסכת יומא (פב, ב) הטעם של פיקוח נפש דוחה שבת- "לפי שחביבה נפשם של ישראל לפני המקום יותר מן המצווות, אמר הקב"ה תבטל המצוה ויחיה זה", כך נראה שחביב שלטונם של ישראל על ארץ ישראל ועל כן הנספח עליה יותר מן המצוה של שמירת שבת אחת".
לדבריו, היתר זה רחב יותר מההיתר הרגיל של פקוח נפש הדוחה שבת- מפני שפיקוח נפש הוא היתר בדרך של 'דחויה' בלבד[1], בשונה ממלחמה בה ההיתר הוא בדרך של 'הותרה'- התורה התירה את המלחמה בשבת. ועל כן ההיתרים בה יהיו רחבים יותר.
לפי דבריו מובנים דברי הריב"ש והשפת אמת- מהם עלה שהיתר השארת המצור בשבת נאמרה גם במצב בו אין פיקוח נפש בהסרת המצור.
כמובן, שמסיבה זו התיר הגר"ש גורן (בעת הביקור שערך בקיבוץ ביום שישי ערב מלחמת הטרק את עיבוד אדמות השטח המפורז גם בשבת
מצאנו בדברי חז"ל מקורות המחשיבים את מצות יישוב הארץ ומתירים לחלל עבורה שבת, כך נאמר בגמ' בעירובין (מה, א):
"ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת".
ומסביר רש"י במקום:
"יוצאין עליהם שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש בפניהם".
רואים שמשום יישוב הארץ ניתן לחלל את השבת.
טיול וטלטול מחוץ לערוב בשבת- מצינו בזמננו רבנים שהרחיבו את היתרו של הג"ר שלמה גורן למקרים נוספים- כדוגמת הרב שלמה אבינר שליט"א (ביטון 'ישע ימינו 31 עמ' 8 - 17) שהתיר לצאת מחוץ לגבול הישוב בשבת עם נשק, מטעם ש"הפגנת נוכחות הינה המשך הכיבוש ולכן מותרת היא בשבת"- ומבסס דבריו על דבריו הגר"ש גורן הנ"ל.
דברי הרב אבינר מחודשים ואין הכרח שהגר"ש גורן שעסק במלחמה ובכיבוש/הגנה על שטח בהם ודאי יש משום יישוב ארץ ישראל, יסכים לדבריו.
אבטחת טקסים נוצריים- הרב רמי ברכיהו שליט"א רבה של משטרת ישראל נשאל על ידי שוטרים שהתבקשו לאבטח אירועים נוצריים המתקיימים בירושלים בשבת, ושאלתם היתה האם מותר הדבר מבחינה הלכתי- הן מצד חילול השבת הכרוך בדבר והן מצד הכניסה לבתי תיפלתם.
במאמר ארוך (תחומין לט) מתיר הרב ברכיהו במקרה הצורך לשוטרים לאבטח אירועים כאלה במקרה הצורך אפילו בשבת ואפילו תוך כניסה לבתי תיפלתם, כשאחד הנימוקים עליהם הוא ש"באבטחת אירוע רגיש זה המתקיים בעיר העתיקה בירושלים, יש גם קיום של מצות יישוב הארץ ומימוש הריבונות הישראלית[2]", וזאת על בסיס דברי הגר"ש גורן נ"ל[3].
ב. צרכי מלחמה שאינם פיקוח נפש- הג"ר משה צבי נריה זצ"ל (ראש ישיבת כפר הרא"ה) ובדומה הרב אברהם אבידן שליט"א[4] (ששימש בעבר כראש ישיבה בישיבתנו, ושימש בתפקיד בכיר ברבנות הצבאית) לא קבלו את חידושו של הגר"ש גורן, מפני שלא מצינו שהתירו איסור תורה חמור כשבת- משום יישוב ארץ ישראל.
בעקבות קושיא זו, מסביר הרב אבידן הם את דברי הברייתא במקרה בו מדובר במצור שיש בהסרתו משום פקוח נפש. אולם כפי שפתחנו, אם אכן הברייתא והפסוק עוסקים במצב בו יש פיקוח נפש בהסרת המצור, מדוע יש צורך בלימוד מפסוק לחדש זאת- הרי כלל ידוע הוא שפיקוח נפש דוחה שבת?
שהלימוד מהפסוק חידש שמותר לעשות פעולות שאינן הכרחיות להעמדת המצור, אולם הן יכולות לסייע למצור ולכיבוש, ומוגדרות הן כצורכי המלחמה.
נמצא אם כן, שהיתר המצור והלחימה בשבת הוא מדין פיקוח נפש, אלא שהלימוד מהפסוק מרחיב את ההיתר גם לדברים שההימנעות מהם לא היתה מביאה לפיקוח נפש.
מעין דיון זה מצינו ביחס לטיפול בחולה שיש בו סכנה בשבת, וכך כותב השולחן ערוך (או"ח שכח, ד):
"מכה של חלל אינה צריכה אומד, שאפילו אין שם בקיאים וחולה אינו אומר כלום, עושים לו כל שרגילים לעשות לו בחול".
מבואר מדבריו שכאשר מטפלים בצורכי חולה זה ניתן להתנהל בצורה רגילה- כביום חול, אף שיתכן וחלק מהפעולות הנעשות עבורו אינן הכרחיות עבור השמירה על בריאותו.
הביאור הלכה במקום (ד"ה כל שרגילים) כותב שרוב הפוסקים חולקים על היתר זה, ועל כן נכון להחמיר למעשה.
הרב אבידן שליט"א אומר, שיתכן וגם האוסרים לטפל בחולה מסוכן כביום חול, יתירו לנהוג כן במלחמה- מכח הלימוד הנ"ל מהפסוק.
הכנת שתיה חמה בשבת ללוחמים העומדים על משמרתם- הרב אבידן משתמש בהיתר זה הלכה למעשה, וכך כתב:
"זכורני שסמל הדת של גדוד מרגמות כבדות שהיה בירושלים במלחמת ששת הימים דיווח לי כי בשבת האחרונה שלפני מלחמת ששת הימים בשעות הקטנות של בוקר השבת דילג הגדוד מהמחנה במרכז העיר ותפס את גזרת ההרים שממול לנבי סמואל...בעקבות הדילוג לא היתה כל אפשרות להתארגן שיהיה לחיילי הגדוד אוכל ושתית חמה, ואכן חיילי הגדוד אכלו במשך השבת אוכל קר. אולם בשעות לפני בוקר בעת שגמרו להיערך בגיזרה שרר בהרי ירושלים קור עז והחיילים טענו כי שתיה חמה תסייע להם לשמור על עירנותם..." סמל הדת לא מנע זאת מהם, ובא לאחר מעשה לשאול האם נהג נכון?
הרב אבידן השיבו שנהג כשורה- לאור היסוד שהתחדש מהפסוק 'עד רדתה'- המתיר פעולות לצרכי המלחמה גם אין בהם משום פיקוח נפש.
פינוי חללים בשבת- עוד כתב הרב אבידן שיתכן וישפיע הדבר על היתר פינוי חללים בשבת- אם פינוי החלל נצרך עבור המך הקרב- כגון שתופס מקום בטנק ולא מאפשר את הלחימה ודאי שהפינוי מותר, אולם לאור דרשה זו, המתירה פעולות שנועדו לצורך הקרב גם אם אין במניעתן משום פקוח נפש יתכן ויותר פינוי חללים אפילו בשבת- מפני הימצאותם של החללים עלול לפגוע במורל של החיילים ובמטובציה שלהם להמשיך להילחם.
הסרת דגל אש"ף- הרב נחום אליעזר רבינוביץ זצ"ל כתב שהואיל ומדובר על מלחמת מצוה של עזרת ישראל מיד צר שיכולה להגיע לפיקוח נפש, הותרו גם פעולות שאין בבימעות מהן בפני עצמן משום הצלת חיים.
החלפה למדים נקיים שהובאו בשבת- סיפרנו את אשר אירע לרב רא"ם הכהן שליט"א וחבריו. בחפשה ניתנה לו (24 שעות בבית) הלך הרב רא"ם הכהן לבית הג"ר שלמה זלמן אוירבך לשאול מה היה עליו לעשות במקרה זה- האם היה רשאי להשתמש במדים הנקיים בשבת, או לא?
הגרש"ז תפסו בצווארנו ואמר לו- לא רק שהיה מותר לך להשתמש במדים שהגיעו, אלא כמפקד רשאי הייתה ליסוע בשבת להביא מדים נקיים עבור חיילך, בגלל שחייל שלובש בגדים נקיים נלחם בצורה טובה יותר[5].
ג. בטחון הציבור- אי לקיחת סיכונים- הג"ר משה צבי נריה זצ"ל מבאר שהפסוק מדבר על מצור שבהסרתו יש חשש פיקוח נפש אולם החשש הוא מאוד רחוק וקטן, ואם היה מדובר בפעולה הנעשית עבור יחיד לא היינו מתירים אותה בשבת הואיל והחשש הוא רחוק.
אולם כאשר בטחונו של הציבור מוטל על כף המאזניים, חידש התורה בלימוד זה שחוששים אפילו לפיקוח נפש, עד כדי שמותר וצריך לחלל עליו שבת.
נסיים בסיפור שמסופר אודות הג"ר שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שבא לפניו חייל המשרת במודיעין ומפנח תשדורות של מדינות אויב, ושאלו, האם רשאי לפענח תשדורת בשבת במקרה בו על פניו נראה שאין בה דברים חשובים לביטחון המדינה. והשיבו הגרש"ז שרשאי לפענחה בשבת, גם אם החשש שטומנת בחובה מידע שיכול לסייע לבטחון המדינה הוא רחוק- מפני שעל כף המאזניים מוטל ביטחון הציבור ולא ביטחון היחיד, ועל כן הותרו מלאכות גם אם חשש הפיקוח נפש הוא רחוק.
[1] מקור הדין שפקוח נפש דוחה שבת הוא בגמ' ביומא (פה, ב). נחלקו אמוראים בגמ' ביומא (ו, ב) האם היתר זה הוא בדרך של 'הותרה' או 'דחויה' בלבד. ישנו דיון נחרב בדעת השו"ע והרמ"א בפסיקת ההלכה בדין זה- להרחבה ניתן לעיין בשו"ע (או"ח שכח, ד) וברמ"א (שם סעי' יב). פוסקים רבים מכריעים להלכה שפקוח נפש הוא דחויה בשבת.
[2] עוד כתב שם: "ריבונות זו מבטאת ביתר שאת גם בכך ששוטרי משטרת ישראל נכנסים לכנסיית הקבר, וממחישים בכך שהכנסייה איננה אקס – טריטוריה במובן הריבוני".
[3] מקום נוסף בו דנים בהיבטים ההלכתיים של ענין זה- הוא בענין כניסת שוטרים להר הבית לצורכי אבטחה- ראה במאמרו בתחומין טל הערה 21.
[4] קובץ תורה שבעל פה כרך יז.
[5] נציין, שמביאים בשם הגרש"ז שהכנת כוסות תה לחיילים לא הותרה, ורק דבר הנוגע ישירות להצלת הציבור, הותר בשבת.
