שיחה לפרשת שלח- "איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפילה"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור בסוף הפרשה משה רבינו מלמד את בני ישראל הלכות נסכים והפרשת חלה, למרות שמצוות אלו חלות רק בארץ ישראל, והרי נגזר על דור המדבר שימותו במדבר, ואם כן אין הלכות אלו משמעותיות לגביהם, וא"כ מדוע משה מלמד אותם הלכות אלו?
הרמב"ן מסביר שמשה מלמד הלכות אלו כנחמה לדור המדבר, שידעו שבניהם ייכנסו לארץ ויקיימו מצוות אלו.
על כך כותב הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל:
"הרמב"ן מסביר, שמשה בחר למסור לבני ישראל את הפרשיות הללו דווקא בעת הזאת, כדי לנחם אותם ולעודדם. לאחר שנגזר על דור ההורים למות במדבר ... מסר להם משה מספר מצוות התלויות בארץ, כדי להבטיח להם שבניהם אכן ייכנסו אליה... יש אור כלשהו בקצה המנהרה.... אין כאן שום בשורה לדור ההורים עצמו... בדרך כלל אנו אמונים על כך, שפנינו אינם צריכים להיות נשואים אל העתיד בלבד, אלא גם אל ההווה. אין די בכך שהאדם הדתי ישאל את עצמו כמה עולם הבא יהיה לו, אלא עליו לבדוק בכל יום כמה התקרב היום לקב"ה. אדם צריך לשאוף להתקדם בעבודת ה' כל הזמן, ולא להסתפק בכך שבסופו של דבר הישגיו הרוחניים יהיו טובים..... בכל פעם שאני מגיע לפרשת שלח, אני נפעם מחדש מדבריו של משה רבנו. רק רגע קט חלף מאז שהודיע משה לבני ישראל על כך שימותו במדבר, וכבר הוא עומד ומוסר להם מצוות שיהגו רק בארץ, כאילו אין שום משמעות לשאלה האם מצוות אלו תתקיימנה ע"י ציבור השומעים אם לאו. עצם הלימוד וההפנמה של התורה והמצוות מעניקים לאדם עוצמה מיוחדת, גם אם מדובר בדברים שלא יבואו לידי מימוש לעולם. התורה היא דבר ה', והיא מנחמת את האדם ונותנת לו פורקן, בלי קשר לשאלה האם יזכה לקיים אותה או לא" (הרב אהרן ליכטנשטיין – ביהמ"ד הוירטואלי - לפרשת שלח)
עצם זה שאדם זוכה ללימוד תורה אין נחמה גדולה מזה. מי שיושב שבעה אסור לו ללמוד תורה, כי התורה משמחת ומנחמת. משה רבינו אחרי שהוא מודיע על מיתתם במדבר, הוא מלמד את בני ישראל את הדינים של הפרשת חלה ונסכים, כי עצם הלימוד תורה מנחם ומעודד.
קטע זה של הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, מראה את עוצמת לימוד התורה וכוחה. קטע זה צריך לגרום לנו שמחה אדירה שזוכים אנו ללמוד תורה בבית המדרש כל היום.
הרב וולבה בספרו "עלי שור" מסביר את מהות התפילה , ומדוע חסידים ראשונים התכוננו לתפילה. אך לשם הבנת קטע זה נעיין ראשית בפרשתנו.
משה טוען שגם הוא נענש בחטא המרגלים, וכלשונו "גם בי התאנף ה' בגללכם". מדוע נענש משה רבינו?
מסביר האברבנאל:
"ואמנם חטא מרע"ה. כי כאשר שאלו ישראל המרגלים לא אמרו כ"א וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן. והאל ית' לא אמר גם כן כ"א שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'. והנה אדוננו משה הוסיף בשליחות דברים הרבה. כי צוה אותם שיראו את העם היושב עליה החזק הוא הרפה. המעט הוא אם רב ומה הארץ הטובה היא אם רעה היש בה עץ אם אין. ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים. והשאלות האלה ששאל מאתם אין ספק שהיו לכונה טובה לשמח את ישראל בבשורות טובות אבל נמשך מהם מה שנמשך. שבתשובת זה אמרו חוזק העם. וחוזק הערים. והיות הארץ אוכלת יושביה. ויתר הדברים אשר המסו את לבב העם. וסבב בזה שנגזרה עליהם גזרה שלא יכנסו לארץ. ושבמדבר ההוא יתמו ושם ימותו.ולפי שמשה אדוננו צוה בדברים האלה מה שישראל לא שאלו ולא צוהו האל ונמשך מזה שהדור ההוא במדבר יתמו..... כי שגגת למוד עולה זדון" (אברבנאל דברים פרק א')
משה נענש כי משה פירט יותר ממה שה' ציווה לראות ולבחון, ופירוט זה יצר חוסר איזון אצל נשיאי העדה בין חובת השתדלות האדם לבין ההבנה שה' נותן את השפע האלוקי ללא תלות בשאלה אם קל או קשה לכבוש את הארץ. ברגע שמשה פירט את עניין ההשתדלות זה יצר במרגלים שהכל תלוי בכיבוש הפיזי של בני ישראל ובנתוני השטח. למרות שמשה התכוון לטובה, אבל עצם הפירוט גרם שהמרגלים הבינו שהכל תלוי במציאות בשטח וזה מה שהביא לחטא.
חובה עלינו להפנים ולחיות ולהבין שה' יכול להעניק שפע אלוקי גם כאשר נתוני השטח קשים. בנושא כניסה לארץ ישראל, כאשר ה' אומר שזה ייעודו של עם ישראל לחיות בארץ ישראל, וודאי שבני ישראל ייכנסו ויכבשו את הארץ למרות התנאים הקשים, וזאת המרגלים לא הבינו.
הרב וולבה אומר, שההבנה שה' הוא הנותן את השפע והכל תלוי רק בו, זהו עיקר מהות התפילה. לכן התפילה נקראת "עבודה" שבלב "ועבדתם את ה' אלקיכם", "איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפילה" (תענית ב.). כי מהות התפילה היא לחשוב בשונה מההבנה הפשוטה הרווחת שהכל תלוי בסיבה ומסובב ובהשתדלות.
וכך כותב הרב וולבה:
"אל תהיה עבודת התפילה קלה בעינינו, לפי מראה עינינו מתנהגים כל עניני העולם על פי סיבה ומסובב- האדם עני מפני שאינו מוכשר למשהו, הוא חולה בגלל התורשה או וירוס , הוא אינו מצליח בלימודו מפני שאינו בעל כשרון. והנה אנחנו צריכים לפעול בעצמנו לדעת כי הכל תלוי אך ורק ברצון השם ולא בסיבות גשמיות. הרי כל תפילה מתנגשת עם חוק הברזל של סיבה ומסובב. ובה אנו צריכים לפרוץ את מושכל-הראשון הזה של הסיבתיות.ומיד בהתחילנו להתפלל אנו צריכים להתרומם למבט של למעלה-מן-הטבעי זאת היא עבודת התפילה... חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת לפני התפילה, מדוע? לפני שמתפללים צריך לחשוב מה העמדה הנפשית שלנו. להבין שההשתדלות לא קובעת את התוצאה, אלא רק סוללת את הדרך לקבלת השפע מה'.... הרי חסידותם של החסידים הראשונים היתה ששהו שעה שלימה, אבל לשהות מעט לפני ואחרי התפילה היא הלכה לדורות. כמה זה מעט? חמש דקות יהיה הרבה. והשוהה לפני התפילה דקה אחת ממש, וישב בשקט על מקומו, מרוכז בעצמו ובתפילה שהוא עומד להתפלל, יראה נפלאות איך דקה זו עלולה להשפיע על כל תפילתו. אנחנו רדופים מאד מקצב החיים המודרניים שהכל צריך להיעשות במהירות. באוכל ושיחת רעים אנו מאריכים למדי. אבל בתפילת שחרית אנו לחוצים שכל אחד ממהר לעבודתו, זה בכה וזה בכה, ובקושי רב אנו יכולים להתרגל בתפילה מתונה, ואפילו דקה אחת יקרה לנו. לכן אפילו דקה אחת של שהיה לפני התפילה עולה לנו במאמץ ומאבק, אך אין לוותר עליה" (הרב וולבה-עלי שור)
התפילה קשה ונקראת עבודה כי היא הולכת נגד המושכל שלכל דבר יש תוצאה. חסידים ראשונים ישבו שעה אחת לפני התפילה להרגיל את מחשבתם שהכל תלוי בה' ואינו תלוי בסובב ומסובב. גם אנו צריכים להתכונן לתפילה אפילו דקה אחת, כדי לסגל לעצמנו את ההבנה שהכל ממנו כמבוא ופתיחה לתפילה. המרגלים לא הבינו את זה, ודברי משה העצימו את אי הבנתם, ולכן נגרם החטא.
שאלה נוספת שאני מבקש לברר בפרשתנו:כיצד קורה שנשיאי העדה חוטאים בחטא גדול כזה?
כותב הזוהר הקדוש:
"כולם היו צדיקים מראשי ישראל, אלא שנמלכו ונטלו עצה רעה, ולמה נכשלו בכך? אלא שאמרו: אם יכנסו ישראל לארץ, יעבירו אותנו מן הנשיאות, וימנה משה ראשים אחרים. שהרי אנו זכינו במדבר להיות ראשיהם, אבל בארץ לא נזכה" (הזוהר הקדוש)
היתה ידיעה לנשיאים שהם לא יהיו נשיאים בהיכנסם לארץ. הידיעה והנגיעה האישית הזו גרמה שהם ראו את המציאות בצורה אחרת. ולכן אמרו מה שאמרו והגיעו לחטא. אין כוונת הזוהר חסו ושלום שהמרגלים שיקרו כדי להמשיך להיות ראשי המטות, אלא שהנטייה האישית גרמה לראשי המטות לא לראות את המציאות נכונה. כל ראיה היא ראיה סובייקטיבית וכאן הנטייה האישית גרמה לראייה סובייקטיבית שרואה את הקשיים בכניסה לארץ.
זו ההבנה בחשיבות "עשה לך רב". כאשר אדם נמצא לפני החלטות גדולות (עם מי להתחתן, היכן לגור, היכן ללמוד, ועוד) חשוב מאד ההתייעצות עם הרב, כאשר מטרתה לא שהרב יגיד מה לעשות אלא שיעזור לאדם השואל לברר ולהחליט ללא נגיעות ומתוך טוהר האמת. הרב צריך לעזור לו לשאול את השאלות הנכונות, לברר את האמת.
המדרש מביא סיבה נוספת לראייה הסובייקטיבית של המרגלים, וכך הוא כותב:
"התרנגולת הזו, כשאפרוחיה צעירים, היא מאספת אותם תחת כנפיה ומחממתן. וכאשר הם גדלים, היא ממנקרת לו בראשו ומנחה אותו- לך, לך קדימה, אתה בעצמך ובמקורך שלך. כך כשהיובני ישראל במדבר ארבעים שנה היה המן יורד והבאר עולה מהן והשלו מצוי להן וענני הכובד מקיפין אותם ועמוד הענן מגיע לפניהם, כיווןם שנכנסו לארץ אמר להם משה: כל אחד ואחד מכם יטעון מכושו, ייצא לשדה וויטע עצים. הדא הוא דכתיב וכי תבואו אל הארץ ונטעתם" (מדרש רבה ויקרא כה)
לדעת המדרש, למרגלים היתה טעות במחשבה ולכן ראו את המציאות בצורה לא נכונה. הם חשבו שהמדבר רוחני יותר מארץ ישראל, מכיון שיש במדבר ניסים גלויים ואין ניסים גלויים בארץ ישראל. מחשבה זו גרמה לראשי העדה לראות את המציאות בצורה לא נכונה בראייה סובייקטיבית ולקויה.
נקודה נוספת הדורשת בירור בפרשתנו, זהו ההבדל בין יהושע וכלב, שמחד שניהם התנגדו לעשרת ראשי המטות, ומאידך כלב מקבל שכר על התנגדותו ויהושע לא. מה סיבת ההבדל?
אלא שיהושע היה תלמיד של משה רבינו והוא ראה את המציאות בשונה מהם, והוא היה ברמה רוחנית גבוהה יותר ולא היה בעל נטיות אישיות.
כלב לעומתו ראה את המציאות בדיוק כמו המרגלים, אבל כלב הבין שאם ה' אומר להיכנס לארץ אז אין שאלות. כלב הבין שהוא צריך להתבטל, ולכן הוא מקבל שכר כי הוא היה צריך לעבוד על עצמו יותר קשה. ליהושע היה קל יותר היות והוא ראה את המציאות בשונה מראשי המטות.
השכר הולך לפי נקודת הבחירה. ככל שיותר קשה השכר שלו גדול יותר.
"ולמה לא התווכח כלב עמהם לסתור את שכלם ודברי טעמיהם, רק סתם "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". אבל כך צריכה להיות אמונת האיש הישראלי, לא בלבד בשעה שרואה מבוא ודרך לישועתו גם על פי שכלו ודרך הטבע יאמין בד' שיושיעהו ויתחזק, רק גם בשעה שאינו רואה חס וחלילה שום מבוא על פי שכל ודרך הטבע לישועתו יאמין בד' שיושיעהו ויתחזק באמונתו ובטחונו" (אש קודש)
יהי רצון שנזכה לראות את האמת מתוך טוהר.
יש לנו חודש וחצי עד סוף "זמן קיץ" ואפשר לקנות עולם מלא של לימוד תורה ותפילה ומידות טובות. ונזכה כולנו יחד וכל אחד לחוד לתקן את חטא המרגלים ע"י שנזכה לראות את המציאות בצורה אמיתית, ולהגיע לטוהר האמת בכל החלטה של חיינו. אמן כן יהי רצון.
